שירשור פאנפיקים
- פותח הנושא אלונית 2006
- פורסם בתאריך
לכל מוכי הוורד (נזכרתי טיפה מאוחר)!
הנה הפיק בהודעה (יאי הכל נכנס חחח) תהנו.. המשך מחר...
רוח לילית שרקה והרעידה את הענפים ביער אינויאשה שסבב את הכפר של קאדה. מרחק מה מהכפר, מנמנם לו על עץ המשקיף על החבורה ישנה, ישב אינויאשה על ענף. הוא ניסה בכל מאודו להישאר ער כיוון שהרוח הנושבת העלתה בו חשד אם קגורה נמצאת בסביבה. אמנם, העייפות הרבה מהקרבות איתה לא אפשרה לו להישאר ער כ"כ בקלות, קורי שינה כבר נטוו מסביב לעפעפיו והחלו מזמנים אותו לעולם מתוק של שינה. שינה שלא חווה כמוה הרבה זמן, תודות לכל ההתרחשויות והסיוטים האיומים שתקפו את שנתו. קגומה ידעה זאת, היא ידעה שלמרות כל הלילות בהם הוא שמר עליהם בשנתם, היום, להישאר ער זה מעבר לכוחותיו. אמנם, הוא התעקש שהוא שומר עליהם ושאין לו צורך בעזרה כשהציעה שהוא ישן והלילה היא תישאר ערה, לכן, במקום ללכת עם ראש בקיר איתו ולהתעקש ואז לצוות עליו לשבת היא העמידה פנים שהיא הולכת לישון אבל השאירה את עיניה פקוחות, צמודות לכר הדשא עליו ישנה- היא ידעה שאם משהו חשוד יתקרב היא תשמע אותו, היא הרגישה שמאז שהתחיל כל הסיפור עם השיקונוטאמה חושיה התחדדו מאוד. למעשה, כל החוויה לימדה אותה להיות מאוד זהירה, למרות שלפעמים היא התחרטה על כך משום שהזהירות גבלה בפרנויה. לפעמים היא התחרטה שהיא לא סתם נערת בית ספר ממוצעת מטוקיו, עסוקה במבחנים ועבודות ובנערים שהם בטווח גילה, אבל לא כך היה הדבר, ובכל פעם שחשבה על כך היא הזכירה לעצמה שאמלא נפלה לבאר לא הייתה פוגשת את חבריה: סאנגו, מירוקו, שיפו ו... אינויאשה... אינויאשה. ליבה הלם בעוצמה בכל פעם שאמרה את שמו או אפילו סתם חשבה עליו. מה באמת קורה בינה לבין אינויאשה? 'מבין כל האנשים שרוצים לדעת מה יקרה בסוף, אני הסקרנית ביותר'.. היא מעולם לא הרגישה ככה כלפי בחור, לא כלפי הוג'ו, שהטריד אותה בלי סוף עם הזמנות בלתי פוסקות לצאת וכבר עלה לה על העצבים, לא כלפי קוגה שחיזר אחריה, ניתן לציין, בצורה שתמיד החמיאה לה וגרמה לה להסמיק- זר פרחים גדול בכל פעם שפגש אותה- משאיר אותה תוהה מדוע אינויאשה לא יכול לשים את קיקיו בעבר ולחזר אחריה כך, ולא כלפי מירוקו שמידי פעם קפץ בשאלה שכללה הצעה מגונה אחרת... מדוע באמת אינויאשה לא יכל לשים אותה בעבר? היא פיתחה אל קיקיו רגשות שנאה עם הזמן ולא רק זאת, היא הרגישה רע עם זה! מדוע?! הרי לא רק שבגללה אינויאשה התענה כל פעם מחדש ברדיפה עיוורת אחריה (והיא שנאה לראות אותו סובל), היא גם ניסתה להרוג אותה כל הזמן כי טענה שליבו של אינויאשה הוא של קגומה כעת.. זה לא נכון! או.. אולי כן? קגומה קיוותה בכל מאודה שכן.. שהיו שם רגשות, בליבו, והסיבה היחידה שהוא לא מתוודה בפניה היא שהוא מתבייש, או כי הוא עקשן, או כי הוא עדיין צריך להתגבר על קיקיו..'רק לא בגלל שהוא לא מרגיש כלום, בבקשה, אם הוא לא אוהב אותי בחזרה.. ישבר לי הלב'.. מחשבותיה נדדו עוד מעט, תוהים אם עליה לספר לסאנגו על רגשותיה. על אף שהחשיבה את סאנגו לחברתה הטובה ביותר- מכל חברותיה העלוקות מהעידן שלה, היה קשה לה מאוד להתמודד עם דבר שכזה ולהתוודות בקול למישהו (מלבד עצמה) שהיא אוהבת את אינויאשה. קול פצפוץ ענף השליך אותה חזרה למציאות באכזריות (היא בדיוק חשבה מה יקרה אם אינויאשה והיא אכן יהיו ביחד), היא התגלגלה במהירות לצד, מתרוממת מהדשא , ידה השמאלית נשלחת לקשתה שתמיד נחה לידה בשנתה, לכל מקרה, וידה הימנה לאשפת החיצים ליד רגלה. "או.. זה רק שיפו.." שיפו התגלגל בשנתו, גורם למספר עלים וענפים עליהם נח להשמיע רשרושים. "סתם קפצתי.." היא לחשה לעצמה והביטה במהירות לענף של אינויאשה, היא חששה שאוזניו הרגישות לכל שבריר קול גרמו לו להתעורר, ואלוהים יודע שהיה זקוק לשינה. אינויאשה המשיך לנום בשלווה, מידי פעם משמיע צפצופים ונחרות קטנות מאפו. 'הוא מצונן?' חשבה לעצמה קגומה בנימה משועשעת 'אחרי צלקות, פגיעה מצלקת הרוח שהיא מתקפתו שלו והיד של סשומארו שקרעה את עורו וגידיו כאשר עברה בתוכו.. מה שהכניע אותו זו הצטננות פשוטה? אז בגלל זה החושים של קהים בימים האחרונים'. המחשבה העלה חיוך רחב על פניה, היא לא יכלה שלא לצחקק למחשבה. אמנם צחוקה נקטע ע"י רשרוש נוסף, היא שלחה מבט מהיר לשיפו- הוא לא זז. רשרוש נוסף נשמע, אך הפעם היא קלטה מהיכן הוא מגיע. "השיחים" היא אמרה לעצמה. היא ידעה שיש שם מישהו שצפה בה. היא הרימה את החץ שעוד היה בידה ודרכה אותו על הקשת. "הזדהה או שאשלח בך חץ מטהר" אמרה בקול בטוח ורם אף על פי שבתוכה ליבה פעם במעט פחד- 'אם זו קגורה או קאנה, לא אוכל להתמודד איתן בעזרת חץ מטהר בלבד'. "הזדהה!" היא קראה בקול מעט יותר רם מלפני כן, אמנם לא כה רם- כדי לא להעיר את אינויאשה 'עדיין לא'... היא ירתה חץ אזהרה אחד לתוך השיחים, מודעת לכך שהוא פגע בדמות שהתחבאה מאחוריהם. אותה דמות גנחה בכאב וצנחה קדימה אל תוך השיחים, נשרטת בפניה חושפת את עצמה לעיניה בלי שהתכוונה. היא הביטה במי ששכב כעת על הדשא, שרוט וחבול כשחץ מטהר תקוע בכתפו, אינויאשה כנראה לא שמע והריח כלום, חושיו קהים מהצינון.. "אוי לא.." לחשה לעצמה "מה עשיתי.."
הנה הפיק בהודעה (יאי הכל נכנס חחח)
תהנו.. המשך מחר...
ולכל מוכי הוורד בבקשה...
קגומה ירתה חץ אזהרה אחד לתוך השיחים, מודעת לכך שהוא פגע בדמות שהתחבאה מאחוריהם. אותה דמות גנחה בכאב וצנחה קדימה אל תוך השיחים, נשרטת בפניה חושפת את עצמה לעיניה בלי שהתכוונה. היא הביטה במי ששכב כעת על הדשא, שרוט וחבול כשחץ מטהר תקוע בכתפו, אינויאשה כנראה לא שמע והריח כלום, חושיו קהים מהצינון.. "אוי לא.." לחשה לעצמה "מה עשיתי.." פרק 2 "קוגה!" היא מיהרה אליו לבדוק מה מידת פגיעתו "אני כ"כ מצטערת..חשבתי שאתה אחד הצמיתים של נאראקו.." "אנ.. אני בסדר" גנח קוגה, והיה ברור שכואב לו. "כבר תקעת לי חץ בזרוע פעם, אני רגיל" (הערת המחברת- כשהיא טיהרה את הארס שהיה ביד שלו בעזרת חץ) קגומה לא יכלה שלא לחייך חיוך מריר- 'הוא פצוע קשה, שרוט וחבול והוא בכל זאת מנסה לעודד אותי שהכל בסדר'.. היא בלעה את רוקה ואמרה "אני חייבת לשלוף אותו החוצה.. אתה יוקאי ואם אני לא אשלוף אותו עכשיו הוא יכלה אותך" קוגה מלמל משהו.."מה?" ביקשה קגומה. "תוציאי אותו... מהר.." הוא חזר, מתנשף בכאב. "אל תזוז" היא החזיקה בחץ קרוב למקום הפגיעה ומשכה בעדינות, היא חשבה שעדיף לדבר על משהו אחר, להסיח את דעתו- "אז.. מה עשית פה בכל מקרה...? צדת סנאים?" הוא הרים אליה מבט מרוחק "לא.. באתי בשבילך" 'בשבילי?!' חשבה, "אתה, עוקב אחרי?!" היא אמרה את הדבר הראשון שעלה לה בראש. "לא! אני.. " הוא גנח כשהחץ כמעט יצא מהכתף "טוב, בערך.. אני.. את לא תברחי ממני אם אני אספר לך סוד?" "לא.." היא קיוותה שה"סוד" הזה באמת לא יגרום לה לברוח. "לפעמים כשאני לא יכול להירדם.. אני בא לצפות בך ישנה.. את יפייפה" הוא השפיל את מבטו "זה.." הוא גיחך "תמיד עושה לי חלומות טובים" "קוגה..תודה.." היא הרגישה את הסומק מתפשט בלחייה. "אני מצטער שהערתי אותך, הרעשתי מידי.." הוא הגיב. "לא לא... הייתי ערה, אינויאשה.. לא מרגיש טוב.." היא השפילה מבט, מילותיה הזכירו לה את מחשבותיה מקודם. היא העדיפה להתרכז בהוצאת החץ "אוקיי... זה עומד לצאת, קח נשימה עמוקה". קוגה ציית, ואז- "אאאאאאאאאאאאאאאאא" השאגה שלו הדהדה ביער שסבב אותם, קגומה נבהלה ומעדה אחורה, החץ בידה. כמה דברים קרו בבת אחת- אינויאשה פקח את עיניו וזינק מהעץ, נוחת על הרגליים בתושייה, כמו חתול (ה.מ- אפילו שהוא כלב..), שיפו התעורר, מטושטש, סאנגו ומירוקו, שמשום מה ישנו צמוד מאוד קפצו שניהם, כשסאנגו משלחת את ידה במהירות להיראיקוסטו. "מה קרה פה?" מיהר אינויאשה לקפוץ בין קוגה לקגומה, שיפו ממהר אחריו. "הוא פגע בך?" "לא.. אינויאשה.. אני פגעתי בו! יריתי בו חץ.." אמרה קגומה במהירות- היא פחדה שהוא יפגע בקוגה, מבלי לחכות לתשובתה. "או.. סופסוף תפסת קצת שכל, שהוא סתם פרחח" נבח אינויאשה בצחוק נבזי. "אינויאשה.. " אמרו שיפו וקגומה במבט מאיים וקוגה רק שלח בו מבט שונא. "אתה פגוע קשה" אמר מירוקו, שניגש לחבורה "סאנגו, הביאי את התחבושות מהתיק של קגומה". "רגע" לחשה קגומה לעצמה- היא רצתה לעזור לו, אחרי הכל היא אשמה בפגיעתו! סאנגו מירוקו ושיפו מיהרו קדימה, נדחקים בינה ואינויאשה לבין קוגה ומציעים לו צמחי מרפא למיניהם. אפילו אינויאשה הראה עניין והתקרב מעט להתקהלות, משאיר את קגומה מאחורה. למעשה, הוא ידע טוב מאוד שקוגה לא היה פה בכדי לפגוע בקגומה, הוא ידע שהוא מגיב בהגזמה. לילות רבים כשנשאר ער הוא שמע התגנבות בשיחים, מספר פעמים מאוחר יותר, כשלמד להכיר את ריחו של קוגה, ידע שזה הוא, מגיע להביט בה ישנה. מידי פעם אפילו היה מתקרב אליה ומלטף את לחייה ושערה- ואינויאשה נתן לו לעשות זאת..הוא ידע היטב איך זה לדאוג למישהי ולאהוב אותה בכל ליבך, הוא ידע איך נראה אדם מאוהב, והוא סמך על קגומה, וידע היטב שעם רגשותיו לקיקיו שמסרבים למות יחד איתה, ומונעים ממנו לתת אהבתו לקגומה, אין לו מילה בנושא- משום כך הוא ידע.. ידע שכל עוד לא יוכל לתת לקוגה קרב הוגן על ליבה של קגומה, הדבר ההגון יהיה לפנות לו את הדרך. הוא העדיף לראות אותה מאושרת מאשר סובלת ומחכה לו שיאהב אותה בחזרה. הוא לא שנא את קוגה. הוא גם ידע שקוגה לא שונא אותו. אמנם היה ביניהם הסכם בלי מילים לא להתעסק אחד עם השני. זה יכול לגרום רק לצרות. "רגע, תנו לי.." ניסתה שוב קגומה, מגבירה קולה מעט.. היא רצתה שהם ייעלמו, היא רצתה לדאוג לקוגה! "הנה שים את זה פה.." "אני מורחת את זה על השריטות, זה ישרוף קצת אבל יעזור.." "אתה רוצה לאכול?" "היי זאב, תנשום עמוק.. זה יעזור להעביר את הכאב.." מקהלת עצות אפפה את קוגה, כולם ניסו לעזור.. אפילו אינויאשה. 'איפה קגומה?' 'קוגה!' קגומה ניסתה לפלס דרכה בין ארבעת האחיות הרחמניות שטיפלו בקוגה. "זוזו.. בבקשה". היא דחפה קצת. היא אף פעם לא הייתה לא מנומסת. "אוי... בבקשה... תעופו מפה!!!" היא צרחה, דוחפת את כולם בדרכה אליו. מבטים מזועזעים הופנו אליו, כולל של קוגה. "קגומה... את בסדר?" לחש אינויאשה. "אני... סליחה... אני פגעתי בו... תני לי לכפר על זה.." אמרה קגומה בעצבנות. 'מה קורה לי? זה בגלל קוגה?' כולם הנהנו בטמטום, לא היה להם מה לומר לנוכח הטענה הזו. "צמחי המרפא פה..וגם התחבושות.." לחשה סאנגו. והושיטה לה חבילה. "תודה סאנגו." "אנחנו.. נהיה .. שם" הצביע שיפו וגרר איתו את אינויאשה ההמום מהמכנסיים. "תודה" לחשה קגומה למירוקו שקרץ לה והתרחק. "קגומה.. את בסדר?" חייך קוגה. "דאגת לי?" "לא, כלומר.. כן, למה לא?" חייכה חיוך קטן. "יש לי.. בקשה.." הוא לחש לה באוזן. "מהי?" תהתה קגומה. "תתקרבי אליי קצת.." קוגה התקרב לפנים שלה. 'הוא.. עומד לנשק אותי?!'
בבקשה...קגומה ירתה חץ אזהרה אחד לתוך השיחים, מודעת לכך שהוא פגע בדמות שהתחבאה מאחוריהם. אותה דמות גנחה בכאב וצנחה קדימה אל תוך השיחים, נשרטת בפניה חושפת את עצמה לעיניה בלי שהתכוונה. היא הביטה במי ששכב כעת על הדשא, שרוט וחבול כשחץ מטהר תקוע בכתפו, אינויאשה כנראה לא שמע והריח כלום, חושיו קהים מהצינון.. "אוי לא.." לחשה לעצמה "מה עשיתי.." פרק 2 "קוגה!" היא מיהרה אליו לבדוק מה מידת פגיעתו "אני כ"כ מצטערת..חשבתי שאתה אחד הצמיתים של נאראקו.." "אנ.. אני בסדר" גנח קוגה, והיה ברור שכואב לו. "כבר תקעת לי חץ בזרוע פעם, אני רגיל" (הערת המחברת- כשהיא טיהרה את הארס שהיה ביד שלו בעזרת חץ) קגומה לא יכלה שלא לחייך חיוך מריר- 'הוא פצוע קשה, שרוט וחבול והוא בכל זאת מנסה לעודד אותי שהכל בסדר'.. היא בלעה את רוקה ואמרה "אני חייבת לשלוף אותו החוצה.. אתה יוקאי ואם אני לא אשלוף אותו עכשיו הוא יכלה אותך" קוגה מלמל משהו.."מה?" ביקשה קגומה. "תוציאי אותו... מהר.." הוא חזר, מתנשף בכאב. "אל תזוז" היא החזיקה בחץ קרוב למקום הפגיעה ומשכה בעדינות, היא חשבה שעדיף לדבר על משהו אחר, להסיח את דעתו- "אז.. מה עשית פה בכל מקרה...? צדת סנאים?" הוא הרים אליה מבט מרוחק "לא.. באתי בשבילך" 'בשבילי?!' חשבה, "אתה, עוקב אחרי?!" היא אמרה את הדבר הראשון שעלה לה בראש. "לא! אני.. " הוא גנח כשהחץ כמעט יצא מהכתף "טוב, בערך.. אני.. את לא תברחי ממני אם אני אספר לך סוד?" "לא.." היא קיוותה שה"סוד" הזה באמת לא יגרום לה לברוח. "לפעמים כשאני לא יכול להירדם.. אני בא לצפות בך ישנה.. את יפייפה" הוא השפיל את מבטו "זה.." הוא גיחך "תמיד עושה לי חלומות טובים" "קוגה..תודה.." היא הרגישה את הסומק מתפשט בלחייה. "אני מצטער שהערתי אותך, הרעשתי מידי.." הוא הגיב. "לא לא... הייתי ערה, אינויאשה.. לא מרגיש טוב.." היא השפילה מבט, מילותיה הזכירו לה את מחשבותיה מקודם. היא העדיפה להתרכז בהוצאת החץ "אוקיי... זה עומד לצאת, קח נשימה עמוקה". קוגה ציית, ואז- "אאאאאאאאאאאאאאאאא" השאגה שלו הדהדה ביער שסבב אותם, קגומה נבהלה ומעדה אחורה, החץ בידה. כמה דברים קרו בבת אחת- אינויאשה פקח את עיניו וזינק מהעץ, נוחת על הרגליים בתושייה, כמו חתול (ה.מ- אפילו שהוא כלב..), שיפו התעורר, מטושטש, סאנגו ומירוקו, שמשום מה ישנו צמוד מאוד קפצו שניהם, כשסאנגו משלחת את ידה במהירות להיראיקוסטו. "מה קרה פה?" מיהר אינויאשה לקפוץ בין קוגה לקגומה, שיפו ממהר אחריו. "הוא פגע בך?" "לא.. אינויאשה.. אני פגעתי בו! יריתי בו חץ.." אמרה קגומה במהירות- היא פחדה שהוא יפגע בקוגה, מבלי לחכות לתשובתה. "או.. סופסוף תפסת קצת שכל, שהוא סתם פרחח" נבח אינויאשה בצחוק נבזי. "אינויאשה.. " אמרו שיפו וקגומה במבט מאיים וקוגה רק שלח בו מבט שונא. "אתה פגוע קשה" אמר מירוקו, שניגש לחבורה "סאנגו, הביאי את התחבושות מהתיק של קגומה". "רגע" לחשה קגומה לעצמה- היא רצתה לעזור לו, אחרי הכל היא אשמה בפגיעתו! סאנגו מירוקו ושיפו מיהרו קדימה, נדחקים בינה ואינויאשה לבין קוגה ומציעים לו צמחי מרפא למיניהם. אפילו אינויאשה הראה עניין והתקרב מעט להתקהלות, משאיר את קגומה מאחורה. למעשה, הוא ידע טוב מאוד שקוגה לא היה פה בכדי לפגוע בקגומה, הוא ידע שהוא מגיב בהגזמה. לילות רבים כשנשאר ער הוא שמע התגנבות בשיחים, מספר פעמים מאוחר יותר, כשלמד להכיר את ריחו של קוגה, ידע שזה הוא, מגיע להביט בה ישנה. מידי פעם אפילו היה מתקרב אליה ומלטף את לחייה ושערה- ואינויאשה נתן לו לעשות זאת..הוא ידע היטב איך זה לדאוג למישהי ולאהוב אותה בכל ליבך, הוא ידע איך נראה אדם מאוהב, והוא סמך על קגומה, וידע היטב שעם רגשותיו לקיקיו שמסרבים למות יחד איתה, ומונעים ממנו לתת אהבתו לקגומה, אין לו מילה בנושא- משום כך הוא ידע.. ידע שכל עוד לא יוכל לתת לקוגה קרב הוגן על ליבה של קגומה, הדבר ההגון יהיה לפנות לו את הדרך. הוא העדיף לראות אותה מאושרת מאשר סובלת ומחכה לו שיאהב אותה בחזרה. הוא לא שנא את קוגה. הוא גם ידע שקוגה לא שונא אותו. אמנם היה ביניהם הסכם בלי מילים לא להתעסק אחד עם השני. זה יכול לגרום רק לצרות. "רגע, תנו לי.." ניסתה שוב קגומה, מגבירה קולה מעט.. היא רצתה שהם ייעלמו, היא רצתה לדאוג לקוגה! "הנה שים את זה פה.." "אני מורחת את זה על השריטות, זה ישרוף קצת אבל יעזור.." "אתה רוצה לאכול?" "היי זאב, תנשום עמוק.. זה יעזור להעביר את הכאב.." מקהלת עצות אפפה את קוגה, כולם ניסו לעזור.. אפילו אינויאשה. 'איפה קגומה?' 'קוגה!' קגומה ניסתה לפלס דרכה בין ארבעת האחיות הרחמניות שטיפלו בקוגה. "זוזו.. בבקשה". היא דחפה קצת. היא אף פעם לא הייתה לא מנומסת. "אוי... בבקשה... תעופו מפה!!!" היא צרחה, דוחפת את כולם בדרכה אליו. מבטים מזועזעים הופנו אליו, כולל של קוגה. "קגומה... את בסדר?" לחש אינויאשה. "אני... סליחה... אני פגעתי בו... תני לי לכפר על זה.." אמרה קגומה בעצבנות. 'מה קורה לי? זה בגלל קוגה?' כולם הנהנו בטמטום, לא היה להם מה לומר לנוכח הטענה הזו. "צמחי המרפא פה..וגם התחבושות.." לחשה סאנגו. והושיטה לה חבילה. "תודה סאנגו." "אנחנו.. נהיה .. שם" הצביע שיפו וגרר איתו את אינויאשה ההמום מהמכנסיים. "תודה" לחשה קגומה למירוקו שקרץ לה והתרחק. "קגומה.. את בסדר?" חייך קוגה. "דאגת לי?" "לא, כלומר.. כן, למה לא?" חייכה חיוך קטן. "יש לי.. בקשה.." הוא לחש לה באוזן. "מהי?" תהתה קגומה. "תתקרבי אליי קצת.." קוגה התקרב לפנים שלה. 'הוא.. עומד לנשק אותי?!'
טלמנגXית Nוש2עת
New member
פיק חלק ב'
בפרק הקודם: "אינויאשההה....אינויאשה מאחורייך" אמרה קגומה; אינויאשה הסתובב אבל מאוחר מידי,שד שעשוי מאש פצע קל את אינויאשה. קגומה נסוגה לאחור והביאה את החיצים שלה תוך כדי היא מנסה להעיר את מירוקו. "קגומה,תברחי אני מתחנן שלא יפגע בךך!!!" אמר אינויאשה בדאגה. *למה הוא כ"כ פוחד???* חשבה קגומה תוך כדי שמירוקו שיפו וסאנגו חושבים זאת גם הם. קגומה לא ויתרה וירתה חץ לכיוון השד,ששינה צורה לשד אבן אבל הוא ניפגע קשה בכל מקרה. "חץ קדוש...את...את חתמת כרגע את גזר דינך ילדה חוצפנית!!את תמותי!" אמר השד. "אתה לא תיגע בקגומה על גופתי המתה" צעק אינויאשה. אבל זה היה מאוחר מידי,השד שלח לכיוון קגומה מין בוקס רוח,וקגומה נפלה לאחור וכנראה ניפצעה קשה גם היא. אינויאשה שלף את הטסאינגה אך נזכר שהוא בצורת בן אנוש ולא יכול לעשות כלום! "מירוקו סאנגו תעשו משהו!!!!!!!!" צעק אינויאשה. מירוקו שאב חלק מהשד אבל פיתאום הופיעו הדבורים של נארקו... אך ניראה היה שמירוקו הצליח לשאוב חלק מכוחו של השד כי הרגיש חזק הרבה יותר!השד ניראה מודאג...אבל לפני שפצה את פיו לאמר את דבריו קיבל את הברונג של סאנגו בפנים ומת. כולם רצו לכיוון אינויאשה וקגומה,קגומה ניראתה מוזר מין הרגיל; אינויאשה אמר "קגומה..תתעוררי!בבקשה אני נשבע-" "תמשיך להשבע עד מחר,אבל היא לא תחזור,אינויאשה" אמר קול אישה מאחור.
בפרק הקודם: "אינויאשההה....אינויאשה מאחורייך" אמרה קגומה; אינויאשה הסתובב אבל מאוחר מידי,שד שעשוי מאש פצע קל את אינויאשה. קגומה נסוגה לאחור והביאה את החיצים שלה תוך כדי היא מנסה להעיר את מירוקו. "קגומה,תברחי אני מתחנן שלא יפגע בךך!!!" אמר אינויאשה בדאגה. *למה הוא כ"כ פוחד???* חשבה קגומה תוך כדי שמירוקו שיפו וסאנגו חושבים זאת גם הם. קגומה לא ויתרה וירתה חץ לכיוון השד,ששינה צורה לשד אבן אבל הוא ניפגע קשה בכל מקרה. "חץ קדוש...את...את חתמת כרגע את גזר דינך ילדה חוצפנית!!את תמותי!" אמר השד. "אתה לא תיגע בקגומה על גופתי המתה" צעק אינויאשה. אבל זה היה מאוחר מידי,השד שלח לכיוון קגומה מין בוקס רוח,וקגומה נפלה לאחור וכנראה ניפצעה קשה גם היא. אינויאשה שלף את הטסאינגה אך נזכר שהוא בצורת בן אנוש ולא יכול לעשות כלום! "מירוקו סאנגו תעשו משהו!!!!!!!!" צעק אינויאשה. מירוקו שאב חלק מהשד אבל פיתאום הופיעו הדבורים של נארקו... אך ניראה היה שמירוקו הצליח לשאוב חלק מכוחו של השד כי הרגיש חזק הרבה יותר!השד ניראה מודאג...אבל לפני שפצה את פיו לאמר את דבריו קיבל את הברונג של סאנגו בפנים ומת. כולם רצו לכיוון אינויאשה וקגומה,קגומה ניראתה מוזר מין הרגיל; אינויאשה אמר "קגומה..תתעוררי!בבקשה אני נשבע-" "תמשיך להשבע עד מחר,אבל היא לא תחזור,אינויאשה" אמר קול אישה מאחור.
טלמנגXית Nוש2עת
New member
טוב נו הנה חלק ג' לבקשת הצופים:
בפרק הקודם: "תמשיך להשבע עד מחר,אבל היא לא תחזור,אינויאשה" אמר קול אישה מאחור. "קיקיקיו...מהה אתת עושהה פהה?" שאל אינויאשה בתדהמה. קיקיו עשתה מן תנועה ביד וכולם הורחקו וניצב מחסום כך שלא יכלו להכנס והשאירו את קגומה קיקיו ואינויאשה לבדם. "טיפש,את קגומה תוכל להעיר רק בעזרת..נשיקה!"אמרה קיקיו והסתכלה על קגומה בליגלוג "אבל אתה לא תנשק אותי כי אני יעמוד פה ותצטרך לעבור אותי לפני זה!" אמרה קיקיו ברשעות; "תקשיבי קיקיו,את..אני...אני כבר לא אוהב אותך!!!!" אמר אינויאשה "טיפש! אנחנו נילחם!!! ואנ אנצח ואהרוג את הילדה הטיפשה הזאת לנצח!" צעקה קיקיו ברשעות.; "אה ושכחתי משהו" היא עשתה מן תנועה זרירה וקגומה פקחה את עניה. "אינויאשה...קיקיו...אינויאשה תיזהר!!!" אמרה קגומה לאינויאשה שבהה בה. "אינויאשה תמשיך בקרב טיפש!!" אמרה קיקיו וכיוונה את החץ לצד קגומה. הכל הלך כ"כ מהר החץ של קיקיו יצא לדרך קגומה עצמה את עניה ואז פתאום- החץ נעצר והסתובב לכיוון קיקיו. "ילדה ארורה" מילמלה קיקיו ועפה מין המקום. "קגומה" אמר אינויאשה...וניסה לשחררה וכמובן הצליח. "אינויאשה איך הקללה תלך ממני?" שאלה קגומה בדאגה את אינויאשה שאחז את ידיה ונצמד אליה. "את שמעת אותה,רק בעזרת נשיקה את תשתחררי!" אמר אינויאשה.
בפרק הקודם: "תמשיך להשבע עד מחר,אבל היא לא תחזור,אינויאשה" אמר קול אישה מאחור. "קיקיקיו...מהה אתת עושהה פהה?" שאל אינויאשה בתדהמה. קיקיו עשתה מן תנועה ביד וכולם הורחקו וניצב מחסום כך שלא יכלו להכנס והשאירו את קגומה קיקיו ואינויאשה לבדם. "טיפש,את קגומה תוכל להעיר רק בעזרת..נשיקה!"אמרה קיקיו והסתכלה על קגומה בליגלוג "אבל אתה לא תנשק אותי כי אני יעמוד פה ותצטרך לעבור אותי לפני זה!" אמרה קיקיו ברשעות; "תקשיבי קיקיו,את..אני...אני כבר לא אוהב אותך!!!!" אמר אינויאשה "טיפש! אנחנו נילחם!!! ואנ אנצח ואהרוג את הילדה הטיפשה הזאת לנצח!" צעקה קיקיו ברשעות.; "אה ושכחתי משהו" היא עשתה מן תנועה זרירה וקגומה פקחה את עניה. "אינויאשה...קיקיו...אינויאשה תיזהר!!!" אמרה קגומה לאינויאשה שבהה בה. "אינויאשה תמשיך בקרב טיפש!!" אמרה קיקיו וכיוונה את החץ לצד קגומה. הכל הלך כ"כ מהר החץ של קיקיו יצא לדרך קגומה עצמה את עניה ואז פתאום- החץ נעצר והסתובב לכיוון קיקיו. "ילדה ארורה" מילמלה קיקיו ועפה מין המקום. "קגומה" אמר אינויאשה...וניסה לשחררה וכמובן הצליח. "אינויאשה איך הקללה תלך ממני?" שאלה קגומה בדאגה את אינויאשה שאחז את ידיה ונצמד אליה. "את שמעת אותה,רק בעזרת נשיקה את תשתחררי!" אמר אינויאשה.
אלונית 2006
New member
נשיקה! נשיקה!../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif
אוקי גם אני כתבתי אחד ../images/Emo9.gif
קאגומה אחרי המריבה הגדולה שהייתה לי עם אינויאשה הלכתי, באותו רגע הייתי בטוחה שאני לא אחזור לשם הוא כול כך עיצבן אותי באותו רגע, הוא כול כך עקשן ואנוכי אני לא יכולה לסבול את זה. אבל אני לא יכולה בלעדיו כול שניה אני עוד יותר מתגעגעת אליו. אני יודעת שהוא אוהב את קיקיו למרות כול מה שקרה ביניהם הוא עדיין אוהב אותה ולא אותי, אבל אני מקווה שאני טועה. כול יום שעובר אני מחכה שאולי הוא יבוא וישכנע אותי לחזור ושבלעדי הוא לא יכול למצוא את רסיסי האבן, שיגיד לי שהוא מתגעגע עלי, שהוא זקוק לי , שהוא אוהב אותי. חלמתי עליו שהוא באה אלי כדי לשכנע אותי לחזור ואז הוא מלטף את פני ומנשק אותי נשיקה עדינה רכה ומתוקה, זה היה נרא לי כול כך אמיתי. לפעמים אני חושבת האם גם אינויאשה מתגעגע אלי? האם אני חסרה לו? אבל עם הוא עד עכשיו לא בא אלי אז כנרא שאני לא עד כדי כך חשובה לו... וככה עברו ימים רק במחשבות עליו ובציפיות שאולי הוא יבוא. והפעם לא יכלתי יותר לחכות לו, אני חייבת לראות אותו, אז החלטתי לחזור בעצמי. יצאתי מהבאר הלכתי לכיוון הכפר התפללתי שהם לא הלכו לשום מקום ונשארו בכפר, ואז שמעתי את הקול של אינויאשה בקרבת מקום, נורא שמחתי קיויתי שהוא היה מופתע שחזרתי וישמח לראות אותי פה למרות הריב שלנו שהיה כבר מזמן, ורצתי לכיוון שממנו הקול מגיעה, ואז נעצרתי הייתי המומה, ליבי נשבר , הסיוט הכי נורא שלי התגשם... קיקיו ואינויאשה היו ביחד הם התחבקו והתנשקו הם נראו כול כך מאושרים ביחד, בלי שהרגשתי דמעות הציפו את עיני. תרחקתי משם ורצתי חזרה לבאר הביתה, רציתי לשכוח את מה שראיתי , רציתי שזה יהיה חלום, נתקעתי באבן ונפלתי אינויאשה ראה אותי , ראה אותי בוכה, הוא היה מופתע לראות אותי, הוא קם והתקדם לעברי, קמתי מהר וקפצתי לבאר . אי אפשר לתאר את הכאב שהיה לי בלב באותו רגע , הלב פשוט התנפץ, נשבר לרסיסים. ועכשיו אינויאשה מספר את הסיפור רק מנקודת מבט שלו. אינויאשה תמיד זה קורא אנחנו רבים והיא חוזרת הביתה , אני יודע שהיא תחזור היא תמיד חוזרת. אבל אני כבר לא יכול...אני מתגעגע, אני לא מפסיק לחושב עליה, אני חולם עליה. אבל הפעם עברו ימים והיא לא חוזרת , אולי היא נורא כועסת?. התגנבתי בלילה לבאר הייתי פשוט חייב לראות אותה, נכנסתי לחדר שלה בשקט דרך החלון היא כבר ישנה, התקרבתי עליה בשקט הסתקלתי עליה כמה שהיא היתה יפה ליטפתי את שיערה ועורה הרך, נישקתי אותה על שפתיה נשיקה עדינה רכה ומתוקה, זאת הייתה הרגשה נפלאה לא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם רציתי שזה ימשך לעד. התקדמתי לעבר החלון בעודי מתבונן בה מוקסם מיופיה. חזרתי לכפר ועדיין טעם שפתייה נשאר על שפתי. עוד ימים עברו ואין שום סימן מקאגומה. קינאתי במירקו שהיה מסוגל להגיד לסאנגו את רגשותיו כלפיה. קינאתי בהם כי הם היו ביחד, הם נראו מאוהבים כול כך ומאושרים ביחד. הם ניסו לשכנע אותי ללכת לעולם של קאגומה ולשכנע אותה לחזור, רציתי ללכת רציתי שהיא תחזור אבל פחדתי, פחדתי שהיא עדיין כואסת עלי ושהיא תסרב לחזור. נשארתי לישון ליד הבאר מצפה שהיא תפסיק לכעוס ותחזור . בבוקר פקחתי את עיני הייתי מופתע ראיתי מולי את קיקיו מחייכת עלי, ברגע זה שכחתי בכלל מקאגומה, שכחתי מהנשיקה ומכול המחשבות עליה שהתרוצצו לי בראש. היא עמדה מולי כול כך יפה ועדינה, שאלה אותה : "מה את עושה פה?" "התגעגעתי, לא יכלתי לחיות עוד בלעדיך, בגלל זה באתי, אני אוהבת אותך אינויאשה למרות הכול " היא חיבקה אותי ואמרה: "אני רוצה להיות איתך לעד, בבקשה בוא נשכח מהכול, בוא נהיה היחד" חיבקתי אותה ולחשתי לה : "אני אהיה תמיד איתך", היא נישקה אותי, שפתיה היו קרות וגם גופה. ואז נשמע רעש עלים , הסתובבתי הצידה זאת הייתה קאגומה היא רצה בוכה, היא נתקעה באבן ואז היא נפלה, קמתי ורצתי לעברה אבל היא קמה וקפצה לתוך הבאר לרגע שכחתי מקיקיו ורציתי לקפוץ לבאר ולרוץ אחרי קאגומה, ואז קיקיו התקרבה עלי ואמרה : "אתה מעדיף אותה נכון, אתה מעדיף את הנערה הזאתי על פני נכון?" בלי שהספקתי לענות היא הסתובבה והלכה. נשארתי לעמוד באותו מקום, כאב לי לראות את קאגומה בוכה באשמתי... כאב לי לעזוב את קיקיו אחרי כול השנים. באותו רגע הייתי מבולבל, לא ידעתי מה להחלט, אבל אז הלכתי, הלכתי אחריה. נחמד?
קאגומה אחרי המריבה הגדולה שהייתה לי עם אינויאשה הלכתי, באותו רגע הייתי בטוחה שאני לא אחזור לשם הוא כול כך עיצבן אותי באותו רגע, הוא כול כך עקשן ואנוכי אני לא יכולה לסבול את זה. אבל אני לא יכולה בלעדיו כול שניה אני עוד יותר מתגעגעת אליו. אני יודעת שהוא אוהב את קיקיו למרות כול מה שקרה ביניהם הוא עדיין אוהב אותה ולא אותי, אבל אני מקווה שאני טועה. כול יום שעובר אני מחכה שאולי הוא יבוא וישכנע אותי לחזור ושבלעדי הוא לא יכול למצוא את רסיסי האבן, שיגיד לי שהוא מתגעגע עלי, שהוא זקוק לי , שהוא אוהב אותי. חלמתי עליו שהוא באה אלי כדי לשכנע אותי לחזור ואז הוא מלטף את פני ומנשק אותי נשיקה עדינה רכה ומתוקה, זה היה נרא לי כול כך אמיתי. לפעמים אני חושבת האם גם אינויאשה מתגעגע אלי? האם אני חסרה לו? אבל עם הוא עד עכשיו לא בא אלי אז כנרא שאני לא עד כדי כך חשובה לו... וככה עברו ימים רק במחשבות עליו ובציפיות שאולי הוא יבוא. והפעם לא יכלתי יותר לחכות לו, אני חייבת לראות אותו, אז החלטתי לחזור בעצמי. יצאתי מהבאר הלכתי לכיוון הכפר התפללתי שהם לא הלכו לשום מקום ונשארו בכפר, ואז שמעתי את הקול של אינויאשה בקרבת מקום, נורא שמחתי קיויתי שהוא היה מופתע שחזרתי וישמח לראות אותי פה למרות הריב שלנו שהיה כבר מזמן, ורצתי לכיוון שממנו הקול מגיעה, ואז נעצרתי הייתי המומה, ליבי נשבר , הסיוט הכי נורא שלי התגשם... קיקיו ואינויאשה היו ביחד הם התחבקו והתנשקו הם נראו כול כך מאושרים ביחד, בלי שהרגשתי דמעות הציפו את עיני. תרחקתי משם ורצתי חזרה לבאר הביתה, רציתי לשכוח את מה שראיתי , רציתי שזה יהיה חלום, נתקעתי באבן ונפלתי אינויאשה ראה אותי , ראה אותי בוכה, הוא היה מופתע לראות אותי, הוא קם והתקדם לעברי, קמתי מהר וקפצתי לבאר . אי אפשר לתאר את הכאב שהיה לי בלב באותו רגע , הלב פשוט התנפץ, נשבר לרסיסים. ועכשיו אינויאשה מספר את הסיפור רק מנקודת מבט שלו. אינויאשה תמיד זה קורא אנחנו רבים והיא חוזרת הביתה , אני יודע שהיא תחזור היא תמיד חוזרת. אבל אני כבר לא יכול...אני מתגעגע, אני לא מפסיק לחושב עליה, אני חולם עליה. אבל הפעם עברו ימים והיא לא חוזרת , אולי היא נורא כועסת?. התגנבתי בלילה לבאר הייתי פשוט חייב לראות אותה, נכנסתי לחדר שלה בשקט דרך החלון היא כבר ישנה, התקרבתי עליה בשקט הסתקלתי עליה כמה שהיא היתה יפה ליטפתי את שיערה ועורה הרך, נישקתי אותה על שפתיה נשיקה עדינה רכה ומתוקה, זאת הייתה הרגשה נפלאה לא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם רציתי שזה ימשך לעד. התקדמתי לעבר החלון בעודי מתבונן בה מוקסם מיופיה. חזרתי לכפר ועדיין טעם שפתייה נשאר על שפתי. עוד ימים עברו ואין שום סימן מקאגומה. קינאתי במירקו שהיה מסוגל להגיד לסאנגו את רגשותיו כלפיה. קינאתי בהם כי הם היו ביחד, הם נראו מאוהבים כול כך ומאושרים ביחד. הם ניסו לשכנע אותי ללכת לעולם של קאגומה ולשכנע אותה לחזור, רציתי ללכת רציתי שהיא תחזור אבל פחדתי, פחדתי שהיא עדיין כואסת עלי ושהיא תסרב לחזור. נשארתי לישון ליד הבאר מצפה שהיא תפסיק לכעוס ותחזור . בבוקר פקחתי את עיני הייתי מופתע ראיתי מולי את קיקיו מחייכת עלי, ברגע זה שכחתי בכלל מקאגומה, שכחתי מהנשיקה ומכול המחשבות עליה שהתרוצצו לי בראש. היא עמדה מולי כול כך יפה ועדינה, שאלה אותה : "מה את עושה פה?" "התגעגעתי, לא יכלתי לחיות עוד בלעדיך, בגלל זה באתי, אני אוהבת אותך אינויאשה למרות הכול " היא חיבקה אותי ואמרה: "אני רוצה להיות איתך לעד, בבקשה בוא נשכח מהכול, בוא נהיה היחד" חיבקתי אותה ולחשתי לה : "אני אהיה תמיד איתך", היא נישקה אותי, שפתיה היו קרות וגם גופה. ואז נשמע רעש עלים , הסתובבתי הצידה זאת הייתה קאגומה היא רצה בוכה, היא נתקעה באבן ואז היא נפלה, קמתי ורצתי לעברה אבל היא קמה וקפצה לתוך הבאר לרגע שכחתי מקיקיו ורציתי לקפוץ לבאר ולרוץ אחרי קאגומה, ואז קיקיו התקרבה עלי ואמרה : "אתה מעדיף אותה נכון, אתה מעדיף את הנערה הזאתי על פני נכון?" בלי שהספקתי לענות היא הסתובבה והלכה. נשארתי לעמוד באותו מקום, כאב לי לראות את קאגומה בוכה באשמתי... כאב לי לעזוב את קיקיו אחרי כול השנים. באותו רגע הייתי מבולבל, לא ידעתי מה להחלט, אבל אז הלכתי, הלכתי אחריה. נחמד?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.