או. מיי. גאד.
הרגע נזכרתי בדבר הכי גרוע שאי פעם קרה לי. בכיתה ה' השתתפתי בששטוס. לא עשיתי שם הרבה, סתם ישבתי בקהל. יום למחרת, כל פעם שעברתי בשכונה מסויימת (שפחות או יותר אין לי ברירה, אלא לעבור שם), התחילו לשיר לי את השיר הזה של ששטוס. בהתחלה זה היה סביל, אחר כך זה הפך למשהו פשוט.. נוראי. הילדים האלו התחילו לדבר אלי, לחסום לי את הדרך כשעברתי, וגם לזרוק עליי אבנים. זה ממשיך פחות או יותר עד היום, רק שבזמן האחרון זה יותר מלווה בהתלחששויות כשאני עוברת
[וכאן סיימנו את פינת טראומת הילדות של קטי
] בכל מקרה, אני לא חושבת שאם הם יראו אותי עוד פעם בטלויזיה זה יועיל, אז אם יהיה עליי משהו שאיתו לא יזהו אותי, אז זה יהיה נהדר. לא שאני מתביישבת בפורום או משהו, כן?