Muncie Boy
New member
למה לא?
כשמישהו מתחזה לדתי ומקבל פטור, זה אכן פטור לא מוצדק. התשובה לבעיה הזו היא פשוטה - שהצבא לא ישחרר אותו. אני לא מבין, אתה חושב שמשרד התחבורה יותר מתוחכם מצה"ל בקטע הזה? הוא יצליח לעלות על מה שהצבא לא עלה? יש לו יותר משאבים? יותר כשרון? אם אפשר להוכיח שהפטור לא מוצדק, זה אמור לקרות בשלב השחרור. אם האדם שוחרר בכל זאת, או שהפטור מוצדק, או שאין דרך להפריך את הפטור, או שיש דרך אבל הצבא לא היה מעוניין לנקוט בה. אני לא רואה מהי האופציה הרביעית, אלא אם, כאמור, אתה חושב שצה"ל שלנו כל כך נחשל שאפילו משרד התחבורה יצליח במקום בו צה"ל כשל. צה"ל הוא חלק מהבעיה מכיוון שצה"ל הוא זה שמשחרר את האנשים האלו. צריך שניים לטנגו. בהתחשב במשאבים הרבים שעומדים לרשותו, ובאוטונומיה הניהולית שלו, לצה"ל יש יכולת לשלוט על תחומים רבים: להחליט האם הוא רוצה להסתמך על חוות דעת רפואיות חיצוניות; להחליט על מקצועיותו של הקב"ן (עובד סוציאלי במילואים, או פסיכולוג המועסק בצבא דרך קבע?); לקבוע את מבנה ועדות השחרור; לקבוע את הפרופילים והמאפיינים הנלווים להם; ועוד. לדוגמה, לצה"ל ניתנה אוטונומיה גדולה מאד בעיצוב ועדות המצפון, וזו הסיבה שבישראל אין כמעט אדם שהוועדה מכירה בו כפציפיסט (ואם תשווה למדינות אחרות שהקימו ועדות מצפון מכח האמנה עליה חתמה ישראל, תגלה ששם ועדות נדיבות יותר עם פונים. זו לא בהכרח בעיה, אבל זה מראה שכשרוצים - מצליחים). בנוסף, צה"ל הוא חלק מהבעיה בגלל שלצה"ל יש אחיזה לא רק בנקודת היציאה, אלא גם הרבה קודם לכן. צה"ל אחראי לנהלים והתנאים בהם ישרתו חיילים, למידת הנגישות שלהם לסיוע, לטיפולים פסיכולוגים (שלא ניתנים) לחיילים, להטמעת ערכי השוויון בקרב חייליו (תהית פעם למה בקרב נשים והומואים, למשל, יש אחוז נשירה גבוה יותר?) וכו'. גם אם הצבא לא אחראי לסלבריטים שנוסעים לקריירות בחו"ל במקום לשרת בצבא (למרות ש, כאמור, הוא יכול היה שלא לשחרר אותם), הוא בהחלט אחראי לנשירה של הרבה חיילים וחיילות אחרים שמלכתחילה פנו לקב"ן/רופא בגלל תנאי השירות שהצבא הוא שקבע. אחרי כל זה, ההסתכלות על הצבא כקורבן של חבורת ילדים בני 18 זו בדיחה, שמגחיכה את הצבא לא פחות מהתעמולה השמאלנית שנכתבה כאן בפורום. למה הצבא מנהל קמפיינים נגד השתמטות? את זה אפשר רק לנחש. קודם כל השאלה היא "מיהו" הצבא. אתה מדבר בעיקר על שטרן, ועל אשכנזי שמחרה מחזיק אחריו (אולי כדי לא להישאר מאחור בפופולריות הציבורית ולא להתפס כתומך בתופעה). מעניין לראות, למשל, שבתקופה שלפני כניסתו של שטרן לתפקיד, כמעט ולא היו מלחמות מצד הצבא ב"משתמטים". למשל, קודמו בתפקיד של שטרן (גיל רגב, אני חושב?) טען שאי השוויון בנטל הוא בעיה אבל הפתרון שהועלה על ידו היה צבא מקצועי. רמטכ"לים לשעבר כמו אהוד ברק היו אלו שאשרו את הסדר תורתו אומנותו. את המלחמה של שטרן ב"משתמטים" (שהחלה, אגב, קצת לפני פרסום דוח הביניים של וינוגרד שבקר את צה"ל, נתון מעניין כשלעצמו) אפשר לפרש בכל מיני דרכים, שנעות החל מרצון למצוא לעצמו מקפצה לפוליטיקה, דרך הרצון לחנך את עם ישראל (כדאי להזכיר, שמדובר באדם שכשמש בתפקיד קצין חינוך ראשי, צנזר גיליון של "המחנה" עקב "פרסום כתבות לא הולמות", שה"חמורה" בהן הייתה ראיון עם אלי שרון, איש צבא הומוסקסואל מוצהר) וכלה ברצון להאבק בבעייה קיימת ואמיתית, פשוט תוך גלגול האשמה על החברה והצגת צה"ל - שבמקביל המשיך לשחרר אנשים - כקורבן. לעניין התופעה - אי אפשר להתכחש לזה שיש בעיה, אבל זו אחריותה של המערכת לצמצם נזקים ולברור את המוץ מהתבן. כל מערכת ציבורית נתקלת באנשים שמצליחים לשקר לה ולעבוד עליה, וכל מערכת מצליחה (או לפחות מנסה) למזער את מספרם בכוחות עצמה, בלי להעזר בקמפיינים ציבוריים ושלילת זכויות נהיגה. לא יעלה על הדעת שהביטוח הלאומי יציג את כל מקבלי הקצבאות כ"משתמטי עבודה", הגם שיש כאלו, ושמערכת ההוצאה לפועל תכפיש את כל חייבי הכספים כ"משתמטים מחובותיהם", הגם שגם כאלו יש. כמה מהמאפיינים של מדינה דמוקרטית מודרנית הם שכוח ההענשה מצוי אצל המדינה בלבד, ושהשלטון אינו גוף שעסוק בהתגוננות מפני האזרחים אלא בשיפור המנגנונים החוקיים שלו כדי למנוע פרצות. תרבות כיכרות בהן השלטון (ואפילו לא השלטון הנבחר, אלא מספר פקידים) מכפיש ומכליל בגסות קבוצות שוליים במונחים עמומים ולא מוגדרים (" *מי שלא עשה צבא ויודע שהיה צריך לעשות"... יש יותר עמום מזה?), מעודד אקלים של "צדק רחוב" במסגרתו הציבור משוסה באותה קבוצה (החרמת אמנים, עידוד מעסיקים לא להעסיק "משתמטים") ובמקביל מנסה לנשל אותה מעמדות כח (משרות ציבוריות, זכויות הצבעה), היא תופעה שמתאימה לימי הביניים ולעוד כמה מדינות מודרניות שהסתמכו על פורקן היצרים של ההמון יותר מאשר על שלטון החוק. אני מאד מקווה שההכפשה של קבוצה שלמה בגלל כמה סלבריטאים (גם אם מספרם אינו מבוטל) תתחלף באחריות בירוקרטית (גם אם זה לא תופס כותרות כמו שלילת רשיון נהיגה), ותשאר בגדר אנקדוטה היסטורית, ולא תגדל לממדי המקרתיזם האמריקאי, שנשאר עד היום ככתם בהיסטוריה שלהם.
כשמישהו מתחזה לדתי ומקבל פטור, זה אכן פטור לא מוצדק. התשובה לבעיה הזו היא פשוטה - שהצבא לא ישחרר אותו. אני לא מבין, אתה חושב שמשרד התחבורה יותר מתוחכם מצה"ל בקטע הזה? הוא יצליח לעלות על מה שהצבא לא עלה? יש לו יותר משאבים? יותר כשרון? אם אפשר להוכיח שהפטור לא מוצדק, זה אמור לקרות בשלב השחרור. אם האדם שוחרר בכל זאת, או שהפטור מוצדק, או שאין דרך להפריך את הפטור, או שיש דרך אבל הצבא לא היה מעוניין לנקוט בה. אני לא רואה מהי האופציה הרביעית, אלא אם, כאמור, אתה חושב שצה"ל שלנו כל כך נחשל שאפילו משרד התחבורה יצליח במקום בו צה"ל כשל. צה"ל הוא חלק מהבעיה מכיוון שצה"ל הוא זה שמשחרר את האנשים האלו. צריך שניים לטנגו. בהתחשב במשאבים הרבים שעומדים לרשותו, ובאוטונומיה הניהולית שלו, לצה"ל יש יכולת לשלוט על תחומים רבים: להחליט האם הוא רוצה להסתמך על חוות דעת רפואיות חיצוניות; להחליט על מקצועיותו של הקב"ן (עובד סוציאלי במילואים, או פסיכולוג המועסק בצבא דרך קבע?); לקבוע את מבנה ועדות השחרור; לקבוע את הפרופילים והמאפיינים הנלווים להם; ועוד. לדוגמה, לצה"ל ניתנה אוטונומיה גדולה מאד בעיצוב ועדות המצפון, וזו הסיבה שבישראל אין כמעט אדם שהוועדה מכירה בו כפציפיסט (ואם תשווה למדינות אחרות שהקימו ועדות מצפון מכח האמנה עליה חתמה ישראל, תגלה ששם ועדות נדיבות יותר עם פונים. זו לא בהכרח בעיה, אבל זה מראה שכשרוצים - מצליחים). בנוסף, צה"ל הוא חלק מהבעיה בגלל שלצה"ל יש אחיזה לא רק בנקודת היציאה, אלא גם הרבה קודם לכן. צה"ל אחראי לנהלים והתנאים בהם ישרתו חיילים, למידת הנגישות שלהם לסיוע, לטיפולים פסיכולוגים (שלא ניתנים) לחיילים, להטמעת ערכי השוויון בקרב חייליו (תהית פעם למה בקרב נשים והומואים, למשל, יש אחוז נשירה גבוה יותר?) וכו'. גם אם הצבא לא אחראי לסלבריטים שנוסעים לקריירות בחו"ל במקום לשרת בצבא (למרות ש, כאמור, הוא יכול היה שלא לשחרר אותם), הוא בהחלט אחראי לנשירה של הרבה חיילים וחיילות אחרים שמלכתחילה פנו לקב"ן/רופא בגלל תנאי השירות שהצבא הוא שקבע. אחרי כל זה, ההסתכלות על הצבא כקורבן של חבורת ילדים בני 18 זו בדיחה, שמגחיכה את הצבא לא פחות מהתעמולה השמאלנית שנכתבה כאן בפורום. למה הצבא מנהל קמפיינים נגד השתמטות? את זה אפשר רק לנחש. קודם כל השאלה היא "מיהו" הצבא. אתה מדבר בעיקר על שטרן, ועל אשכנזי שמחרה מחזיק אחריו (אולי כדי לא להישאר מאחור בפופולריות הציבורית ולא להתפס כתומך בתופעה). מעניין לראות, למשל, שבתקופה שלפני כניסתו של שטרן לתפקיד, כמעט ולא היו מלחמות מצד הצבא ב"משתמטים". למשל, קודמו בתפקיד של שטרן (גיל רגב, אני חושב?) טען שאי השוויון בנטל הוא בעיה אבל הפתרון שהועלה על ידו היה צבא מקצועי. רמטכ"לים לשעבר כמו אהוד ברק היו אלו שאשרו את הסדר תורתו אומנותו. את המלחמה של שטרן ב"משתמטים" (שהחלה, אגב, קצת לפני פרסום דוח הביניים של וינוגרד שבקר את צה"ל, נתון מעניין כשלעצמו) אפשר לפרש בכל מיני דרכים, שנעות החל מרצון למצוא לעצמו מקפצה לפוליטיקה, דרך הרצון לחנך את עם ישראל (כדאי להזכיר, שמדובר באדם שכשמש בתפקיד קצין חינוך ראשי, צנזר גיליון של "המחנה" עקב "פרסום כתבות לא הולמות", שה"חמורה" בהן הייתה ראיון עם אלי שרון, איש צבא הומוסקסואל מוצהר) וכלה ברצון להאבק בבעייה קיימת ואמיתית, פשוט תוך גלגול האשמה על החברה והצגת צה"ל - שבמקביל המשיך לשחרר אנשים - כקורבן. לעניין התופעה - אי אפשר להתכחש לזה שיש בעיה, אבל זו אחריותה של המערכת לצמצם נזקים ולברור את המוץ מהתבן. כל מערכת ציבורית נתקלת באנשים שמצליחים לשקר לה ולעבוד עליה, וכל מערכת מצליחה (או לפחות מנסה) למזער את מספרם בכוחות עצמה, בלי להעזר בקמפיינים ציבוריים ושלילת זכויות נהיגה. לא יעלה על הדעת שהביטוח הלאומי יציג את כל מקבלי הקצבאות כ"משתמטי עבודה", הגם שיש כאלו, ושמערכת ההוצאה לפועל תכפיש את כל חייבי הכספים כ"משתמטים מחובותיהם", הגם שגם כאלו יש. כמה מהמאפיינים של מדינה דמוקרטית מודרנית הם שכוח ההענשה מצוי אצל המדינה בלבד, ושהשלטון אינו גוף שעסוק בהתגוננות מפני האזרחים אלא בשיפור המנגנונים החוקיים שלו כדי למנוע פרצות. תרבות כיכרות בהן השלטון (ואפילו לא השלטון הנבחר, אלא מספר פקידים) מכפיש ומכליל בגסות קבוצות שוליים במונחים עמומים ולא מוגדרים (" *מי שלא עשה צבא ויודע שהיה צריך לעשות"... יש יותר עמום מזה?), מעודד אקלים של "צדק רחוב" במסגרתו הציבור משוסה באותה קבוצה (החרמת אמנים, עידוד מעסיקים לא להעסיק "משתמטים") ובמקביל מנסה לנשל אותה מעמדות כח (משרות ציבוריות, זכויות הצבעה), היא תופעה שמתאימה לימי הביניים ולעוד כמה מדינות מודרניות שהסתמכו על פורקן היצרים של ההמון יותר מאשר על שלטון החוק. אני מאד מקווה שההכפשה של קבוצה שלמה בגלל כמה סלבריטאים (גם אם מספרם אינו מבוטל) תתחלף באחריות בירוקרטית (גם אם זה לא תופס כותרות כמו שלילת רשיון נהיגה), ותשאר בגדר אנקדוטה היסטורית, ולא תגדל לממדי המקרתיזם האמריקאי, שנשאר עד היום ככתם בהיסטוריה שלהם.