אשת השבוע

[lulyK]

אני עם מעין

והשיער הגלי בשלבי הארכה (אהבתי גם המרופדות שנעלמה לטובת המראה השרירי).

 

[cookie1]

ענת- את הרבה יותר מרתקת ממה

שהכרתי עד היום (וגם עד רגע זה חשבתי שאת מרתקת מאד !) רציתי לשאול אותך

מה בחינוך שקיבלת בבית לא אהבת, ומה הייתי משנה/עושה אחרת/לוקחת איתך, לחינוך של נוגה ושל ליאור

?

זכור לי שסיפרת פעם שההנקה עם נגה הצליחה רק בזכות ניצן ואמא שלו. איך ייתכן שלא ששת להניק ? מה סימלה בעינייך ההנקה אז ?

כשהצעתי לך לחבור אלי לניהול הפורום היססת. האם חששותיך דאז התבדו, ואם כן מה את אוהבת / לא אוהבת בניהול פורום ? יש לי מלא שאלות, אבל נשאיר מקום גם לאחרות

 

[ענתש]

הי יקירתי ../images/Emo24.gif תמיד כיף

להכיר קצת יותר.

החינוך בבית - את החרדות שבתוכן גדלתי לא הייתי לוקחת איתי. אבא שלי הוא אדם מאד לחוץ, אני חושבת שזה מגיע מהעובדה שמעולם לא היה לו ממש בית אמיתי... הוא תמיד פחד עלינו והמון דברים היו מחוץ לתחום - לא הולכים לגן שעשועים כי אפשר ליפול, לא נוסעים על סקטים כי אפשר לשבור יד, לא חוצים לבד כביש עד גיל 12 (!!), לא נוסעים לבד באוטובוס לשום מקום. זה המשיך המון זמן - אני זוכרת למשל את התסכול שלא נתנו לי לנסוע לפסטיבל ערד בגיל 16 (אז זה עוד היה שווה שם...) וכמובן שלא היו לנו חיותכי זה מביא מחלות. לטובת אבא שלי אני אגיד שהשנים ריככו אותו, אחותי הקטנה כבר זכתה ללמוד רכיבה על סוסים למשל (עד ששברה את היד בנפילה

) ועם נגה הוא הולך ללטף את הכלבים של השכן ומשתדל לרחוץ לה רק את הידיים אחר כך ולא את כל הגוף

אני חושבת שגדלתי פחדנית בגלל זה - הפחדים היו לי: פחד גבהים, פחד ממחטים, ארכנופוביה, פחד נוראי מללכת לאיבוד ופחד מכל חיה בערך, במיוחד כלבים וחתולים. אני מאד גאה בעצמי שעם חלק מהם התמודדתי - אני לא אלטף כלב בהתנדבות אבל אני כבר לא בורחת לצד השני של הכביש בצרחות אם כלב מתחכך בי. אני נותנת לנגה ללכת לגן שעשועים עם אבא שלה כי אני יודעת שאני לא מסוגלת לראות, אני כבר לא מפחדת מעכבישים (למרות שלא הייתי שמה אחד על היד). הפחד ממחטים נשאר באופן לא רציונלי לחלוטין (אני בדרך כלל מתעלפת) וגם פחד הגבהים. חשוב לי מאד לא להפגין את הפחדים שלי ליד נגה כי אני לא רוצה להעביר אותם הלאה. אפילו הסכמתי לקחת כלב הביתה, כלומר לחצר לא לבית, ברגע שהיא תהיה מספיק גדולה לטפל בו (כי בעלי גדל בבית שבו אם לא היו 3 כלבים ו-4 חתולים בבת אחת משהו היה לא בסדר - והוא התחנן...).

לא ששתי להניק כי זה נראה לי לא הגיוני שמשהו כל כך מיני ישמש להאכיל מישהו. האמת שיש לי וידוי - אני מתה על ציצים. אני אוהבת לקנות חזיות יותר מכל דבר ואני אוהבת מחשופים, כמה שיותר יותר טוב. ולא נראה לי כל העניין שציצים ישמשו ליותר ממה שהם נועדו לו, עד כמה שהבנתי אז הגיעה. כל זה היה לפני הלידה. אחרי הלידה פשוט סבלתי מהעובדה שההנקה היתה הדבר שהכי סימל את התלול הנוראית הזו, ששום דבר לא הכין אותי להתמודד איתה. אני שמחה שהתמודדתי עם ההנקה כי זה עזר לי לעבד הרבה דברים בהורות בצורה של "טיפול בהלם" - באופן מיידי וישר בפרצוף. ואני חושבת שזה עשה אותי אמא טובה יותר כי זה לימד אותי להקשיב לנגה וללמוד אותה - משהו שלא עלה בדעתי שצריך לעשות לפני כן.

חששותי לא התבדו במיוחד. הנחתי שאני אעורר מהומות ואהווה לא מעט מטרה לחיצים של כעס. אבל למדתי להתמודד. לא למדתי "לסתום את המקלדת" ולשתוק כי אני "דמות ניהולית" וזו בעיה וזה מה שמכניס אותי לצרות... יש לי יותר מדי מה להגיד כמשתתפת וקשה לילהיות "ממלכתית". אני מבינה שלמשתמשים גם קשה להפריד בין "ענתש המנהלת" ל"ענתש המשתתפת" ולכן יוצא עליי לא מעט כעס וטענות שאני "כופה את דעותיי" או כאלו דברים. אבל בסופו של דבר כיף לי ואני מרגישה שאני תורמת יותר מאשר מפריעה (תקני אותי אם אני טועה

) ולכן בסך הכל ההרגשה טובה. יש ימים שיש לי דמעות בעיניים בגלל זה, אבל לא נורא, מתגברים.

 

[מעיןבר]

טיפ קטן

יש פורומים שבהם המנהלים בחרו לעצמם כינוי "כחול" בנפרד מהכינוי "השחור". ככה, מה שתחת כובע המנהל "הממלכתי" הם כותבים בניק הכחול (למשל, הודעות מינהליות, שרשורים, פרוייקטים מיוחדים, אירוחים או הודעות שאמורות להחזיר את הסדר על כנו) ואילו את הדיעה שלהם כמשתתפים ועיקר הפעילות הם עושים בניק השחור. זה מקל גם עליהם וגם על הגולשים - חשבת לנסות את זה

 

[ענתש]

רעיון לא רע, אבל נשמע לי מבלבל.

פעם, מזמן, שאלתי שאלה מביכה (לא משנה איפה) בכינוי אחר. זו הפעם היחידה שהמצאתי לי כינוי... וגם אז לקח לי שבועות ש חרדה כל פם לבדוק שהכינוי במחשב לא מתחלף לי בחזרה. אני איומה בלהיות מסודרת אז לא בטוחה שזה יעבוד לי. האמת ? שדווקא הודעות שלי כמנהלת הן ספורות ומעטות ותמיד עוסקות בלוגיסטיקה או במשהו שמחקתי... אז בשביל זה עוד כינוי ? לא יודעת... אניבהחלט אקדיש לזה מחשבה.

 

[cookie1]

אני שמחה שאת גם "משתתפת"

ואני חושבת שזה מכניס המון עניין לפורום. אני, כפי שאת בטח יודעת, מאד ממלכתית. אני ככה גם בחיים ולכן אני צריכה ליידי את המשלימים... שמחה שנשארת

 

[boringvered]

אז הינה שאלונת

ואני מקווה שעוד לא נשאלה - אני לא כל כך מכירה אישית - אבל שמעתי משהו מממש טוב עלייך מחברה (סתם פרט פיקנטי)... אבל בלי שום קשר - את חיית פורומים ותיקה - ספרי קצת על ה'היסטוריה הפורומית והאינטרנטית' שלך להדיוטה כמוני שזכתה להכיר רק בפורומים אלה. בסקרנות, ורד

 

[ענתש]

את עכשיו צריכה לספר לי ממי שמעת...

ההיסטוריה האינרנטיתשלי לא ממש ארוכה: התחלתי ב"הריון ולידה" כשהייתי בשבוע 27 עם נגה בבטן. זה קרה אחרי שהטרפתי את בעלי בשיחות על הריון והוא החליט למצוא לי אנשים אחרים לפרוק עליהם את התרגשותי... אז הוא מצא לי את הפורומים. זה היה כבר לפני כמעט 3 שנים... משם הגעתי באופן טבעי לפורום הנקה וממנו באופן טבעי לפורום חינוך לגיל הרך. באמצע הוקם הורים לתינוקות וגם שם ביליתי לא מעט (עד שהבנתי שנגה כבר לא תינוקת ולא התאים לי יותר... בינתיים לפחות). ואני לא אשכח להודות במקום זה גם לשני פורומים שממש הצילו את שפיותי - אובדן הריון והריון לאחר אובדן. לא יודעת לאן הייתי שוקעת בלעדיהם. אלו העיקריים למרות ששימי לב, תמונה אומרת יותר מאלף מילים... אלו ה"מעודפים" שלי - רשמיה חלקית בלבד כי בחלק גלשתי ומחקתי (אם זה היה מזמן מספיק).

 

[cookie1]

העיקר שאדוארד נורטון ראשון

חולה עליו

 

[ענתש]

הפורום נסגר מזמן.

גם אני חולה עליו... האמת שיש ברשימה כמה פורומים של ילדים קטנים כאלו שהיה לי ממש מביך לגלוש שם. בפורום אחד (לא נגלה איזה, אבל הוא ברשימה) נכנסתי פעם ופרקתי את תסכולי ממשהו שקשור לפורום - כתבתי מאמר חוצב להבות ונוגה על אהבת אמת ועל האכזבה שיש לי מהעובדה שהיא לא באה לידי ביטוי ושכלום לא חשוב היום, גם לא ערכים נעלים כמו אהבה ונאמנות... והעיקר הרייטינג. המאמר כלל ציטוטים פואטים מדם ליבי. המאמר שקע בפורום תוך שעה בערך ללא תגובה. אחרי כמה שעות מישהו כתב "נצל"ש - יש לי מחר מבחן במתמטיקה" ולאחריו שרשרת ארוכה של ברכות "בהצלחה" וחיבוקים הקפיצואת המאמר המסכן שלי למעלה במשך יומיים. היה מביך

 

[boringvered]

אה!

מסע בין כוכבים ומכושפות! אחחחחח!

 

[ענתש]

אמרתי - טרקית פם וטרקית לכל החיים.

פעם החתימה שלי היתה (בתקופה של הבי.בי.אסים לפני היות האינטרנט) - אני מתרגמת מאנגלית - "אני טרקית, אין לי חיים - אבל איזה עתיד מזהיר יש לי !"

 

[boringvered]

חחחחח! זה באמת לכל החיים

אז חיי חיים ארוכים ושגשגי

 

[T noki]

יש!! אין לי זמן, אבל רק רוצה להביע

את שמחתי על כך שאת אשת השנה, ומחכה לשאלות ולתשובות. היית חסרה בזמן האחורן, התגעגעתי.

 

[cookie1]

אשת |הדגש|השנה|סדגש| הא ../images/Emo6.gif

 

[ענתש]

../images/Emo25.gif בחזרה.

 

[מאז]

לא נחרצת אלא מנומקת

זה מה שאני מרגישה כשאני קוראת אותה. הכל נראה תמיד בשליטה, לאחר מחשבה, בירור, איסוף מידע. שום דבר לא "בשלוף", כמעט הייתי חושבת שאת לא ישראלית... לכן כשיש שרשור מעניין וגם את כותבת בו, אניבדר"כ אפתר את ההודעה שלך, כי אני יודעת שהיא לא תהיה "סתם". ולשאלות - האם גם בחיים את יוצרת רושם כזה? האם גם מבפנים את מרגישה ככה (או שאת אומרת לעצמך: אני?! מנומקת?! בשליטה?! על מה היא מדברת) ועוד שאלה שסתם מעניינת אותי- להיות מנהלת של אחד הפורומים התוססים ביותר - במה זה כרוך?

 

[ענתש]

תודה על המחמאות ../images/Emo9.gif

לפי ההסמקה את יכולה לנחש שהתשובה היא ב' - "אני?! מנומקת?! בשליטה?! על מה היא מדברת". הרבה פעמים אני כותבת בשלוף, זה לא בגלל שעשיתי מחקר, זה בגלל שיש לי יכולת ארורה לזכור פרטים של כמעט כל דבר מיותר (כלומר, מיותר לחיי היום יום שלי) ששמעתי בחיים - החל מעובדות ביולוגיות וכלה באיך קוראים לספר של האנטרפריז D (פעם טרקית, תמיד וטרקית

). אז זה נשפך ממני בלי כוונה. אני לא מרגישה אדם מנומק וגם לא חכם במיוחד... אני פשוט אוספת מידע כי אני סקרנית ואוהבת גם לחלוק אותו בחזרה. הרבה מההגיון שאני מוציאה החוצה למדתי בפורומים מנשים חכמות ומנוסות ממני. אני רק מנסחת מחדש

להיות מנהלת של פורום תוסס זה נחמד וקשה לי להגיד במה זה כרוך. האמת היא שאני מנהלת עצלנית - אני המנהלת שעונה על שאלות, מה שהייתי עושה בכל מקרה כמשתתפת. לפעמים אני משרשרת קצת, לפעמים לוקחת את תפקיד השוטר הרע. את רוב העבודה הקשה - תיאום אירוחים, מאמרים, מגעים מול הנהלת תפוז ועוד ועוד... עושות איילת ונטלי. בגלל זה קצת לא נעים לי להגיד תמיד "אני מנהלת את פורום הריון ולידה" כי זה קצת זיוף

 

[אמאאור]

אני מאוד נהנית לקרוא אותך בהריון

ולידה. וגם בפורום הנקה. תמיד את *נשמעת* כל כך בהירה, ברורה, מתנסחת היטב, מבינה, יודעת. למדתי ממך המון, המון. זו הזדמנות טובה לומר לך תודה - על כל העזרה, הוירטואלית והלא-וירטואלית, בהריון ובלידה האישיים שלי, ובמיוחד בהנקה. אני מאמינה, שאם לא היית מאלו שרתמו עצמם לעזור לי, לא הייתי מצליחה לומר: הי, אני מניקה את הסופגניה שלי! תודה, יקרה. <וידוי קטן: לפעמים אני קוראת גם בהריון לאחר אובדן, יש לי שם חברה יקרה. גם שם את מקסימה, רגישה, יפת לב.> מאחלת לך המשך הריון נפלא, לידה טובה ומעצימה, וליאור אחד בריא ושלם, שיצטרף למשפחה נהדרת.

 

[ענתש]

תודה אהובה. אני יודעת מי החברה שלך

(כי אמרת לי פעם) ואני מסכימה שהיא יקרה ומקסימה.