צר לי, אליהו (חלק א')
אבל המ"מ מדבר לא רק דברי טעם, אלא דברים נכונים לחלוטין. הבולשיט היחיד, מה לעשות, הם דבריך, מה גם שנכתבו בצורה לא נאותה (וראה את תקנון הפורום, באמצעות הטאגליינס). אני מבינה את רגשותיהם של חובבי הפרוג, המותקפים חדשות לבקרים ע"י המבקרים, אך - שוב, מה לעשות - הביקורת נכונה. אני לא אקצין (כפי שעושים חלק מהמבקרים) ולא אומר שפרוג "איננו רוק", אבל ללא ספק הפרוג חרג מהאתוס של הרוק ולכן, בסופו של דבר, נזנח. הפרוג הוא היום נחלתם של מיעוט. מי יודע, אולי עם ירידתו של האתוס של הרוק באופן כללי, והחלפתו באלקטרוניקה, יחזור הפרוג ויהיה הזרם המוביל? אבל אז, כאמור, זה כבר לא יהיה רוק. הבעיה עם הפרוג לא היתה רק הסיפור עם המוסיקה הקלאסית (ואני אחזור אל זה) אלא, כאמור, זניחתו או הכחשתו של האתוס המרכזי של הרוק. היינו: שרוקנרול הוא מוסיקה עממית - שצמחה מכמה סוגים של מוסיקת עם (בלוז, קאנטרי ועוד) - והמשקפת נאמנה את חייהם של מחבריה, והסביבה התרבותית שלהם. אתוס זה היה בבסיסו של הרוקנרול עוד מראשיתו. הבלוזיסטים של תחילת המאה שרו על חייהם הקשים בדרום ארה"ב, כאשר גיטרות פשוטות היו כלי הנגינה היחיד, בד"כ. החבר'ה האלו התוו את האתוס, והוא זה ששימש נר לרגליהם של הרוקרים בשנות החמישים, השישים והשבעים. הרעיון הוא פשוט: כל אחד יכול לקחת גיטרה או תופים ולנגן. לפעמים, לא צריך אפילו כלי נגינה פורמליים. זרם הסקיפל, שפרח בסוף שנות החמישים, התבסס על אלתור כלי נגינה מכלי-בית פשוטים, כגון תיבות-תה (teachests) ומקלות כביסה (washboard), שהיו נגישים לכל ילד. לא היה צריך ללמוד תווים, לא היה צריך לעמוד בקריטריונים כלשהם, חוץ מיכולת להחזיק קצב, מלודיה פשוטה, ובעיקר התלהבות. נושאי השירים היו לקוחים מחיי היומיום, מהחוויות המשותפות למרבית היוצרים והמאזינים. אתוס זה הוא שאיפשר את מה שאנחנו רואים כיום כמהפכת שנות השישים: הביטלס, הסטונס ודומיהם, החלו לנגן בדיוק משום שהם אימצו את האתוס הזה. לזה התכוון המ"מ כאשר דיבר על "אידאולוגיה". במרבית המקרים, היה מדובר בנערים מבתים צנועים, אשר שמעו את אלביס, ואחריו את הרית'מ'נ'בלוז האמריקאי ורצו, פשוט, לחקותו. הם קנו כלי נגינה צנועים (או הרכיבו אותם בעצמם), ישבו עם התקליטים האמריקאיים המיובאים שלהם, וחיקו את האמנים האהובים עליהם, תו לתו. בריאן ג'ונס התקבל לסטונס כי ידע לחקות את אלמור ג'יימס במדוייק; השכלתו של אריק קלפטון היתה למידת כל שיריו של היוברט סומלין, תו לתו. לאחר תקופה של נגינת שירים אמריקאיים, כל האמנים הבריטיים (מלבד כמה יוצאי דופן) עברו ליצירת שירים עצמאיים. שירים אלו שיקפו נאמנה את חייהם והסביבה בה חיו, בדיוק כפי ששיריו של רוברט ג'ונסון שיקפו את חייו והסביבה בה הוא חי, בשנות השלושים של המאה הקודמת. במקביל, החלו חלק מהיוצרים לחפש דרכים לכתוב שירים שאינם במבנה מוסיקלי "מסורתי", והחלה תקופה של נסיוניות וחדשנות, אצל חלקם (בעוד אצל חלק אחר היתה נסיגה לאחור, חזרה לבלוז השורשי. זה היה ה-blues boom של סוף שנות השישים באנגליה, אבל זה סיפור אחר, וגם הסיבות לו אחרות). מטבע הדברים, בשלב הזה הצטרפו למעגל היצירה אמנים מדור חדש, צעירים בכמה שנים מדור המייסדים של הרוק הבריטי. חלק מצעירים אלו היו ממעמדות הביניים והמעמדות הגבוהים. ביניהם היו, לדוגמא, גם פינק פלויד (שבאו ממעמד הביניים) וחברי ג'נסיס (מעמד בינוני-עליון). חלקם זכו, בצעירותם, להכשרה מוסיקלית קלאסית, אשר נחשבה כחלק בלתי נפרד מתרבות מעמד זה. עולם המוסיקה הקלאסית עובד, כמובן, על אתוס שונה לחלוטין ממוסיקת העם. בעוד בבסיסה, המוסיקה הקלאסית היא ככל מוסיקה אחרת, היינו נועדת לרגש, הרי שכיום לא ניתן להפרידה מהערכים של מעמד הביניים, המקנים למוסיקה קלאסית הילה של קדושה ועליונות בלתי מעורערת, כשיא היצירה המוסיקלית המערבית. ע"מ לזכות ב"הערכה" של מעמד הביניים, על מוסיקאים להוכיח שהם יכולים לקרוא תווים, לנגן סולמות מסויימים ומקצבים מסויימים, ולהיות "מהוגנים". רוקנרול עובד, כאמור, על בסיס אתוס שונה לחלוטין, ולכן נתפש, ע"י בני מעמדות אלו, כנחות. אני מפנה אותך אל הדברים שכתבת אתה, במסגרת ליגת הפורום, בתמיכה לבחירתך ביצירות קלאסיות ברשימה שהגשת "אין על הקלאסיקות", "הרוק לא מגיע לקרסוליהם", דברים כאלו. זה כל כך מזכיר לי את אבי ז"ל, שהיה מתפרץ בזעם כל פעם שהיה רואה אותי מקשיבה לתקליטים ולקלטות (קסטות) שלי: "מה זה הרעש הזה? זה לא מוסיקה", "צריכים לתת להם זריקת טטנוס", "למה את לא מקשיבה לבראהמס? זאת מוסיקה אמיתית!!" הפרוגרים של תחילת שנות השבעים, היו תוצר של תפישות אלו. הם ראו את הרוק המסורתי כנחות, ורצו להעניק לו את ה"מהוגנות" וה"מכובדות" של מעמד הביניים. בין היתר, זה התבטא בנסיונות לשלב בין רוק למוסיקה קלאסית, בכתיבת "אופרות" ויצירות ארוכות כאילו-סימפוניות, ובנסיונות לעשות "אקדמיזציה" לנגינת רוק (בכל כלי, כולל תופים).
