אני ראשונה!../images/Emo48.gif
היה שבוע קשה ומעייף, אך גדוש התרחשויות: בתחום המקצועי - סגרנו השבוע עם רופא בעל מרפאה בישוב קטן סמוך לירושלים על כך שנפתח קבוצת תמיכה מקצועית לאמהות מיניקות, פעם בשבוע אצלו במרפאה. הוא יפנה אלינו לקליניקה ואף יפרסם ויקדם אותנו דרכו. עוד לא חתמנו סופית, ולכן אני לא נותנת את כל הפרטים המלאים. בקרוב. בתחום האישי - יצאתי פעמיים השבוע! בערב אחרי שלוטן הלכה לישון וחזרתי אחרי חצות! הייתי בטוחה שאהפוך לדלעת... לצערי שתי היציאות היו עם שני אנשים שונים קרובים אלי שרצו לשפוך את הלב על מה שהם עוברים עם בני/בנות זוגם/ן. חזרתי מאוד עצובה הביתה משתי הפגישות. אני פשוט לא מאמינה איזו התעללות נפשית וסירוס אנשים עוברים על ידי בני זוגם. התעלמות לאורך שנים, זלזול והשפלות. לאחר הפגישה השניה, שהיתה הקשה יותר מבחינת הדברים ששמעתי, חזרתי מוטרדת מאוד הביתה. מצאתי את ודים ולוטן ישנים שנת ישרים מתוקה. אני לא יודעת עד כמה זה נאות, אבל קמתי לי בבוקר שמחה ועם שיר קטן בלב והודיתי למי שרק אחראי על מזלי הטוב ועל משפחתי הקטנה והאוהבת. באמת אוהבת. וגם תומכת. זה כל-כך לא טריויאלי. בריאות - לא משהו. מזג האויר לא מיטיב עימי. מחכה בקוצר רוח לתום האביב ולכאב הפרקים האחרון עד לסתיו. לטובתי אציין שהייתי בשיעור פילאטיס. אתן יודעות כמה ההתעמלות הזו נפלאה? בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה שאני עובדת עם הגוף שלי ולא נגדו. תודה על ההקשבה! הבמה כולה שלכן!