עכשיו אספר לכן על הליה הרביעית שלי:
אל הלידה הרביעית שלי הגעתי "במקרה" באותו יום החלטתי ללכת לקנות נעליים לכבוד הברית.... כיוון שמועד הלידה עבר, התחלתי להצטיחד בדברים שאצטרך אחרי הלידה- מה שלא עשיתי בלידות קודמות...., אני עם צירים מוקדמים מחודש שביעי, וכבר הגעתי כמה פעמים לבי"ח..... ממש לא חשבתי שאלד באותו יום....... אך מכיוון שהגעתי לשבוע 42, חשבתי שאולי זה יהיה רעיון טוב לקפוץ לביה"ח, לעשות מוניטור קצר, רק כדי לראות שהכל בסדר..... (בדרך לקנות נעליים, כאמור היינו עם שלושה קטנטנים באוטו, והאיש שלי הציע שהוא יחכה לי באוטו עם הילדים "כמה זמן כבר לוקח מוניטור
" נכנסתי. המוניטור הראה על ירידת דופק לעובר. נתנו לי לשתות פטל, החלפתי תנוחה- ושוב מוניטור. התוצאה היתה זהה- ירידת דופק לעובר. החלפנו מכשיר מוניטור (אולי הוא לא תקין
) אך התוצאה היתה זהה.... מיד העלו אותי, עם תוצאות המוניטור למיון נשים- שם עברתי מוניטור נוסף.... עם אותה תוצאה. "את נשארת ללדת", הודיעו לי, אבל אני לא הייתי מוכנה נפשית- אני בדרך לקנות נעליים, האיש שלי למטה עם הילדודס, אין לי צירים, מה פתאום ללדת
עשו לי בדיקה פנימית, הרופא שאל" מה את מתלוננת
יש לך פתיחה של 4 ס"מ
" אני
פתיחה של 4 ס"מ
בלי צירים
בקשו שאתכונן לעבור לחדר לידה. יצאתי לבשר לאיש שלי, ומצאתי אותו יושב במסדרון, מנסה להעסיק שלושה קטנטנים, ולא מבין לאן נעלמתי לו... הסברתי לו את המצנ. גם הוא הופתע..... התקשרנו לחברים שישמרו על הילדודס, האיששלי נסע, ואני-חיכיתי שישוב. מדי-פעם שאלו למה עדיין לא התקלחתי, למה לא נכנסתי לחדר לידה, אך אני התעקשתי לחכות לאיש שלי... כשכבר היינו בחדר לידה חוברתי, כמובן, למוניטור, והתחילו לנסות לזרז את הלידה. לאט לאט החלו הצירים להופיע, ואני, שחשתי לא מוכנה נפשית- לא יכולתי לדמיין לעצמי שאני עומדת ללדת שוב ללא משכך כאבים.....
הייתי מותשת משבועות ארוכים של צירים ללא תכלה, (כולל כמה פעמים בחודש התשיעי, בהם כבר הייתי בתוך חדר הלידה, עם צירים כל שתי דקות, במשך שעות (6,8), שלפתע נעלמים להם ללא הודעה מוקדמת...ואני הולכת הביתה
....) ביקשתי לדבר עם המרדים. הסברתי לו שבשתי הלידות הראשונות האפידורל לא פעל עלי, בשלישית ילדתי בלי משכך כאבים, ושאלתי אם יש טעם לנסות שוב. המרדים, ד"ר גרינהאוס הבטיח שיש טעם ושלא אדאג- הפעם זה יעבוד. לא ממש האמנתי, הסברתי לו שבפעמים הקודמות הוסיפו לי חומר עוד ועוד- ללא הועיל- אך הוא בשלו. הצירים כבר כאבו מאוד והחלטתי לנסות שוב.....כפי שתארתי לעצמי- האפידורל לא השפיע... שוב ושוב הוסיף הד"ר חומר... ולבסוף זה קרה
עברתי ציר בלי לחוש כאב
אני
הלידה לא התקדמה (כבר לפני כן הוסיפו לי חומר אחר לזירוז. הצירים הגיעו בעצמה- אך הפתיחה לא התקדמה...... כבר הלאתי אתכן מאוד, לכן אקצר...
: שתיים עשרה שעות שהיתי בחדר הלידה. כשהייתי צריכה לשירתים- לא חברו אותי לקטטר- נתנו לי לנסות לבד, בסיר- ואני הצלחתי. כשרציתי- התישבתי ושיניתי תנוחות במיטה האיש שלי, כמו הרופאים, עקב בדאגה אחרי המוניטור- התנוק היה במצוקה. יותר מכל התפעל האיש שלי מן העובדה שהצירים שלי מרקיעי- שחקים- ואני רגועה....... שוחחנו, התפללנו.... כשהחידה מתקדמת לאיטה...... המלאך ששלח לי בורא עולם, בדמות המיילדת דורית, עשתה הכל כדי שלא אגיע ללידה קיסרית, וכשהגיע שלב הליחצות- שיתפתי פעולה. כל חושי התרכזו במטרה, יכולתי להתמקד בלחיצות,מבלי להיות מותשת משעות של צירים כואבים, בלי לבזבז אנרגיה רבה על איך להתמודד עם הכאב המטריף. זה נחסך ממני, תודה לאל. לחצתי מצויין- אך התנוק לא יצא. שוב ושוב ניסיתי (בישיבה. לא בתנוחת חיפושית על הגב), התינוק בצבץ החוצה, ונסוג. לפתע האיש שלי קרא "אין דופק
אין דופק
" הייתי קרובה מאוד לקיסרי, אך המלאך שלי התעקשה, עיסתה, עזרה, הו, כמה שהיא עבדה שם.... היא התחננה אלי- אנחנו מוכרחו ללדת אותו עכשיו
שוב ניסיתי- ומשום מה- התנוק לא הצליח לצאת. לא היה דופק. לא היתה ברירה... היא לא וויתרה- אניני יודעת בוודאות מה היא עשתה, טולטלטי- והתנוק שלי היה בזרועותיה- היא הצילה אותו
מה רבו מעשיך, ה'
חבל הטבור היה כרוך שלוש פעמים סביב צווארו, ועוד פעם אחת- סביב הבטן... זו היתה הסיבה לכך שהוא לא הצליח לצאת... מסכנון שלי, מה עבר עליך.... הייתן צריכות לראות את המיילדת- איך ליטפה ועיסתה אותותוך שהיא לא מפסיקה לדבר אליו, משל היה מדובר בבנה, או בנכדה, לפחות. הייתי מאושרת, וחזקה למדי- לא הסמרטוט שלאחר כל לידה קודמת. היה לי כוח להחזיק את התנוק שלי זמן רב- אפילו בזמן שתפרו אותי....(וזה כאב רק קצת). דיברתי אליו, הודתי עליו- הייתי מאושרת
ביקשתי מהאיש שלי להודיע להורי שהיתה לי לידה קלה... "זו לא לידה קלה" אמרה המיילדת- אך אני התכוונתי להעדר הכאב הזוועתי. גם ההחלמה היתה קלה יותר מלידות קודמות- שלא היו מסובכות כמו הלידה הזו- אבל מתישות נפשית וגופנית. זו הלידה הראשונה שאני יכולה לראות בה "חווייה" חוויה מכוננת ומועילה. היה קשה- אך יכולתי להתמודד עם הקושי.
על ההתשה...- האמנה לי שקיצרתי...
