כשהעיר פוגשת את הקיבוץ../images/Emo150.gif.
וואו. הפרק הכי כנה שיש. כמידי שבוע אני מתיישבת מול מסך הטלויזיה ומהנהנת עם הראש לא פעם בהסכמה. השבוע בתוכנית הראו את
דור ילדי המפתח
אותה משפחה של מיכל, מבית דגן, שבה ההורים עובדים 12 שעות ביממה והילדים מגיעים לבית ריק וכמעט אין קשר בינהם לבין הילדים שלהם. זה החזיר אותי כמה שנים אחורנית שאני הייתי חוזרת לבית כזה, 'ילדי המיקרוגל'. מצד שני היכולת של הילדים של מיכל להיות עצמאיים ולא מפונקי-הורים היא יכולת טובה. הבית של מרית, הקיבוצניקית מ'גזר' הוכיחה שגם שלמות היא מילה גסה. אני מעריצה את מרית
. היכולת שלה לאהוב כל כך את הילדים שלה, לדעת להכיר כל אחד ואחד מהם, לחיות שלום בית, לחיות עם אהוב ליבה ולחוות כל יום מחדש את האהבה הזוהדהימה אותי. 'מסעדת רומנטיקה', אחד הדברים הכי מרגשים שיצא לי לראות לאחרונה
. אני חושבת שאין אמא בעולם שלא היתה רוצה כזו אהדה מהילדים שלה
. כזו אהבה מהבן זוג, געגועים, אהבה כנה ואמיתית שנראית לעין ללא כל בושה. כשהבן הקטן של מיכל אמר לה
"התגעגעתי רק קצת" הוא אמר את זה, כי הוא לא מכיר כלל את אמא שלו. רשמית, התוכנית הכי טובה עד כה
.
. הנה אירוח מ-Ynet.
