לא שבר,משבר (ארוך וטרחני)

[ו שתי]

את פועלת נכון.

הוא אולי אדיוט, ואולי אין לו שום אינסטינקט הורי, והוא אולי הורה בלתי ראוי בעליל, אבל הוא האבא של אורי. הוא האדם שבחרת להביא איתו לעולם את אורי, ולאורי מגיע אבא, למרות הכל. את מציבה גבולות ברורים במה שחשוב באמת (הבריאות של אורי) ולא מוותרת, למרות אי הנוחות שלך, על ביקורים, ולא נכנעת לחמימות מח, למרות שזה מאד מפתה (אני במצב כזה כבר בטוח הייתי נגררת להטחת עלבונות ושאר ברכות). למה? כי את יודעת שלאורי מגיע הטוב ביותר בעולם. מה הלאה? להתיעץ עם איש מקצוע שפוי לגבי הזכויות שלך, לפעול בשיקול דעת, ולחכות. אולי בעוד זמן מה, הוא כן יתחבר אליו (גם לאבות שחיים תחת אותה קורת גג עם התינוק לוקח לפעמים זמן להחבר), ומשהו יצליח להשתנות לטובה.

 

[פלגיה]

עגבנייתי ../images/Emo24.gif

מקווה שתצליחי להתגבר גם על המכשול הזה (קטן עליך!)

 

[שרון של לוטן]

האם חשבתם על גישור?

קודם כל, זה נשמע כל-כך מקומם ומרגיז מה שאת מתארת שהייתי צריכה לספור עד שלושים כדי לכתוב הודעה רגועה יחסית. דבר שני, נשמע שאתם צריכים לדבר על הדברים וללבן אותם אחת ולתמיד ועדיף לפני שתתחילו במלחמת עולם (=צוי בית משפט וכו'). נשמע שאתם צריכים מישהו אובייקטיבי שיקשר בין שתי המציאויות השונות כל-כך שלכם מאז הלידה. עושה רושם שאבא של אורי לא ממש מבין מה זה להיות אבא, מה זה תינוק, במה זה כרוך לגדל אותו ולטפל בו. אני משערת שזה שהוא לא גר איתו באותו הבית עוזר להתייחס אליו כאל מן בובה פאסיבית שמפריעה לו לעשן. אני בטוחה שעם הזמן אורי יבהיר לו היטב שהוא לא בובה ולא פאסיבי, אבל עד שזה יקרה אולי כדאי לפנות לגישור? מישהו מקצועי שיבהיר לו ולך את זכויותיך וחובותיו על פי החוק? אני בטוחה שאפשר להגיע להסדרים ראשוניים די פשוטים, גם הסדרי ראיה וגם הסדרים כלכליים בהם אפשר לעמוד. וכשאורי יגדל, הוא כבר יראה לו מאיפה משתין הדג. אגב, לגבי העישון, לבעלי ולי יש הסכם מאז שלוטן נולדה: אנחנו רוצים תמיד במה שהכי בטוח ובריא בשבילה. ולכן הצד היותר מחמיר הוא הצד הקובע תמיד, גם אם הצד השני לא חושב שזה נורא לחפף. הצד המחפף חייב לקבל את דעתו של המחמיר כדי שתמיד נדע שאנחנו עושים את המכסימום ולא את המינימום בכל מה שקשור לעניינים אלו. למשל, אנחנו תמיד, מגיל 0, חוצים איתה במעבר חציה גם אם צריך ללכת רחוק בשביל זה. עכשיו מסתבר שזה השתלם להתעקש על החוק הזה, כי עכשיו היא מזכירה לנו, בגיל 2.8, לחצות תמיד במעבר חציה ו"זהירות בעכביש". לא יזיק להגיע להסכם כזה עם אבא של אורי. הוא הרי לא יכול להתווכח עם זה שהבחירה הכי טובה היא זו שהכי בטוחה ובריאה עבור אורי. וכך הוא לא יוכל לטעון שבתור אביו הוא יכול גם לקבוע שמותר לעשן ליד אורי. כן, הוא יכול לקבוע אם הוא בוחר באופציה בטוחה/בריאה יותר מזו שאת בחרת.

 

[ענתש]

עגבניונת - בלי לקרוא את התגובות

האחרות - נשמע לי שיש לך בעיה. כן, לך. למה לך ? כי לך אכפת... ואת אמא של אורי ואת זו שצריכה לדאוג שיהיה לו טוב בתוך המצב הזה. מבאס, לא ? אבל זה בא עם האמהות האחריות המעצבנת הזו. הבעיה היא שאבא של אורי הוא נוכח-נפקד וזה לא מהיום. והבעיה היא שלך זה קשה בעצמך לקבל את זה. אני לא יודעת מה הפתרון אבל אני יודעת שחייבים למצוא פתרון - ואם לא מצידו אז מצידך. כי א זה ימשיך ככה אז אורי יגדל למקום בו - א. יש ציפיות מאבא (שאמא משדרת לו אותן) ואבא מאכזב. ב. אמא כועסת על אבא. היא לא מראה את זה אבל הוא מרגיש (הם מרגישים הכל). את חייבת לפתור את זה כי את היחידה שאכפת לה כמו שזה נראה. אז פותרים את זה חד צדדית, כי אין ברירה. את חייבת להחליט - האם את רוצה את אבא של אורי מעורב בכלל ? אם כן, באיזו מידה ? נסי להיות ריאלית. תביני שזה כנראה תמיד יהיה ככה - הוא יאכזב אותך. הוא לא יהיה אמין. הוא יעשה מה שבא לו ולא מה שהוא הבטיח. איך את לא מתאכזבת מזה ? (את חייבת לא להתאכזב, אורי ירגיש. הוא בטוח ירגיש). האם את מסוגלת ? אם לא - אז אולי עדיף פשוט לחתוך ? למה אני אומרת שהוא לא ישתפר ? כי לזה קוראים "תכנון על פי המקרה הגרוע ביותר" וזה מה שאת צריכה לעשות כרגע. כי כל דבר טוב מזה - יהיה פשוט טוב מזה. מצטערת על ההודעה הלא אופטימית. אבל לפעמים אין ברירה, יש רק צד אחד שמסוגל, אחראי, בוגר ויכול לפתור את העניין כרגע וזה הצד שלך.

 

[kuki28]

תשובה מושלמת..../images/Emo45.gif

 

[עגבנית אור]

אויש,ענתש,זה נכון עד כאב

תראי (זה בטח לא יצא ניסוח מבריק אבל זו ה-תשובה מבחינתי כי הדברים שאת מעלה הם בדיוק ה-התלבטויות של חיי כבר 10 חודשים): א. ברגע שנתתי לטל להכיר בו (מה שהיה קורה בכל מקרה, רק בדרך יותר קשה), אין לי דרך למנוע ממנו זכויות (גם לא אכזבות. הוא יאכזב ואני אצטרך לתת לו לראות את אורי). ב. הלוואי והוא לא היה מעורב - גם ככה המעורבות שלו היא בגדר אכזבה, כי כמו שאמרה Rplus1 יש לו נטיה להיות מושפע מדברים שהוא שומע (הרבה פעמים זה לטובתי כי הוא מושפע מדברי אני). ג. מה זאת אומרת "אורי מרגיש"? אני יודעת את זה בכל מאודי (עוד בזמן ההריון הפסקתי לדבר סרה באביו כדי שזה לא יכנס אליו). אבל אמירה נחרצת כמו "את חייבת לא להתאכזב" היא קשה כמעט כמו "אמא רגועה=ילד רגוע". איך אני יכולה לא להתאכזב? אלוהים, אני תקועה עם החרא הזה לכל החיים. ד. אורי הוא קודם כל שלי. ככה זה בעולם, הילד הוא קודם כל של אמא (ע"פ החוק) אלא אם היא סוג של יד שמנענעת את העריסה. טל מודע לכך שכל ה"קלפים הטובים" נמצאים בידיי ואני חושבת שהוא די מעריך את העובדה שאני לא עושה בהם שימוש. אממה? אם אבחר לעשות בהם שימוש תיווצר מלחמה ויווצר מצב שבו לאורי באופן רשמי ומוחלט אין הורה ממין זכר. החלטה מאד מאד קשה. אוי, אם היה פתרון אחד, וודאי וברור.

 

[יעל מטיילת]

../images/Emo10.gif גם לי נורא כאב לקרוא את התגובה

של ענת (אז מיד נבהלתי וסגרתי את המחשב כדי לא לחשוב על זה) ואז חשבתי שאלה החיים שלך ושל אורי ושל טל. ורציתי להגיד שכמו דלדן - אני אופטימית. זאת נשמעת כמו תגובת דווקא של פחד מיידי. וגם רציתי להגיד שהמון אבות לא כל-כך מתחברים לתינוקות בשלב הבטטה של חייהם ואפילו אישי שלי, שכמה שחשבתי בהתחלה שהוא מאד מחובר לתינוק (כי הוא מדי פעם חיתל אותו ושיחק איתו), עכשיו משיש לנו תינוק מתקשר מחייך מגרגר ומתנייע משקיע בו הרבה יותר זמן ומראה הרבה יותר רצון להשאר איתו לבד. אז חכי נא עוד מעט. אל תתיאשי. לפעמים תינוק זה לא אהבה ממבט ראשון. ולפעמים לוקח כמה חודשים עד שהפחד מהדבר הזה שוכך.

 

[yoyo10]

אני הולכת לכתוב משהו ואני מקווה

שאני מאוד טועה בניתוח המצב נראה לי שאבא של אורי פשוט מאוד לא בן אדם הכי בוגר ראתי את המצבים האלה גם בעבודה שלי וגם אבות של חברות ברגע שיהיה לו משהו יותר מעניין (כמו חברה חדשה לדוגמא) הוא יתחיל לדלג על ביקורים אולי פעמים יזכר שאורי שם ויחליט לבוא לראות אותו אפילו יביא מתנה (שלא תמיד תיהיה קשרוה לשלב שאורי נמצא בו) אני חושבת שגדולת של עגבניה שהיא מבינה שלמרות הכל הוא אבא שלו אבל עד גבול מסוים ובאמת קשה לקבוע ת הגבול הזה כי ברגע שמתיחילים להיות מעורבים ע"ו יהיה קשה ובלתי אפשרי להחזיר את הגלגל אחורה עגבניה יקרה אני מאחלת לך המון

בכל דרך שתבחרי אני בטוחה שאת אמא מדהימה לאורי המקסים

 

[עגבנית אור]

יויו מתוקה../images/Emo24.gif

הניסוח שלך מאד עדין - אבל מדוייק (לגבי טל, אבא של אורי). תודה, מותק. נשיקות

 

[ענתש]

אני יודעת. אני יודעת שזה קשה...

אבל זו הנקודה שעליה את צריכה לעבוד, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה - לא להתאכזב. לעבוד על זה לבד, לעבוד עם עזרה מקצועית - אבל זה אפשרי. זה לא קל, אבל אפשרי. כי כשאין צפיות אין אכזבה. אני חושבת שמה שאת צריכה לבחור להציג (אם את בוחרת לא לחתוך) זו תמונה של אבא "מגניב" כי הוא כמו ילד קטן, כמו חבר למשחקים - הולך ובא מתי שבא לו. אבא רק של כיף ולא של אחריות. קונה מתנות כשבא לו, נעלם כשבא לו... וככה הילד גדל ויודע שאבא שלו הוא לא דמות יציבה שתמיד תהיה שם כמו אמא, ושאבא שלו הוא כמו חבר מהגן - שגם עליהם אי אפשר לסמוך כי גם הם ילדים קטנים. ואז הוא לא מתאכזב... הוא לא מצפה מאבא שיהיה שם בשבילו, שתמיד יתפוס אותו, שתמיד יגיע כשצריך, שיתן לו משהו. הכי חשוב זה שאורי לא יגדל כשהוא מרגיש שאבא שלו מאכזב אותו. אם זה אומר שתהיה לו תמונה מסולפת לגבי "מה צריך לצפות מאבא שלו שיעשה" אז לו יהי... עם כל הכבוד לזה שאורי צריך אבא - מספיקה לו בחיים דמות אחת שהיא תמיד שם, אוהבת, יציבה, מעניקה. וזו את. ואני לא מתחברת ל"ילד צריך הורה ממין זכר", אגב. תשאירי את אבא בשביל הכיף. זו נראית לי האפשרות היחידה. ואת כל ענייני הכסף והלוגיסטיקה תפתרו עכשיו, כשהוא עוד תינוק. אפילו אם זה אומר בית משפט. לפני שהוא יבין וירגיש שמתחוללת מלחמה.

 

[עגבנית אור]

חייכת אותי../images/Emo42.gif

נכון. טל הוא ילד קטן!!! (אני מדמיינת בזוועה את השלב שאורי יגיד לי שהוא רוצה לאבא כי אבא יותר כייפי. אלוקים!!!

). מחר בארבע ומחצה פגישה אצל עורך הדין ונראה לאן מועדות פנינו. הכעס גורם לי לפרוש מדרישות המינימום שלי אבל ברור לי שזה יהיה הליך של רגש ולא של שכל. גם אני לא מתחברת למשפט של עצמי לגבי ההורה ממין זכר, אלא יותר למקום שבו אם קיים יצור כזה - שתהיה לו משמעות בחיי העולל. מעבר לכך - אורי הרי חצי אתיופי. היה לי מאד ברור שטל ייצג עבורו את הצד המשמעותי האחר של המוצא שלו - שזה לא בדיוק המוצא הכי סטנדרטי בא"י (או באור יהודה

). מזל שיש לאורי דודים מ"העדה" שיהיו שם. באופן מפתיע, דווקא הם מראים נוכחות. נו, אמאות אכלו בוסר

 

[פלגיה]

כמה דברים

א. אם אורי יגיד בעתיד שהוא רוצה לאבא, זה לא כי אצל אבא יותר כיף, כי ילדים אוהבים את היציבות שבחיים, אלא כדי לעצבן אותך. אם לא תתעצבני, זה יעבור. ב. ממילא את לא צריכה כרגע להטריד את עצמך עם מה יהיה בעתיד. ג. יכול להיות שעד עולם אבא של אורי יתנהג כמו ילד קטן, אבל יכול להיות שלא. יש אנשים (X-גיסי הוא כזה) שפתאום קולטים שאם הם לא יבנו קשר עם הילד שלהם, הקשר לא יהיה קיים, ואז הם מתחילים להשקיע. ד. את צודקת - חשוב שתהיה לאורי משפחה מהצד האתיופי שלו. בייחוד במדינתנו שונאת השונות. ה. עוד חיבוקים בשבילך, והרבה. את מתמודדת יופי.

 

[עגבנית אור]

../images/Emo25.gif

 

[daldan]

הבעיה היחידה עם קביעה כזו

כבר מעכשיו שנותנת לאבא של אורי להיות קליל וחסר אחריות היא כמו נבואה שמגשימה את עצמה. נראה כי אם עגבניה תרים ידיים ותאפשר לאבא של אורי את חוסר האחריות שהוא ( אולי / כנראה) מבקש לעצמו יהיה מאד קשה להחזיר את הגלגל אחורה.

 

[yoyo10]

אבל מצד שני אם היא תלחץ עליו

ליותר יציבות זה יכול לגרור את התגובה ההפוכה ולעור אנטגוניזם מצידו

 

[daldan]

נכון - צריך למצוא את דרך המלך

וזה בהחלט לא קל. אבל יש לי תחושה שזה בדיוק מה שעגבניה עושה, עם המון סבלנות היא מנסה לתמרן ולהגיע לאיזה איזון במערכת היחסים עם אבא של אורי. וכמו שכבר אמרתי - קחי בחשבון שהחודשים הראשונים קשים לכולם, אל תסיקי מסקנות מההתנהגות שלו עכשיו על מה שיהיה בעתיד. מקווה שיהיה טוב יותר

 

[Arfilit]

../images/Emo24.gif

כמה דברים קטנים - להוסיף על מה שאמרו ממני. נדמה לי, אני לא לגמרי זוכרת, אבל נדמה לי - שאבא שלא משלם את מזונות ילדיו, או לא ממלא את חובותיו - ניתן להפקיע ממנו גם את הזכויות. אני לא בטוחה שזה הנכון מבחינתו של אורי, שהנחת המוצא היא שעדיף לו עם אבא מאשר בלי, אבל צריך לבדוק את הדבר עניינית. האם האבא הזה עדיף מאשר בלי או לא. אני לא בטוחה שעכשיו הוא השלב הנכון לבדוק את זה. שניכם עברתם טלטלה בעקבות הלידה, שהיא מסובכת אולי עוד פי כמה מאחר שאתם לא ביחד. זוגות נשואים ואוהבים עוברים משבר בלידת הילד הראשון - אז בטח ובטח שלא קל במקום בו כבר אין זוג והקשר מסובך וטעון מלכתחילה (זה ניחוש שלי. אני לא מכירה אתכם). אולי צריך לתת לדברים זמן, ועד אז לנשום עמוק, להתייעץ עם אנשי מקצוע (גם משפטיים על זכויותייך, וגם נפשיים כדי לעשות לך שמח יותר וקל יותר) - ולהחליט כשהבאלאגן קצת ישקע. גם אצלך. וגם אצלו.

 

[daldan]

אוי איזה ילדותי הוא

נראה כי אבא של אורי עובר תהליך הסתגלות - הסתגלות להיותו אבא (ולא ברור אם הוא יודע מה זה בדיוק אומר), הסתגלות לעובדה שאת הדמות הדומיננטית והקובעת בחיי אורי. כמו שהרבה הורים עוברים תקופת הסתגלות לאחר לידת הילד הראשון - גם אתם עוברים אותה , אבל באופן קצת שונה. לדעתי, קחי אויר, תמשיכי לעמוד על שלך (בעניין העישון) ותראי איך אבא של אורי לאט לאט יתאים את עצמו למצב (הרי הוא יבין שאת לא מוותרת ושזה יעלה לו בזמן שלו עם אורי) לא הייתי נכנסת בשלב זה למלחמות, כל עוד הוא מביע רצון לבא לביקורים זה כבר מצב טוב (יש אבות שגם את זה לא עושים). תתיחסי לזה כאל זמן הסתגלות (אני בטוחה שהויכוח על העישון קיים גם בבתים עם זוג הורים) בקשר לכסף - אין לי עצות, והבנתי שאת כבר נמצאת הליך משפטי אז לא נותר לי אלא לאחל לך בהצלחה

ועוד דבר, חוש ההומור שלך והחיוניות שאת מקרינה נפלאים, אני בטוחה שאורי מקבל את זה ממך ואין ספק שאת אמא נפלאה

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo10.gif

אין לי עצות חכמות להוסיף על הכתוב... נראה לי שאת אשה חזקה ואמא נפלאה, שהרי את דואגת לטובתו של אורי על אף ההתנהגות המחפירה מצדו של האב, ושאת לא תקועה בזוגיות נוראית. שולחת לך

ומוסיפה שאני איתך בענין הסיגריות (בשבילי זה כמעט יהרג ובל יעבור)

 

[ornaok]

לא השאירו לי מה לכתוב

מאוד התחברתי לכל מה שכתבו לך. מקווה שבאמת אבא של אורי פשוט עוד לא עיכל ולא ממש הבין מה זה להיות אבא, ושזה "יבוא לו" בקרוב, והעניינים ילכו וישתפרו. אולי אפילו יהיו קלים מתישהו... מחזקת אותך ושולחת לך

ים.