נושא לדיון

[בלינקה]

זה קצת קשה להגיב

אני יכולה להסביר למה לי זה קשה. א. זה המון נקודות שונות. כל אחת מהן, כפי שאמרת, יכולה להיות מוקד לדיון ענף בנפרד, וכשהן מרוכזות כך ביחד זה מקשה, עלי לפחות, לחשוב עליהן בנפרד, לפרק אותן. ב. אני לא יודעת איך מתנהלים פורומים "גבריים". לא יודעת אפילו אם קיימים פורומים "גבריים". מן הסתם, אני לא יודעת לערוך השוואה. ג. וזה אישי לגמרי לגמרי, לא כל כך מעניין אותי, ענבל, הכוח של הפורומים, ההשלכות הציבוריות שלהם. זה פשוט לא חשוב לי לברר את העניין הזה.

 

[שרון של לוטן]

אל תתאכזבי מעין.

אני גם חושבת שצריך לפרק את ההודעה שלך לכמה הודעות. הנה הבדל מוחשי בין גברים לנשים באופן הכתיבה. גבר ממוצע היה עונה: כן, כן, לא, לא, לא ברור. ואילו אישה ממוצעת כאן בפורום כל-כך מסתבכת עם כל מה שיש לה להגיד על כל התשובות יחד שהיא פשוט מעדיפה ללכת לישון. זה נושא מאוד מעניין, אבל מה שיש לי לכתוב יהיה באורך של מיני-דוקטורט.

 

[אמברון]

../images/Emo6.gif כל כך נכון!

 

[אמא של א וגם של ר]

../images/Emo45.gif כל כך נכון. קוראת את ההודעה של

מעין ולא יודעת מאיפה להתחיל להתייחס אליה.

 

[yaelia]

ואני פשוט לא מצאתי זמן

להתעמק ולענות כמו שהייתי רוצה. מקווה למצוא כזה (אולי בערב).

 

[זוהרה האחרת]

הכותרת שלי היא סולידריות נשית

אני לא יודעת אם אני עונה עכשיו באופן מסודר על כל הנקודות, אבל בעיקר אני רוצה להתייסח לזה. אני לא מכירה פורומים גבריים, כך שאני לא יכולה להתייחס לכך באופן ספציפי. אני רוצה להתייחס בעיקר לפורומי התמיכה שאני הייתי חברה בהם עד שהפכתי לאם (פוריות ואובדן הריון). אני חושבת שהפורומים האלה במובן מסויים שינו את חיי. יכולתי מבלי להיחשף בתחילה, לחשוף את רגשותיי הכמוסים ביותר, כאלה שאפילו פחדתי להגיד בקול רם לעצמי. האחווה הזו, שאני חושבת שהחברה שלנו בשנים האחרונות, כל כך חסרה בה, דווקא קורמת עור וגידים באינטרנט. היכולת לקבל אמפטיה, רכות וחמלה, התחושה שאת לא בודדה במצבך, התחושה שיש מי שמבין, שעובר דברים דומים, מאוד הקלה עליי. בהמשך, בניתי לי רשת חברתית חדשה ועניפה ולא רק וירטואלית, והחברים הוירטואליים עברו לחברי אמת. באופן אישי, אני הרבה פעמים לא חושבת שאני ה"אשה" שתזות פמיניסטיות שונות רואות אותה כטייפ. אני לא מרגישה מושתקת, אני תמיד אומרת את מה שאני חושבת ומרגישה, גם באינטרנט וגם בחיים, ומוכנה לשלם את המחירים שזה גובה ממני, וזה גובה לעיתים מחירים גבוהים. אני בוחרת לומר מה שחשוב לי, להילחם עבור עקרונות מסויימים ובמקומות אחרים להרפות. כזו אני, לא אשה של קצוות אלא של גבולות. אני נהנית לכתוב בפורומים השונים, זה מאפשר לי בהרבה מקומות להיות אני, להביע את דעתי בנושאים בהם היומיום לא מאפשר לי להגיע אליהם בכלל, וכן אני גם לומדת המון. אני חושבת אולי שההבדל בין הגברים לנשים, שלגברים איסוף המידע באינטרנט הוא מאוד חשוב, לי דווקא הצד הרגשי, החם, האמפטי חשוב הרבה יותר. גם אם יש ויכוחים, ולעיתים ויכוחים מרים, עדיין בסופו של יום, התחושה של חלק ממשהו היא אדירה.

 

[זוהרה האחרת]

ועל הכוח של פורומי תמיכה מעבר לפטפט

אני חושבת שהניצחון של הזכות להורות, בקשר להמשך המימון לטיפולי פוריות, היא בעיקר סביב ההתארגנות המהירה, היעילה והאפקטיבית באינטרנט. אני מאמינה, שהכוח שנצבר, וריכוז המוחות שהתגייס הביא לניצחון האדיר שלנו. אני רואה בזה היום את אחד ההישגים האישיים שלי, היכולת להילחם על משהו שאני מאמינה בו ושחשוב לי ולנצח. היו רגעים שהכל היה נראה אבוד, ובכל אופן, לא הרפינו והצלחנו. מהסיבה הזו ד"א לא שיניתי את חתימתי, ואני לא "אמא של X ו Y" אלא עדיין זוהרה. אני גם ממשיכה לענות ולהשתתף בפורום פוריות ואובדן, ולא רוצה להכאיב לאף אחד עם אימהותי, שהיא ציר מרכזי, עיקרי וחשוב בחיי, אבל לא כל כולי.

 

[מאז]

טוב, תשובותיי-

1. נכנסתי לפורומים גבריים "מקצועיים". כאלה שאתה נכנס אליהם לעצות תכליתיות (כמו שיפוץ ובניה. מכוניות. כאלה.)אגב, קצת התאכזבתי. גיליתי הרבה בעלי אינטרסים, והיה לי קשה לנפות מוץ מתבן. האם יש פורומים גבריים אחרים? כאלה שמתפתחת בהם ממש קהילה וירטואלית? לא יודעת. האם זה קשור להבדלים בין גברים ונשים. מניחה שגם. 2. יכולה לומר על עצמי. יש לי ב"ה הרבה חברות. אבל אני די פסיבית ביצירת קשרים חדשים. אני מאלה שתדבר עם אמא אחרת בגינה, אבל ממש לא תזמין אותה אלי הביתה עם הילד לשחק. הכניסה שלי לעולם הפורומים היתה בד בבד עם שינויים בחיי (התחלתי בפורום חתונות, ותראו לאן הגעתי...) כולל מעברי דירות למקומות שאין לי בהם חברות, וכולל עזיבת מקום עבודה, מה שפינה לי הרבה זמן לגלוש.... ההתנהלות שלי בפורומים די דומה- יכולה לנהל שיחות מעמיקות עם נשים כאן, אבל לא יוצרת קשרים מעבר למרחב הוירטואלי. 3. או. זאת שאלה טובה. אצלינו זה גם בגלל שלבעלי אין שניית זמן, ולי יש הרבה יותר. אבל לא רק. האם זה קשור גם לסיבה בגינה גברים לא יבקשו עזרה בהכוונה בכביש? 4. לדעתי כן. בעיקר באג'נדה צרכנית. אבל זו לא צריכה להיות שאיפה של כל פורום. בנוסף, יש שינויים שקשורים בהיכרות עם מגוון (א)נשים שלא היינו נתקלים בהם בחיים האמיתיים, דבר שיכול להוביל לסובלנות ולשבירת סטיגמות. 5. כשהחלטתי לא להתבטא בעניין מסויים (מעבר להעדר זמן/חשק) זה אף פעם לא היה בגלל מנהלי פורום זה או אחר. אלא בגלל שהרגשתי שלא תהיה "הקשבה" לדבריי מצד הגולשים, או שהיחס שאזכה לו לא יהיה פרופורציונאלי לרמות האנרגיה הנפשית שבאותה חשיפה.

 

[מעיןבר]

../images/Emo41.gifנושא לדיון../images/Emo41.gif

היות שביקשו ממני לפצל, אני אשרשר את הדיון הקודם לכאן וגם אפתח פיצולים לתתי שרשור, אולי זה יגרור קצת יותר היענות

 

[מעיןבר]

../images/Emo41.gifההבדלי ביננו לגברים ברשת

האם יש הבדל בין פורומים "נשיים" ל"גבריים"

האם יש הבדל באופן שבו אנחנו מתבטאות לעומתם? באופן שבו אנחנו תומכות? מה לדעתכן גורם להבדלים הללו?

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

רק על עצמנו לספר ידעתי

בעלי גם קורא פורומים, בעיקר בנושאים מקצועיים וקשורים לתחביבים. אני לא יודעת אם גלישה בסוג כזה של פורומים זה משהו שמאפיין גברים אני כובתב את הרשמים שלי, שיתכן שהם שטחיים ומהווים הכללה בוטה. אני לעומת זאת, גולשת בפורומים כמו נשים אחרי, הריון ולידה, הורים לתינוקות וכו' בזמנו גלשתי גם בחתונות, נשואים טריים ולקראת הריון, הכל לפי צו השעה. אגב, אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי לא מתחברת לרוח הפורומים הנשיים. אני מתרשמת שבפורומים שלו הדיונים הרבה פעמים יותר עניניים, אין הרבה שרשורים נטולי תוכן ("בוקר טוב" וכו' או סתם כאלה של שיתוף, קיטור, החזקת אצבעות וכו'). התרשמתי שכשמישהו מבקש עזרה אז המון קופצים לעזור, אבל בעיקר בשביל להראות כמה הם בעצמם שאקלים ויודעים ולא מתוך רגש טהור של אלטרואיסטיות. אני חושבת שבגדול ההבדל נובע מההבדל המוכר בין גברים לנשים, נשים הם יותר people-oriented , כך גם בפורומים.

 

[שרון של לוטן]

יש הבדלים ברורים

פורומים גבריים הרבה יותר מחוספסים ואין שם בעיה "לכסח" מישהו ללא גינונים מיותרים כי הוא חושב אחרת מהרוב. העמדה לסדר היא מאוד נפוצה. מאוד ישירים ומאוד מסודרים. אנחנו מתבטאות בצורה פחות ישירה, יותר פתלתלה ויותר אמפטית. מצד שני, כשיש ריב בין נשים בפורומים זה ממש כמו ריב בין חתולים עם ציפורניים שלופות. לגברים זה נראה מאוד מצחיק. נו, יצאה לי הודעה סקסיסיטית מספיק?

 

[mummy]

כתיבה גברית לעומת כתיבה נשית

יש הבדלים, זה ברור. אבל לא חושבת שהם בין גברים לבין נשים, כי יש נשים שכותבות כתיבה גברית, ויש גברים שכותבים כתיבה נשית. אני חושבת שיותר נכון לעשות את האבחנה הזו, ואז גם קל יותר לדבר על זה בלי ליפול לפינה של גברים הם ככה ונשים הם ככה. כי לא כולנו מקשה אחת משני הצדדים.

 

[boringvered]

אין כמו חמש וחצי בבוקר בשביל תגובה

(מרתק מרתק הנושא ואין לי אין לי זמן לכלום...). לפני כמה זמן אני זוכרת שקראתי למה נשים מעדיפות רשימות דיוור על פני קבוצות דיון ברשת. נשים מעדיפות קהילה שהיא רק שלהן כי אופי ההתבטאות שלנו פשוט שונה משל גברים. וזה די נובע כמובן מהעובדה שנשים קיימות בשביל התקשרות. אנחנו צריכות לרב את החברה, לשתף, להציע, להיות חלק... לפחות ככה לי נראה, ואנחנו צריכות סביבה שתומכת בזה... לרוב סביבה נשית. אני זוכרת שכתבו שבקבוצות דיוור ניתן היה להגביל את מי שנכנס וככה נוצרה סביבה מתאימה לנשים להתבטא ללא... 'הפרעות'... בעוד שבקבוצות דיון הייתה נגישות לכולם ונשים היו מעדיפות להמעיט בהתבטאות כי ... גברים היו נוטים לקטול במחי יד את סגנון ההתבטאות הזה, או סתם להתפרץ ולהרוס דיון ענייני... כמובן שכל זה בגדר הכללה גסה. אני חושבת שאני נוטה לכתוב הרבה כשאני כבר מוצאת את הזמן להתבטא. אני נהנית מזה. אני חשה ממש שאני משוחחת, ובשבילי הפורום הוא מראש מקום מפגש חברתי. בעלי גם פעיל בפורומים משלו - ברובם פורומים של ספורט. אני מודה שאף פעם לא ממש בדקתי, אבל לי נראה שהחשיבות אצלו היא פשוט התוכן של הפורום קודם. נכון שהוא הכיר חבר'ה כתוצאה מזה, אבל קודם כל העניין הוא הספורט... ואצלי העניין אולי התחיל מהריון ולידה, אבל מהר מאוד עבר לפסים הטבעיים של חיי חברה לכל דבר... אני מקווה שהצלחתי להעביר משהו במה שכתבתי... זה היה נדמה לי יותר מסודר בראש מאשר בכתב... ורד

 

[טלי בארץ הלמה]

מכירה רק פורום "גברי" אחד

והוא מרכז הרבה מידע והמון אגו (פורום "שוונג" - טריאתלון וריצה בתפוז ולא, זו לא אני הספורטאית בבית). התשובות קצרות וענייניות והרצון לבלוט ולהיות "צודק" מאוד בולט. לא יודעת אם זה מאפיין כתיבה גברית, אולי. אני מאמינה שגם אנחנו מתחרות זו בזו, בדרכנו העקיפה. מלטפות ושורטות באותו זמן. אנחנו מתבטאות בדרך כלל בצורה עקיפה, מרומזת. להרבה מאתנו חשוב "מה יחשבו עלינו" ואנחנו לוקחות ללב תגובות קשות. ממה שראיתי אצל הגברים הם ישירים ובוטים, אבל גם עמידים בפני "מה יגידו" הרבה יותר. תמיכה - לא קשה לנו לתת, גם למשתתפות חדשות בפורום (אולי זו ה"חניכה" שעמית כתבה עליה?). אני מוצאת את עצמי באמת חושבת על זו שמאושפזת, על ההיא שחווה אבדן או אבל ובאמת משתתפת בצערה ורוצה לחזק אותה. גברים (לפחות אלה שאני מכירה וגולשים בפורומים) לא מתמסרים אל המדיה באותה המידה.

 

[יעל מטיילת]

מתוך נסיון בפורומים "מעורבים"

יש לי ניסיון עם שני פורומים מעורבים, מאד שונים זה מזה: הראשון - פורום תמיכה קשוב, בעל דינמיקה מחבקת עוזרת משתפת ומתלבטת, בדומה לפורומים הנחשבים "נשיים". מה שכן, מדובר באנשים שחלק מהמכנה המשותף שלהם הוא עודף אמפתיה, אז אולי זה משפיע גם על הגברים שבחבורה ומביא להתנהלות "נשית" יותר של הפורום. השני - פורום גינון המקסים (סמויה מקנאה

). זה פורום מקצועי מדהים, עם המון הומור ושיתוף, עם אוכלוסיה מעורבת המורכבת מאנשי מקצוע וחובבי גינון שנוצרה בו דינמיקה חברית על-מקצועית מאד יפה בעיני. ושוב - לא רואה הבדל ממשי בין הנשים לגברים. אפילו גבר יזם את פינת יום-ההולדת (נגיד שמדובר פה באכפתיות כמו-נשית). אמנם כמות החיבוקים והדמעות בפורום שונה מאשר בפורום הזה, אבל גם הנושאים עליהם מדובר שונים מאד. אז מהבחינה הזאת, קשה לי להגיד שהתנהלות גברים בפורומים שונה מאד משל נשים. אם תסתכלו בפורומים מקצועיים של נשים (ייעוץ חוקי לנשים בהריון בסטארמד או פורום ייעוץ הנקה של אסתר גרוניס למשל) תראו התנהלות מאד מקצועית כמו בפורומים שאנו קוראות להם "גבריים", למרות שלפחות בפורום ייעוץ הנקה עונות לשאלות גם גולשות בנוסף לאסתר גרוניס ולפעמים מדובר בבעיות קשות מאד. ואם מדברים על כתיבה "נשית" וכתיבה "גברית", כמו שmummy ציינה, גם בפורום הזה יש נשים שכותבות בצורה גברית יותר ויש כאתה שכותבות בצורה נשית. יש כאלה שתמיד יחבקו ויזדהו וכאלה שפשוט ייתנו עצה מעשית. אנחנו אנשים שונים.

 

[מעיןבר]

../images/Emo41.gifהאם אנחנו מתבטאות יותר באינטרנט?

האם יש ברשת משהו שגורם לנו להיפתח ולדבר יותר מאשר בחיים האמיתיים? האם זה רק בגלל המאפיינים של הרשת או בשל מאפייני התקשורת שלנו כנשים בעולם "האמיתי"? האם בשל קשיים בעולם האמיתי אנחנו פונות לעטולם הוירטואלי?

 

[daldan]

אצלי זה הפוך

דווקא בחיים הלא וירטואליים אני פתוחה הרבה יותר ומשתפת יותר. זה נובע מכמה סיבות - בראש ובראשונה קצת פרנויה - דרך הפורום אין לי שום שליטה על השותפים איתי לשיחה (בעיקר אלה הסמויים), הפורום פתוח לכל ולי אישית זו חשיפה גדולה מידי. דבר שני - בשיחה עם חברה או חברות יש תחושה רבה יותר של הקשבה ולי אישית קל יותר להפתח מול אדם היושב מולי (או בטלפון) ושמגיב באופן מיידי למה שאני אומרת. בפורומים את יורה לאויר ולא תמיד מקבלת את מידת ההתייחסות שהיית זקוקה לה או שציפית לה. אבל מה לפעמים דווקא החשפיה הרבה בפורום לדעות שונות ולתגובות שונות כן מביאה אותי לשתף בדברים מסוימים אם אני מעוניינת לקבל מספר דעות או לחילופין תמיכה רבה יותר.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

...

לעולם הוירטואלי יש כמה יתרונות.

כמו שדליה אמרה, העולם הוירטואלי באמת מאפשר לקבל יחסית הרבה תגובות מגוונות (הלוואי) בזמן קצת יחסית. אני מניחה שזה גורם לחלק מאיתנו להפתח יותר, פשוט כי מקבלים יותר פידבק בחזרה בתוך זמן קצר.

מכנה משותף. כמה אנשים בחיים האמיתיים שלנו נמצאים בדיוק באותו שלב בחיים כמונו? למשל בהריון, אנחנו לא בהכרח מסונכרנות עם החבורה האמיתית שלנו, אז מאוד נוח שיש חבורה וירטואלית שכולה נמצאת באותו מקום ומתעניינת ורוצה לשתף ולהשתתף באותם דברים. זה גורם לזה שיותר קל להפתח איתם ברשת. אני שמה גבולות, בהחלט. היתה תקופה שזה לא היה ככה, הייתי שמה פחות גבולות ואז הבנתי שעדיף מאוד לצנזר כי אף פעם לא יודעים מי קורא אותך. היום אני משתדלת בעיקר לתת אינפורמציה מועילה כשאני יכולה ולחפש אותה כשאני צריכה אותה, לא הרבה מעבר. בחיים אנחנו גם שמים גבולות, לא עם כל אחד בחיים האמיתיים אנחנו חולקים את הכל.

 

[שרון של לוטן]

שאלה טובה מאוד.

לגבי אני יכולה לציין שהאינטרנט מאפשר לי חופש חברתי רב שאני לא מרשה לעצמי בחיים האמיתיים. אני אדם די פתוח גם כאן וגם בחיים. בגלל המחלה שלי היו שנים בהם נותקו כל הקשרים החברתיים שלי. גם עכשיו קשה לי מאוד לדבר בטלפון ויש זמנים בהם אני לא נפגשת עם אנשים אחרים. הריכוז שלי מאוד ירוד וקשה לי להתרכז בשיחה. לכן הרבה יותר קל לי באינטרנט. גם קל לי יותר להיעלם ולחזור כשאני מרגישה טוב יותר ומסוגלת לחשוב. בקיצור, אצלי זה קשור למאפייני הרשת ובהחלט בשל קשיים בעולם האמיתי אני פונה לעולם הוירטואלי.