ילדים זה כאן

[lulyK]

הלב נקרע

וכן, מנשא. הוא אולי לא יעלים את הקוליק, אבל לי מאד עזרה ההרגשה הזו של החיבוק כשיותם היה בוכה ללא סיבה נראית לעין

 

[עינבלית]

קוליק בערב ובלילה

היו מנת חלקי במשך 3 וחצי חודשים. בדיוק מה שאת מתארת. הייתי מאוד אומללה וכמה טוב שזה נגמר- 3 חודשים + חולפים ופתאום זה נעלם כלעומת שבא. שיעבור מהר! ומה שעזר לנו, כהמלצת עמית- מנשא צמוד - וגם טיולי לילה על אבא בחוץ.

 

[אנידס]

זוכרת את הצרחות, את ההתעוותויות

וזה לא קל. לא ביקשת עצות מעשיות, אבל אני כן רוצה להציע הרבה תנועה ומגע. גם אם זה לא תמיד מעלים את הכאב, עדיין היא חשה ומרגישה אתכם קרובים ומנחמים. אמנם חבל, שכל כך מוקדם, אבל אני מניחה שאין מה לעשות, אלא לקבל את העובדה שאנחנו לא תמיד יכולים להעלים את הכאב או אי הנוחות (כמו כאבי שיניים, חבלות למיניהן ואחר כך עלבונות ועוד). בכל מקרה שולחת

ועידודון שהקוליק נעלם כמו שהוא בא לפתע פתאום.

 

[dorlim]

../images/Emo24.gif והזדהות

אמנם כבר מאחורינו אבל אני כ"כ מבינה על מה את מדברת - הילדה סבלה מכאבי בטן איומים .אצלנו זה התחיל בשבוע הראשון לחייה

כשעוד לא בדיוק הבנו מה קורה סביבנו . לא האמנתי שככה יום בהיר זה יסתיים אבל הפלא ופלא - זה בדיוק כך

אז תחזיקו מעמד

 

[אוזה האוזה]

../images/Emo24.gifזה אוטוטו יעבור

גם עכשיו חודש אחרי אני מצטמררת כולי מהזיכרון שהעלית בי .גוזל קטן שצורח בשעת לילה מאוחרת עד שהוא כרבר צרוד מבכי ואמא שעושה כל מה שאפשר כדי להרגיע ופשוט לא מצליחה . אמא ששעות אחרי שהוא נרדם עדיין דומעת בגלל הכאב שהיא לא מצליחה למנוע מהדבר הכי יקר שבעולם .אותי מאד עודדה ההבנה שיש המון תינוקות כאלה ושלא מדובר באיזו בעייה חריגה של תינוקי שלי , ושזה יעבור מתישהוא בקרוב

 

[nubi]

../images/Emo24.gifמזדהה

גם שי עברה את התקופה הזו בצורה מאוד קשה. זה די מתסכל חוסר האונים הזה-הילדה מתפתלת ואת לא יכולה לעשות כלום כדי להקל עליה.... אני ממש מכירה את זה. מה שכן, התדירות של זה יורדת ככל שהם גדולים יותר. לא קל להיות אמא ובטח שלא קל להיות תינוק...

 

[קייס]

../images/Emo24.gif מעודד

עם מורן עברנו חודשיים וחצי של התקפים כאלה שהיו כמעט כל שעות היום (חוץ משלוש שעות בצהרים) ואני בהחלט מכירה את ההרגשה הנוראית הזאת. אצל מורן ההתקפים פחתו גם במספר וגם בחוזק ויום אחד הם פשוט נעלמו וגילינו שיש לנו תינוק מאוד חייכני דבר שלא ראינו עד אותו יום כיוון שהוא כל הזמן בכה מרוב כאבים.

 

[sipor]

מהפעם היחידה שזה קרה...

אני יכולה להבין אותך, אני הייתי היסטרית לגמרי.. חסרת אונים, מרחמת ולא יודעת איך אפשר לעזור לה.. כשהיא נרדמה ונרגעה לכך לי שעות להרגיע את עצמי.. אנחנו גם ביקרנו במיון ושם אמרו לנו שזה כואב כמו כאבים של צירים !!! מזה נחרדתי.. מסכנה שלי... אני כל כך מבינה לליבך ולא יודעת איך אפשר לנחם או לעזור, רק להגיד לך שבסוף זה עובר.. והיא גם לא תזכור את זה.. ותהי חזקה ושולחת לך חיבוק ורטואלי

.

 

[wieci]

יכולה רק לשלוח לך הרבה ../images/Emo24.gifים

ועידוד שזה בסוף עובר. תחזיקו מעמד ושיעבור מהר

 

[אפרת12]

אני מבינה אותך ../images/Emo24.gif...

אמנם אצלנו זה לא היה כל כך נורא ולא נורא ארוך, אבל זה קורע לב לראות את הקטנטנים האלה כל כך סובלים כשלנו אין הרבה מה לעשות כדי להקל עליהם

 

[sipi1]

גם אנחנו היינו שם. זה עובר בסוף !

ארבעה חודשים קשים עברנו, עם ילד שנולד אחרי הרבה הפלות והריון מסובך, וניסינו לעשות הכל כדי שיהיה לו הכי טוב שבעולם - והוא לא הפסיק להתפתל ולהתעוות ולצרוח... אין לי עצות מעשיות - אנחנו אספנו את כל עצות הסבתא, מכל העדות והעמים (כולל דרוזים ועלאווים, חברים מישובים שכנים) ומה שעזר בסוף היה רק הזמן שעבר. דבר אחד חשוב יש לי לומר : בצרה הזו, בניגוד להנקה למשל, אפשר ורצוי להתחלק עם בן הזוג. השתדלנו לפחות לחלק את הלילות בינינו, כשכל פעם אחד מאיתנו צועד עם הילד במינשא (גם אצלנו זה היה הכי יעיל) או יוצא לסיבוב ברכב או טיול לילי בעגלה עם ילד צורח, והשני אוגר כוחות להחלפת המשמרת. רק כך שרדנו, איכשהו, ולבעלי היתה הרגשה הרבה יותר טובה שהוא יכול באמת להקל ולהיות שותף. אחרי התקופה הזו, כמו שכבר כתבו לך, הילד לא זוכר כלום. לנו לקח קצת יותר זמן לשכוח... קחי נשימה עמוקה, ותנסי לזכור שזה יחלוף ממש עוד מעט, ואז יתחיל החלק הכייפי של ההורות.

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo7.gif

ואנחנו עדיין שם, ממרומי הגיל המופלג של חצי שנה ושבוע

.... כל השבוע אני לא ישנה בלילות, מעין בוכה ומתפתלת. כבר חשבנו שגמרנו עם זה, או שלפחות יש גזים לא כואבים כי היא לא בכתה מזה, אבל פתאום הגיע השבוע, ובגדול! מה שמעודד, זה שבמשך הימים היא מאד רגועה, והלילה התעוררה בבכי במרווחים של 3-2 שעות ולא כל חצי שעה... אז החזיקי מעמד וכמו שכבר אמרו -- תני לזמן לעשות... ותני לבעל לעזור.

מירב

 

[משוש30]

../images/Emo24.gifהמון המון ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

תגידי ניסת לתת לה אקמולי מדי פעם? זה עוזר? נראה לי שאקמול (במידה) לא ממכר ואם זה עוזר זה עדיף עך הסבל שלה לא? בכל מקרה תחזיקי מעמד עוד שבועים היא בת 3 חודשים...

 

[sipor]

מסכימה...

כשלנו כואב לקוחים כדור, אז למה בעצם לתת להם לסבול ?

 

[sipi1]

לא אקמול !!!

אקמול מזיק מאד לכבד, במיוחד בשימוש תדיר, וקל מאד להגיע לנ=מינון יתר אצל תינוקות. כמה שעות שקטות - זה לא שוה את הסיכון של הרס הכבד...

 

[משוש30]

אם את נותנת 2-3 CC ביום

לתקופה קצרה לא יקרה שום נזק לכבד אפשר גם להתייעץ עם רופא לגבי זה אם לא בטוחים. בכל מקרה לא לוקחים אקמולי אם יש בעיות בכבד אבל אם אין אין מניעה להשתמש. מה גם שלפי התיאור שלה זה לא כל יום. אז אפילו פעמיים-3 בשבוע זה לא שווה את זה? נראה לך שפעמים -3 בשבוע 3 CC יגרמו נזק לכבד??

 

[nubi]

לא לתת אקמול!

בטח שלא לקוליק. זה נורא מזיק לכבד וזה ממש לא למטרה של כאבי הבטן. יש תרופה שנקראת פאפאברין. אבל זה במפורש לא לתינוקות, אלא אם יש הוראה מפורשת מרופא ילדים (ואף אחד מהם לא יתן אותה). זה קשה להיות תינוק-אין ספק. ואני לא רוצה לבאס יותר, אבל שי בת ארבעה וחצי חודשים וזה עוד לא עבר לה.

 

[אדר שלי]

מצטרפת להמלצה על מנשא../images/Emo141.gif

אצלנו זה עובד (בינתיים, לפחות). תרגישו טוב!

 

[תנועת החסידות]

תודה רבה לכל המחבקות ../images/Emo13.gif

כל הדברים שלכם היו מאד מעודדים. אמנם אני יודעת שמדובר בתופעה נפוצה, אבל זה בכל זאת מעודד לשמוע שחלקכן היה שם, ויצא מזה בשלום... איכשהו אצל כל ההורים שמסביבי לא הכירו את התופעה בכזו עוצמה. וכן, ברור שהחסיד ואני מתחלקים בנטל, מפני שזה כמעט בלתי אפשרי לעמוד בזה לבד (ואת זה אני אומרת מנסיון של ערבים בהם הוא לא היה בבית). המנשא לא כל כך עובד אצלנו - הקטנה ממשיכה לצרוח. מה שכן, אני מנסה לשאת אותה כמה שאפשר במשך היום, מפני שקראתי באיזשהו מקום שבחברות בהן נושאים את הילדים על הגוף כל הזמן, התופעה לא קיימת (אם כי עלי לציין שקשה ביותר לעשות כביסה עם תינוק במנשא, ובלתי אפשרי לשטוף את הרצפה...

). אה, ובקשר לאקמול, זה באמת לא מרגיש לי כמו הפתרון הנכון, למרות שלפעמים זה מפתה, מפני שההתקפים יכולים להתרחש כמעט כל ערב, ואני מאד חוששת מנזק לכבד. עד כמה שידוע לי אקמול זו תרופה שרק נראית תמימה. שוב תודה לכולן.

 

[niritcat]

זה בטח מתסכל עד דמעות...../images/Emo10.gif

זה היה גם לבן של אחי. התיאור שלהם היה שבגיל 3 שבועות הוא כאילו בלע צפצפה, צרח ללא הפסקה, ופתאום בגיל 4 חודשים הצפצפה הפסיקה לעבוד. פשוט תחושה של חוסר אונים מול תינוק שצורח ושאין שום דבר, אבל שום דבר, שמרגיע אותו. מה שאני זוכרת זה שזה מאוד הקשה עליהם להיקשר אליו. מספיק קשה להתמודד עם תינוק בחודשים הראשונים שלו מבלי להיתקל גם בקוליק. שרק תרגישו טוב, ושיעבור לכם מהר.