Stop

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif Stop ../images/Emo79.gif

אנחנו ממשיכים את ניתוח האלבום "החומה", מהמקום שהפסקנו אותו. כזכור, ב-Waiting For the Worms הגיעו פחדיו של פינק משחרור שדים (בדמות פשיזם) לשיא. ואז, הכל נעצר בפתאומיות. Stop מהווה מעבר טוב בין הטירוף של התולעים, לבין "המשפט" שהוא אחד משני השירים המרכזיים באלבום (השני הוא Comfortably Numb). כאן, פינק/ווטרס מתחיל להוריד את המסכות והתחפושות, ולשאול את השאלות האמיתיות: אולי זה לא כל האנשים הרעים - המורים, האמא, האשה - שהביאו עלי את כל המרעין בישין האלו? אולי, זה בעצם הייתי אני.

Stop! I wanna go home Take off this uniform And leave the show But I'm waiting in this cell Because I have to know Have I been guilty all this time?​

עצרו! אני רוצה ללכת הביתה להוריד את המדים האלו ולעזוב את ההופעה אבל אני מחכה בתא הזה משום שאני חייב לדעת האם הייתי אשם, במשך כל הזמן? איך אתם רואים את הקטע הזה?

 

[Jason2]

קטע קצרצר אבל חשוב

רק כאשר מגיעים לנקודת השבירה ונקודת ההבנה, רק אז מתחילה ההחלמה. ההתדרדרות מפסיקה בנקודה הנמוכה הזאת ומכאן צריך את כל הכוחות כדי לעלות שוב. מבחינה מוסיקלית אין הרבה מה להגיד על הקטע הזה רק שהוא מסיים בבת אחת את המונוטוניות של הקטע הקודם.

 

[וינסנטי]

אני לא בטוח לגבי מה שאמרת...

אני לא חושב שהוא מאשים את עצמו. לדעתי, האירועים הקשים שהוא עבר מחלחלים לתוכו, ואחרי שהוא מתבשל בתוך עצמו [כל צד ג'], הוא יוצא לעולם בתור פאשיסט מרושע [מ-in the flesh ואילך]. בקטע הזה הוא פתאום אומר לעצמו- שיט, איפה אני? מה זה? זה לא מי שרציתי להיות! איפה האני האמיתי שלי? [יש הבלחה של הקטע הזה ב"the show must go on"- "לא התכוונתי לתת להם את הנשמה שלי!"].. אבל הוא מבין שהוא עשה דברים רעים, ועכשיו הוא עומד למשפט- אבל זה כבר בפרק הבא. מבחינה מוזיקלית- אומנם קצר, אבל לא רע בכלל, ווטרס שר יפה מאוד והשבירה שלו עם "watiing for the worms" היא אחד השיאים של המוזיקה במאה ה-20.

 

[צינו התותח]

וינסנטי

אתה חייב להפסיק לקבוע שיאים במוזיקה... אין דירוגים, אין תחרויות, אין דבר כזה. צא מהסרט אחי

 

[וינסנטי]

ברור שלא.

אבל יש קטעים שכשאני אישית שומע אותם אני יודע שמדובר בקטעים מדהימים, גדולים, נקודות שכמעט בלתי אפשרי להתעלות מעליהן... אולי יש הרבה [מאוד] קטעים כאלה, אבל שאני שומע אחד כזה.. אני מתלהב

 

[צינו התותח]

"נקודות שכמעט בלתי אפשרי להתעלות

עליהם". מבחינת מה? מילים? מנגינה? מהירות סולואים? הרי הרגש מדור פה... וכשזה מגיע לרגש אז משהו שאתה חושב שהוא "נקודת שיא שאי אפשר להתעלות עליה" אני יכול לחשוב על זה שזה הדבר הכי משעמם ששמעתי בחיים. ופה כלל המעבר אומר: אין דבר כזה.

 

[צינו התותח]

תיקונים על הדרך

*להתעלות מעליהן *הרגש מדבר פה *להתעלות מעליה

 

[oneman2]

האדם יוצר את המציאות של עצמו!

(מושפע מניטשה) בשבילו, זאת אחת מנקודות השיא. בשבילך זה לא. זה לא מבטל את הדעה שלו.

 

[צינו התותח]

לא

זו לא הפעם הראשונה שאני ווינסנטי מדברים על העניין הזה וכמובן שכתבתי את מה שכתבתי לא על סמך השרשור הזה. זה כל מיני אימרות כמו השיר הכי טוב בכל הזמנים, הלהקה הכי טובה וכל מיני דברים כאלה שראסמי זה בסדר גמור אבל שמתחילים לתאר מוסיקה רק באמצעות דירוגים וכאלה זה משהו לא בסדר בתפיסה לדעתי... וברור לכולם שזו לא התקפה או משהו, סתם משהו שדי הפריע לי.

 

[וינסנטי]

צינו יקירי...

אתה צודק, וכבר מזמן התגברתי והפסקתי לדרג להקות ושירים, אבל שאני אומר שיש נקודות שיא, זה ברור לכולם שיש שירים וקטעים שועשים לך את זה במיוחד. על זה אני מדבר שאני אומר נקודות שיא. וכמובן, זה סובייקטיבי לחלוטין. אתה יכול להגיד בכיף שבשבילך זאת נקודת השפל של הרוק. בשבילי- זה אחד השיאים

 

[צינו התותח]

נקודת השפל זאת לא

ובכל זאת אני עדיין מחכה לתולעים שלי... לא עושים לי את זה מה לעשות. ולא ממש איכפת לי שזה שיר חשוב בעלילה. אם כבר שיר עוצמתי שממש מרגש אותי בחומה (כשאני במצב רוח כמובן, פעם בשנה בערך) זה אין דה פלאש. שיגיד מישהו אחד שבהופעה של רוג'ר הלב שלו לא רטט בשיר הזה...

 

[The Walrus]

זה לא בגלל השיר

אלא פשוט בגלל שזה היה השיר הראשון... זה היה מרגש. אם השיר היה באמצע לא נראה לי שהייתי מגיב ככה.

 

[צינו התותח]

כן, אבל השיר נכתב בשביל לפתוח ../images/Emo13.gif

 

[Anuerysm]

כל כך

איזה פתיחה אחרת אפשר לבקש בשביל הופעה כזאת למשל פולס התחיל עם שיין און, כאילו, יש התרגשות של "אנלא מאמין שאני ממש רואה את שיין און בהופעה" אבל אין דה פלש זה כל כך התחלה טובה

 

[CrazySheep1]

מכניס יותר אנדרנלין

 

[וינסנטי]

אני מת על in the flesh

אחת הפתיחות האהובות עלי... שקט, נעימת חלילים, ופתאום- בום!! וגם התופים של מייסון מעולים בקטע הזה

 

[ציףציף1000]

שמע, גם אני נוהגת להתבטא כך

כשאני מתלהבת ממשו... וכמובן, אני תמיד צודקת בהערכותיי.

 

[The Walrus]

הוא אומר בפירוש

שהוא מאשים את עצמו - "האם אני הייתי אשם במשך כל הזמן?".

 

[וינסנטי]

נכון.

אבל זה בא מתוך זה שהוא יוצא מהדמות המפלצתית שהוא יצא.. זה לא "רגע, לא כולם פגעו בי, אני פגעתי בכולם", זה "שיט, מה עשיתי? לא שמתי לב בכלל שזה מה שקרה..."

 

[crazy diamond 84]

עמוק בשביזות

זכרונות מתא השירותים במחנה פלס בבקעה, מרץ 2003, טירונות! אומנם הייתי צעיר כשכתבתי את זה (עצם זה שכתבתי זה שיא השביזות), אבל אולי אפשר להבין מי שקיבל שבת אחרי 21. פינק היה עמוק בהרס העצמי שלו, רק שהוא ראה את נקודת המפנה מגיעה מתוכו, ופה ווטרס אולי רומז לזה שלפני שאנחנו מאשימים את כל העולם יחד עם זאת ואת כל הלבנים שהערימו אחד על השני כדי ליצור את החומה שלנו, אולי חשוב יותר במצב שנקלענוו אליו לתת קצת ביקורת עצמית ולהסתכל ולבחון את המצב שוב פעם, רק שהפעם עם מבט יותר אישי, פנימי - לראות איפה אנחנו פישלנו, איפה קיבלנו החלטות לא נכונות, היכן טעינו בכל העסק הזה, כי מבפנים תבוא הישועה.