אשת השבוע
- פותח הנושא אפרת12
- פורסם בתאריך
מציגה את עצמי...../images/Emo9.gif
ודי נבוכה מכל העניין למעשה
נעים מאד, ענת. בת 28. מיישמת מערכות ERP במקצועי (משעממת) וחיית פורומים ותיקה, ויש לי את הצלקות להוכיח את זה
נשואה כבר 5.5 שנים לניצן ואמא לנגה בת שנתיים ועשר עוד מעט ומקווה מאד
להיות שוב אמא בחודש מאי לליאור הקטן (עכשיו שבוע 20). לא נראה לי שיש הרבה שלא מכירות אותי פה, לטוב או לרע... מקווה להיות מעניינת, לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. אז אולי תשאלו ונמשיך משם. שיהיה יום טוב ושבוע נהדר
ודי נבוכה מכל העניין למעשה
יקירתי../images/Emo24.gif
כל כך שמחה שבאת להתארח... שאלה קשה על הבקר - מאיפה ההחלטיות הזאת שלך
את כוצתבת בכזאת נחרצות, נראה שיש לך תפיסת חיים מאוד מובנית ומוגדרת, אבל במציאות את כ"כ לא נחרצת וכ"כ רכה ושונה מהפרסונה הפורומיסטית שלך (וגם לי יש כמה צלקות להוכיח שאני כמעט עם ותק כמו שלך...). יש לך איך להסביר את הסתירה
ועוד שאלה - ספרי קצת על המשפחה שלך והרקע ממנו באת, כדי שאולי נדע לאן את הולכת
כל כך שמחה שבאת להתארח... שאלה קשה על הבקר - מאיפה ההחלטיות הזאת שלך
../images/Emo122.gif ישר בבטן הרכה. טוב, מותר לך
אני לא יודעת. כל הזמן מעירים לי על זה ותאמיני לי שהרבה מהצלקות הן מהמקום הזה - שמעירים לי שאני נחרצת, שאני תוקפנית. משום מה כשאני כותבת אני לא מנסה להיות תוקפנית ונחרצת, אני חושבת שזה נובע מצורת הניסוח שלי בכתיבה... אני ממעטת להשתמש בפעלים כמו "לדעתי" או "אני חושבת ש..." לא כי אני מצהירה שמה שאני אומרת זו אמת, אלא כי ככה אני מתנסחת בכתיבה. אולי כי הרבתי בחיי בכתיבה מדעית וכתיבה טכנית והמילים האלו לא ממש נפוצות שם - או שאתה יודע או שאתה לא יודע. אין "לדעתי". אני גם משתדלת לתת הרבה מידע תמיד ומשום מה השילוב של מידע והמחסור במילים מרככות יוצר תמונה של "זו האמת היחידה" ואני לעולם לא מתכוונת לזה כך. כתבתי פעם למישהו שבפורומים אני חושבת ש"לדעתי" זו מילה שממילא נמצאת בהודעה אז לא תמיד צריך לכתוב אותה. אבל אני שוכחת לפעמים שמי שקורא לא תמיד יודע את זה. אחרי זה אומרים לי "את נחרצת ותוקפנית" ואני לוקחת את זה קשה כי זו לא הכוונה בכלל. מי שמכיר אותי מעבר למקלדת יודע שהתיאור "תוקפנית" מאד רחוק ממני שלא לדבר על נחרצות (רכיכה שכמותי). טוב, אין ספק שההחלטות שלי לשנה החדשה תמיד כוללות "לנסח דברים יותר בעדינות" אבל זה מתפקשש לי, לא בכוונה. באמת שלפעמים רק אחרי שכועסים עליי אני קוראת שוב ושוב ולוקח לי שעה למצוא למה אמרו לי "תוקפנית". כמו שאני לא שמה לב לזה בכתיבה אני גם לא שמה לב לזה בקריאה (ואני תמיד קוראת לפני ה"שלח"). סיפור חיי בהודעה נפרדת...
בובה ../images/Emo25.gif
את ממש לא תוקפנית. נחרצת וחד משמעית אין משמעם תוקפנות. את דווקא תמיד מסייגת ומביאה המון מידע ותימוכין לטיעונים שלך (סיבה מצויינת לאהוב לקרוא אותך, גם אם לא תמיד אני מסכימה
). נראה לי שדווקא העובדה שאת מנסה להיות "אובייקטיבית" לפעמים עם המון עובדות ונתונים מאיימת על מי שמצוייה במצבים אמוציונליים, זה לא קשור לסגנון הנחרץ-אך-לא-תוקפני שלך. אולי באמת את צריכה ללמוד להיות קצת יותר סובייקטיבית בכתיבה
עדיין, אני מתה על הסגנון שלך. ועוד הערה, דווקא כמי שקוראת הרבה חומר מדעי - שם ממש אין נחרצות, להיפך, לפעמים הכל יותר מדי מהוסס, אנשים מהססים לעמוד מאחורי התוצאות שלהם ולהסיק מסקנות או תיאוריות ראויות מחשש שמא יתבדו, תמיד זה מסוייג ותמיד תמיד תראי שכתוב שצריך עוד מחקרים כדי להוכיח
את ממש לא תוקפנית. נחרצת וחד משמעית אין משמעם תוקפנות. את דווקא תמיד מסייגת ומביאה המון מידע ותימוכין לטיעונים שלך (סיבה מצויינת לאהוב לקרוא אותך, גם אם לא תמיד אני מסכימה
story of my life
משעמם למדיי: נולדתי וגדלתי במושב קטן בצפון. בעצם החיים שלי היו די משעממים - ילדה טובה כזו. טובה מאד בלימודים, די חברותית (אף פעם לא הייתי מקובלת מי יודע כמה אבל גם לא דחויה. תמיד באמצע כזו). סיימתי יסודי בישוב הקטן, למדתי תיכון במגמה ביולוגית - ביולוגיה היתה התשוקה שלי חלק מאד גדול מחיי, מכיתה א' בערך. המשכתי לאוניברסיטה (טוב, אחרי הצבא) שם למדתי, כמובן ביולוגיה וחוויתי משבר מאד גדול בשנה ב' כשהבנתי שאין לי סיכוי לעסוק בזה כי התחום מלא מדיי בפוליטיקה ושאני מקבלת קלסטרופוביה במעבדה וכמה אפשר להריץ בג'ל שנה אחרי שנה אחרי שנה... אז סיימתי את התואר כדי שיהיה והתגלגלתי לעסוק במקרה (עבודת סטודנטים) בתחום הזה במחשבים בו אני עוסקת. תכנות משום מה תמיד בא לי בקלות וגם הבנה בניתוח מערכות (בגלל זה גם הייתי כל כך טובה בביולוגיה - היכולת לראות מעט פרטים ולהבין את הפעולה של המערכת השלמה, באינטואיציה) כך שהעבודה הזו, למרות שאני לא אוהבת אותה, היא פרנסה והיא קלה לי. את ניצן פגשתי ב"שידוך" של שתי חברות שלנו - הצליח להן. נפגשנו כשהייתי בשנה ב' באוניברסיטה ועברנו לגור יחד אחרי שבועיים. אחי שנה וקצת התחתנו (בסיום הלימודים). בעצם אני חושבת שההורים שלי הם החלק המעניין בכל הסיפור. אני חצי הודית-עיראקית (אבא) וחצי אשכנזיה (אמא צ'כית ורוסיה). ההורים שלי נפגשו בבית חולים - אמא שלי היתה אחות שטיפלה באבא שלי שנפצע קשה במלחמת יום כיפור. המשפחה של אבא שלי משעשעת מאד ומלאה בטיפוסים מוזרים וסיפור חייו יכול היה למלא טלנובלה שלמה - החל מחיי העוני המוחלט בבומבי ועד העליה לארץ והאופן שבו הוא גדל במעברות ובמוסדות חינוך. ואיך שהוא בנה את עצמו ואת מה שהוא בשתי ידיו (קצת מצחיק להגיד, כי לאבא שלי אחרי המלחמה נשארה רק יד אחת בעצם
). למעשה גם אח של אבא שלי נפצע באותה המלחמה, שבועיים אחר כך. הוא נפצע יותר קשה מאבא שלי ונשאר נכה יותר קשה וגם הוא התחתן עם האחות שטיפלה בו. תוסיפו לזה שחמותי גם אחות (ממש במקרה) ותקבלו משפחה מרובת אחיות בהחלט. האמת שאני מאד ילדה של אבא ואני מעריצה שלו - על כל הכוחות שלו לא להרגיש נכה יום אחד בחייו ולא להזדקק לשום עזרה משום מקום (למעשה, הוא אפילו לא מקבל את ההטבות של משרד הבטחון ואומר להם תמיד שיתנו למי שבאמת צריך את זה) ולהצליח להיות כל מה שהוא יכול למרות המקום חסר הסיכוי שהוא הגיע ממנו והאפס עזרה שהוא קיבל בחיים - לא מההורים שלו (אבא שלו מת כשהוא היה קטן ואמא שלו מעולם לא היתה ממש אמא) ולא מאף אחד אחר. הוא הסיבה שאני מאמינה שכל אדם יכול לעשות הכל, אם הוא רק רוצה.
משעמם למדיי: נולדתי וגדלתי במושב קטן בצפון. בעצם החיים שלי היו די משעממים - ילדה טובה כזו. טובה מאד בלימודים, די חברותית (אף פעם לא הייתי מקובלת מי יודע כמה אבל גם לא דחויה. תמיד באמצע כזו). סיימתי יסודי בישוב הקטן, למדתי תיכון במגמה ביולוגית - ביולוגיה היתה התשוקה שלי חלק מאד גדול מחיי, מכיתה א' בערך. המשכתי לאוניברסיטה (טוב, אחרי הצבא) שם למדתי, כמובן ביולוגיה וחוויתי משבר מאד גדול בשנה ב' כשהבנתי שאין לי סיכוי לעסוק בזה כי התחום מלא מדיי בפוליטיקה ושאני מקבלת קלסטרופוביה במעבדה וכמה אפשר להריץ בג'ל שנה אחרי שנה אחרי שנה... אז סיימתי את התואר כדי שיהיה והתגלגלתי לעסוק במקרה (עבודת סטודנטים) בתחום הזה במחשבים בו אני עוסקת. תכנות משום מה תמיד בא לי בקלות וגם הבנה בניתוח מערכות (בגלל זה גם הייתי כל כך טובה בביולוגיה - היכולת לראות מעט פרטים ולהבין את הפעולה של המערכת השלמה, באינטואיציה) כך שהעבודה הזו, למרות שאני לא אוהבת אותה, היא פרנסה והיא קלה לי. את ניצן פגשתי ב"שידוך" של שתי חברות שלנו - הצליח להן. נפגשנו כשהייתי בשנה ב' באוניברסיטה ועברנו לגור יחד אחרי שבועיים. אחי שנה וקצת התחתנו (בסיום הלימודים). בעצם אני חושבת שההורים שלי הם החלק המעניין בכל הסיפור. אני חצי הודית-עיראקית (אבא) וחצי אשכנזיה (אמא צ'כית ורוסיה). ההורים שלי נפגשו בבית חולים - אמא שלי היתה אחות שטיפלה באבא שלי שנפצע קשה במלחמת יום כיפור. המשפחה של אבא שלי משעשעת מאד ומלאה בטיפוסים מוזרים וסיפור חייו יכול היה למלא טלנובלה שלמה - החל מחיי העוני המוחלט בבומבי ועד העליה לארץ והאופן שבו הוא גדל במעברות ובמוסדות חינוך. ואיך שהוא בנה את עצמו ואת מה שהוא בשתי ידיו (קצת מצחיק להגיד, כי לאבא שלי אחרי המלחמה נשארה רק יד אחת בעצם
עניתי בהודעה הקודמת אבל בהרחבה:
ההשכלה שלי בתחום הביולוגיה (BA במדעי החיים מהאוניברסיטה העברית) אבל אני לא עוסקת בזה. למעשה כל חיי רציתי לעסוק בביולוגיה (גנטיקה או ביוכימיה) והלכתי ללמוד מתוך שליחות עמוקה ורצון להרחיב אופקים וללמוד הרבה מעבר לתחום הצר של הביולוגיה - דמיינתי שאוניברסיטה היא מקום שיש בו אנשי רוח, שאפשר ללמוד בה הכל מכל ולהיות אדם משכיל. אבל התאכזבתי נורא מהעולם האקדמי - עולם שלא נתן לי ללמוד כמעט שום דבר מעבר לתחום הצר שבחרתי ללמוד (כל פעם שניסיתי לקחת קורסים בפיסיקה, במתמטיקה, בספרות, באמנות - רק שמו בפניי מכשולים) וכמעט אף מרצה שעמד לפניי לא היה איש רוח. לא יודעת, ציפיתי כנראה לאנשים שאני אגיד לעצמי "ואוו, כזה בן אדם אני רוצה להיות" ולא פגשתי אפילו אחד כזה... וגם אף אחד עם להט בעיניים. מה שכן פגשתי זה קטנוניות ומאבקים על מענקים ופוליטיקה, המון פוליטיקה. ומעבר לזה פגשתי אוניברסיטה שמעודדת אנשים להעתיק ולרמות ולשקר כדי לקבל ציונים. היו כמה אנשים שסיימו איתי את התואר בציונים גבוהים כמו שלי - ואני יודעת שלא למדו יום אחד בחייהם. אז הרגשתי שאם התואר שלי (שכלל ביוכימיה וכימיה פיסיקלית ואת הקורסים הכי קשים שמצאתי) והתואר שלהם (שכלל העתקות, רמאויות ושלל קורסים שנורא קל לעבור) שווים בסופו של דבר אז החותמת האקדמית לא שווה לי כלום. ומעבר לזה הרגשתי כלואה במעבדה, הרגשתי צורך עז בעבודה עם אנשים. בתקופה ההיא עבדתי המון במלצרות שאני חייבת לציין שהיתה העבודה שהכי אהבתי לעסוק בה עד היום - הייתי מעולה בזה. מסוג המלצריות שמקבלות מאה שקל בסוף ביד כי "החיוך שלך עשה לי את היום". אהבתי כל רגע מזה ולולא זו היתה עבודה שוברת רגליים וגב הייתי מוכנה לעשות ממנה קריירה. העבודה הזו הבהירה לי שאני חייבת אנשים כמו אויר לנשימה ושאני מרגישה ממש קלסטרופוביה במעבדה. אז ברחתי מזה אחרי התואר הראשון כמו מאש. אני לומדת, כל הזמן לומדת, אבל בעצמי ומספרים ומכל מקום כי אני אוהבת ללמוד דברים חדשים בכל תחום אבל אני לא מעריכה את החותמת האקדמית יותר. במקרה התגלגלתי לעבוד במחשבים, זה תחום שתמיד בא לי בקלות. אני מבינה מחשבים באופן אינטואיטיבי ואני מתכנתת טובה (למדתי לבד). אני חושבת שזה בא מאותו מקום של הביולוגיה - מהיכולת לראות פרטים ולהבין את המערכת. לראות קצת מחלקי הפאזל ולדעת איך להרכיב אותו, באינטואיציה, כך שהוא יעבוד כמו שצריך. לא סתם למדתי המון דברים טכניים בתואר שלי - אני אוהבת טכני. אני אוהבת את המקום הזה שהמולקולות קובעות בו את התנהלות היצור החי, שהקוד מכתיב איך תעבוד המערכת כולה. במהלך הלימודים ניסיתי לעשות תעודת הוראה (תסכול נוסף שלי, ברחתי אחרי שנה) ומצאתי את עצמי מעבירה שיעור בביולוגיה על מערכת הדם שרובו היה בכלל בחשמל - חיבורים בטור ובמקביל למשל. ולמה זה משנה לבטריה אם משהו מתקלקל במעגל כשיש חיבור בצורה זו או אחרת. ולמה חשוב להסתכל גם על הגרף ולדעת לקרוא אותו כשאומרים "יחס ישר" או "מעריכי". התפלאתי שזה היה להם מעניין ושמערכת הדם היתה מאד מובנת ככה פתאום. אבא שלי מהנדס אלקטרוניקה ואני לא יכולה לספור את הפעמים שישבנו וניתחנו מערכות בגוף כמו שמנתחים מערכת בקרה וההפך - וגוף האדם תמיד היה פשוט יותר ומופלא יותר. קסם אמיתי. בכל מקרה (זה ארוך מדיי - לא ?) אני עובדת בתחום של הטמעת מערכות מידע לניהול עסק - אני קצת מנתחת מערכות, קצת מתכנתת, קצת בונה בסיסי נתונים וקצת כותבת כל מיני דוחות אוטומטים ללקוחות והרבה עובדת עם לקוחות ומול לקוחות. אני לא מתה על זה אבל זו פרנסה טובה ויש לי תנאים טובים (גם כאמא) כי אני טובה בזה. אני עדיין יודעת שאיפה שהוא בהמשך הדרך מחכה לי הסבה מקצועית - אני חושבת על משהו טיפולי או משהו שיאפשר לי לתרום קצת לעולם. אולי יעוץ הנקה (מניקה פנאטית, נגה שלי ינקה עד גיל שנתיים ושלושה חודשים) או הדרכת קבוצות הורים או משהו כזה או אולי תראפיה בדרמה או בסיפור. לא יודעת, אני מחכה קצת... בעלי מתקדם מאד יפה בעבודה שלו לשמחתי ואם הוא ימשיך ככה עוד כמה שנים אני אוכל להרשות לעצמי לעשות הפסקה וללכת ללמוד משהו שיתן לי תעודה מקצועית בתחום טיפולי...
ההשכלה שלי בתחום הביולוגיה (BA במדעי החיים מהאוניברסיטה העברית) אבל אני לא עוסקת בזה. למעשה כל חיי רציתי לעסוק בביולוגיה (גנטיקה או ביוכימיה) והלכתי ללמוד מתוך שליחות עמוקה ורצון להרחיב אופקים וללמוד הרבה מעבר לתחום הצר של הביולוגיה - דמיינתי שאוניברסיטה היא מקום שיש בו אנשי רוח, שאפשר ללמוד בה הכל מכל ולהיות אדם משכיל. אבל התאכזבתי נורא מהעולם האקדמי - עולם שלא נתן לי ללמוד כמעט שום דבר מעבר לתחום הצר שבחרתי ללמוד (כל פעם שניסיתי לקחת קורסים בפיסיקה, במתמטיקה, בספרות, באמנות - רק שמו בפניי מכשולים) וכמעט אף מרצה שעמד לפניי לא היה איש רוח. לא יודעת, ציפיתי כנראה לאנשים שאני אגיד לעצמי "ואוו, כזה בן אדם אני רוצה להיות" ולא פגשתי אפילו אחד כזה... וגם אף אחד עם להט בעיניים. מה שכן פגשתי זה קטנוניות ומאבקים על מענקים ופוליטיקה, המון פוליטיקה. ומעבר לזה פגשתי אוניברסיטה שמעודדת אנשים להעתיק ולרמות ולשקר כדי לקבל ציונים. היו כמה אנשים שסיימו איתי את התואר בציונים גבוהים כמו שלי - ואני יודעת שלא למדו יום אחד בחייהם. אז הרגשתי שאם התואר שלי (שכלל ביוכימיה וכימיה פיסיקלית ואת הקורסים הכי קשים שמצאתי) והתואר שלהם (שכלל העתקות, רמאויות ושלל קורסים שנורא קל לעבור) שווים בסופו של דבר אז החותמת האקדמית לא שווה לי כלום. ומעבר לזה הרגשתי כלואה במעבדה, הרגשתי צורך עז בעבודה עם אנשים. בתקופה ההיא עבדתי המון במלצרות שאני חייבת לציין שהיתה העבודה שהכי אהבתי לעסוק בה עד היום - הייתי מעולה בזה. מסוג המלצריות שמקבלות מאה שקל בסוף ביד כי "החיוך שלך עשה לי את היום". אהבתי כל רגע מזה ולולא זו היתה עבודה שוברת רגליים וגב הייתי מוכנה לעשות ממנה קריירה. העבודה הזו הבהירה לי שאני חייבת אנשים כמו אויר לנשימה ושאני מרגישה ממש קלסטרופוביה במעבדה. אז ברחתי מזה אחרי התואר הראשון כמו מאש. אני לומדת, כל הזמן לומדת, אבל בעצמי ומספרים ומכל מקום כי אני אוהבת ללמוד דברים חדשים בכל תחום אבל אני לא מעריכה את החותמת האקדמית יותר. במקרה התגלגלתי לעבוד במחשבים, זה תחום שתמיד בא לי בקלות. אני מבינה מחשבים באופן אינטואיטיבי ואני מתכנתת טובה (למדתי לבד). אני חושבת שזה בא מאותו מקום של הביולוגיה - מהיכולת לראות פרטים ולהבין את המערכת. לראות קצת מחלקי הפאזל ולדעת איך להרכיב אותו, באינטואיציה, כך שהוא יעבוד כמו שצריך. לא סתם למדתי המון דברים טכניים בתואר שלי - אני אוהבת טכני. אני אוהבת את המקום הזה שהמולקולות קובעות בו את התנהלות היצור החי, שהקוד מכתיב איך תעבוד המערכת כולה. במהלך הלימודים ניסיתי לעשות תעודת הוראה (תסכול נוסף שלי, ברחתי אחרי שנה) ומצאתי את עצמי מעבירה שיעור בביולוגיה על מערכת הדם שרובו היה בכלל בחשמל - חיבורים בטור ובמקביל למשל. ולמה זה משנה לבטריה אם משהו מתקלקל במעגל כשיש חיבור בצורה זו או אחרת. ולמה חשוב להסתכל גם על הגרף ולדעת לקרוא אותו כשאומרים "יחס ישר" או "מעריכי". התפלאתי שזה היה להם מעניין ושמערכת הדם היתה מאד מובנת ככה פתאום. אבא שלי מהנדס אלקטרוניקה ואני לא יכולה לספור את הפעמים שישבנו וניתחנו מערכות בגוף כמו שמנתחים מערכת בקרה וההפך - וגוף האדם תמיד היה פשוט יותר ומופלא יותר. קסם אמיתי. בכל מקרה (זה ארוך מדיי - לא ?) אני עובדת בתחום של הטמעת מערכות מידע לניהול עסק - אני קצת מנתחת מערכות, קצת מתכנתת, קצת בונה בסיסי נתונים וקצת כותבת כל מיני דוחות אוטומטים ללקוחות והרבה עובדת עם לקוחות ומול לקוחות. אני לא מתה על זה אבל זו פרנסה טובה ויש לי תנאים טובים (גם כאמא) כי אני טובה בזה. אני עדיין יודעת שאיפה שהוא בהמשך הדרך מחכה לי הסבה מקצועית - אני חושבת על משהו טיפולי או משהו שיאפשר לי לתרום קצת לעולם. אולי יעוץ הנקה (מניקה פנאטית, נגה שלי ינקה עד גיל שנתיים ושלושה חודשים) או הדרכת קבוצות הורים או משהו כזה או אולי תראפיה בדרמה או בסיפור. לא יודעת, אני מחכה קצת... בעלי מתקדם מאד יפה בעבודה שלו לשמחתי ואם הוא ימשיך ככה עוד כמה שנים אני אוכל להרשות לעצמי לעשות הפסקה וללכת ללמוד משהו שיתן לי תעודה מקצועית בתחום טיפולי...
כמו שכתבה משוש
זה משתנה בתארים מתקדמים. צערי (ממה שפגשתי עוד כשהייתי בתואר הראשון וגם כיום כמתרגלת) מרבית הסטודנטים אינם כמוך - הרוב הגדול בא כדי שתהיה לו תעודה עם ציונים טובים, לא באמת חשוב להם שיש לה ערך השכלתי ולהפיק באמת ידע מהלימודים (אני למדתי המון, וזה לא משתקף בציונים הלא מזהירים שלי). בתואר ראשון הסטודנטים הם "עדר" והכי חשוב שהם לא יקלקלו את מערך השיעורים והלימודים, כי מה שחשוב זו התעודה בסוף, מכאן שבאמת מקשים על לקיחת קורסים יוצאי דופן. ולצערי מי שמתפספס בדרך אלו אנשים כמוך. כמובן גם שהתפלגות הסגל מייצגת את האוכלוסיה, יש אנשים שטובים בללמוד, לעשות עבודה טכנית ולהסיק מסקנות ויכולים להתקדם, אבל זה לא אומר שהם אנשים עם שאר רוח. הרבה מאלו הופכים למרצים. זה נכון, האקדמיה היא מקום עבודה ככל המקומות, יש פה המון פוליטיקה, שלצערי נובעת מהתקציב המאוד מבזה. אצלינו העוני מזעזע, ממחזרים פריטים לשימוש חד פעמי, אין משרות, הציוד מיושן - החוקרים פשוט נלחמים כדי לשרוד ולהמשיך ולהחזיק סטודנטים כמוני בתנאים לא תנאים. כל זה כשלצידנו נבנים מבנים מפוארים ובכיתות מחליפים כסאות למפוארים שיישברו אחרי השימוש של הסטודנטים - כל חלוקת התרומות והדגש שלהן (לפאר את התורם) ממש מגעילה. היעדר התקציב והמשרות שמפיע גם הוא כמובן על איכות ההוראה - קשה ללמד בכיתות גדולות וכשאין מספיק מתרגלים עבור תרגולים ומעבדות בקבוצות קטנות איכות ההוראה נפגעת. אם בכל זאת תבחרי פעם לעשות איזהשהוא תואר שני, מקווה שתהני יותר. זה עולם אחר של איכות הוראה וכיתות, המרצים מלמדים את הנושאים שבאמת מעניינים אותם, הבאסה היא שבהיעדר תקציב נפתחים מעט קורסים לבחור מהם
זה משתנה בתארים מתקדמים. צערי (ממה שפגשתי עוד כשהייתי בתואר הראשון וגם כיום כמתרגלת) מרבית הסטודנטים אינם כמוך - הרוב הגדול בא כדי שתהיה לו תעודה עם ציונים טובים, לא באמת חשוב להם שיש לה ערך השכלתי ולהפיק באמת ידע מהלימודים (אני למדתי המון, וזה לא משתקף בציונים הלא מזהירים שלי). בתואר ראשון הסטודנטים הם "עדר" והכי חשוב שהם לא יקלקלו את מערך השיעורים והלימודים, כי מה שחשוב זו התעודה בסוף, מכאן שבאמת מקשים על לקיחת קורסים יוצאי דופן. ולצערי מי שמתפספס בדרך אלו אנשים כמוך. כמובן גם שהתפלגות הסגל מייצגת את האוכלוסיה, יש אנשים שטובים בללמוד, לעשות עבודה טכנית ולהסיק מסקנות ויכולים להתקדם, אבל זה לא אומר שהם אנשים עם שאר רוח. הרבה מאלו הופכים למרצים. זה נכון, האקדמיה היא מקום עבודה ככל המקומות, יש פה המון פוליטיקה, שלצערי נובעת מהתקציב המאוד מבזה. אצלינו העוני מזעזע, ממחזרים פריטים לשימוש חד פעמי, אין משרות, הציוד מיושן - החוקרים פשוט נלחמים כדי לשרוד ולהמשיך ולהחזיק סטודנטים כמוני בתנאים לא תנאים. כל זה כשלצידנו נבנים מבנים מפוארים ובכיתות מחליפים כסאות למפוארים שיישברו אחרי השימוש של הסטודנטים - כל חלוקת התרומות והדגש שלהן (לפאר את התורם) ממש מגעילה. היעדר התקציב והמשרות שמפיע גם הוא כמובן על איכות ההוראה - קשה ללמד בכיתות גדולות וכשאין מספיק מתרגלים עבור תרגולים ומעבדות בקבוצות קטנות איכות ההוראה נפגעת. אם בכל זאת תבחרי פעם לעשות איזהשהוא תואר שני, מקווה שתהני יותר. זה עולם אחר של איכות הוראה וכיתות, המרצים מלמדים את הנושאים שבאמת מעניינים אותם, הבאסה היא שבהיעדר תקציב נפתחים מעט קורסים לבחור מהם
ענתש מתוקה-איזו אשתשבוע שווה!!!
שאלותי עברו השראה מהסקר שעשית לגבי נשים קטנות (ושאגב לא עניתי לו כי תמיד נעתי ונדתי בין הדמויות, בכל קריאה היתה לי גיבורה אחרת...וקראתי אותו יותר משישים פעם על בטוח)
איזו דמות ספרותית היא הגיבורה שלך?
אם היית יכולה לחיות לפני 500 שנים, מה היית מעדיפה להיות: אשת אצולה, מלכה, אשת איכר או ילידה משבט באפריקה? מדוע?
האם את כותבת/מציירת/מלאכת יד ואם כן מההכי מרגיע אותך לעשות ולמה את הכי מתגעגעת כי אין לך זמן לעשות?
מהי החיה האהובה עליך מבין הבאות: סוסים, דולפינים, צ'יטה, אריות?
ודבר אחרון- נניח שהייתה לך משאלה אחת קסומה, לבקש. מה את מבקשת? (והנה הפיה
הפרטית שלי) כל טוב ונשיקות לנגה המדהימה (מתי אתם שוב בחיפה?)
שאלותי עברו השראה מהסקר שעשית לגבי נשים קטנות (ושאגב לא עניתי לו כי תמיד נעתי ונדתי בין הדמויות, בכל קריאה היתה לי גיבורה אחרת...וקראתי אותו יותר משישים פעם על בטוח)
איזה שאלות, כמו מבחן פסיכולוגי...
אחר כך יש תוצאה ? אז ככה:
דמות גיבורה שלי זו שאלה מאד קשה. המון זמן זו היתה אן שרלי (בילדותי).. אחר כך היתה לי תקופת הזדהות עמוקה עם פיטר פן (אוי ואבוי למבדק הפסיכולוגי עד כאן - לא ?
). אני חושבת שכיום אין לי ממש דמות ספרותית... קריצ'רד פיינמן נחשב ? הוא כתב שני ספרים על חייו אז הוא גם דמות ספרותית
אם היתה דמות שהייתי רוצה להתחלף איתה זה ריצ'רד פיינמן.
נו, ברור מזה שאמרי שאני חומרנית שהייתי מעדיפה להיות אשת אצולה. בגלל החיים הטובים כמובן... רק הייתי מקווה שלא יחתנו אותי עם איזה ברון-זקן-מפלצת. האמת ? החיים לנשות האצולה היו די קשים בעצם, אז הייתי מעדיפה להיות פילגש של מישהו נורא עשיר כנראה
היה להן יותר חופש להיות מה שהןרוצות ומי שהן רוצות ואת הכסף לעשות הכל.
גם כותבת גם ציירתי בעבר ולא עוסקת במלאכת יד כרגע. מתגעגעת מאד לכתיבה וגם לפיסול אבל אין לי את ה"ניצוץ" כרגע לעשות אף אחד מהם - הם לא זורמים ממני כי החיים לחוצים ואין לי זמן לעצור וליצור כנראה. חבל לי...
החיה האהובה עליי, שאלה קשה. אני לא ממש אוהבת חיות (אל תסקלו אותי). החיה הכי אהובה עליי זה חד קרן כי יש בה משהו טהור וחזק ואני אוהבת את כל מה שהיא מסמלת. אם אני צריכה לבחור חיה מהרשימה אז כנראה שסוס, כי זה הכי קרוב לחד קרן
משאלה אחת קסומה לבקש - אני מניחה שאסור לבקש טבעת שמגשימה את כל המשאלות, נכון ? אני מניחה שהייתי מבקשת את הכוח לרפא במגע. ככה הייתי יכולה לעזור לאנשים וגם לדאוג שהיקרים לי תמיד יהיו בריאים ובטוחים. הפיה שלך מהממת, אהבתי מאד את הקולאז' !! איזו יפה היא.
אחר כך יש תוצאה ? אז ככה:
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.