הורות מתערבת

כלכבוד, חיכיתי לדעת איך הגבת../images/Emo8.gif

קראתי את מה שכתבת בסופשבוע ונורא נורא כאב לי (בלי לדעת מה קרה אצל המטפלת). מאוד שמחה שיכולת להביא את עצמך ל"תיקון", צעד קטן לנונינקה צעד גדול לאנושות.
 
איך, איך איך לא סיפרת לי על זה

הבוקר? אני בהלם. זה נשמע מאוד לא נעים, אפילו מתוך תחושת הבטן שלך. תראי - לא בטוח שהיה שם משהו שצריך לחזור אליו. כלומר - זה לא האבא של עופרי, זה מישהו שאת יכולה להתרחק ממנו, או לא להשאיר את הילדים שלך איתו וגם - לא היית עירנית, אז יכול להיות שהדברים יצאו מפרופורציה? הדברים שנגזרים מזה לפי דעתי: לדבר עם י' - לספר לו את זה וליישר קו לגבי מה תעשו עם זה (לא להשאיר את הילדים לבד עם אותו אדם, להפסיק את הקשר עם אותו אדם, לא יודעת, מה שתחליטו). עופרי - לפי דעתי, להניח לו. לתת לו לעבור את זה, לא לטחון את זה יותר. אצלך - לקבל את התגובה שלך כתגובה הטבעית ביותר לך. לא בטוח שאם היית רבה איתו ומתנהגת בהפגנתיות באותו רגע, היית לביאה יותר מאשר את עכשיו. את הסברת לו את זה שזה לא מקובל וזה לדעתי מה שחשוב. ואולי... לשבת עם עצמך, לנסות לסדר לעצמך איך היית רוצה להתנהג בהגנה על הילדים שלך, כולל ירידה לפרטים. מהי ההתנהגות שנראית לך כאמא ואולי אם יהיו סיטואציות כאלה בעתיד, תוכלי יותר "לשלוף" אותן. וקצת לסלוח לעצמך מדי פעם... לא יזיק.
 

חושחושה

New member
אוי אוי, נגעת בנקודה מאוד רגישה,

מה עושים כשזה קורה עם אמך??????? כבר סיפרתי פה שהורי הם לא בדיוק סבא וסבתא כמו באגדות, אבל אני מכבדת את מה שהם נותנים והם משתדלים. הבן הגדול שלי, הנכד הבכור שלהם, יש לו תכונה מפלצתית, להוציא את כל הכיעור שלו (ואני ממש אמא לביאה, תאמיני לי) ליד זרים, ובמיוחד ליד סבא סבתא ואחותי כשהיא עם ילדיה הקטנים (גנבו לו את ה
, מה לעשות?) הינו אצלם בשבוע שעבר, הם נורא התגעגעו, והחלטתי לזרום, נסעתי עם שניהם ברכבת לסבא וסבתא, בקיצור, הוא הוציא להם ולקטנים את הקישקע, ולא עזרו ההערות שלי. אחותי ואני יצאנו לדקה לחדר מדרגות לעשן, כשנכנסנו ראיתי את אימי (העצבנית) צועקת על בני, וגם מחטיפה לו מכה קטנה ביד
, לקחתי את בני לחדר, ביקשתי ממנו שירגע כבר כי הוא עולה לכולם על העצבים, חזרתי לסלון, אימי היתה במצוקה נוראית, ואמרתי לה, שעם כל הכבוד, היא לעולם, אבל לעולם, לא שואגת כך על הילדים יותר, ובטח ובטח לא מרימה יד, ושאם אין לה סבלנות, אפשר לדבר בטלפון, ואין צורך להתראות! כמובן שאבי יצא להגנתה וניסה להסביר ולפייס, אבל הודעתי להם חד משמעית שהתכוונתי לכל מילה. מאז היא מכרכרת סביבי בלי סוף, אבל זה משהו שלא יקרה אצלנו לעולם יותר, גם אם זה במחיר של לא לראות את סבא וסבתא! כמובן שגם בני חטף את מה שמגיע לו, השארתי אותו בבית למחרת בלי חברים בלי טלוויזיה ובלי מחשב, וזה עונששששש זוועה עבורו.
 

חושחושה

New member
סליחה זה היה ארוך כמו הגלות, ורציתי

לומר לך שאני למדתי עם השנים, למדתי להיות לביאה, כי פעם מרוב רצון למצוא צדק, מצאתי את עצמי גוערת בבני, היום זה לא יכול להיות יותר, קודם כל הם! הילדים שלי! ואחר כך מבררת מה קרה, ות'אמת? שיקפצו לי כולם!
 

lihico

New member
מאוד מבינה.

אני יודעת שביקשת תובנות, אבל אין לי. גם אני צריכה. אני מהאנשים שלא מסוגלים לענות. ולא טוב לי עם זה. אני מנסה לשנות, ולא קל לי. אתמול עניתי לחמותי אחרי הרבה זמן שזה יושב לי על הלב קשה מאוד - כל פעם שמיה מקטרת קצת לידי (עייפה, רעבה וכד' - אני בטוחה שאתן יודעות שאני לא מקפחת או מכאיבה לה!), היא קופצת - "מה אמא עושה לך? אמא עושה לך צרות? שאני אבוא לעזור לך?" אחרי ה-מ-ו-ן פעמים שהתפוצצתי לי בשקט, אתמול עניתי. בשקט, אבל בטון תקיף - "אני מבקשת שלא תגידי את זה. אני לא שואלת אותה אם סבתא שלה עושה לה צרות ואם לבוא להציל אותה מסבתא שלה, ואני מבקשת שלא תעשי לי את זה גם כן". היא הייתה קצת בהלם. כל היום רדפתי אחרי בעלי לשאול אם היא אמרה לו משהו על זה, אם היא נפגעה. קשה לי. מצד שני, בואו תעזרו לי עם הדילמה של הצד השני: האחיין שלי בן שנה וחצי. הוא חוטף למיה צעצועים מהידיים בכוח (כל דבר שהיא לוקחת לידיים, אצלנו בבית - צעצועים שלה) הוא חוטף לה בכח, וצועק עליה "לא!" ממש קרוב לפנים. אח"כ הוא זורק את הצעצוע הצידה, כי הצעצועים שלה לא מעניינים אותו. זה עצם העיקרון. חוץ מזה הוא רץ לידה, וכמה שאני משגיחה, הוא הצליח פעם אחת לבעוט לה בראש (לא חזק) תוך כדי ריצה. לא נגרם נזק, אבל היא נבהלה ובכתה. לא האמא ולא האבא לוקחים את זה קשה מדי. רב הזמן לא אומרים כלום, כשאומרים, זה איזה "לא" פושר. מה לעשות?
 

לימור י

New member
קודם כל קבלי ../images/Emo24.gif ואני מקווה

שקצת נרגעת מכל האירוע. כמו שאני רואה את זה חשוב מאוד לכל אחד מאיתנו להכיר ביכולות ובמגבלות של עצמו, לשנות את מה שאפשר והכי חשוב ללמוד לחיות עם מה שאי אפשר לשנות. את אומרת שאת פשוט לא "לביאה" מטבעך לדעתי זה לא בהכרח דבר רע, אבל בלי שום קשר אין שום סיבה בעולם שתמשיכי להלקות את עצמך בגלל זה. תסבירי לילדים שלך ממש בגובה העיניים שאת לא אדם תוקפני ואת לא מאמינה בלהנפל על אנשים אבל זה לא אומר שאת לא מגינה עליהם ותמיד נמצאת "בפינה" שלהם. ככה הם ידעו שגם אם את לא מתנפלת על מי שדיבר אליהם לא יפה או עשה משהוא אחר זה לא אומר שאת לא שם עבורם וזה לא אומר שלא תגני ותשמרי עליהם בדרכך שלך (ואני בטוחה שיש לך דרכים לעשות את זה). סה"כ מה שחשוב זה שהם יידעו שאת שם עבורם ושהם תמיד יכולים לדבר איתך לספר לך מה עובר עליהם ולדעת שתפעלי בשבילם (לדעתי זה יותר חשוב מאשר לראות את ההורה שלך מתנפח ומשתולל על כל שטות). לגבי המקרה הספציפי שקרה, אני חושבת שאת צריכה לחשוב על זה שוב ולהתייעץ עם בן זוגך. סה"כ את אומרת שמדובר בזוג חברים טובים שעד לאותו הרגע מאוד סמכת עליהם, אני מניחה עם כך שלא מדובר בבחור שנוהג בתוקפנות כלפי ילדיו (או ילדים אחרים) בצורה קבועה אחרת לא היית סומכת עליו. קשה לדעת מה בדיוק קרה שם אבל יכול להיות ששיקול הדעת שלו באותה הסיטואציה היה שצריך לתפוס לילד את היד לפני שהאבן תזרק, אמנם הוא לא אמור לחנך לך את הילדים אבל סה"כ אם שניכם ישנתם אז במידה מסויימת הוא היה "אחראי" באותו הרגע ולכן זה היה הגיוני שיגיב לסיטואציה כפי שהוא רואה לנכון. אם את לא מסכימה עם הדרך בה הוא טיפל בזה אז כדאי אולי לדבר איתו בהזדמנות ולהסביר לו שמבחינתך זה לא מקובל. נראה לי שחבל יהיה להפסיד זוג חברים טוב שעד היום הוכיח את עצמו בגלל תקרית חד פעמית וקצת לא ברורה.
 

daldan

New member
לא יודעת איך הייתי מגיבה במקומך

גם אני לפעמים מרגישה שהייתי אולי צריכה להגיב אחרת. הרצון שלנו לגונן על הילדים שלנו תמיד יהיה שם, אבל אולי באותה סיטואציה עופרי לא הרגיש במצוקה כפי שאת הרגשת אותה והרצון שלך לגונן עליו נבע מהצורך האישי שלך והוא לא שיתף איתך פעולה. כשאנחנו נמצאים עם חברים במיוחד כאלה שסומכים עליהם ומפקידים בידהם את ילדנו או לחילופין אנחנו מופקדים על ילדיהם, עולה לפעמים הצורך להעיר הערה או למנוע התנהגות מסוימת כחלק מהאחריות של אותו מבוגר שאחראי על קבוצת הילדים. ברגע שמבוגר אחר אחראי על הילד שלך את באופן לא פורמלי מאפשרת לו לפעול כראות עיניו - אם הוא אדם כזה שמפעיל כח או נוהג באופן שונה מדרך החיים שלך, הייתי מוותרת על העזרה שלו ולא נותנת לו להיות אחראי על הילד שלי. ודבר נוסף אלולא היית אמא לביאה לא היית כל כך מוטרדת מהסיפור הזה, רק גם כלביאה צריך להשתפשף קצת...
 
../images/Emo41.gif מעדכנת ../images/Emo41.gif

האיש שלי, שלא תמיד אני מפרגנת לו שצריך ולפעמים אני לא סומכת עליו מספיק. הרגיש שמשהו קרה - הוא לא הבין מה - אבל הוא שמע אותי ואת ה"נאשם" מדברים על מה בדיוק קרה. אתמול בלילה אמרתי לו שאני צריכ הלספר לו משהו והתחלתי - הוא הרגיע אותי מאוד בקשר להאשמות שלי על עצמי. ותהיה בינו לבין ההוא - שיחה. גם לו זה היה קשה - אבל לא הייתה התפרצות.
 

הדר לצ

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

עד כמה שזה קשה - פשוט תתלעמי. את האמא שלהן (ואתם ההורים שלהן) ואתם יודעים הכי טוב ואל תתני לאף אחד לגרום לך להרגיש אחרת. ועוד
אחד
 

POOH*

New member
../images/Emo24.gif

את יכולה לשלוח את אחותך אליי. אני גם עם ADHD ומוכנה בשמחה ללמד אותה כמה דברים ואפילו להפגיש אותה עם אמא שלי שתסביר לה למה החינוך שלה היה לא טוב. ונראה לי ששתינו נשמח מדא לשמוע ממנה מה לא טוב בי כיום כתוצאה מהחינוך הקלוקל של ההורים שלי.. כי אם הבנתי נכון לטענתה רק בגלל החינוך שלהם יש לי ADHD!! בכל אופן אל תתרגשי.. יש אנשים כאלה.. ובעיקר זה כואב כשזה המשפחה - אבל כל זמן שאתם בטוחים בדרככם זה מה שחשוב. ואי אפשר לחיות בלי טעות... כולנו טועים.. ואני גם יכולה להבטיח ל שעוד נעשה טעויות בעתיד... ובכלל לא הבנתי איך זה קשור ללינה משותפת? ואל תרגשיי שום רגשות אשם. עכשיו אתם יודעים איך קוראים לבעיה. אתם לומדים איך לחיות איתה.. איך לעזור לילדה ואיך למה צריך לשנות במה שעשיתם עד עכשיו.ף זה חיובי לא שלילי. זה נפלא.. אם אני וההורים שלי היינו יודעים מה יש לי בגילאים צעירים הרבה מאד דמעות וכאבי לב היו נחסכים ממני. POOH
 
../images/Emo24.gif אווף אחיות

כמה הן יכולות לפגוע. אני חושבת שאין בעולם מישהו שיכול לפגוע בי כמו אחותי. מצד שני אני כל כך אוהבת וקשורה. מקווה שתרגישי יותר טוב ויותר בטוחה בעצמך - מולה.
 
היא טוענת שאני מפנקת אותן יותר מידי

ולכן הן עושות מה שהן רוצות וקשה לי כי אני כמעט לא ישנה וכאלו דברים.
 

sipi1

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

לדבר אל השכל - לא צריך. את יודעת לבד שהיא מדברת שטויות... אבל חיבוק תמיד עוזר, שתרגישי קצת יותר קל על הלב. אנחנו לא יכולים לבחור את בני משפחתנו, לצערנו. חבל להתרגז בגלל דבר שלא קשור אלייך...
 
והקטע הוא שיש כבר לאחות אחרת ילד

עם הפרעת קשו"ר. אנחנו חינכנו ומחנכות לגמרי שונה, אז איך זה קשור לחינוך? רק שלה נכון? אוףףףףףףףףףףףףףףףף כבר אמרתי?
 
איך תמיד האחים שלנו יודעים לדקור

איפה שהיא כואב? אורנה, באמת שאין לך מה להפגע. תהיי שלמה עם עצמך ודרך הגידול שלך. לפחות כמו שהיא שלמה עם שלה. אתן לא חייבות להסכים בנושא זה. את יודעת מה נכון לבנות שלך וזה מה שחשוב.
 

אלינה12

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

לפעמים אני חושבת טוב שאני בת יחידה. ממש מרגיז כשאנשים הכי קרובים כל כך לא מתחשבים בנו. באמת אוףףףףףף! גיסתי (אחות של בעלי)גם היתה כל הזמן מתקשרת ונותנת עצות (שאף אחד לא ביקש) לגבי היפוטוניה של בועז והיתה עושה שטיפות מוח בעיקר לי שאני לא עושה מספיק וכמה היא ובעלה עשו בשביל בת שלהם ונתנה לי הרגשה שאני אמא רעה. עד שבעלי התפוצץ והיא ירדה לנו מהוריד. צריך פשוט ללמוד לשים אנשים במקום, אפילו הכי קרובים ואפילו שזה יסכן את היחסים.
 
למעלה