יש לי את תמליל השיחה
לא ממש מההתחלה אבל קצת אחרי: ענבר: לפעמים את צריכה גם להסתכל לצדדים לפני שאת עושה דברים מסוימים... לפעמים זה משהו שאת שוכחת לעשות.. קשה לך ולא טוב לך.. האינסטינקט שלי זה לקום אחרייך.. איילת: לפעמים אני רוצה להיות לבד ענבר: זה בסדר, לא אמרתי משהו אחר. אבל יש דרך לעשות את הדברים האלה. כשאת קמה בהפגנתיות והולכת. איילת: אני תמיד קמה בהפגנתיות, גם קמתי בהפגנתיות לשירותים אתמול. אם אני לא קמה והולכת אני מתפרקת באותו מקום ענבר: אז את צריכה ללמוד להתמודד עם זה איילת : בואי תתני לי דוגמאות ענבר: למשל כשישבנו פה, הבנתי שהיה משהו שמאוד הסעיר אותך... את כבר היית כל כך בקצה שכל דבר קטן שבר אותך... תסמני, אל תדברי - תסמני. יוצא מצב שקורה הרבה... אני לא יכולה להצביע מה עכשיו כי קשה לי. ההתנהגות שלך אתמול לפני שהתדרדרו הדברים הייתה... ??? לא קמת בהפגנתיות במקרה הזה אבל.. יש דברים שכאילו מרגיש שאת... בתוך הקושי שלך איך את רוצה שאנשים ימשיכו לאהוב אותך --- כשאת כאילו לא סופרת כשלא בא לך איילת: יש לי שאלה... אתמול כשענת נפגעה כשקמתי והלכתי. ענבר: לא זה כל ההתנהגות שלך הייתה פוגעת... הבחורה ארגנה משחק, אנשים ואת כאילו לא שמת על זה... זה היה נראה ככה. אני לא מדברת בשמה..לפעמים בטוב או ברע, צריך להסתכל מסביב... התגובות שלך, זה מקשה איילת: התגובות שלי זה לא משהו שאני עושה... המבטים שלי זה בלתי נשלט ענבר: אני פחות מדברת על הפרצופים... אני מדברת על הסימן, על התזמון איילת: מה את מעדיפה? ענבר: אני מדברת על לפני.. באופן כללי, שלפעמים, כשאת בחברה עם אנשים במיוחד אנשים שאוהבים אותך וכואבים אותך איילת: את מדברת על לפני השבוע האחרון? ענבר: אני לא יודעת אם לפני שבועיים היית שם אבל בירידה שלך... אני לא ממעיטה בשום דבר אבל - את חייבת להסתכל מסביב, כי התגובות שלך משפיעות. אחותי, הכי בקטן - היינו איתך שלוש וחצי שעות והיום כשחזרת, הרגשנו שבאת וחיבקת את כולם, ואותם חיבקת אותו דבר איילת: אני לא הפסקתי לדבר עליכם בבית חולים