Fairywitch
New member
../images/Emo41.gifלמה שנאתי את "הקרב האחרון"../images/Emo41.gif
מהגיגיה של חנה...
רצחני למי שלא קרא את הספר, כמובן. מזהירה- מי שאהב את הספר עלול להתעצבן, אז אולי כדאי לא לקרוא
לכל השאר- זהירות- מגילה
אז ככה, במישור של הכתיבה הספר לא גרוע. הוא לא פחות טוב משאר הספרים. זה לא שהשפה של לואיס השתנתה, או שהספר מרוח יותר או משהו כזה. הדברים שלא אהבתי בספר בכלל לא קשורים לזה, אלא למשמעויות שעולות מהספר, למסרים ולסמלים שבו.
קודם כל- הקוף הזה פשוט מעצבן, ובהיה כה מטומטם. כל הפרק הראשון הוציא אותי מהכלים. אבל אמרתי, נו- זה ייפתר בקרוב. אלה הרעים בסיפור, ולאיס רוצה להבהיר את זה היטב. לגיטימי. בסוף החמור יבין שעובדים עליו, הילדים בני-אדם ובנות-חווה כלשהם יגיעו, ויצילו את המצב. סוף טוב הכל טוב - בנרניה כמו בנרניה.
אבל לא- העניינים בנרניה רק הולכים ומחמירים- אולי יותר מאי-פעם, במהירות ובגסות. העצים במישור הפנס נכרתים, החיות הטובות נופלות שבי בידי הקוף והפולשים הקלורמנים, וכן הלאה. ואיפה אסלן?! אסלן הטוב שמגיל 10 אני יודעת שיבוא תמיד להציל את המצב ולהגן על החלשים והטובים? איננו. נאדה. נישט. בושש לבוא. מסב פניו. כאתיאיסטית- עולה פה לכאורה מסר אתיאיסטי מובהק- איפה אלוהים כשצריך אותו? אבל אחזור לזה אח"כ. ובכל מקרה- זה פשוט הוציא אותי מדעתי
אסלן ממשיך להעלים עין גם אחרי שהילדים מגיעים לשם, והם ניצבים די לבד וחסרי-אונים אל מול כל הרוע. בעצם כל הזמן ציפיתי- שהנה הוא יופיע ויחשוף את התרמית, שהנה הוא יופיע ויציל את בעה"ח שהפכו לעבדים, שהנה הוא יופיע ויגרש את הקלורמנים, אבל האריה לא שואג, ומי לא יירא. חכו, זה מחמיר. אמרתי קודם שהספר לא מרוח? חוזרת בי. את כל האירועים שקרו במהלך הפרקים עד שלואיס טורח להחזיר לנו את אסלן- בואו נודה- אפשר היה לסכם בשני פרקים. לואיס התמציתי הופך כאן ללואיס המרחן. אבל זה החלק שהכי פחות הפריע לי. בואו נמשיך.
סוף הספר. הווווו... כאן כבר ממש התחרפנתי. נרניה, נרניה שלי ש"קיימת" מאז שהייתי ילדה, ארץ שאליה כל ילד שאוהב את הספרים יכול לברוח בדמיונו בעיתות מצוקה, נרניה היפה והנשגבת- אסלן בא, תוקע בה איזו דלת מוזרה, עושה "ויעברו הילדים", ומשמיד את נרניה. נדבך אחר נדבך של חלומות ילדות נעלמים ומושמדים
ועוד בידי מי?! אסלן, זה שכמו שכבר אמרתי- תמיד ידעתי שיהיה שם להציל ולעזור
וזה עוד לא הכל
הבטחתי לחזור לקטע האתיאיסטי. אז אם נדמה היה שהמסר הוא שאין טעם לסמוך על אלוהים שיציל אותך- טעות
הנה כולם עוברים בשער, הרשעים הולכים לאיזה חור שחור וגורלם לא נודע, והטובים- לנרניה גדולה וטובה יותר, ובלתי נגמרת. במילים אחרות- הרשעים לגהינום והטובים לגן-עדן. המסר: תהיה ילד טוב, כי אם לא תשלם על זה ב"עולם הבא". מסר נוצרי/דתי מובהק. ולא סתם מסר נסתר- אלא כזה שנדחף לנו בכפית לגרון.
לכל מי שכבר עצבני עליי- עדיין לא סיימתי. השיא עוד לפנינו...
הכל נגמר, כל "בוגרי" נרניה החל מדיגורי מגיעים לנרניה החדשה והמשודרגת הזאת, הכל טוב ויפה. חוץ מסוזן- היא עכשיו מתעניינת באיפור ונעלי-עקב, ובטח גם בנים (זה לא רשום), והיא כבר "לא ידידה לנרניה". נו, באמת. כמה סקסיזם בשני משפטים בספר. האמת? התרגזתי
אבל השיא מגיע עכשיו- והוא, אני חושבת, אחת הנקודות השנויות ביותר במחלוקת בכל הנוגע לספר הזה- כשאסלן נשאל איך כולם הגיעו לשם למרות שהם מבוגרים מדי, הוא מסביר בנונשלנטיות מטריפה ש"באמת הייתה תאונת רכבות. אתם... מתים". WTF?! הנה, הם נהרגו להם בתאוןנה קטלנית ואכזרית, והגיעו לעולם שכולו טוב. יופי טופי. איזה מסר זה מעביר? לא הייתי רוצה שילד שלי יקרא ספר, שמהסוף שלו אפשר להבין שלא נורא אם מתים. אם היית ילד טוב תגיע למקום כייפי שכולו טוב. אין בי"ס, אין שיעורי בית, אין מלחמות, אין סבל. COME ON
מה יכול להבין מזה ילד בן 11, שאולי מבודד חברתית וסובל? שאפשר לגמור עם כל זה ולהגיע ל"נרניה-עדן"? וגם לילדים ללא נטיות התאבדותיות- המסרים כאן הם פשוט מחרידים. זה ממש ממש ממש מטריד, באמת! ויש כאן עוד משהו, ברמה פחות מחרידה- ילד שקורא את כל הספרים ברצף, וכמו שאמרתי- נרניה משמשת עבורו מקום מפלט, מעין ביבליותרפיה כזו- הכל נכחד, ובידי המגן-הגדול אסלן. זה כאילו דמבלדור ישמיד בעצמו את כל קהילת הקוסמים. בכל האגדות, המיתוסים, סיפורי העם והפנטזיות- המטרה היא להציל את הארץ הדמיונית. דורותי נלחמת כדי להציל את עוץ, וגם היא עצמה לעולם לא תחזור לשם- עוץ תמשיך להתקיים. את הטבעת האחת צריך להשמיד כדי להציל את הארץ התיכונה, גם אם פרודו עצמו עוזב אותה. הארי פוטר- אם יחיה או ימות- קהילת הקוסמים תינצל, בזה אין לי ספק. במטריקס- ניאו מת, אבל האנושות ניצלת. זה פשוט ככה. אבל לא בנרניה. אחרי כל הטוב שקרה בה, כל היופי וכל האושר והעושר הגשמי והרוחני כאחד- הכל מושמד, בידי המקים והגואל של נרניה בכבודו ובעצמו. פשוט מזעזע. זהו, אני עדיין אוהבת את נרניה, אבל לא את הספר הזה. לא את העלילה שלו, ולא את המסרים שלו. הייתי מוותרת על הקריאה שלו, למען האמת, כדי שנרניה תמיד תמשיך להתקיים במעמקי הדמיון שלי, כפי שהיה מאז ילדותי
ובמילים פחות "של מאמר" ויותר שלי- למה? למה הוא היה חייב להרוס?
מהגיגיה של חנה...
