שלום, אני חייבת לשאול אתכן:

[mise]

"המציאות טפחה על פני"

אז המציאות אחראית לזה? אני לא חלילה מבקרת, פשוט מנסה להדגיש נקודה מסוימת שקפצה לי ולחדד לך את הדברים. אולי להבא תרגישי אחרת. אולי הגישה שלך לא ישבה במקום הנכון? אולי באת ל"לידה טבעית" רק בהגדרה ולא מעומק הלב? תנסי לחשוב מה היה מערך הציפיות שלך מלידה ואם עשית הכנה עם עצמך לקראת אותה "מציאות".

 

[הקטנה באלפי ישראל]

חשבתי שהכנתי את עצמי.

הכאב הפתיע בעוצמתו

 

[swann]

כך קרה לי בלידה הראשונה

גם אני חשבתי שהתכוננתי. מסתבר שלא. ובפתיחה קטנה, כבר ראיתי כוכבים. קיבלתי אפידורל שכן השפיע. אבל תקע את הלידה. ומשם התחילו כל ההתערבויות האפשריות. למזלי השלב האחרון היה טוב, קצר ויעיל. אבל הבנתי שבעצם לא התכוננתי. ללידה השניה התכוננתי. השתמשתי במים. דמיון מודרך (כתבתי לך על זה למטה), התייעצתי פה בפורום כמו שאת מתייעצת עכשיו. חיפשתי דרכים להתמודד עם הכאב. אם הייתי יולדת בבית חולים, הייתי לוקחת דולה. זו היתה הטעות הגדולה של הלידה הראשונה. בסופו של דבר ילדתי בבית, במים, ובעלי היה הדול המושלם. עם כמה שהתכוננתי, בעצם לא ידעתי איך אצליח להתמודד, ועובדה שהצלחתי והלידה היתה מעצימה וחווייתית. לא הייתי עושה את זה אחרת.

 

[אם פי 3]

מסכימה עם אשכר

וגם - במאמרי הפורום יש סיפורי לידה. מציעה לך לקרוא כמה מהם (אם בא לך להתרגש...) ותראי מה ההבדל, בין זה, לבין סיפורי הלידות הנפוצים בבתי החולים.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

קראתי והתרגשתי, אבל, כאמור-

לא מצאתי שם רמז קל למה שאני חשתי.: שרוצחים אותי באכזריות- ולא מניחים לי למות (והאמיני לי שקשה לי לכתוב את המשפט הנורא הזה- תאבת חיים אני- אבל כך חשתי) השאלה שלי היא- איך

איך מגיעים לזה

 

[אם פי 3]

לא מבינה את השאלה

מה איך?

 

[הקטנה באלפי ישראל]

איך אפשר להתכונן לקראת הכאב הנורא

הזה, איך אפשר להתמודד איתו. יש שלב שבו ממש לא שלטתי על עצמי...והתחושה נוראה..

 

[אמאאור]

אני מסכימה שיש שלבים שהכאב כל כך

חזק, שיש חוויה של איבוד שליטה- אבל זהו תהליך הלידה במהותו, תהליך של בריאה, תהליך שהוא לגמרי "גוף" ולא "ראש", ויש בו בצורה משמעותית סוג של אובדן שליטה... התחושה של "למה לא נותנים לי למות" גם היא מוכרת לי משלב מסוים בלידה, אבל בניגוד אליך, הייתי אומרת שאני "לוקחת את זה פחות קשה". כלומר, לא מענישה את עצמי על מקומות שבהם איבדתי שליטה ו"לא עמדתי" בכאב. כלומר- אין לי תחושה נוראה לגבי שלבים או מאורעות ספציפיים שבהם לא שלטתי על עצמי. האם יש משהו בסיפורי הלידות שלך שבו את כועסת על אבדן שליטה בעקבות אירוע מסוים? מצרפת לך את סיפור הלידה שלי. לא לידת בית, אלא לידה לגמרי התערבותית בבית חולים, עם המון כאב אבל גם המון אושר ועוצמה אישית במהלכה ובעקבותיה.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

שכחת לצרף.......

לא, אין לי תחושת כעס על חוסר שליטה.

 

[אמאאור]

אופס... הנה

ארוך אך מייגע

 

[הקטנה באלפי ישראל]

../images/Emo7.gifאמאאור, מה עשית לי../images/Emo35.gif

אני יושבת מול המסך ובוכה......

גם אני צרחתי והתחננתי שיעשו לי קיסרי, שיעשו ואקום, שרק יוציאו אותו כבר

המיילדות(2), שלא עזבו אותי כלל, לבקשתי, הסבירו לי שלא כדאי, שעוד מעט אני אלד... עוד מעט

מעט היה נצח בשבילי...... ואת העזת, אח"כ, ללדת ב

איך

 

[אמאאור]

אבל הנה בא התיקון

עוד לא ילדתי שוב. עדיין. וכשאהיה בסיטואציה הזו, לא יודעת באיזו לידה אבחר (סביר להניח שביתחולימית אך לא התערבותית, בתקווה שלא תהיה לי שוב רעלת). בניתוח לאחור אני חושבת ש*זכיתי* ללדת עם מאסות של פיטוצין ואפידורל שלא השפיע בתנוחת החיפושית ההפוכה ובלי שום תנועתיות, כדי לחוות על הגוף שלי עד כמה לא נכון זה

מה שכן- יש אצלי משהו עכשיו שאומר: התגברתי על כזה כאב- הכל קטן עלי.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אני דווקא הרגשתי:

עברתי כזה כאב איום, אני לא מוכנה לחוש עוד שום כאב, ובהתחלה לא הסכמתי לעבור בדיקת דם שעושים בבי"ח אחרי הלידה. גם האחות שרצתה לעשות את הבדיקה אמרה לי: "עברת ל י ד ה, מה זה דקירה קטנה בשבילך

" אבל בשביל זה היה עוד כאב, ולא הסכמתי...

 

[אמאאור]

אני מרגישה שזה משהו שקשור לתפיסת

הכאב שלך, כלומר לפרספקטיבה שיש לך על כאב. אני ממש לא מזוכיסטית ולא אוהבת שכואב לי, בכלל לא- אבל אני רואה הבדל בין כאב של יצירת חיים כמו לידה, לבין כאב של שריר תפוס, טיפול שיניים, דלקת וכו'.

 

[debby12]

ורוצה לציין בגאווה ש...

אני דיברתי איתה בטלפון בלילה האחרון של ה"פס" שהיא קיבלה בבית לפני הלידה - והרגעתי אותה שאפשר גם אפשר ללדת וגינלי ולא קיסרי למרות הרעלת - רק צריך להתכונן לצוות שיצעק עליך שהתינוק שלך עומד למות <הבטחתי וקיימתי - אה?> אז אני מרגישה שהיה לי חלק קטן בחיזוק המנטלי שלה לעמוד על שלה ולהצליח ללדת וגינלית. אמאאור - את מכירה את סיפור החוויה המתקנת שלי מהלידה של גילגי - נכון?! (ביתית, בלי רעלת וגם הפעם בלי קרעים/תפרים

)

 

[אמאאור]

וואו, רק שתדעי-

שנתיים תמימות עברו מאז (אתמול חגגנו יומולדת) ואני עוד זוכרת רסיסים מהשיחה שלנו. לא זכרתי שאמרת לי שיגידו שהתינוק עומד למות... זוכרת שהרגשתי אחרי השיחה מחוזקת יותר בהחלטה ללכת על לידה רגילה, כי אני יכולה ללדת. לא, אני לא מכירה את החוויה המתקנת (הבנתי שילדת רק מפירורי שרשורים אחרים), ספרי נא

 

[debby12]

קבליקישור לשרשור בנושא

שרשורלידה

 

[mise]

מה שאני מרגישה ממך

שאת לא מצליחה להתמסר לכאב, לא מצליחה להתמסר לתהליך הגדול הזה והוא בא לך בכוח, באילוץ. מזל שהוא בא ככה ולא עם התערבות מיותרת

 

[הקטנה באלפי ישראל]

להתמסר לכאב../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif ../images/Emo12.gif

את יכולה להסביר לי איך מתמסרים לדבר כל כך איום

 

[mise]

את אשה מאמינה?