באיחור אופנתי, מוסיפה מידע על ויה טונרי
הכינוי של תומר (והחשיפה הלא מפתיעה על כך שעבד עם שיישו, שכבר מזמן לא שם) וגם חלק מהדברים שכתב מעידים על כך שהיה במקלט לפני הרבה הרבה זמן. כשאני הייתי שם לפני 3 שנים הדברים השתנו, ואני מניחה שבשלושת השנים האלו הדברים השתנו אפילו יותר. דמי ההתנדבות עלו (אני מניחה שעלו שוב מאז שעזבתי) ועדיין מדובר בסכום די נמוך. יחד עם אוכל ודמי התנדבות ראשוניים שהם גבוהים יותר, לא עלה לי יותר מ250-300 דולר בחודש. חשוב מאוד לציין שדמי ההתנדבות האלו הם מה שמחזיק את המקלט בחיים. בתקופות שיש מעט מתנדבים גם יש ירידה משמעותית בכמות האוכל שזמין לחיות. למקלט יש 3 אכסניות- הקאסה (עליה תומר כתב) שהיא צריף רעוע ורועש, באופן כללי הכי פחות נעים למגורים. וגאס- נמצא מעבר לגשר (בתוך הכפר) והוא הכי נחמד- מקלחות טובות עם מים חמים, חדרים זוגיים, חדר אוכל גדול ונחמד. וקופאקבנה- מגורים יקרים יותר משום שמקבלים מקלחות בחדר. באופן כללי לא התלהבתי מקופא קבנה (ישנתי שם כמה ימים בגלל חוסר מקום) המקלחות אמנם פרטיות אבל הרבה פחות מוצלחות מוגאס, חדר אוכל קטן ויש מן הרגשה שמי שנמצא בוגאס ממש תקוע בחור ומבודד מכולם. הם מצויים בקצה המקלט וחייבים להסתובב עם פנס בשעות החושך כדי להגיע אל הרחוב ואל הכפר. גם בגדי יד שניה כבר לא רוכשים בכפר אלא במקלט עצמו. הרבה מתנדבים משאירים את הבגדים המלוכלכים והקרועים שלהם שם, הרבה פעמים לא צריך לקנות/להחליף ואפשר למצוא מתנדב עוזב שישאיר לכם את הבגדים. כשהייתי שם היה רק אינטרנט אחד בכפר, מאוד איטי ומאוד יקר. מאז הוסיפו אינטרנט גם למקלט עצמו, אני מניחה שהוא עולה כסף אבל תחרות תמיד מורידה עלויות וכמו כן הרווחים מגיעים בסופו של דבר אל המקלט שזה דבר חיובי. לפי מה שהבנתי הם גם פתחו מכולת או מסעדה של המקלט. בכל מקרה יש שם מגוון מסעדות וגם שוק ומטבח למתנדבים ולכן אין בעיה למצוא אוכל, גם צמחוני. חשוב לציין שבמקלט אין נמרים (אאל"ט בכל דרום אמריקה אין נמרים), אבל ממשפחת החתוליים שאינם חתלתולים יש פומות, אוסלוטים וגם כמה יגוארים. בשנים האחרונות, בעקבות בעיות על הקרקע ועם תושבי הכפר, העמותה שמאחורי המקלט רכשה (בעיקר באמצעות כספים שמגיעים מקבוצות מתנדבים מחו"ל) שטחים באזור נוסף. כשהייתי במקלט המקלט החדש התחיל להבנות ומאוד נזקק למתנדבים שיבנו את המקום. מכיוון שזה היה מקום חדש ולא מאורגן רוב החיות היו משוחררות (בטוח שהיום הן כבר לא, אני לא רואה אפשרות שחזיר ויגוארים גדולים חיים ביחד עדיין) ועוד לא היה שם חשמל, אני חושבת שגם אם חשמל עוד אין שם, מים זורמים כבר יש. אני לא יודעת על המקום הרבה, אבל יש עליו הרבה מידע ברשת ואם אתם לא מוצאים, תמיד אפשר להצטרף לקבוצת המקלט ביאהו ולשאול על המקלט החדש, יהיה מי שיוכל לספק לכם מידע רב. מעבר לציוד שתומר ציין שיעזור למקלט, משהו שמאוד לא זמין שם וכן זמין בערים הגדולות שדרכן מגיעים למקלט זה גרעינים שונים (גרעיני חמניה, בוטנים..) אם בא לכם להעמיס שק כזה כדי לתרום התוכים יודו לכם מקרב לב, רק תסבירו למתנדבים שם שאם יש על זה עובש אסור לתת את זה יותר לתוכים. לגבי חווית ההתנדבות אני מאוד אמביוולנטית. האנשים שמאחורי המקלט באמת נותנים את הנשמה שלהם וזה המקום היחיד שבאמת דואג לחיות בר בבוליביה. מצד שני הטיפול מאוד חובבני וההרגשה שמקבלים במהלך ההתנדבות היא של עבודה בפינת ליטוף. אם אתם חושבים להגיע למקלט בשביל החוויה הלימודית, עדיף לחפש מקום אחר (למשל באפריקה יש כמה מקלטים של קופי אדם שזקוקים למתנדבים) אם אתם רוצים לטייל ביבשת מדהימה ובין היתר גם לפגוש חיות בר מקרוב ולתרום קצת זה מקום נהדר להגיע אליו. אני ביליתי בנעימים במקלט עם התוכים, שהיו חוויה מדהימה, לכל אחד מהם יש אישיות אחרת וזה פשוט נפלא. אחרים שהחליפו אותי קיטרו המון על ה"רעש". בעיני קולות של המוני ציפורים זה אחד הרעשים היותר נעימים לאוזן ומרגשים שיש. הייתי גם עם כמה חתולים (בעיקר עם מילי- אוסלוטית מדהימה ומתוקה שמציצת אצבע שעה ביום זה פק"ל אצלה) ועם קירקי- פומה זקן ודי רצוץ שהוטרינר איבחן כחולה בדלקת פרקים. הוא דוגמה מצויינת לעבודת הקודש במקלט ולחסרונות שבו. את קירקי העמותה החרימה מגן חיות שכלא אותו בכלוב קטנטן (משהו בסגנון עגלי חלב) ונתן לו לאכול בעיקר שאריות של לחם וכו'. אלוהים יודע כמה שנים הוא היה סגור במקום הנורא ההוא או מה עבר עליו לפני כן, אבל הוא יצא משם חתול במצב נורא ואיום והתנהל סביבו משפט שלא כל כך ברור לי אם נגמר בינתיים. הוא הגיע עם המון בעיות בריאות למקלט- למשל כילה שאובחן במקרה על ידי וטרינר מערבי שהגיע להתנדב (כשהיתי איתו זה לא אובחן, וזה היה אחרי כחודשיים-שלושה ששהה במקלט והסימנים היו מאוד בולטים). לא מזמן מצאתי ביו טיוב סרטים של מישהי עם קירקי והיא צילמה אותו מגרגר ומיילל ומשחק שמבחינתי זה ממש חזון אחרית הימים. בכל הזמן שהייתי במקלט, וגם לפני כן על פי שיחות עם כל המתנדבים שעבדו איתו לפני, לא שמעתי אותו מילל או מגרגר פעם אחת. (תראו מה עשיתי, עכשיו אני שוב בוכה) בקיצור, יש שם כמה סיפורים מאוד מרגשים ובעלי חיים עם אישיות שאי אפשר לשכוח. האתר של המקלט: http://www.intiwarayassi.org
הכינוי של תומר (והחשיפה הלא מפתיעה על כך שעבד עם שיישו, שכבר מזמן לא שם) וגם חלק מהדברים שכתב מעידים על כך שהיה במקלט לפני הרבה הרבה זמן. כשאני הייתי שם לפני 3 שנים הדברים השתנו, ואני מניחה שבשלושת השנים האלו הדברים השתנו אפילו יותר. דמי ההתנדבות עלו (אני מניחה שעלו שוב מאז שעזבתי) ועדיין מדובר בסכום די נמוך. יחד עם אוכל ודמי התנדבות ראשוניים שהם גבוהים יותר, לא עלה לי יותר מ250-300 דולר בחודש. חשוב מאוד לציין שדמי ההתנדבות האלו הם מה שמחזיק את המקלט בחיים. בתקופות שיש מעט מתנדבים גם יש ירידה משמעותית בכמות האוכל שזמין לחיות. למקלט יש 3 אכסניות- הקאסה (עליה תומר כתב) שהיא צריף רעוע ורועש, באופן כללי הכי פחות נעים למגורים. וגאס- נמצא מעבר לגשר (בתוך הכפר) והוא הכי נחמד- מקלחות טובות עם מים חמים, חדרים זוגיים, חדר אוכל גדול ונחמד. וקופאקבנה- מגורים יקרים יותר משום שמקבלים מקלחות בחדר. באופן כללי לא התלהבתי מקופא קבנה (ישנתי שם כמה ימים בגלל חוסר מקום) המקלחות אמנם פרטיות אבל הרבה פחות מוצלחות מוגאס, חדר אוכל קטן ויש מן הרגשה שמי שנמצא בוגאס ממש תקוע בחור ומבודד מכולם. הם מצויים בקצה המקלט וחייבים להסתובב עם פנס בשעות החושך כדי להגיע אל הרחוב ואל הכפר. גם בגדי יד שניה כבר לא רוכשים בכפר אלא במקלט עצמו. הרבה מתנדבים משאירים את הבגדים המלוכלכים והקרועים שלהם שם, הרבה פעמים לא צריך לקנות/להחליף ואפשר למצוא מתנדב עוזב שישאיר לכם את הבגדים. כשהייתי שם היה רק אינטרנט אחד בכפר, מאוד איטי ומאוד יקר. מאז הוסיפו אינטרנט גם למקלט עצמו, אני מניחה שהוא עולה כסף אבל תחרות תמיד מורידה עלויות וכמו כן הרווחים מגיעים בסופו של דבר אל המקלט שזה דבר חיובי. לפי מה שהבנתי הם גם פתחו מכולת או מסעדה של המקלט. בכל מקרה יש שם מגוון מסעדות וגם שוק ומטבח למתנדבים ולכן אין בעיה למצוא אוכל, גם צמחוני. חשוב לציין שבמקלט אין נמרים (אאל"ט בכל דרום אמריקה אין נמרים), אבל ממשפחת החתוליים שאינם חתלתולים יש פומות, אוסלוטים וגם כמה יגוארים. בשנים האחרונות, בעקבות בעיות על הקרקע ועם תושבי הכפר, העמותה שמאחורי המקלט רכשה (בעיקר באמצעות כספים שמגיעים מקבוצות מתנדבים מחו"ל) שטחים באזור נוסף. כשהייתי במקלט המקלט החדש התחיל להבנות ומאוד נזקק למתנדבים שיבנו את המקום. מכיוון שזה היה מקום חדש ולא מאורגן רוב החיות היו משוחררות (בטוח שהיום הן כבר לא, אני לא רואה אפשרות שחזיר ויגוארים גדולים חיים ביחד עדיין) ועוד לא היה שם חשמל, אני חושבת שגם אם חשמל עוד אין שם, מים זורמים כבר יש. אני לא יודעת על המקום הרבה, אבל יש עליו הרבה מידע ברשת ואם אתם לא מוצאים, תמיד אפשר להצטרף לקבוצת המקלט ביאהו ולשאול על המקלט החדש, יהיה מי שיוכל לספק לכם מידע רב. מעבר לציוד שתומר ציין שיעזור למקלט, משהו שמאוד לא זמין שם וכן זמין בערים הגדולות שדרכן מגיעים למקלט זה גרעינים שונים (גרעיני חמניה, בוטנים..) אם בא לכם להעמיס שק כזה כדי לתרום התוכים יודו לכם מקרב לב, רק תסבירו למתנדבים שם שאם יש על זה עובש אסור לתת את זה יותר לתוכים. לגבי חווית ההתנדבות אני מאוד אמביוולנטית. האנשים שמאחורי המקלט באמת נותנים את הנשמה שלהם וזה המקום היחיד שבאמת דואג לחיות בר בבוליביה. מצד שני הטיפול מאוד חובבני וההרגשה שמקבלים במהלך ההתנדבות היא של עבודה בפינת ליטוף. אם אתם חושבים להגיע למקלט בשביל החוויה הלימודית, עדיף לחפש מקום אחר (למשל באפריקה יש כמה מקלטים של קופי אדם שזקוקים למתנדבים) אם אתם רוצים לטייל ביבשת מדהימה ובין היתר גם לפגוש חיות בר מקרוב ולתרום קצת זה מקום נהדר להגיע אליו. אני ביליתי בנעימים במקלט עם התוכים, שהיו חוויה מדהימה, לכל אחד מהם יש אישיות אחרת וזה פשוט נפלא. אחרים שהחליפו אותי קיטרו המון על ה"רעש". בעיני קולות של המוני ציפורים זה אחד הרעשים היותר נעימים לאוזן ומרגשים שיש. הייתי גם עם כמה חתולים (בעיקר עם מילי- אוסלוטית מדהימה ומתוקה שמציצת אצבע שעה ביום זה פק"ל אצלה) ועם קירקי- פומה זקן ודי רצוץ שהוטרינר איבחן כחולה בדלקת פרקים. הוא דוגמה מצויינת לעבודת הקודש במקלט ולחסרונות שבו. את קירקי העמותה החרימה מגן חיות שכלא אותו בכלוב קטנטן (משהו בסגנון עגלי חלב) ונתן לו לאכול בעיקר שאריות של לחם וכו'. אלוהים יודע כמה שנים הוא היה סגור במקום הנורא ההוא או מה עבר עליו לפני כן, אבל הוא יצא משם חתול במצב נורא ואיום והתנהל סביבו משפט שלא כל כך ברור לי אם נגמר בינתיים. הוא הגיע עם המון בעיות בריאות למקלט- למשל כילה שאובחן במקרה על ידי וטרינר מערבי שהגיע להתנדב (כשהיתי איתו זה לא אובחן, וזה היה אחרי כחודשיים-שלושה ששהה במקלט והסימנים היו מאוד בולטים). לא מזמן מצאתי ביו טיוב סרטים של מישהי עם קירקי והיא צילמה אותו מגרגר ומיילל ומשחק שמבחינתי זה ממש חזון אחרית הימים. בכל הזמן שהייתי במקלט, וגם לפני כן על פי שיחות עם כל המתנדבים שעבדו איתו לפני, לא שמעתי אותו מילל או מגרגר פעם אחת. (תראו מה עשיתי, עכשיו אני שוב בוכה) בקיצור, יש שם כמה סיפורים מאוד מרגשים ובעלי חיים עם אישיות שאי אפשר לשכוח. האתר של המקלט: http://www.intiwarayassi.org
