זה מקסים ^__^
אבל נורא לא נוח לקרוא בלי פיסקאות... אני מחלקת לפסקאות, אוקי?
--- היה זה לילה שקט. כל הקבוצה ישנה ליד המדורה, ורק סאנגו התהפכה במשכבה. חלומות מזמנים שניסתה לשכוח, שבו והציפו אותה. לאחרונה ולא נתנו לה מנוח. היא לא הניחה לאף אחד לשים לב למה שעובר עליה. אבל הוא ידע, הוא שם לב שהילדה ההיא שנמצאת אי שם יושבת על מצפונה, הוא ידע זאת, כי עקב אחריהם זמן רב. בתחילה לא האמינה שזה בגללה היא לא רצתה להאמין... היא ניסתה לשכנע את עצמה שזה בגלל החרב, שזה בגללו' שזה בגלל האבן! אך בתוך תוכה היא ידעה- הוא רצה אותה, את הילדה ההיא, את ביתם. כשהגיע הבוקר, כשכולם התעוררו, סאנגו רק הצליחה להירדם. קגומה וקירארה נפנו להעיר אותה, בזמן שמירוקו ואינויאשה יצאו לחפש אוכל. כשסאנגו התעוררה, היא ראתה את קוגומה רוכנת מעלייה בדאגה. קגומה לא הבינה את פשר השעות הארוכות שסאנגו בילתה בשינה... לרוב סאנגו הייתה הראשונה למשכימים, והייתה דואגת להעיר את השאר. קגומה רצתה לשאול אותה לפשר העניין, אך לא ידעה איך, ומתי יהיה הזמן המתאים. היא חשבה אולי לעולם לא יהיה זמן מתאים, והחליטה לשאול אותה עכשיו. כשסאנגו התעוררה לגמרי לאחר שהתרחצה, פנתה אליה קגומה, בשאלה שכל כך הציקה לה: "מה קרה לך, סאנגו? את עייפה מתמיד, ואת לא מרוכזת בלחימה שלך..." --- מקווה שזה לא מפריע לך...
אם כן מוזמנת לרצוח אותי יחד עם 'אינויאשה הכי שווה1' ^_^;