../images/Emo25.gif
גמת רוצה לכתוב כמוני? מצחיקולה אחת, דוגמא ומופת לכתיבה בישראל. סוף סוף שאלות קצת יותר קלילות (באמת התפלאתי שאף אחת לא שאלה איזה מוזיקה אני אוהבת או מי הוא הBABE הקולנועי החביב עליי - הי, השבוע עוד לא נגמר). פגשתי את י' במסיבת פורים סטודנטיאלית בליל חורף ירושלמי. כפי שניתן לראות בגלריה, לא הייתי לבושה כראוי למזג האוויר, אבל כנראה שהצלחתי ללכוד את תשומת לבו של י' למרות אפי המכחיל-קלות. בעוד אני הייתי מחופשת לנערת שנות 20 זוהרת (תכננתי על מישהו אחר באותו לילה) ומוקפת בחברות רווקות, י' היה מחופש לגברת פלפלת (כולל כַּפּינה ענקית) ומוקף בחברים שיכורים. הוא גם התבייש להזמין אותי לרקוד. בקיצור, המפגש בינינו התמצה בכך שקילפנו בכוחות משותפים את חברו השיכור מחברתי ההיסטרית. בשלב הבא הוא ביקש מאקסיתו, שלמדה איתי והיא גם זו שהביאה אותו למסיבה ההיא, את מספר הטלפון שלי. אני, כבחורה מודרנית למודת פגישות עיוורות איומות (ולא ממש זכרתי מי הוא באותו שלב), סירבתי כמובן וביקשתי את שלו. דווקא התקשרתי, באמת, אבל כבחורה מודרנית חסרת חוט שדרה ניתקתי לפני שהוא ענה. ולא פעם אחת. בסופו של דבר נמאס לו, הוא חייג *42 והתחלנו לדבר. התאהבתי קודם כל בקול שלו, שעושה לי את זה גם אחרי כמעט שבע שנים. נפגשנו (הוא היה מקסים ואני הייתי נוירוטית מהסוג הגרוע ביותר), אחרי כמה חודשים עברנו לגור ביחד, ועד עצם היום הזה. תמיד אהבתי אותם כריזמטיים, חכמים ומצחיקים. י' הוא כל זאת ועוד, אבל הוא לא מנפנף בזה. [ובמעבר חד] המיתולוגי שלי, לעומת זאת, היה מהמנפנפים. הכרתי אותו בגיל 20, אחרי שנים של קראשים שמעולם לא הוחצנו אל האוביקט, כשכבר הייתי בשלב בחירת החדר במנזר. הוא גאל אותי מבדידותי (הבה ננסח זאת כך
) ובכך קבע את סיפור המסגרת לקשר שלנו: הוא הנסיך על הסוס הלבן, אני הנסיכה השברירית, חסרת הביטחון, הזקוקה להצלה. או פיגמליון וגלתיאה. זה לא שהוא לא העריך את מכמני שכלי ונפשי, הוא רק חשב שהוא זה שחשף/יצר אותם. וכשהתחלתי לנסות למתוח קצת כנפיים (ולא מעט בזכותו, יש לומר), ו"לפתח ביטחון", כדברי התינוק של במבה, הוא נרתע ואולי נבהל קצת. בקיצור, התחיל טוב, נגמר רע, נמשך קצת יותר מדי זמן (כולל טיול מסויט באירופה), ובהחלט השאיר סימנים.