במסגרת חוסר נסיוני, מעט מאוד עזרה
עד כמה שהבנתי המונח פסק-זמן בעונשי ילדים מתייחס לבידוד הילד לפרק זמן מה במקום סגור חסר גירויים. בעיני, זה אחד העונשים המחרידים שיכולים להיות בגילאים צעירים, כאשר תפיסת הזמן אינה גבוהה ביותר. מקובלותו של העונש נובעת מכך שלמבוגר אין בעיה להסגר בחדר מבודד לפרק זמן קצר וידוע מראש, וזה נראה נחמד יותר מגערות, צעקות או מכות. הכרות ממשית של השיטה הייתה לי עם כלבה דווקא, אבל מכיוון שכל שיטות הטיפול בה היו אנושיות, אני מייחסת לה רלוונטיות. כאשר אופליה נלקחה לבית חולים הוטרינרי, לפסיכיאטרית לכלבים, קיבלנו הסברים לישום שיטת פסק-הזמן (הסגר כפי שאנו העדפנו לקרוא לזה), ועד כמה שיטה זו יעילה. ובכן, השיטה יעילה. מאוד יעילה אפילו. במיוחד כאשר מדובר בכלבה הנושכת ברצינות רבה מאוד, ובעלת לוע בגודל מסב נזקים. אבל במשך הזמן גילינו, שאם לא בוצעה עברת חיים ומוות, עדיף - קשה ככל שזה ישמע - להכות אותה, מאשר להכניסה להסגר. ככלבה, היא הייתה חסרת כל הבנה לכך שהסגר מסתיים לאחר עשר דקות עד חצי שעה, וסגירה בחדר מבודד כעונש גרם לה לאומללות מדהימה. התיעצות נוספת עם הפסיכיאטרית הבהירה לנו שהסגר, על כל תועלתו המוכחת באילוף כלבים, בא בעיקר להגן על נפשו הרכה של הבעלים - לרוב חובבי החיות קשה מאוד לתת עונש פיזי לחיית המחמד שלהם. עם הזמן, עברנו - כל כמה שזה נורא - להכות אותה. המטרה הייתה להשמיע קולות חזקים בזמן המכה, כדי ליצור התנייה בין הצעקה למכה, כך שנוכל להגיע ליום בו צעקה לבד תספיק (לצערי, לא הגענו ליום ההוא, אופליה הורדמה לפני שאפשר היה לוותר על עונשים פיזיים, למרות שבהחלט התקרבנו לשם). ברור שלנו הכאה הייתה קשה יותר מסגירה, אך לכלבה המצב היה הפוך. מטרת העונש לא הייתה התעללות נפשית נוספת לכלבה במסווה של רגישות יתר שלנו, אלא להביא את הכלבה ללמוד התנהגות נכונה במינימום סבל עבורה. אז נכון שילדים שונים מכלבים, ובשום פנים ואופן אין לפנות לעונש פיזי לילד. אבל גם הסגר אינו נראה לי עונש שצריך לשקול אותו. ואחרי שהצלחתי לערער עוד יותר את מצב רוחך, כדאי לנסות לברר מה כולל פסק-הזמן בגן של אושר. יש מקומות שאינם מתעקשים על בידוד הרמטי לצורך פסק-זמן, ואז כל מה שכתבתי אינו רלוונטי כלל.