מועדון הספר הטוב

[מיריVA]

אני מעדיפה את האוהל האדום כי

אני גרה בארה"ב ואותו יש לי. את רודף העפיפונים אנסה להשיג בביקור הבא בארץ.

 

[יפעת 27]

ואני לתומי חשבתי שנבחר האוהל האדום

אומנם אני לרוב סמויה פה, אבל קוראת הדוקה. אצתי רצתי להשיג את האוהל האדום ואני נהנית מכל רגע! גם לטעמי יש המון מה להגיד עליו.

 

[Arfilit]

מטבע הדברים -

מעדיפה את האוהל האדום - אבל מיותר מסיבה אחת: קודם כל - באמת יש לי המון מה להגיד עליו, ואני מאוד רוצה לשמוע מחשבות של נשים אחרות לגביו. איך הן חוו אותו. מה הוא עשה להן ואיפה הוא נגע - אם בכלל. שנית - אני באמצע ספר אחר - ככה שיש סכנה שאני לא אספיק את רודף העפיפונים לסיבוב הזה. אחרי הספר הזה אני אשמח להתחיל אותו - ואז בסיבוב שאחרי אני גם אהיה שותפה לדיון. ואחרון - הוא בעיני ספר שמתאים מאוד לפורום הזה ולנושאים שעולים בו. הוא ספר מאוד מאוד מאוד נשי, ולו אם רק בנושאים הנדונים בו ובנקודת המבט שלו. אבל - זו רק דעתי...

 

[איילת נתנאל]

כמו שיובל הגדיר: "ספר של אמהות" ../images/Emo6.gif

איך הוא ידע? אין לי מושג... עכשיו אהוד קורא אותו ומאד נהנה

 

[hagaram]

אז מה הוחלט? ../images/Emo13.gif

 

[yaelia]

מרימה כפפה להחלטה

בחודש הבא, ערפילית עם האוהל האדום בחודש שאחרי, נטע עם רודף העפיפונים (או מה שיבחר) ואחרכך בתור אני מתנדבת לנהל דיון מעמיק ופמיניסטי בעליל באיזה ספר של מרגרט אטווד שיבחר (רק לא בדצמבר כדי שלא אלד באמצע). מקווה שלא נדחפתי מדי ושזה מתאים לכן.

 

[neta2]

מתאים. בחודש ספטמבר אני?

אז אם לא רודף העפיפונים, אפשרי "והיום אינו כלה"?

 

[hagaram]

מתאים! היום סיימתי את רודף העפיפוני

ומתחילה את האוהל האדום - כך שבינתיים אני מסודרת...

מציעה שתפתחי שרשור חדש בעניין, שכולן תשמנה

 

[daldan]

נהנתי מהקריאה - ספר קליל

לפעמים זה בדיוק מה שצריך. אהבתי את אופן הסיפור בגוף ראשון דרך הדמויות השונות, כך שכל סיפור נארג בסיפור של האחר ומוסיף פרטים עליו. משהו בקשר בין נועה ועמיר קצת צרם לי - אולי החיבור בינהם, אולי חסרו קצת יותר פרטים על היחסים בינהם - מין תחושה שרב הנסתר על הגלוי. היתה לי תחושה שהיו הרבה פספוסים בסיפור, מקומות בהם היה צריך לגעת קצת יותר. כאילו הסופר ניסה לגעת בהרבה דברים אבל לא ממש לעומק. והדבר שהכי צרם לי זה הסייום שהיה כל כך מובן מאליו - כמו סרט קיץ אמריקאי.

 

[אמברון]

קראתי די מזמן

כך שלנתח ממרחק של זמן זה קצת קשה. מה גם, הדברים שעלו כאן עוררו מחשבות וסוג של עומק שלא היה שם כשקראתי (יופי של שרשור

). יכולה לספר על התחושה שהספר עורר בי (לא מתיימרת לנתח אותו מבחינה ספרותית) והיא שטחיות כמעט לכל אורכו - הן בתיאור הדמויות, הן בהתפתחות העלילה, הן בעומק הנראטיב והן בסוגיות שראוי היה לפתח אותן יותר. נותרה בי תחושה של החמצה, למרות שתוך כדי קריאה הצלחתי להריח את התבשילים של סימה, להציץ דרך החור שבקיר ולהרגיש את הקור הירושלמי (והעברה של תחושות כאלה הוא בבחינת אומנות של ממש). ספר קליל, נחמד ובסך הכל זורם.

 

[daldan]

../images/Emo6.gif גם אני הרחתי את התבשילים

 

[נסע ויוּד]

בינוני בלבד.

לא מאד אהבתי את הסגנון. קראתי ספר אחר שכתוב ככה שנקרא "אחות ליבי" (סופרת הודית שכתבה גם את אדונית התבלינים). שם הסיפור מסופר מנקודות מבט של שתי בנות דודות לסירוגין וזה עשוי הרבה הרבה יותר טוב. גם לא אהבתי את הטעויות בעברית. בבית לא מדשדשים בערדליים (=מגפיים) אלא באנפילאות (=נעלי בית). לא יפה

בקיצור, 6+ בסולם נסע.

 

[הכי חמודה באמת]

שטחי ביותר...

מותר לנשים בחודש תשיעי להגיע רק לסוף הדיון? אז אמרו כבר כמעט את כל מה שחשבתי. בעיקר תחושה של שטחיות, עשה לי חשק לקרוא שוב את "תאונות" שזה גם ספר כזה על החיים ועל היומיום אבל עם עומק! לא השאיר בי שום משקע, אבל כן נקרא בקלות. ולא, לא שמתי לב לחריזה (גם זה מותר החודש תשיעי, נכון?) מעניין מה שערפילית (?) אמרה על הדמות של הגיבור שהיא מסכנה כזו ובגלל זה לא התחשק לה לקרוא את הספר, זה קרה לי עם הספר הראשון של צרויה שלו ומאז אני מתעבת אותה.....

 

[yaelia]

אז אני אתחיל

בעיקר כי יש לי זמן עכשיו ואחה"צ כבר לא יהיה לי. לא אהבתי את ארבעה בתים וגעגוע. אמנם לזכותו יאמר שהוא כתוב בצורה שוטפת ונעימה, כיף לקרא אותו אבל לי זה לא מספיק. יותר מדי ספרים ישראלים מסתפקים בלהיות נעימים ולא באמת מעוררים ריגוש או אתגר אצל הקורא(ת). עמיר, גיבור הספר, מעורר אנטגוניזם כה רב אצלי שלא יכולתי לראות מעבר לזה (ואולי כאן הבעיה שלי עם הספר שהיא סובייקטיבית לחלוטין, אבל גם לא). הטיפוס הזה קורבני כל כך, מרחם על עצמו כל כך, ומרגיש שכל העולם חייב לו על היותו הבחור הטוב המושלם, שלא עברה לי ולו לשניה תוך כדי קריאה ההרגשה שהוא לא סתם גיבור אלא מבטא את הרהורי ליבו של המחבר וכשאני שומעת את המחבר בצורה כל כך ברורה בכל פסיק זה מפריע לי לקרא ולהרגיש אמינות של דמות. ההרגשה שנעה ועמיר מסתבכים ביחסים שלהם, מעושה גם כן בעיני, המחשבות הילדותיות שלהם מתאימות לתיכוניסטים שלא סגורים על עצמם. כאילו המחבר חיפש בכח במה לא יעבוד להם או איך לא יעבוד להם. בעיני זאת תרצנות של הכותב שמנסה ליצור קונפליקט באמצעים לא מספקים, רק לשם הקונפליקט (בעיה תסריטאית ידועה, אגב). אני לא כל כך מבינה באופן כללי מה בחורה כמו נעה עושה עם פוץ כמו עמיר. ברור לי שאחרי שהם יתחתנו או יחיו כמה שנים יחד, היא תמות משעמום. פשוט שקוף.

 

[yaelia]

וכמה נקודות חיוביות

הסיפור של הילד יותם, הוא סיפור לא רע, אם כי לא אמין (איך בתוך השכונה הכורדית, פתאום יש משפחה שהיא הומוגנית עם הסביבה אבל לא כורדית שורשית ובעצם שונה לחלוטין מהחומר האנושי שלה)? הסיפור של המשפחה השכולה הלא מתקשרת נשמע מאוד אמין, הסביבה שלו פחות. הזוג שמצא חן בעיני מאוד היה של סימה ובעלה, הבעלי-בית של עמיר ונעה. הם היחידים שאני ממש יכולה לראות בראש שלי שהם קיימים במציאות, על מחשבותיהם והצגת הדמויות האמינה שלהם. הסיפור של עאטף יכול היה להתפתח ולהיות הרבה יותר דחוס ומטריד ממה שהמחבר עשה ממנו. כאילו לא להפריע את הסדר הטוב של הסיפור, כן, כן, אני גם פוליטי, אבל בקטנה. בלי אומץ אמיתי להיכנס ולהטריד ולהפוך את הסיפור של הרכוש הנטוש לאישיו אמיתי. ועם זה, יופי שהוא בחר כן להתעסק בנושא הזה גם אם בקטנה. רוצה בשר. רוצה להיות מוטרדת. רוצה ספר שלא יעזוב לי את הראש שבועות אחרי שקראתי אותו. לא פרווה.

 

[yaelia]

עאטף=צאדק

 

[יעל מטיילת]

גם את קוראת רודפי העפיפונים ../images/Emo13.gif

 

[hagaram]

קראת את רודף העפיפנים?

אני בעיצומו כרגע, ספר לא קל רגשית, מאוד אותנטי, המון תיאורים ששממש אפשר להריח! ספר נהדר לדעתי! ולעניין הסופר שמביא את עצמו, כאן לדעתי הסיפור הוא כמעט אוטוביוגרפי ובכל זאת סוחף! אבל זה לדיון אחר...

 

[yaelia]

קראתי אותו די מזמן

כנראה שהשם נשאר לי בראש

לא נעים לי, אבל גם על רודף העפיפונים יש לי ביקורת מכאן וע---ד אפגניסטן. אבל עליו נדבר פעם אחרת.

 

[יעל מטיילת]

אכן נוראי. מה שכן, קריא ביותר.