בוקר טוב. שבוע חדש. שרשור עבודה

[ניצת הגפן]

../images/Emo42.gif בוקר טוב. שבוע חדש. שרשור עבודה../images/Emo88.gif

בוקר טוב, לא עשינו סיכום של השבוע שעבר, אבל אם נתחיל - נוכל לומר שהצטרפו אלינו לפורום 6 חברים חדשים! שזה שיא מאז פתיחת הפורום. אני מברכת אותם שוב בשם כולנו.

אני לא זזתי במילימטר, לצערי, להוציא זה שביום ראשון שעבר, בדקה התשעים ותשע וחצי - שלחתי הצעה להרצאה בכנס, שכבר זמן ארוך התכוונתי לשלוח. אבל השבוע מתחיל שבוע חדש, ובו - יש להתקדם!!!!!!!!! אז מה אני עושה? מקווה להתקדם בעו דקידוד של עוד קובץ. מתחילה לכתוב את הפרק הראשון, שהוא גם יהיה ההרצאה וגם המאמר הראשונים מתוך העבודה, אני מקווה. ונפגשת עם המנחה שלי לצורכי ליבון סוגייה תיאורטית שעדיין נמצאת במין סוג של אי הסכמה בינינו. הולך להיות שבוע קשה גם מבחינת הקורסים שאני מלמדת. מתחילות להתאסף אצלי עבודות שאני אל מספיקה לבדוק, וזה לא לעניין. ויהיה שבוע קשה גם מכל מיני בחינות של עניינים אישיים.

אז.... מי מצטרף לשרשור העבודה?

 

[tulkin]

טוב - תוכנית עבודה עד לנסיעה לארץ:

עוד 9 ימים טסים לארץ לביקור מולדת משפחה וחברים ואולי לגנוב כמה ימי חופשה. תהיה גם עבודה מן הסתם, אבל אני מדחיק את זה. עד העליה למטוס צריך להספיק את הדברים הבאים: - לשלוח טיוטה של פרק השיטות למנחה שלי עד יום שני ב9 בבוקר (אני במצב סביר) - לשלוח טיוטה של פרק התאוריה והשערות לאותה מנחה (רצוי עד אותו דדליין, אבל זה פחות קשיח. מצבי בקרשים) - להיפגש עם המנחה שלי לאותו פרוייקט ביום רביעי - זו לא הולכת להיות שיחה נעימה. להתחיל ולסיים עבודה סמינריוניות בסמינר בשיטות מחקר איכותניות (עד יום שישי... יהיה בסדר) - להתחיל להתכונן למבחן בתאוריה של מיקרו כלכלה. המבחן עצמו יום לפני הנסיעה. יש הרבה חומר. לא ביקרתי באף שיעור במהלך הסמסטר (זה היה משעמם רצח), אבל במבחן האמצע קיבלתי 100 עבור יום וחצי לימודים אינטנסיבי. אז אני מרגיש בטוח. - לגמור לקודד עוד שני קודים בפרוייקט השני שלי, ולכתוב מזכר סיכום לכל העבודה שלי על הפרוייקט עד עתה (כי כנראה זה כל מה שיידרש לכתיבת הטיוטה הראשונה של המאמר). חייב להספיק לפני הטיסה. (משתדל להדחיק). בין לבין - יש לי יומולדת, יש מסיבת סוף סמסטר מחלקתית, מסיבת סוף סמסטר של הדוקטורנטים, יש תור לרופא שצריך ליסוע עבורו שעה וחצי לכל כיוון (כי זו היתה הדרך היחידה להשיג תור לאותו רופא לפני הטיסה). צריך לטפל במסמכולוגיה (להחתים טפסים במשרד לתלמידים בינלאומיים כדי שיתנו לי לחזור לארה"ב אח"כ), צריך לארוז, ולסדר את הבית לפני הנסיעה, למצוא מישהו שישקה את העציצים ועוד כהנה וכהנה.... יהיה שמח. אבל בעוד 10 ימים אני אהיה בארץ. אני כל כך מתגעגע (!!!!)

 

[פלפל אנגלי]

יום הולדת שמח (באיזה יום?) ../images/Emo77.gif

 

[NorthernStar]

אני

יש לי פרזנטציה ביום רביעי במיני כנס שלנו ועדיין אין לי כלום. אני יושבת וקוראת בתקווה שיהיה לי פייפר חצי מעניין. שבוע לאחר מכן אני צריכה להגיש את העבודה המלאה, מה שאומר הרבה מאוד עבודה. אתמול לכבוד סוף הסמסטר יצאנו כמה סטודנטים עם המנחה למסעדה (על חשבונו) והיה משעשע מאוד. זה מסוג האירועים שבהם אפשר לכמה שעות לא להרגיש שיש איזה דיסטנס בינינו, הסטודנטיות, לבין המנחה ואפשר להגיד הכול. הוא רגיל כבר להתבדח על חשבוני, אבל הפעם הפתעתי גם את עצמי והתבדחתי על חשבונו גם כן. רק חבל שהעראק נגמר להם לפני שהגענו למסעדה, כי כולנו פינטזנו על כמה שוטים לקינוח.

 

[d a p h n a]

הממ....

ביום שני, בחינה בכתב מס' 1 ביום שלישי, בחינה בכתב מס' 2 ביום רביעי, בחינה בכתב מס' 3 בחמישי, ננוח. בשישי, נתחיל להתכונן לבחינה בע"פ.

 

[tulkin]

בהצלחה!!!!!

 

[פלפל אנגלי]

בהצלחה גדולה! אני בטוחה שתבריקי ../images/Emo13.gif

 

[22ק ו ס ם]

האמת היא שזו שיטה דפוקה בעיניי

לתת יום אחד לכל בחינה, מה שעושים בהרבה מקומות, סתם מלחיץ וממש לא מראה עד כמה אנשים שולטים בחומר לדעתי. גם לרוב מקבלים מבחנים לא הכי מבריקים בגלל לחץ הזמן. אז אמנם כולם באותה סירה אבל זה סתם לחץ מיותר על הסטודנטים. לי בזמנו היו 4 שאלות (רחבות אמנם) אבל שהיה צריך לענות בחודש וחצי. הרבה יותר טוב.

 

[d a p h n a]

מדובר על בחינות ממש

כלומר זה לא יום לבחינה שאני עושה בבית או משהו כזה. זה בחינה בכיתה, כזו שאני עושה עם חומר סגור ויש לי שלוש שעות. אני בהחלט חושבת שיש בזה דברים דפוקים. יחד עם זאת, אני יכולה גם להבין את הדרישה להוכיח שאני מסוגלת לדון בסוגיות מרכזיות בתחום שלי גם כשאני לא מוקפת בספרים. בכל זאת, מרצה באוניברסיטה צריך לפחות להכיר את המחקרים החשובים בתחומו ומה הויכוחים המרכזיים גם בלי לפתוח ספר או לבדוק. תכל'ס, לתת חודש וחצי לענות זה בעצם כמו לבקש ממני לכתוב עבודה. מאחר וכבר כתבתי כמה וכמה עבודות מסוגים שונים מאז שהתחלתי את הדוקטורט, הם כבר יודעים שאני יודעת לעשות את זה. הבחינות נועדו לבדוק משהו אחר. בין היתר הן נועדו לבדוק למשל שאם ישאלו אותי בראיון עבודה איך אני מתכוונת להעביר את הקורס "מבוא לאנגליה בעת החדשה המוקדמת", אני אדע ב"שלוף" את כל הסוגיות החשובות שצריכות לעלות בהקשר זה. שוב, אני מסכימה איתך שיש עם זה דברים בעייתיים. גם המרצים שלי מסכימים עם זה שיש משהו קצת מופרך בלבקש ממישהו שלא נבחן בבחינה כבר שלוש-ארבע שנים פתאום לכתוב תשובות איכותיות. אבל ההנחה שלי היא שכל הסיפור הזה נועד לבדוק משהו אחר. זה כמובן מעבר לעניין העקרוני שהבחינות הן רק הסיום של תהליך בן שנה וחצי שבו קראתי ולמדתי להכיר את הספרות המקצועית של התחום שלי. התהליך הוא הדבר המרכזי. ואגב, אם יש משהו שמעצבן אותי ב"יום אחד לכל בחינה", הוא רק העובדה שכל התהליך הזה "נמרח" על פני שבוע וחצי. מבחינתי, ממש היה עדיף אם יכולתי לעשות את כל הבחינות ביום אחד, את הבחינה בעל פה ביום למחרת, וזהו.

 

[22ק ו ס ם]

לדעתי זה אפילו יותר גרוע

בכל המקצועות ובמיוחד בהיסטוריה שם יש אינסוף ספרים ומקורות אחרים, נראה לי קצת מגוחכת הדרישה לשלוט בחומר בלי יכולת לעיין בחומר הזה. הרי האקדמיה לא בנויה על בחני פתע אלא על הבעות דיעה שבאות אחרי שקילה של דברים. זה במיוחד נכון בעידן של היום שיש יותר נגישות לחומרים הללו. אני מסכים שחודש וחצי זה מוגזם. בזמן הזה יכלתי להזמין ספרים מהספרייה, לחקור בכל סוגייה וכמובן לעשות הכל ברגע האחרון. אני חושב שבין יומיים לשבוע זה זמן סביר. הוא מאפשר להפחית מהלחץ של בחינה ונותן לך זמן לחשוב, ועם זאת לא מאפשר להתחיל לקרוא ספרים שלא קראת. הרי במקרה של בחינה ביום בודד תמיד יש את הסיכוי שתהיי חולה או שסתם לא היה לך יום טוב. האמת היא שמה שאמרת על ראיון העבודה נראה לי דחוק. הרי עד שתעברי ראיון כזה יעברו כמה וכמה שנים טובות ובטח לא הבחינה תכין אותך לזה. בסופו של דבר אני מניח שרוב מוחלט של הסטודנטים עובר את זה, וזה יותר מהווה מעין טקס חניכה וקבלה רשמית לתחום.

 

[milindapanna]

הנחת המוצא היא אחרת

הנחת המוצא היא (מעבר לכך שמדובר גם, ואני מסכים איתך לגמרי בעניין הזה, בטקס מעבר) שחוקר רציני צריך שיהיה לו ידע בסיסי מסוים בתחומים הרלבנטיים לו. לדעתי, המבחנים הכתובים עצמם כמעט חסרי חשיבות. כל הפרופסורים שלי הניחו ממילא שאני אוכל לענות על השאלות שהם נתנו ושאני יודע את החומר. מה שחשוב הוא שהמבחנים הם אמצעי מאוד טכני אבל יעיל לגרום לך ללמוד כמות אדירה של חומר שבכל דרך אחרת היה לוקח לך ללמוד הרבה יותר זמן, ושסביר שלא היית עושה. כך יוצרים מצב שבו "יושב" לך בראש ידע עצום, שבהמשך, כשתצטרך אותו לכל מיני מחקרים מעמיקים, יצוצו לך רעיונות ולינקים בראש לדברים שכבר עסקת בהם. בנוסף, המבחן בעל פה מאפשר גם סיעור מוחות מעניין על הנושאים הנדונים, ויכול להיות אמצעי נוסף להעלאת רעיונות מעניינים. בקיצור, וודאי שרוב הסטודנטים עוברים את המבחנים, משום שהם לא נועדו להכשיל או לסנן אלא ללמד. מבלי ללמוד את החומר הזה באופן הזה, הלינקים האלה לא יעלו. ואם נותנים לך חודש וחצי, אז אני מסכים עם דפנה - זה לא מבחן, אלא עוד עבודה, ולמרות שאני מעדיף עבודה על מבחן ANYTIME, למטרה שלעיל אפשר להתווכח על כמה זה יעיל. ולסיום לגבי מה שדפנה אמרה על ראיון עבודה - אני מסכים איתה אבל לא במובן הקונקרטי, כלומר לא שאחרי הבחינות היא מוכנה לראיון או להכנת שיעור. אלא, לכך שההתכוננות לבחינות (וזה כאמור העיקר) מאפשרת לך ביטחון גדול יותר בידע שלך בתחום, ומכאן ביכולת שלך לדעת מה חשוב לך ללמד באם או לכשתצטרך.

 

[d a p h n a]

הבעת את מה שרציתי להגיד פחות או יותר

כלומר כן, קודם כל בהחלט יש כאן אלמנט של טקס מעבר, וגם זה כשלעצמו דבר חשוב. שנית, יש כאן את האלמנט של משהו שמכריח אותך לשבת וללמוד כמויות עצומות של חומר ואז גם לעשות סינתזות מאוד ספציפיות שלהן (כלומר לחשוב איך אתה לוקח 10 ספרים על נושא מסויים ומגיע מתוך זה להחלטה מה הדעה *שלך* בנוגע לסוגייה מסויימת). וכן, בהחלט הרעיון הוא לא להכין לראיון עבודה מחר בבוקר, אבל הרעיון הוא שיש איזשהוא בטחון שעברתי משהו שמזכיר במידה מסויימת את סוג השאלות שישאלו בראיון עבודה ושאני מסוגלת לעשות את זה. בנוסף למה שאמרת - קוסם, אתה צודק כמובן שבהיסטוריה אי אפשר ולא ייתכן לשלוט בכל החומר בלי ספרים או לענות בלי מחשבה. זו לא הציפייה וגם השאלות ששואלים אותנו בבחינה הן לא ברמה של "דון במה שקרה בעיירה Y בשנת 1682". השאלות הן שאלות כלליות שקשורות להתפתחות ההיסטוריוגרפיה ולנושאים הרחבים שמרכיבים את הבסיס של תחום היסטורי מסויים. מצד שני, בתור היסטוריונית אני צריכה להיות מסוגלת לענות על שאלה כמו "מה הגישות ההיסטוריות המרכזיות בנוגע לרפורמציה באנגליה?" בלי לפתוח ספר. זה הידע הבסיסי שאני חייבת שיהיה לי. כמובן שאם אני רוצה להעמיק ולעסוק בזה בצורה מושכלת, אני חייבת ללכת ולקרוא שוב את הספרים, ולחפש חומרים חדשים וכו'. אבל להיות מסוגלת להגיד מה הם הזרמים המרכזיים, לסכם בשני משפטים את הדעות העיקריות, וגם להצליח להגיד בצורה אינטליגנטית מה אני חושבת שהכי משכנע מהדעות הללו - זה סוג של ידע בסיסי. ועוד משהו - אם בא אליי סטודנט שכותב עבודת מחקר בנושא מסויים, והוא שואל אותי "אני רוצה לכתוב על ג'יימס הראשון. מאיפה כדאי לי להתחיל?", אני צריכה להיות מסוגלת להגיד לו די בקלות מה הם כמה ספרים עיקריים שכדאי שהוא יתחיל איתם. זה משהו שאני מצפה מהמרצים שלי שיעשו (כלומר אני ניגשת אליהם והם אומרים לי "תבדקי את הספר הזה, והספר ההוא"). הבחינות באות לבדוק את ההכרות שלי עם סוגיות בסיסיות ומרכזיות בתחומי העיסוק שלי, ועם כותבים וספרים עיקריים בתחום. ואגב, עניין הכותבים הוא לא עניין של מה בכך. אני מאוד טובה בלזכור רעיונות, ומאוד גרועה בלזכור מי כתב אותם. אבל מה לעשות שבאקדמיה בכלל ובהיסטוריה בפרט, צריך גם לדעת מי כתב מה. הבחינות האלה ממש מחייבות אותי לזכור את השמות של כותבים ולדעת מה כל אחד מהם טען. זה משהו ששום עבודה לא היתה עושה, כי פשוט הייתי מסתכלת על הכותרת ורואה מי המחבר

שוב, אני מסכימה איתך (קוסם) שיש אלמנטים בעייתיים בסוג כזה של בחינה, שבמידה מסויימת זה טיפה אבסורדי, וגם שזה טקס מעבר. אבל אני בכל זאת חושבת שיש משהו דווקא בפורמט הזה של בחינה שמחייב אותי ללמוד בצורה מסויימת ולהראות סוג של ידע מסויים שהוא מאוד חשוב, לא רק למרצים שלי אלא גם לבטחון שלי בעצמי.

 

[22ק ו ס ם]

אפשר להשיג את אותו הדבר גם בלי המבחנים

ההנחה באמת שצריך ידע בסיסי בתחום. אבל אין שום סיבה להלחיץ סתם את הסטודנטים. אז שיתנו להם יותר זמן לענות על הבחינה.יהיה להם שבוע במקום יום לענות על מבחן מסוים, זה לא מה שישנה את צורת הלמידה שלהם אבל בהחלט יפחית מתחים מיותרים. וגם אם זה לא מבחן אלא עבודה, מה בדיוק רע בזה? בעבודה רצינית עושים הרבה יותר אינטגרציה ולומדים לדעתי יותר מאשר במבחן בודד שצריך לזכור בעל פה הרבה חומרים. אני דווקא לא בטוח שזה מעלה את הביטחון העצמי כל כך. אחרי שנה שנתיים המבחנים הללו הם חלום רחוק ואם לא עסקת בדברים שנבחנת עליהם, סביר שתשכח חלק גדול מהם.

 

[d a p h n a]

אין שום דבר רע בעבודות.

עבודות הן דבר נפלא. באופן עקרוני, אני חושבת שעבודות הן דבר טוב יותר ממבחנים כמעט לכל מטרה שהיא. אבל - יש דברים שרק מבחן יכול לתת שעבודה לא יכולה לתת, ספציפית במקרה הזה את הבטחון (גם של המרצים שלי, אבל בעיקר של עצמי) שאני ממש מבינה בתחום שלי, גם כשאני לא יושבת ליד הספרים. אני לא יודעת איך התואר שלך בנוי, אבל במהלך הדוקטורט שלי כתבתי שלוש עבודות סמינריוניות מחקריות מעמיקות (שתיים מהן מאמרים בפוטנציה), עוד כמה וכמה עבודות היסטוריוגרפיות מקיפות על נושאים מסויימים, ועוד אוסף של תרגילים, מטלות וכו'. החוג שלי והמרצים שלי כבר יודעים(אני מקווה) שאם נותנים לי קצת זמן וספרייה, אני מסוגלת לכתוב דברים מעניינים, אינטילגנטיים ומעמיקים (או לפחות, אם הם לא היו חושבים כך, כנראה לא הייתי בתכנית היום). לתת לי עוד עבודה לכתוב, אפילו אם היא על החומר המקיף יותר, היה משרת את המטרה רק באופן חלקי. כי אמנם חלק מהסיפור הוא שהכנתי לי סיכומים של כ-230 ספרים ומאמרים, כולל קריאה של ביקורות ספרות וכו', ואני יכולה להשתמש בהם. את זה יכולה לבדוק עבודה. אבל הרעיון הוא לבדוק את היכולת שלי לזכור את הסוגיות העיקריות שמופיעות בטקסטים האלה, להראות שאני באמת מבינה את התחום ברמה הכללית בצורה מספקת. ואני לא מסכימה איתך שזה משהו ששוכחים. כל אחד מהמרצים שלי, שהצעירה שבהן עברה את הבחינות שלה בודאי לפני יותר מ-10 שנים, יכולים עכשיו לשבת בכיתה ולענות על כל השאלות שהם ישאלו אותי במבחן, בלי לפתוח ספר.

 

[22ק ו ס ם]

אני דווקא לא כל כך מסכים וזה מבחינה עקרונית

אני אישית נגד מבחנים ולא חושב שהם מייצגים שליטה או הבנה בחומר אלא בעיקר שינון. זה נכון יותר ויותר ככל שהלימודים מתקדמים יותר. אני חושב שכמו שתארת, עבודות סמינריוניות וקורסים ספציפיים הם הדרך הטובה ביותר באמת לדעת חומר לעומק שיש סיכוי שישאר איתך זמן ארוך לאחריו. את עכשיו בשיא הזכירה שלך של נושאים מסוימים שקראת אבל נראה עוד שנה או שנתיים עד כמה תזכרי מתחומים שלא קשורים למחקר שלך. אני קצת מטיל ספק שהמרצים שלך יכולים לענות על השאלות באותה איכות שבהם ענו לפני 10 שנים. יכול להיות שבגלל שהם מרצים ושואלים על התחומים הללו כל שנה אז יש להם יותר ידע בנושאים הללו. בעידן שיש בו כל כך הרבה מקורות אני לא חושב שזה הגיוני לנסות בכלל לזכור תחומים שלמים. מה שחשוב זה שיהיה לך את הידע אם תצטרכי לאסוף את החומרים הנכונים, ואיך לעבד אותם בצורה מסוימת. הטכניקה הרבה יותר חשובה מסיכומים כלשהם כי זה מה שישמש אותך כל הזמן.

 

[d a p h n a]

אני חושבת שאנחנו תכל'ס כמעט מסכימים

אני מסכימה איתך באופן עקרוני על כמעט הכל - על היתרון של עבודות, על הבעייתיות של מבחנים, על הקושי בשינון וכו'. יחד עם זאת, אני נמצאת כרגע בעיצומו של תהליך. ואני מנסה לחשוב מה היה קורה לו לפני חודש היו אומרים לי "טוב, במקום לעשות בחינות, אנחנו נותנים לך יום לענות על השאלות. את יכולה ללכת לספרייה, לשבת עם חומר פתוח, מה שבא לך". אני חושבת שבאופן כללי הייתי מרוויחה כמעט את אותם הדברים משני הדברים. תכל'ס, את תהליך הלמידה עשיתי. את הספרים קראתי. את הסיכומים כתבתי. את העבודות. הם יישארו אצלי גם בעתיד כשאצטרך לרענן את החשיבה. אבל יש דבר אחד שאני ארוויח מהבחינות האלה שלא הייתי מרוויחה מהעבודה - וזה הבטחון שאני יודעת את החומר, אפילו בלי הסיכומים פתוחים לפני. נכון, אני לא אזכור כל פרט וכל מחבר וכל דבר. אבל אני חושבת שאני אזכור מי שה-revisionists של הרפורמציה טוענים בגדול X ודוגמאות קלאסיות לזה הם החוקרים האלה והאלה, ושה-post revisionists טוענים Y ודוגמאות קלאסיות הם החוקרים האחרים האלה. וכנ"ל לגבי תחומים אחרים. אני מעריכה שאני אזכור את זה כי יש דברים שאני זוכרת כך גם מהתואר הראשון. רק להבהיר - זה לא שאני חושבת שבחינות הן הדרך הנכונה היחידה, או שאין שום ערך בעבודות כמו שעושים גם בחוגים אחרים אצלנו. בגדול אני חושבת שכל עוד עושים את התהליך, זה מה שחשוב. ולמען האמת לאורך רוב התהליך הזה הייתי לגמרי בדעתך. אמרתי לעצמי "ואללה, איזה טפשי, למה אני חייבת לעשות בחינה? למה לא יכולים לתת לי לעשות עבודה כמו גראד סטודנט נורמלי?" אבל עכשיו כשהבחינות מחר בבוקר, אני מתחילה להרגיש או להבין שאני כן מקבלת משהו דווקא מהעובדה שזו בחינה. אולי זו רק הצדקה פסיכולוגית בדיעבד של התהליך שאותו אני עוברת. זה בהחלט ייתכן. אבל ברמה הרגשית, התחושה שלי היא שאם אני לא אפשל, הרווחתי משהו לכל הפחות לגבי הבטחון שלי בידע שלי שלא הייתי מקבלת מכתיבת עבודה.

 

[22ק ו ס ם]

אולי הסטוריה זה תחום קצת שונה

הרי בסופו של דבר רוב הדברים שאת לומדת היום יהיו נכונים גם בעוד 5 ו10 שנים כשמדובר בעובדות הסטוריות. אני פשוט חושב על התחום שלי, אם היו שואלים אותי היום על מה שנבחנתי עליו לפני 5 שנים אז הבסיס אולי היה זהה, אבל כל כך הרבה השתנה שצריך לעשות סקירת ספרות חדשה כדי לעמוד על ההתפתחויות האחרונות. כנ"ל זה יהיה נכון לגבי כל קורס שעוסק בנושא ספציפי. אני לא אוכל וקשה לי להאמין גם שאדרש, לתת רשימת קריאה ככה מהשרוול. יכול להיות שבהסטוריה יש הרבה ספרים קלאסיים שחייבים לדעת על קיומם (לא שלנו אין, אבל נראה לי שזה יותר דינמי).

 

[ayulli]

אני לגמרי מסכימה

רוב החומרים של הדוקטורט שלי לא היו בכלל בסביבה לפני עשר שנים (חלקם גם לא לפני חמש שנים). אם מדובר בבחינה של שלב מקדים אז זה נראה לי איכשהו מובן, אבל אם זו בחינה שמגיעה אחרי שלב הגשת הצעת המחקר (אין לי מושג אם זה ככה או לא) אז משהו בשיטה הזו נראה לי לא במיוחד גמיש ו/או רלוונטי.

 

[d a p h n a]

הבחינה לא קשורה ישירות לדוקטורט

אמנם אנחנו עושים את הבחינות אחרי הצעת המחקר (פשוט כי כך התכנית שלנו בנוייה), אבל הבחינות לא באות לבחון האם קראנו את החומר שרלוונטי ישירות לדוקטורט שלנו במובן הצר. ההנחה היא שאת זה בכל מקרה נעשה. הבחינות מכסות דברים הרבה יותר רחבים. מן הסתם אנשים בוחרים תחומים לבחינות גם על בסיס מה שרלוונטי לדוקטורט שלהם, אבל במובן הרחב. הן גם בהחלט מכוונות לעתיד, כשהרעיון הוא שכשישאלו אותנו "בסדר, אנחנו יודעים שאתם יכולים ללמד את הדוקטורט שלכם, אבל איזה עוד קורס תוכלו ללמד?" נוכל להגיד "יש לי גם הכרות רחבה עם תחום X ואני אשמח ללמד קורס בנושא". אם להיות מפורשת: הדוקטורט שלי עוסק בדרכי התמודדות עם בעיות פוריות במאות ה-16 וה-17 באנגליה. תחומי הבחינה שלי הם: - בריטניה בעת החדשה המוקדמת (תחום שאמנם מכיל בתוכו גם דברים כמו היסטוריה של המשפחה והיסטוריה של המיניות, שרלוונטיים ישירות לדוקטורט שלי, אבל גם מכיל הרבה דברים שלו). -אירופה בעת החדשה המוקדמת (כי אני רואה את בריטניה כחלק מאירופה ולא חושבת שאני יכולה לדבר על בריטניה בלי היכרות מעמיקה עם אירופה). - היסטוריה של הרפואה והמדע (שכמובן קשור לדוקטורט שלי, כי בעיות פוריות הן חלק מתולדות הרפואה, ואני חייבת להבין את ההתפתחויות החשובות בתחום הרפואה בתקופה שלי כדי לדעת להכניס את בעיות הפוריות לקונטקס, אבל מן הסתם היסטוריה של הרפואה והמדע זה תחום הרבה יותר רחב ממה שאני לומדת לדוקטורט). בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שלמרות שחלק קטן מרשימת הקריאה שלי מן הסתם גם ייכנס לדוקטורט שלי, הבחינות לא באות לבחון את ההכרות שלי עם מה שיהיה בדוקטורט. הם באות לגרום לי להכיר את הספרות המקצועית בתחומים הרחבים שאני עתידה לתרום להם, ושאני עשוייה להתבקש ללמד, בהתחשב בנושא שבו אני כותבת דוקטורט. אגב, בחרתי לעשות את הדוקטורט שלי בארה"ב ולא באירופה בין השאר בדיוק בגלל שידעתי שבשיטה הזו אקבל חשיפה רחבה לתחומי הידע האלה, ולא אתמקד רק במחקר שלי.

 

[d a p h n a]

נתחיל מזה

שהבחינה בודקת די מעט "עובדות היסטוריות", במובן הצר. לא ישאלו אותי מה קרה ב-1668 (אם כי די כדאי שאני אדע, לגבי תאריכים קריטיים). עכשיו, ברור שגם בהיסטוריה כל הזמן מתפרסמים דברים חדשים וצריך להיות עם אצבע על הדופק. אבל גם הדברים החדשים שמתפרסמים נמצאים בדיאלוג עם פרדיגמות מרכזיות בתחום. בגדול בכמעט כל סוגיה מרכזית בהיסטוריה של העת החדשה המוקדמת, יש תיאוריה שהיתה נפוצה עד, נניח, שנות ה-50 או ה-60, שצריך רק לדעת על קיומה אבל בלי יותר מדי פרטים. אחר כך יש תהליך של רוויזיה בשנות ה-60-80, שיוצר פרדיגמה חדשה ו"מהפכנית", וכמעט כל הספרות שנכתבה מאז צריכה להתייחס בדרך כלשהי לפרדיגמה הזו. בדרך כלל מדובר על סוג של "פוסט-רוויזיוניזם", שמוצא דרך ביניים, מוסיף ניואנסים, לפעמים שולל חלק מהפרדיגמה וכו'. אז גם אם בעיקר מעניינים אותי ספרים שהתפרסמו ב-20 השנים האחרונות, בשביל להבין מה הספרים האלה רוצים ולמה הם מתייחסים, אני חייבת לדעת מה התיאוריות העיקריות ששלטו בכיפה משנות ה-60 בערך, ומה קרה להן מאז. אז למשל, בחקר המשפחה, בתחילת שנות ה-70 התפרסם הספר המפורסם של לורנס סטון, שקבע שההיסטוריה של המשפחה של אנגליה התפתחה בדרך מסויימת. מאז יצאו המון מחקרים שהראו שהתיאוריה של סטון לא נכונה בכלל ולא מתאימה לעובדות ההיסטוריות. אבל אפילו הספר החשוב האחרון שהתפרסם בתחום, בשנת 2000, עדיין מתייחס לתיאוריה של סטון, ולמה שנגרר בעקבותיה. אם לא הייתי מבינה את הויכוח שנוצר בעקבות סטון, לא יכולתי להבין את הספרות העדכנית ביותר. הבחינות בדיוק באות לבדוק את הדברים האלה. למשל, סביר להניח שבתחום השלישי שלי אני אצטרך לענות על השאלה "האם ובאיזה מובן עדיין ניתן לדבר על "המהפכה המדעית"?" זו השאלה החשובה ביותר שאפשר לשאול בהיסטוריה של המדע והרפואה כיום. התשובה דורשת ממני א) לדעת מה התיאוריה הבסיסית של המהפכה המדעית ששלטה בכיפה בחצי הראשון של המאה ה-20. ב) לדעת מה הביקורת על התיאוריה הזו מאמצע המאה ה-20. ג) לדעת מה השלבים השונים של הביקורת, כלומר איך הביקורת התפתחה עד ימינו. ד) לדעת שלמרות כל הביקורת עדיין גם מחקרים עדכניים לא מצליחים להתנתק לחלוטין מהפרדיגמה של מהפכה מדעית. בקיצור, כנראה זה באמת הבדל בתחום.