אני מבינה מה את אומרת.
לא אחת שמעתי שמי שכן נשאר במערכת בסוף מוצא את האנשים האלו עם הלהט בעיניים... בעיקר לקחתי קשה את העובדה שכל הזמן חסמו אותי בדרך ל"השכלה" ולא רק ל"לימוד". הקורס הכי שווה שלמדתי באוניברסיטה (3 שנים ברציפות כי הוא כל הזמן השתנה) היה "רעיונות יסוד בפיסיקה מודרנית" שם הביאו ערב רב של מרצים, כל שיעור מרצה אחר, להרצות על רעיונות יסוד בפיסיקה מתקדמת - תורת היחסות, קוונטים, תורת המיתרים... כאלו דברים. היה מרתק. ככה הייתי רוצה לראות את כל האוניברסיטה. לקחתי קורסים כמו "מבוא לנוירולוגיה" ואמרתי לעצמי, "מבוא ! כמה מרתק ! יפרשו בפנינו את כל התחום ! נלמד על רשתות נוירונים !" וכל מה שקרה זה שנטפלנו למולקולה אחת כל הסמסטר שזזה מצד לצד. מכאן עיקר האכזבה. והתשובות:
באמת לא יודעת. עלית על ה-בעיה שלי בחיים. יש לי התנגשות בין הצורך להיות "עסוקה אינטלקטואלית" בדברים שקשורים במדע וטכנולוגיה ובין הצורך לתת לאנשים ולהרגיש טוב עם זה. בדרך כלל המקצועות האלו לא הולכים כל כך ביחד... בנוסף אני מודה שיש לי צורך כפייתי בפידבק מהסביבה על מנת להרגיש טוב עם עצמי. וזו בעיה במקצועות בהם התגמול לא מיידי ובולט לעין כמו בהי-טק. כל עיסוק שיהיה לי, לכן, בתחום הטיפולי אני מקווה שיעשה בהתנדבות ולא כמקצוע. כמו שאמרתי - אני מנסה לקוות שאני אצא לפנסיה מוקדמת מאד ואז אעסוק גם בלימודים של מה שיתחשק לי (בשביל הגירוי האינטלקטואלי) וגם בהתנדבות בתחום שחשוב לי, כמו יעוץ הנקה.
ילדים אני רוצה ארבעה. בעלי עוד מסתגל לרעיון של שניים... אז הסכמנו שנחליט אחד אחד. מה שיבוא, יבוא.
ספרים אהובים - האמת שאני מכורה חזק לשלושה ז'אנרים:
מדע בדיוני - אני מעריצה של אסימוב (למרות שהוא ילדותי בכתיבה שלו) ושל ארתור סי. קלארק (וזה קשה לי במיוחד כי הוא פדופיל... ונורא קשה להבדיל בין כשרון עצום ובין אשיות מפלצתית של מי שכתב את זה) בעיקר כי שניהם עושים הכי טוב את האומנות הקשה מכולם, לדעתי, כתיבת סיפור קצר שמצליח גם להיות "סגור" והגיוני מבחינה טכנולוגית וגם להיות עם לקח, מוסר השכל וטוויסט שנשאר איתך המון שנים בראש. אוהבת מאד גם את ניל גיימן שהוא אפל ומיוחד. אבל קוראת הכל בתחום...
ספרות נוער - יש לי אפילו אוסף. מעריצה לחלוטין את מיכאל אנדה המוכשר. המדף שלי כולל את כל הספרים שלקחו אותי לחוויה מרטיטה, נפלאה ובלתי נשכחת. רשימה חלקית (מעבר לספרי מיכאל אנדה) - סידרת נרניה, ז'ול ורן, פיטר פן הגירסה המלאה, כתר הדרקון, מר אל כאן אנה, נשים קטנות, הסידרה של אן שרלי ועוד ועוד...
רומנים רומנטיים - אני מכורה כבר כמה שנים. האמת שאין הרבה הבדל בין זה למעשיות עמים כאלו עם סוף שהוא תמיד טוב ומתוק ויפה. מעדיפה רומנים היסטורים שמשולבים בסיפור מתח. סופרות אהובות - ג'וד דוורו, נורה רוברטס, לינדה הווארד.
יש לי אח (קטן ממני בשנתיים) ואחות (שקטנה ממני בשבע שנים). האמת שהקשר בינינו הוא פחות של חברים ויותר של אחים... כי אנחנו במקומות מאד שונים שמקשים עלינו למצוא הרבה שפה משותפת. אני מתה עליהם. את אח שלי אני מעריצה כי כמו אבא שלי הוא פשוט עושה את הבלתי יאומן יום אחרי יום - הוא דיסלקט מאד מאד. הוא למד לקרוא ולכתוב רק בכיתה ו' או ז'. והוא משקיע 500% איפה שאחרים משקיעים 80% והוא מצליח לעשות את הבלתי יאמן ממש ובלי הרבה הנחות בחיים. הוא סיים לימודי הנדסת אלקטרוניקה מצטיין דיקאן ונסע לחילופי סטודנטים בחו"ל ונהנה נורא (והציעו לו להשאר על מלגה מלאה לדוקטורט אבל הוא סרב). וממש בימים אלו הוא מתחיל עבודה חדשה בהיי טק. אחותי הקטנה היא טיפוס בפני עצמו, היא כרגע סטונדנטית בינתיים
נראה כמה זמן זה יחזיק... היא טיפוס מאד תחרותי ושאפתן אבל כלום לא ממש מעניין אותה. אנחנו מאד הפכים בקטע הזה - אני תמיד מתעניינת באיך דברים עובדים ולמה. היא בעיקר רוצה לדעת מה לעשות כדי שיעבוד וזהו. לא אכפת לה הדרך לעשות את זה... היא נהנית בעיקר להצליח אז היא בחרה ללמוד משהו שיהיה לה קל מספיק והיא תוציא ציונים טובים (מנהל עסקים ומדעי ההתנהגות במסלול מצטיינים, כמובן כי אחותי לא יכולה אחרת, בבאר שבע) ואחרי זה היא תחליט מה בא לה לעשות בחיים... היא רוצה להיות פרסומאית, בינתיים. משנה את דעתה כל שעה
ראיתי שיש כבר שם לבן העתיד לבוא
