מצרפת את מה שכתבתי כחודש אחרי
הלידה שלי: • תובנות חדשות לגבי לידה אז ככה אני רוצה להגיד לכן שלפני הלידה שלי הייתי מאד נגד כל דבר טבעי בלידה. אפידורל רציתי כבר חודש מראש שיהיה בטוח, על כך יולדות הבית למיניהן הסתכלתי בתמהון מעורב בתיעוב (כל ה"רוחניות" האלה נו באמת), ליולדות בחדר טבעי או השואפות ללדת שם התייחסתי ברחמים ובהתנשאות מה על הסבל המיותר שהן הולכות לעבור, בקיצור אם הייתי יכולה לדלג על "חווית" הלידה הייתי עושה את זה בשמחה. (רק שתבינו שהעכבר שלי במחשב הוא בצורת סוסון ים- החיה האהובה עלי ביותר כיוון שזה הבעל חיים היחיד שם הזכר הוא היולד ולא הנקבה...). בכל מקרה אני חייבת להגיד שהמון דברים השתנו אצלי אחרי הלידה. אז כן, אני עדיין בעד אפידורל, אבל אני, שאמרתי שאני בלי אפידורל לא יולדת, עברתי את כל צירי הזירוז שלי (6 וחצי שעות) וכאבי התופת המתלווים אליהם בלי אפידורל כי לא הייתה לי פתיחה,ורק בחצי שעה האחרונה נתנו לי את הזריקה המיוחלת. בשעה וחצי האחרונות קיבלתי טשטוש שגרם לעולם סביבי להתכווץ ולהתמקד בעיקר בכאבים, למרות שנתן לי הפסקות של 2-3 דקות בין הצירים... אבל בסוף הלידה פתאום הרגשתי תחושת החמצה מסוימת שהייתי עם טשטוש, הרגשתי איפשהו שפיספסתי במידה מסויימת את אותה חווית הלידה, ועם זאת הלידה הייתה אחת החוויות החזקות ביותר שהיו לי בחיים. כן זה כאב ואפילו מאד, אבל החוויה העיקרית שחוויתי באותו רגע הייתה חוויה זוגית מדהימה. בכל הכאבים היחיד שראיתי מולי כל הזמן (למרות שהיה צוות די גדול בחדר הלידה) היה בעלי. כל פעם כשהתחיל הציר עוד לפני שהתחלתי לצרוח הוא כבר ראה את זה על הפנים שלי והושיט אלי ידים, הוא החזיק אותי והרגיע אותי וליטף אותי והיה כל כולו בתוך החוויה האינטימית והחזקה שלנו, שלי ושלו. אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה עולות לי דמעות בעינים. וכשמתן יצא החוצה הוא כמעט בכה וכל הזמן חזר ואמר "איזה קסם"...החוויה המדהימה הזאת של זוגיות, של יצירת קסם ביחד, של חיים חדשים שיצאו ממני היא חוויה בעלות עוצמות שחוויתי רק פעם אחת יחד עם בעלי, כשהיינו בחילוץ בתורכיה והשתתפנו בחילוץ של ילדה תורכיה שנמצאה חיה בהריסות אחרי 4 ימים והחילוץ שלה ארך יותר מיממה.גם שם הייתה הרגשה של קסם שנולדה מתוך כאב עצום, אפשר אולי להגיד שגם זו הייתה סוג של לידה וחוויה חזקה מאד לשנינו כזוג וכבני אדם. מה ניסיתי להגיד בהודעה האולי קצת מבולבלת הזאת? שלמרות, ואולי איפשהו בגלל, הכאבים החזקים לידה זה לא תהליך מפחיד. מהרגע שזה מתחיל אין דרך חזרה ופשוט מתמודדים עם זה. ובתהליך הזה מגלים המון על עצמך ועל הזוגיות ולא הייתי מוותרת על זה בחיים. אהה כן, למרות שאני אשמח לקבל אפידורל בלידה הבאה (ואם אפשר קצת קודם אפילו...) שיניתי את דעתי לגבי הבנות שבוחרות בלידה טבעית ולידת בית. זה עדיין לא כוס התה שלי אבל אני כבר לא אנטי.