../images/Emo41.gif עִבְרוּת שמות- אובדן זהות ../images/Emo35.gif
כזכור לכם ( ולמי שלא) וגם כפי שמוזכר בנהלי הפורום שלנו מדיי פעם ( כשאין בגרות מהיום להלילה
) אפתח סוגייה לדיון, עליה נדון בפורום מלא ( ככול האפשר
)... וכן החלטתי לעשות הערב. הבא נתחיל... עִבְרוּת- מתן צורה עברית למילה או לשם לועזי, ובעיקר לשמות משפחה. נושא כאוב לרבים מאיתנו... הדבר היה נפוץ ביותר עם הקמת מדינתנו והעליות הראשונות... היהודים הציוניים הראשונים אף לא חשבו על להימנע מכך או לדחות הצעה זו. זה היה חלק מהפיכתם ליהודי החדש במדינה החדשה
מאוד מזכיר לי את אברם ושרי שעברתו לאברהם ושרה, דבר אשר היווה את מימוש הברית שכרת ה' על אברהם... ואם לחשוב על זה, זה די ברור, מכיוון שאותם אנשים החלו חיים חדשים לחלוטין, דף חדש או יותר נכון לאמר אפילו ספר חדש. הם השאירו את היהודי הנודד מאחור... השאלה היא האם זה רלוונטי לתקופתנו
בשנות ה- 80 -70 זה עוד נחשב למקובל וחשוב... והכול על מנת להשתלב בחברה, להתאקלם וכיו"ב. ומה כיום
אני זוכר מצויין שכאשר עלינו ארצה בשנת 1994, רשמו אותי לביה"ס והדבר הראשון שהציעו לנו בהגיענו לשם, היה לא אחר מאשר... לעברת את שמי
לי זה נשמע מאוד מוזר... מה הכוונה לעברת
למה
והבינו... אני סה"כ בן 8
... הנמקתם הייתה: " יהיה לו קשה מאוד להשתלב
, השם שלו מוזר ובנוסף לא שומעים את ה- ל' בהגייתו". לגבי השתלבותי הם ממש חזו את העתיד... רק יגון וכאב ידעתי
ומה אני יודע... ילד קטן ותמים שמצפה לעולם של ניסים ונפלאות... נורא אהבתי את שמי ומכיתה א' שסיימתי באוקראינה ידעתי שפירושו, אינו אחר מאשר... שליט העולם מיוונית
( צנוע יש לציין
). אז כנראה זה היה המניע שלי ( אחד מהם) לדחיית הצעת העברות
לא מיד דחיתי את ההצעה יש לציין... חשבתי וחשבתי... שלומי, נתן, שי, גיא
זה לא אני
אז מה שהגיית שמי קשה טיפונת, שייתאמצו מעט
ולבסוף כמובן החלטתי שלא לעברת
וחוץ מזה, הייתה לי פשוט הרגשה מוזרה שאני הולך להפוך למי שאני בכלל לא... אני משוכנע שאי- עברות שמי אינו הגורם להתאקלמותי הקשה, פשוט האנשים היו
במלוא המובן של המילה
אבל אני אישית יכול להבין את אלה שכן עברתו... מה עולים חדשים הבינו אז
ובייחוד מה הילדים בני ה- 5 -4 הבינו
אומרים להם צריכים לעברת, אחרת יהיה לכם קשה... אז כמובן שההורים יירצו בטובת ילדם כפי שאמי אז אמרה שאולי בכול זאת...
אנשים עולים מחוסרי כוחות וחסרי כול בטחון עצמי וידע במתרחש
איך אפשר להאשימם שהסכימו לעברת שמם או שם ילדם
איך אפשר להעלות על הדעת שהם פשוט לוזרים ובעלי אופי חלש
אלה היו אנשים מסכנים אשר דוכאו על ידיי הלחץ החברתי העצום, אליו אי אפשר היה להתנגד ולשחות נגד הזרם. לא אז... כשגיליתי ששם אישה אחת שאני מכיר מעוברת, מאוד התפלאתי ושאלתי: " אבל למה"
התשובה שקיבלתי הייתה פשוטה ביותר: " מה היא ידעה אז... בשנות ה- 70"
לחץ חברתי זה כוח עצום, פוגע, כאוב ואף בלתי נסבל. לעיתים מנסים לשחות נגד הזרם, אבל כשיודעים שאין סיכוי, חבל על המאמצים. איך שהוא הצלחתי לחדור מבעד למוסכמות, אך שילמתי על כך מחיר גדול מנשאו. חלק מכם אני משוכנע שלא עמד בזה או שפשוט לא הייתה לו האפשרות להתנגד לכך... האם יש לראות בדבר אובדן זהות
האם הייתם גדלים לאנשים אחרים אילולא שמכם היה מעוברת
האם אתם חשים פיצול אישיות
ומה בכלל הייתה ההשפעה של זה על חייכם
אני מאמין בכך שהשם הוא חלק מהתהוות האדם הצומח ונתינת שם מסויים לאדם כול שהוא כבר יוצרת איזה שהם קווי אופי אצלו, עתיד, תכונות וכד'... אז השאלה המרכזית היא האם יש קרעי בין " לפני" ו- " אחרי" העברות
ואם הייתה בידיכם הבחירה לעברת את שמכם או להשאירו לועזי, מה הייתם בוחרים כיום
האם יש רגשי חרטה
אודה לכול המגיבים ומביעי הדעה
אני משוכנע שדיון זה נוגע בכול אחד מאיתנו, אף בפן הקטן ביותר...
כזכור לכם ( ולמי שלא) וגם כפי שמוזכר בנהלי הפורום שלנו מדיי פעם ( כשאין בגרות מהיום להלילה