מישהו מוכן לשרוד חפירה?
אבל שווה לשרוד, יש גם המלצה!
שם: אורון.
גיל: תיכף 22.
תאריך לידה: 27.3.86
כיתה\צבא\אחר: פוסט בית ספר/פוסט צבא. כנראה שאחר.
איזור מגורים: למה רק איזור? אני לא מתבייש להגיד שאני גר בראשון, ראשון שליטה! (למעט הערסים הרבים שמעיקים על חיי היומיום של כולנו. לא, בפעם המאה, אני לא אח שלך, ולא, אני לא מוכן לקנות בשבילך סיגריות בקיוסק. תמותו כולכם
)
1-5 להקות אהובות: מיוז, המאנקיז, קילרס, קלאקסונס, אינקיובס, קסאביאן, וומבאטס, מקסימו, RATM, מון דה ביף!, אינטרפול, דאבס ויש עוד מאתיים, אבל אני אחתוך פה כי כבר ממילא עברתי את ה-5.
מסנג'ר\אייסיקיו: [email protected] תמונה: לא עכשיו באמא'שכם. אין לי כוח לעבור לחלון הוספת תגובה.
ממתי בפורום? חודשיים בערך.
איך הגעת לפורום? תמיד הייתי מציץ ממילא, ואז היה איזה טופיק אחד שממש גרם לי לרצות להגיב, אז הגבתי.
ציון לפורום מ1-10? לא חושב שאפשר לדרג פורום, זה די דבילי. אם אנשים ממשיכים לרשום פה אז סימן שהם נהנים ונחמד פה, דירוג במספרים לא יתן הרבה (זה לא שתקחי את הציונים של כולם ותעשי ממוצע או משהו, נראה לי.
)
הצעות לשיפור: הכל אחלה ומוי כיף.
השאלה המתחלפת:
איך הייתה 2007? סביר להניח שהייתה השנה הכי טובה בחיים שלי, כי קרו בה כל כך הרבה דברים משמחים כמו שחרור מצה"ל וזה.. חוץ מזה שמבחינה מוסיקלית זו הייתה השנה הכי מדהימה שהייתה לי אי פעם. זכיתי לחוות 2 הופעות של 2 מהלהקות שאני הכי אוהב אבר, אחת מוצלחת יותר (מה שאני מגדיר כהיילייט של החיים שלי בערך, כל הטיסה לבודפשט), השנייה קצת פחות (מה לעשות שאי אפשר להכיל את אינקיובס בתוך ההאנגר. תנאים זוועה לקיום הופעות ללהקות בסדר גודל של אינקיובס. היה מגניב אבל כל מה שיכל להשתבש להם שם בערך השתבש). חוץ מזה שהשנה גם קניתי המון המון דיסקים שמקשטים לי יפה את המעמד דיסקים השוודי הסקסי שלי מאיקאה. לא חושב שהייתה לי שנה שקניתי בה יותר דיסקים מהשנה.
מה ההרגשה לגבי 2008? מקווה שתהיה לפחות כמו 2007 מהבחינה המוסיקלית בשבילי ושנראה פה המון הופעות שאנחנו מחכים להם כבר שנים. חוץ מזה שעכשיו כשאני אזרח הכל נראה מפחיד יותר כזה וקשה קצת לצאת מהבית אחרי שמתרגלים לחופש מוחלט, אז אני מקווה להתעכל טוב באזרחות וזה. השנה תהיה מגניבה. אני מקווה.
מה עשיתם אתמול בערב? חח וואו.. *שואף אויר* |החפירה| אז ככה, עשיתי את הדבר הכי מטורף בחיים שלי ובהחלטה של דקה וחצי בערך החלטתי להזמין כרטיס אוטובוס הלוך ושוב לאילת, הזמנתי חדר במלון הולידיי אין אקספרס (סליחה, בשמו החדיש - אקספרס ביט אילת. בהחלט היה בו ביטים. הרבה אבי ביטר ועופר ניסים. זה בערך הצלילים היחידים שבקעו שם מהבוקסות שלא היו מביישות את האומן 17 שהביאו איתם לשם הערסים בני ה-12 ששורצים במלון לחדר, ולא נתנו לנוח חצי דקה), ועשיתי את כל זה בשביל לפגוש מישהי מאילת שאני בקשר איתה כבר די הרבה זמן אבל מעולם לא נפגשנו. היא הציעה ולא היססתי לשניה, כי כבר נמאס ממצלמה. שם יצאנו בערב לאחת המסעדות הכי יקרות ופלצניות שהייתי בהן במהלך חיי (ואת זה אני אומר בתור חובב מסעדות יוקרה מושבע), שממוצע הגילאים שם היה בערך 78 וזה כולל אותי ואותה בממוצע, כן? גאד, כמה שאני שונא צרפתים. ביחוד אם הם מחוץ לגבולות צרפת.
משם עברנו לפאב לנשיקה של חצות וכל הבולשיט הזה וחזרנו לחדר אחרי איזה שעה וחצי די מפוצצים. אמנם היה נחמד והכל, אבל לא נראה לי שאני מסוגל להרים שוב הפקה שכזו (חוץ מזה שהייתי ג'נטלמן מוחלט ושילמתי על כל הערב הסופר יקר הזה בנוסף לכל הכסף שהוצאתי על הנסיעות והמלון, 1000 ומשהו שקל על יום ורבע באילת, אם מתחשק למישהו לדעת), והיא אמנם בחורה מקסימה אבל היא צריכה להישאר באילת כי היא כבר בשנה שניה בבן גוריון והיא לא מסוגלת להגיע למרכז, אז זה מסוג הדברים שלא ממש יכולים לעבוד וחבל. הייתי צריך להוציא את זה, מצטער אם קמתם הרגע עם האותיות ע-כ-ג-ד מהמקלדת דבוקות לכם למצח. אההה אבל יש גם חלק יותר טוב מבחינתי בכל הסיפור, כי כמובן שאם אני באילת חובה לפשוט על דיסק קלאב, רק חבל שכל מה שחיפשתי בערך, או שלא הגיע לחנות מעולם, או שנתקלתי במילה הכי מבאסת שאפשר לשמוע בחנות דיסקים - "אזל". היה די מצחיק כי ביליתי שם עם העובדים איזה 3 שעות כמעט בהמלצות הדדיות והפכתי לאהוב החנות עד שהציעו לי שם עבודה, חבל שזה לא אטרקטיבי מדי כי אני לא מתכוון להעתיק את החיים שלי לאילת כרגע. בכל אופן קניתי לי את הקריבס שחיפשתי במרכז ולא היה, את האחרון של הקייזרים שהיה חסר לי, הראשון של הפו פייטרס, ה-DVD החדש של אינקיובס, אבל השוסססס זה Some Cities של Doves, האלבום האחרון שלהם מ-2005 בלימיטד אדישן בקופסה ענקית יפהפיה, מארז שכולל CD+DVD+פוסטר, שזה דיסק שלמעשה בכלל לא שמעתי מעולם למעט 2 סינגלים מתוכו (Sky Starts Falling ו-Black and White Town), אבל היה לו מחיר כל כך מצחיק שזה פשע עם לא לקנות. הגרסה הרגילה שלו עולה בחנות 59 שקל, והגרסא המטורפת הזו עולה רק 39, או 33 אם לוקחים איתו עוד 2 דיסקים שמשתתפים יחד איתו במבצע של 3 במאה. את הדיסק אגב שמעתי אתמול ישר כשהגעתי הביתה והוא היה כל כך מדהים שהרצתי אותו בריפיט 3 פעמים אל תוך הלילה. השיר האחרון באלבום הזה - Ambition, הוקלט בתוך כנסייה ענקית נטושה ושומעים את זה בא לידי ביטוי בשיר, עם ההד הזה שהכנסייה יצרה ונותן כל כך הרבה עוצמה לשיר הזה. יש גם תיעוד של כל זה בבונוס DVD שבא במארז. פשוט כל כך ענק וכל כך מומלץ. אם אתם באילת בקרוב תעשו לעצמכם טובה ותפנקו את עצמכם באיזה Doves. הסיבה למחיר המצחיק זה שהם פשוט הביאו כל כך הרבה מהלימיטד אדישן ואף אחד לא קנה כי הם הדביקו לזה מחיר מגוחך בהתחלה, אז הם הורידו אותו לזנות. אין תלונות.
אני כל כך מתבייש שלא שמעתי אותו עד עכשיו. יש לי על המחשב רק את האלבום השני שלהם, The Last Broadcast, שהוא מעולה, ואז פשוט שכחתי מהם לחלוטין עד הביקור בדיסק קלאב. אם אתם אוהבים את ברייט אייז/קין/סנואו פטרול, אתם ממש תאהבו את דאבס. (אגב, למעריצי RHCP, יש בחנות גם מבצע על הלימיטד אדישן של סטאדיום ארקדיום בתוך קופסא ענקית יפהפיה שבתוכה אפשר למצוא את הדיסק הכפול, DVD בונוס עם מייקינג אוף דני קליפורניה ופרשנות של חברי הלהקה על כל שיר בדיסק, ועוד כל מיני שטויות כמו גולות בשקית משי כזו וסביבון מעץ על דיסקיות מתחלפות וקראפ כזה. שווה מאוד אם אתם בקטע של לאסוף דיסקים. פעם כל הקופסא הזו עלתה בטאוור איזה 240 שקל. בדיסק קלאב זה 69 כולה כשהדיסק הרגיל לבדו עולה בנפרד 59, אין סיבה שמישהו לא יקנה את המארז המטורף הזה. קניתי אותו כבר בביקור הקודם שלי באילת, למי שעוד לא, באמת כדאי לרוץ (אבל קודם כל בשביל Doves כי זו פשוט מוסיקה נדירה במחיר של ארוחה במקדונלד'ס בערך לפני שהגדלתם אותה בכלל, המוסיקה של RHCP כבר ממש לא עושה לי משהו לצערי מאז 2002 בערך, אבל אני אוהב לאסוף דברים מגניבים.
). *נושף אויר* |סחפירה| ותודה לשורדים.
תכנונים מיוחדים\מטרות לשנה הקרובה? למצוא עבודה שאני אשכרה אצליח להנות ממנה, להתאקלם טוב באזרחות, אולי לטוס לעבוד בארה"ב יחד עם החבר הכי טוב ברגע שהוא ישתחרר, ושנזכה לראות פה ים הופעות שוות (סעמק מיוז, תגיעו כבר). עמכם הסליחה על החפירות, הייתי צריך להוציא את זה החוצה. שנה טובה לכולם! God bless וכאלה.
