שירשור פאנפיקים
- פותח הנושא אלונית 2006
- פורסם בתאריך
אלונית 2006
New member
ארג! פקו! המשך! עכשיו.!
ני רוצה המשך! כל כך יפה.....
ני רוצה המשך! כל כך יפה.....
אוקי אז הנה המשך קצרצר../images/Emo3.gif
ואת זה רק קאגומה מספרת.. המחשבות של קיקיו ואינויאשה היו במוחי ראיתי אותם מתחבקים ומתנשקים זה לא עזב אותי, אותם התמונות חזרו והופיעו שוב ושוב , רצתי משם הביתה רציתי להסתגר ולהיות לבד ולבכות, אני הייתי כול כך טיפשה שחשבתי שאולי יש סיכוי שיש לו משהו כלפי, שאולי הוא אוהב אותי, ועוד דמעות הציפו את עיני. התחרטתי על הרגע שנפלתי לבאר על הרגע שפגשתי אותו על הרגע שהתאהבתי בו. פתאום שמעתי מישהו קורא בשמי, זה היה קולו של אינויאשה , הוא בא אחרי, באותו רגע הלב שלי הוצף אושר הוא בא אחרי ולא אחרי קיקיו, הסתובבתי וראיתי אותו הוא בא אלי ואמר לי : "אני מצטער, אני באמת מצטער" הבעת פניו היתה רצינית הוא באמת הצטער, התקרבתי אליו הוא סובב את ידיו סביב מותני קירב את גופו לגופי , הרגשתי את חום גופו, את ליבו שדפק, הוא ליטף את פני וניגב את דימעותי, הוא הביט בעיני, אני פעם לא אשכח את הרגע הזה, הרגע הזה שהוא בא אחרי.
ואת זה רק קאגומה מספרת.. המחשבות של קיקיו ואינויאשה היו במוחי ראיתי אותם מתחבקים ומתנשקים זה לא עזב אותי, אותם התמונות חזרו והופיעו שוב ושוב , רצתי משם הביתה רציתי להסתגר ולהיות לבד ולבכות, אני הייתי כול כך טיפשה שחשבתי שאולי יש סיכוי שיש לו משהו כלפי, שאולי הוא אוהב אותי, ועוד דמעות הציפו את עיני. התחרטתי על הרגע שנפלתי לבאר על הרגע שפגשתי אותו על הרגע שהתאהבתי בו. פתאום שמעתי מישהו קורא בשמי, זה היה קולו של אינויאשה , הוא בא אחרי, באותו רגע הלב שלי הוצף אושר הוא בא אחרי ולא אחרי קיקיו, הסתובבתי וראיתי אותו הוא בא אלי ואמר לי : "אני מצטער, אני באמת מצטער" הבעת פניו היתה רצינית הוא באמת הצטער, התקרבתי אליו הוא סובב את ידיו סביב מותני קירב את גופו לגופי , הרגשתי את חום גופו, את ליבו שדפק, הוא ליטף את פני וניגב את דימעותי, הוא הביט בעיני, אני פעם לא אשכח את הרגע הזה, הרגע הזה שהוא בא אחרי.
../images/Emo20.gif המשך- פרק 3! כנסו
היה לי משעמם בלילה (חחח אז אם יש הרבה שגיאות כתיב של אמצע הלילה) אז ניצלתי את זה לכתיבת המשך... אני עושה את זה בלי שום בטא אז תאלצו לסלוח.. תהנו הפעם זה מעט יותר ארוך- 3 עמודים (אווווו) נב. פרק 2 פה בשרשור, טיפה יותר למעלה..חפשו.. נב2. תודה לכל המגיבים נב3. זה ממש לא סוף הפיק, זו אפילו רק ההתחלה- יהיה המשך!
היה לי משעמם בלילה (חחח אז אם יש הרבה שגיאות כתיב של אמצע הלילה) אז ניצלתי את זה לכתיבת המשך... אני עושה את זה בלי שום בטא אז תאלצו לסלוח.. תהנו
הפעם זה מעט יותר ארוך- 3 עמודים (אווווו) נב. פרק 2 פה בשרשור, טיפה יותר למעלה..חפשו.. נב2. תודה לכל המגיבים נב3. זה ממש לא סוף הפיק, זו אפילו רק ההתחלה- יהיה המשך!../images/Emo20.gif המשך- פרק 3
היה לי משעמם בלילה (חחח אז אם יש הרבה שגיאות כתיב של אמצע הלילה) אז ניצלתי את זה לכתיבת המשך... אני עושה את זה בלי שום בטא אז תאלצו לסלוח.. תהנו הפעם זה מעט יותר ארוך- 3 עמודים (אווווו) נב. פרק 2 פה בשרשור, טיפה יותר למעלה..חפשו.. נב2. תודה לכל המגיבים נב3. זה ממש לא סוף הפיק, זו אפילו רק ההתחלה- יהיה המשך!
היה לי משעמם בלילה (חחח אז אם יש הרבה שגיאות כתיב של אמצע הלילה) אז ניצלתי את זה לכתיבת המשך... אני עושה את זה בלי שום בטא אז תאלצו לסלוח.. תהנו
הפעם זה מעט יותר ארוך- 3 עמודים (אווווו) נב. פרק 2 פה בשרשור, טיפה יותר למעלה..חפשו.. נב2. תודה לכל המגיבים נב3. זה ממש לא סוף הפיק, זו אפילו רק ההתחלה- יהיה המשך!../images/Emo20.gif פרק 3 בהודעות
תהנו- ותגיבו.. "קגומה.. את בסדר?" חייך קוגה. "דאגת לי?" "לא, כלומר.. כן, למה לא?" חייכה חיוך קטן. "יש לי.. בקשה.." הוא לחש לה באוזן. "מהי?" תהתה קגומה. "תתקרבי אליי קצת.." קוגה התקרב לפנים שלה. 'הוא.. עומד לנשק אותי?!' פרק 3|סהדגש| קוגה קירב את פניו עוד מעט, ולרגע קגומה נחבטה בשאלה האם לתת לו לנשק אותה או האם לדחוף אותו הצידה- אמנם זה לא מה שהוא תכנן. הוא הסית את פניו לאוזנה, ולקח את ידיה בידו- מלטף את אצבעותיה. "רוצה לצאת איתי לטיול?" "מ...מה?|סהדגש|" אמרה קגומה בתדהמה. היא בהחלט ציפתה לשמוע משהו אחר ממנו. "כן, אממ נלך קצת ביער.." הוא הסמיק והשפיל מבט, כמו ילד מבויש שמתוודה בפני בת כיתתו שהיא מוצאת חן בעיניו. "אבל, חושך.. ולילה.. אנחנו לא יודעים מה יש ביער" קגומה הזדעזעה. למעשה, המחשבה של להיות לבד עם קוגה ביער חשוך מעט הטרידה אותה- לא כי חששה ממנו- אולי זה היה בגלל הזמזום המעיק הזה בראש שהיה כתוב עליו 'מה אינויאשה יחשוב על זה?'|סהדגש| בגדול. "אני אגן עליך.." חייך קוגה חיוך מתחנן. "קוגה, אני לא יודעת, אתה פצוע.. ורציתי לטפל עוד בפצע מהחץ ואני בטוחה שתרצה לנוח ולהירגע מכל המהומה שהייתה פה עכשיו ו.." קוגה הצמיד את אצבעותיו לפיה, משתיק אותה "אני חושבת שאת זו שצריכה להירגע..סאנגו כבר מרחה לי משחה, אני מרגיש יותר טוב.. וטיול שקט זה מרגיע..." קגומה הנהנה בדממה, אצבעותיו עדיין על שפתיה. 'הן מחוספסות וקשות.. זה מוזר, אבל, זה מרגיש כ"כ טוב' "אינויאשה..." היא מלמלה מבין אצבעותיו. "מה?!" הוא הסיר את אצבעותיו בזעזוע. "אני מתכוונת... צריך להגיד לו לפחות- שאנחנו הולכים.. שלא ידאגו לנו" היא תקנה את עצמה במהירות. היא לא רצתה לפגוע בקוגה. "טוב.." לאט לאט פניו שבו להיות רגועות. "תעזרי לי לקום?" מצמץ בבושה. "כן" היא התרוממה והושיטה לו יד- מושכת אותו לעמידה. "רק רגע, מיד חוזרת" היא ניגשה לאשפת החיצים והקשת שנשכחו בצד כשדחקו אותה מקוגה, לקחה אותם ורצה ריצה קלה לעבר אינויאשה שעסק בבהייה מרוגזת לירח הכמעט מלא, ושיפו, מכורבל לחולצתו העבה, ישן שוב. "אינויאשה.." היא פתחה. "מממ..?" הוא לא טרח להסתכל עליה. היא כרעה ברך אליו "אתה כועס עליי?" "למה לי לכעוס? את לא מעניינת אותי.." הוא השיב, מבטו סתום. "טוב.." היא נעלבה מאוד, אבל לא היה לה כוח להגיב על כך "אז בטח לא יעניין אותך שאני הולכת עם קוגה ליער.." "לכי..." 'לעזאזל!|סהדגש| למה אמרתי את זה?!' "בסדר... " עיניה התעצבו- היא צפתה לתגובה "ו..אינויאשה.." "מה?" "תשמור על שיפו" היא רכנה ונשקה לשיפו על הלחי, מעבירה יד בפוני שלו. הוא לא הגיב. רק שלח את ידו השמאלית אל שיפו ועטף אותו יותר קרוב אליו, לחמם אותו בשנתו. קגומה התרוממה ללכת, היא כבר הייתה מספר מטרים ממנו כש- "קגומה.." היא הסתובבה אליו, הוא היה עוד בגבו אליה, מבטו עדיין מופנה לירח, לא מביט בה. "תשמרי על עצמך.." היא הנהנה לעצמה ורצה בחזרה לקוגה, מנופפת ניפוף מהיר לסאנגו בעלת המבט השואל ששיחקה בשערו של מירוקו שנרדם, ראשו על בטנה. "בוא" היא פנתה אליו, וקוגה פנה בעקבותיה- ליער. הם נכנסו ליער השקט, מידי פעם נשמעו קולות קלים של ניפוץ כאשר דרכו על עלים יבשים וענפים. קגומה החזיקה היטב בקשתה, מוכנה לכל דבר, מוכנה לשלוח ידה לאשפת החיצים שלגבה. "אני פה כדי להגן עלייך.. את לא חייבת להיות כ"כ מתוחה" ציין קוגה בפניה. "כן.. אבל אתה פצוע, אם משהו יקרה.. אני חייבת להיות מוכנה להגן על שנינו.." הגיבה. "אני אוהב את היער בלילה.. כ"כ יפה..כמוך" אמר בסתמיות. "או.." 'אני פשוט לא יכולה להסמיק יותר ממה שאני סמוקה עכשיו' חשבה 'מזל שחושך ולא רואים'. לפעמים היא מאוד שנאה את העובדה שרגשותיה נכרו כ"כ יפה על פניה, כשרבה עם אינויאשה ופניה התלהטו או הסמיקו מבושה או עלבון, הוא יכל לדעת זאת ולגלות מה הכי הפריע לה כשציין בפניה, כמו למשל- הקרבה לקוגה. קוגה. 'אני כ"כ מבולבלת' חשבה. רק לפני זמן מה חשבה על אינויאשה ועל שאני הזדקקותה לו, ועכשיו, כשקוגה פה, זה מאוד הרגיע אותה. הוא דאג לה, לא פחות מאינויאשה. האמנם רק העובדה שקוגה תמיד החמיא לה והפגין אליה את חיבתו בפומבי, בלי סודות, היא זו שגרמה לה להסתקרן בו פתאום ולהרגיש כל מיני רגשות מבלבלים|סהדגש|? או שמא זה כי הוא באמת|סהדגש| מצא חן בעיניה..? 'כולם אוהבים מחמאות, אבל אולי זה מעבר לכך?' 'אולי הגיע הזמן להתגבר על אינויאשה ולעבור הלאה? לתת לו להרגיש מה שאני מרגישה כשהוא עם קיקיו ושוכח ממני'...היא באמת יכולה ומסוגלת|סהדגש| לעשות לו דבר שכזה? היא לא הייתה בטוחה. קגומה שמחה על השתיקה, כי זה נתן לה הזדמנות להרהר באותם דברים. "את יודעת... אני תמיד מפחד.." הוא לחש.
תהנו- ותגיבו.. "קגומה.. את בסדר?" חייך קוגה. "דאגת לי?" "לא, כלומר.. כן, למה לא?" חייכה חיוך קטן. "יש לי.. בקשה.." הוא לחש לה באוזן. "מהי?" תהתה קגומה. "תתקרבי אליי קצת.." קוגה התקרב לפנים שלה. 'הוא.. עומד לנשק אותי?!' פרק 3|סהדגש| קוגה קירב את פניו עוד מעט, ולרגע קגומה נחבטה בשאלה האם לתת לו לנשק אותה או האם לדחוף אותו הצידה- אמנם זה לא מה שהוא תכנן. הוא הסית את פניו לאוזנה, ולקח את ידיה בידו- מלטף את אצבעותיה. "רוצה לצאת איתי לטיול?" "מ...מה?|סהדגש|" אמרה קגומה בתדהמה. היא בהחלט ציפתה לשמוע משהו אחר ממנו. "כן, אממ נלך קצת ביער.." הוא הסמיק והשפיל מבט, כמו ילד מבויש שמתוודה בפני בת כיתתו שהיא מוצאת חן בעיניו. "אבל, חושך.. ולילה.. אנחנו לא יודעים מה יש ביער" קגומה הזדעזעה. למעשה, המחשבה של להיות לבד עם קוגה ביער חשוך מעט הטרידה אותה- לא כי חששה ממנו- אולי זה היה בגלל הזמזום המעיק הזה בראש שהיה כתוב עליו 'מה אינויאשה יחשוב על זה?'|סהדגש| בגדול. "אני אגן עליך.." חייך קוגה חיוך מתחנן. "קוגה, אני לא יודעת, אתה פצוע.. ורציתי לטפל עוד בפצע מהחץ ואני בטוחה שתרצה לנוח ולהירגע מכל המהומה שהייתה פה עכשיו ו.." קוגה הצמיד את אצבעותיו לפיה, משתיק אותה "אני חושבת שאת זו שצריכה להירגע..סאנגו כבר מרחה לי משחה, אני מרגיש יותר טוב.. וטיול שקט זה מרגיע..." קגומה הנהנה בדממה, אצבעותיו עדיין על שפתיה. 'הן מחוספסות וקשות.. זה מוזר, אבל, זה מרגיש כ"כ טוב' "אינויאשה..." היא מלמלה מבין אצבעותיו. "מה?!" הוא הסיר את אצבעותיו בזעזוע. "אני מתכוונת... צריך להגיד לו לפחות- שאנחנו הולכים.. שלא ידאגו לנו" היא תקנה את עצמה במהירות. היא לא רצתה לפגוע בקוגה. "טוב.." לאט לאט פניו שבו להיות רגועות. "תעזרי לי לקום?" מצמץ בבושה. "כן" היא התרוממה והושיטה לו יד- מושכת אותו לעמידה. "רק רגע, מיד חוזרת" היא ניגשה לאשפת החיצים והקשת שנשכחו בצד כשדחקו אותה מקוגה, לקחה אותם ורצה ריצה קלה לעבר אינויאשה שעסק בבהייה מרוגזת לירח הכמעט מלא, ושיפו, מכורבל לחולצתו העבה, ישן שוב. "אינויאשה.." היא פתחה. "מממ..?" הוא לא טרח להסתכל עליה. היא כרעה ברך אליו "אתה כועס עליי?" "למה לי לכעוס? את לא מעניינת אותי.." הוא השיב, מבטו סתום. "טוב.." היא נעלבה מאוד, אבל לא היה לה כוח להגיב על כך "אז בטח לא יעניין אותך שאני הולכת עם קוגה ליער.." "לכי..." 'לעזאזל!|סהדגש| למה אמרתי את זה?!' "בסדר... " עיניה התעצבו- היא צפתה לתגובה "ו..אינויאשה.." "מה?" "תשמור על שיפו" היא רכנה ונשקה לשיפו על הלחי, מעבירה יד בפוני שלו. הוא לא הגיב. רק שלח את ידו השמאלית אל שיפו ועטף אותו יותר קרוב אליו, לחמם אותו בשנתו. קגומה התרוממה ללכת, היא כבר הייתה מספר מטרים ממנו כש- "קגומה.." היא הסתובבה אליו, הוא היה עוד בגבו אליה, מבטו עדיין מופנה לירח, לא מביט בה. "תשמרי על עצמך.." היא הנהנה לעצמה ורצה בחזרה לקוגה, מנופפת ניפוף מהיר לסאנגו בעלת המבט השואל ששיחקה בשערו של מירוקו שנרדם, ראשו על בטנה. "בוא" היא פנתה אליו, וקוגה פנה בעקבותיה- ליער. הם נכנסו ליער השקט, מידי פעם נשמעו קולות קלים של ניפוץ כאשר דרכו על עלים יבשים וענפים. קגומה החזיקה היטב בקשתה, מוכנה לכל דבר, מוכנה לשלוח ידה לאשפת החיצים שלגבה. "אני פה כדי להגן עלייך.. את לא חייבת להיות כ"כ מתוחה" ציין קוגה בפניה. "כן.. אבל אתה פצוע, אם משהו יקרה.. אני חייבת להיות מוכנה להגן על שנינו.." הגיבה. "אני אוהב את היער בלילה.. כ"כ יפה..כמוך" אמר בסתמיות. "או.." 'אני פשוט לא יכולה להסמיק יותר ממה שאני סמוקה עכשיו' חשבה 'מזל שחושך ולא רואים'. לפעמים היא מאוד שנאה את העובדה שרגשותיה נכרו כ"כ יפה על פניה, כשרבה עם אינויאשה ופניה התלהטו או הסמיקו מבושה או עלבון, הוא יכל לדעת זאת ולגלות מה הכי הפריע לה כשציין בפניה, כמו למשל- הקרבה לקוגה. קוגה. 'אני כ"כ מבולבלת' חשבה. רק לפני זמן מה חשבה על אינויאשה ועל שאני הזדקקותה לו, ועכשיו, כשקוגה פה, זה מאוד הרגיע אותה. הוא דאג לה, לא פחות מאינויאשה. האמנם רק העובדה שקוגה תמיד החמיא לה והפגין אליה את חיבתו בפומבי, בלי סודות, היא זו שגרמה לה להסתקרן בו פתאום ולהרגיש כל מיני רגשות מבלבלים|סהדגש|? או שמא זה כי הוא באמת|סהדגש| מצא חן בעיניה..? 'כולם אוהבים מחמאות, אבל אולי זה מעבר לכך?' 'אולי הגיע הזמן להתגבר על אינויאשה ולעבור הלאה? לתת לו להרגיש מה שאני מרגישה כשהוא עם קיקיו ושוכח ממני'...היא באמת יכולה ומסוגלת|סהדגש| לעשות לו דבר שכזה? היא לא הייתה בטוחה. קגומה שמחה על השתיקה, כי זה נתן לה הזדמנות להרהר באותם דברים. "את יודעת... אני תמיד מפחד.." הוא לחש.
../images/Emo20.gif תיקון! זה פרק 3 בהודעות
תהנו- ותגיבו.. "קגומה.. את בסדר?" חייך קוגה. "דאגת לי?" "לא, כלומר.. כן, למה לא?" חייכה חיוך קטן. "יש לי.. בקשה.." הוא לחש לה באוזן. "מהי?" תהתה קגומה. "תתקרבי אליי קצת.." קוגה התקרב לפנים שלה. 'הוא.. עומד לנשק אותי?!' פרק 3 קוגה קירב את פניו עוד מעט, ולרגע קגומה נחבטה בשאלה האם לתת לו לנשק אותה או האם לדחוף אותו הצידה- אמנם זה לא מה שהוא תכנן. הוא הסית את פניו לאוזנה, ולקח את ידיה בידו- מלטף את אצבעותיה. "רוצה לצאת איתי לטיול?" "מ...מה?" אמרה קגומה בתדהמה. היא בהחלט ציפתה לשמוע משהו אחר ממנו. "כן, אממ נלך קצת ביער.." הוא הסמיק והשפיל מבט, כמו ילד מבויש שמתוודה בפני בת כיתתו שהיא מוצאת חן בעיניו. "אבל, חושך.. ולילה.. אנחנו לא יודעים מה יש ביער" קגומה הזדעזעה. למעשה, המחשבה של להיות לבד עם קוגה ביער חשוך מעט הטרידה אותה- לא כי חששה ממנו- אולי זה היה בגלל הזמזום המעיק הזה בראש שהיה כתוב עליו 'מה אינויאשה יחשוב על זה?' בגדול. "אני אגן עליך.." חייך קוגה חיוך מתחנן. "קוגה, אני לא יודעת, אתה פצוע.. ורציתי לטפל עוד בפצע מהחץ ואני בטוחה שתרצה לנוח ולהירגע מכל המהומה שהייתה פה עכשיו ו.." קוגה הצמיד את אצבעותיו לפיה, משתיק אותה "אני חושבת שאת זו שצריכה להירגע..סאנגו כבר מרחה לי משחה, אני מרגיש יותר טוב.. וטיול שקט זה מרגיע..." קגומה הנהנה בדממה, אצבעותיו עדיין על שפתיה. 'הן מחוספסות וקשות.. זה מוזר, אבל, זה מרגיש כ"כ טוב' "אינויאשה..." היא מלמלה מבין אצבעותיו. "מה?!" הוא הסיר את אצבעותיו בזעזוע. "אני מתכוונת... צריך להגיד לו לפחות- שאנחנו הולכים.. שלא ידאגו לנו" היא תקנה את עצמה במהירות. היא לא רצתה לפגוע בקוגה. "טוב.." לאט לאט פניו שבו להיות רגועות. "תעזרי לי לקום?" מצמץ בבושה. "כן" היא התרוממה והושיטה לו יד- מושכת אותו לעמידה. "רק רגע, מיד חוזרת" היא ניגשה לאשפת החיצים והקשת שנשכחו בצד כשדחקו אותה מקוגה, לקחה אותם ורצה ריצה קלה לעבר אינויאשה שעסק בבהייה מרוגזת לירח הכמעט מלא, ושיפו, מכורבל לחולצתו העבה, ישן שוב. "אינויאשה.." היא פתחה. "מממ..?" הוא לא טרח להסתכל עליה. היא כרעה ברך אליו "אתה כועס עליי?" "למה לי לכעוס? את לא מעניינת אותי.." הוא השיב, מבטו סתום. "טוב.." היא נעלבה מאוד, אבל לא היה לה כוח להגיב על כך "אז בטח לא יעניין אותך שאני הולכת עם קוגה ליער.." "לכי..." 'לעזאזל! למה אמרתי את זה?!' "בסדר... " עיניה התעצבו- היא צפתה לתגובה "ו..אינויאשה.." "מה?" "תשמור על שיפו" היא רכנה ונשקה לשיפו על הלחי, מעבירה יד בפוני שלו. הוא לא הגיב. רק שלח את ידו השמאלית אל שיפו ועטף אותו יותר קרוב אליו, לחמם אותו בשנתו. קגומה התרוממה ללכת, היא כבר הייתה מספר מטרים ממנו כש- "קגומה.." היא הסתובבה אליו, הוא היה עוד בגבו אליה, מבטו עדיין מופנה לירח, לא מביט בה. "תשמרי על עצמך.." היא הנהנה לעצמה ורצה בחזרה לקוגה, מנופפת ניפוף מהיר לסאנגו בעלת המבט השואל ששיחקה בשערו של מירוקו שנרדם, ראשו על בטנה. "בוא" היא פנתה אליו, וקוגה פנה בעקבותיה- ליער. הם נכנסו ליער השקט, מידי פעם נשמעו קולות קלים של ניפוץ כאשר דרכו על עלים יבשים וענפים. קגומה החזיקה היטב בקשתה, מוכנה לכל דבר, מוכנה לשלוח ידה לאשפת החיצים שלגבה. "אני פה כדי להגן עלייך.. את לא חייבת להיות כ"כ מתוחה" ציין קוגה בפניה. "כן.. אבל אתה פצוע, אם משהו יקרה.. אני חייבת להיות מוכנה להגן על שנינו.." הגיבה. "אני אוהב את היער בלילה.. כ"כ יפה..כמוך" אמר בסתמיות. "או.." 'אני פשוט לא יכולה להסמיק יותר ממה שאני סמוקה עכשיו' חשבה 'מזל שחושך ולא רואים'. לפעמים היא מאוד שנאה את העובדה שרגשותיה נכרו כ"כ יפה על פניה, כשרבה עם אינויאשה ופניה התלהטו או הסמיקו מבושה או עלבון, הוא יכל לדעת זאת ולגלות מה הכי הפריע לה כשציין בפניה, כמו למשל- הקרבה לקוגה. קוגה. 'אני כ"כ מבולבלת' חשבה. רק לפני זמן מה חשבה על אינויאשה ועל שאני הזדקקותה לו, ועכשיו, כשקוגה פה, זה מאוד הרגיע אותה. הוא דאג לה, לא פחות מאינויאשה. האמנם רק העובדה שקוגה תמיד החמיא לה והפגין אליה את חיבתו בפומבי, בלי סודות, היא זו שגרמה לה להסתקרן בו פתאום ולהרגיש כל מיני רגשות מבלבלים? או שמא זה כי הוא באמת מצא חן בעיניה..? 'כולם אוהבים מחמאות, אבל אולי זה מעבר לכך?' 'אולי הגיע הזמן להתגבר על אינויאשה ולעבור הלאה? לתת לו להרגיש מה שאני מרגישה כשהוא עם קיקיו ושוכח ממני'...היא באמת יכולה ומסוגלת לעשות לו דבר שכזה? היא לא הייתה בטוחה. קגומה שמחה על השתיקה, כי זה נתן לה הזדמנות להרהר באותם דברים. "את יודעת... אני תמיד מפחד.." הוא לחש.
תהנו- ותגיבו.. "קגומה.. את בסדר?" חייך קוגה. "דאגת לי?" "לא, כלומר.. כן, למה לא?" חייכה חיוך קטן. "יש לי.. בקשה.." הוא לחש לה באוזן. "מהי?" תהתה קגומה. "תתקרבי אליי קצת.." קוגה התקרב לפנים שלה. 'הוא.. עומד לנשק אותי?!' פרק 3 קוגה קירב את פניו עוד מעט, ולרגע קגומה נחבטה בשאלה האם לתת לו לנשק אותה או האם לדחוף אותו הצידה- אמנם זה לא מה שהוא תכנן. הוא הסית את פניו לאוזנה, ולקח את ידיה בידו- מלטף את אצבעותיה. "רוצה לצאת איתי לטיול?" "מ...מה?" אמרה קגומה בתדהמה. היא בהחלט ציפתה לשמוע משהו אחר ממנו. "כן, אממ נלך קצת ביער.." הוא הסמיק והשפיל מבט, כמו ילד מבויש שמתוודה בפני בת כיתתו שהיא מוצאת חן בעיניו. "אבל, חושך.. ולילה.. אנחנו לא יודעים מה יש ביער" קגומה הזדעזעה. למעשה, המחשבה של להיות לבד עם קוגה ביער חשוך מעט הטרידה אותה- לא כי חששה ממנו- אולי זה היה בגלל הזמזום המעיק הזה בראש שהיה כתוב עליו 'מה אינויאשה יחשוב על זה?' בגדול. "אני אגן עליך.." חייך קוגה חיוך מתחנן. "קוגה, אני לא יודעת, אתה פצוע.. ורציתי לטפל עוד בפצע מהחץ ואני בטוחה שתרצה לנוח ולהירגע מכל המהומה שהייתה פה עכשיו ו.." קוגה הצמיד את אצבעותיו לפיה, משתיק אותה "אני חושבת שאת זו שצריכה להירגע..סאנגו כבר מרחה לי משחה, אני מרגיש יותר טוב.. וטיול שקט זה מרגיע..." קגומה הנהנה בדממה, אצבעותיו עדיין על שפתיה. 'הן מחוספסות וקשות.. זה מוזר, אבל, זה מרגיש כ"כ טוב' "אינויאשה..." היא מלמלה מבין אצבעותיו. "מה?!" הוא הסיר את אצבעותיו בזעזוע. "אני מתכוונת... צריך להגיד לו לפחות- שאנחנו הולכים.. שלא ידאגו לנו" היא תקנה את עצמה במהירות. היא לא רצתה לפגוע בקוגה. "טוב.." לאט לאט פניו שבו להיות רגועות. "תעזרי לי לקום?" מצמץ בבושה. "כן" היא התרוממה והושיטה לו יד- מושכת אותו לעמידה. "רק רגע, מיד חוזרת" היא ניגשה לאשפת החיצים והקשת שנשכחו בצד כשדחקו אותה מקוגה, לקחה אותם ורצה ריצה קלה לעבר אינויאשה שעסק בבהייה מרוגזת לירח הכמעט מלא, ושיפו, מכורבל לחולצתו העבה, ישן שוב. "אינויאשה.." היא פתחה. "מממ..?" הוא לא טרח להסתכל עליה. היא כרעה ברך אליו "אתה כועס עליי?" "למה לי לכעוס? את לא מעניינת אותי.." הוא השיב, מבטו סתום. "טוב.." היא נעלבה מאוד, אבל לא היה לה כוח להגיב על כך "אז בטח לא יעניין אותך שאני הולכת עם קוגה ליער.." "לכי..." 'לעזאזל! למה אמרתי את זה?!' "בסדר... " עיניה התעצבו- היא צפתה לתגובה "ו..אינויאשה.." "מה?" "תשמור על שיפו" היא רכנה ונשקה לשיפו על הלחי, מעבירה יד בפוני שלו. הוא לא הגיב. רק שלח את ידו השמאלית אל שיפו ועטף אותו יותר קרוב אליו, לחמם אותו בשנתו. קגומה התרוממה ללכת, היא כבר הייתה מספר מטרים ממנו כש- "קגומה.." היא הסתובבה אליו, הוא היה עוד בגבו אליה, מבטו עדיין מופנה לירח, לא מביט בה. "תשמרי על עצמך.." היא הנהנה לעצמה ורצה בחזרה לקוגה, מנופפת ניפוף מהיר לסאנגו בעלת המבט השואל ששיחקה בשערו של מירוקו שנרדם, ראשו על בטנה. "בוא" היא פנתה אליו, וקוגה פנה בעקבותיה- ליער. הם נכנסו ליער השקט, מידי פעם נשמעו קולות קלים של ניפוץ כאשר דרכו על עלים יבשים וענפים. קגומה החזיקה היטב בקשתה, מוכנה לכל דבר, מוכנה לשלוח ידה לאשפת החיצים שלגבה. "אני פה כדי להגן עלייך.. את לא חייבת להיות כ"כ מתוחה" ציין קוגה בפניה. "כן.. אבל אתה פצוע, אם משהו יקרה.. אני חייבת להיות מוכנה להגן על שנינו.." הגיבה. "אני אוהב את היער בלילה.. כ"כ יפה..כמוך" אמר בסתמיות. "או.." 'אני פשוט לא יכולה להסמיק יותר ממה שאני סמוקה עכשיו' חשבה 'מזל שחושך ולא רואים'. לפעמים היא מאוד שנאה את העובדה שרגשותיה נכרו כ"כ יפה על פניה, כשרבה עם אינויאשה ופניה התלהטו או הסמיקו מבושה או עלבון, הוא יכל לדעת זאת ולגלות מה הכי הפריע לה כשציין בפניה, כמו למשל- הקרבה לקוגה. קוגה. 'אני כ"כ מבולבלת' חשבה. רק לפני זמן מה חשבה על אינויאשה ועל שאני הזדקקותה לו, ועכשיו, כשקוגה פה, זה מאוד הרגיע אותה. הוא דאג לה, לא פחות מאינויאשה. האמנם רק העובדה שקוגה תמיד החמיא לה והפגין אליה את חיבתו בפומבי, בלי סודות, היא זו שגרמה לה להסתקרן בו פתאום ולהרגיש כל מיני רגשות מבלבלים? או שמא זה כי הוא באמת מצא חן בעיניה..? 'כולם אוהבים מחמאות, אבל אולי זה מעבר לכך?' 'אולי הגיע הזמן להתגבר על אינויאשה ולעבור הלאה? לתת לו להרגיש מה שאני מרגישה כשהוא עם קיקיו ושוכח ממני'...היא באמת יכולה ומסוגלת לעשות לו דבר שכזה? היא לא הייתה בטוחה. קגומה שמחה על השתיקה, כי זה נתן לה הזדמנות להרהר באותם דברים. "את יודעת... אני תמיד מפחד.." הוא לחש.
Shiba Demon
New member
יא אווה
איזה פאפיק יפהההההההההההההההההההה רואה שלא צחקתי
איזה פאפיק יפהההההההההההההההההההה רואה שלא צחקתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.