ואם בא לי לחפור?
[לא מחייב אף-אחד לקרוא, כבר מעכשיו אני מודיעה....] אמנם זה היה שבוע אחד בלבד, אבל היו רגעים שהרגשתי פתאום בכיתה ט', י', יא', שבאמת ציפיתי להופעות. שבאמת היו פרפרים. שבאמת כבר חיכיתי שההופעה רק תגיע.
ככה חיכיתי לזאת. איך שהתחיל ה"רומן" עם היהודים, נקרא לזה, היה בי משהו שהרגיש נצחי. כאילו את כל התקופות שלי אעבור איתם. אי-אפשר לשקר ולהגיד שאני מתרגשת כמו פעם, ושהטירוף שלי כמו פעם, ושהכל נשאר אותו דבר. היום זה בנוסח שונה. אבל משהו בציפייה להופעה הזאת, הזכיר לי תחושות ישנות. תחושות שכל-כך התגעגעתי אליהן. ואז ההופעה התחילה. וב'הנה זה בא' הייתי עסוקה במה שסביבי, במה שמעליי, במי שמצדדיי ובמי שמאחוריי. לא בעצמי, לא בהופעה. הייתה בי איזה תחושת באסה על הפנים, משהו לא מחובר, כאילו התאכזבתי מכל זמן הציפייה. ואז היה 'תעזור לי' וחלקים בי הצליחו כבר להשתחל אל תוך ההופעה. ב'עכשיו את' כבר לא היו ספקות- זו הולכת להיות הופעה טובה. אומן17 2004, אוחנה, אמרת ויכולתי להבין על מה את מדברת, כי גם אני הרגשתי בפעם. גם אם ולו לרגע קצר. Somebody Else, ופתאום לקלוט שזה עידן חדש. 'גניבה' ו'סמי', ו'לעולם מצדי'- ששם באמת הכל היה מדוייק. תום והידיים על הפנים, אולי הזכיר לי את פעם כי זה הזכיר את 'לפעמים'. אותן הבעות, אותו רגש, עֹצמות ייחודיות. להתקרב, רק לא לגעת.. והילד הנכה על כסא הגלגלים. ב'יובגטו' הגיעה הפאשלה הראשונה, שהייתה גם בהרבה מההופעות האחרונות, אבל הפעם נורא הורגשה [אולי כי עידו היה שם]. הקטע של Im in loooooove בשיר- נורא תורם לו, נורא חשוב ומשמעותי בו. חבל לא לשיר אותו. ב'ניו יורק סיטי' תום קבר, וזה גם הרגיש כמו פעם- במיוחד כי היינו שורה ראשונה, בלי לחץ, בכיף, לשם הנוסטלגיות, זה בא בדיוק בזמן. התגעגעתי להרגשה שיש שם, לייחוד שיש שם. ובניו-יורק סיטי רק בזכות המבטים, צחקתי כל השיר. לא יכולתי לעצור לשניה. 'תענה לי' המיוחד במינו, שאני מפללת אליו כבר כמה הופעות רצופות. .."ורק הפחד בגוף הוא מתפזר, זה מתגבר.
החיים משתנים לך מהר." ומי זוכר? ומי סופר? לקראת סוף השיר התחלתי לאבד את עצמי בהופעה, ניסיתי להתרכז באורית, במה שיוצא לה מהגרון, ואז לפתע הגיע 'פעמון מלחמה'. אני באמת לא יודעת איך זה קרה. כנראה באמת קיצרו את השיר קצת יותר מדי. שיר ארוך אחרי שיר ארוך- בד"כ זה היה בא ברע, הפעם זה היה מהלך נכון. הייתה כימיה, הרגשתי שכולם מבינים את הצעד הזה, בקהל. ואם נגמר לי הכח, אני חוזר חזרה.. אוחנה, אין סיכוי שתזכרי ת'בדיחה על הבית האחרון, הא?
'ליפול', ועמרי היה שם- לתת גם הוא תחושה ישנה. הזכיר לי את ההופעה בפליי משום מה. What About You והגיע תורה של ליאן. שידעה שהשיר עשוי לעשות לי משהו רע בפנים, שידעה שלהיות שם זה מה שיציל אותי. ותודה. Oh Lord שההפסקה הארוכה איתו, רק עשתה לו טוב. כי כל כך התגעגעתי. וכל-כך כיף שהוא בוצע אתמול!
'גם כשלא בוכה' בא בזמן לא טוב, אבל היה נחמד ביותר להעביר אותו עם מור, המשוגעת!!! 'לא יכול אחרת' הדביק אותי לבמה. אחד הביצועים ומי שלא נכנס אליו מהשניה הראשונה שהוא התחיל להתנגן- לא יוכל להבין. ועל כך לתום, תודה. 'אינטרמת' הוקדש למישהי נורא מיוחדת, ששובר את הלב לראות אותה בוכה. אני אוהבת אותך, למקרה שהעזת לשכוח. 'חופשי' ומשהו בו היה נורא חופשי. אין מה לפרט יותר מזה. הוא שימח לי את הלב. חימם וחיבק אותו חזק חזק. Learning והגיע לך, מור. הגיע לך! אלה זה אלה. בהודו הסתובבת. 2011 לא רחוק כל-כך. Don't Like- כמו שעמרי אמר, משהו מיוחד, ומהיום השיר הזה מזכיר לי אותך. I Never Left You. על 'חולמת' לדעתי צריך לעשות Pause, היה יפה. היה מרגש. הביצוע בהופעות גרם לי לאהוב אותו יותר, אבל די. לעשות אותו יותר מדי זה לא כמו לעשות את 'חופשי' או את 'Don't Like' יותר מדי, בסוף יימאס ממנו. חבל. 'עידן האלוהים' היה מרגש, ומבטים שם היה אפשר להנציח. ג'קי בא בזמן טוב כי הוא תמיד מעלה בי חיוכים.. ו'עוד ארון אחד'- תודה לטל, כי היא קיימת וכי היא הייתה שם.
עוד נקודות חשובות - # חבל שלא היה את 'מלחמה שקטה' בסוף, הוא נורא יכל להתאים. # בא לי כבר את 'סוף העולם'. # הביקור לפני אצל עידו היה נורא נחמד. # דבר שלא היה נחמד לגלות זה שעידו עומד לטוס ל6 שנים
# אמא שלך חונה כמו אישה במחזור!! אני חונה טוב
, זה אתה שהתעקשת לצאת לי מהחנייה. # הקטע עם המגב ברמזור היה קובר
. # 12 שעות שינה זה משהו שבהחלט היה צריך לקרות כבר מזמן. # ההופעות האלה זה משהו שאני אודה עליו תמיד. אז שוב, תודה. אין כמו האהבה הזאת.
. # רן, נראה אותך קורא ת'הודעה שלי עכשיו !!!!!
חג שמח לכולם.