אני לא חושב שהתפיסה הזו תואמת את המציאות
אני אביא דוגמה ממישור אחר לגמרי - משפחה. אפילו מי שאובחן כסובל מסכיזופרניה, יכול להביא ילדים לעולם ולגדלם. רק במקרים חריגים, שבהם הוכחה חוסר מסוגלות הורית, יקחו את ילדיו ממנו. זו אחת הנגזרות לזכותו של כל אדם לשוויון (זכויות, תכף אגיע לחובות), גם אם יש לו בעיה נפשית, ובלבד שאין קשר הכרחי בין בעיה זו לבין הזכות שנשללת ממנו. לכן אני חושב שכל אדם שיש לו קשיים נפשיים כאלו ואחרים זכאי שיתייחסו אליו כמו לכל אחד אחר, אלא אם הוכח שהבעיה הנפשית הספציפית שלו מחייבת פגיעה בזכותו. כמו שאמרת, בעיה נפשית לא חמורה פחות מבעיה פיסית, אבל היא גם לא חמורה ממנה - וכשם שאדם עם בעיה פיסית אינו משולל רישיון נהיגה אוטומטי אלא לאחר בדיקה פרטנית, ובוודאי שאינו נזרק משירות המדינה או נמנעת ממנו זכותו להצבעה, כך אין סיבה לשלול זכויות אלו באופן אוטומטי מכל מי שיש לו בעיה נפשית. בעיה נפשית, כמו פיסית, היא תחום רחב שכולל בתוכו הרבה מקרים: בעלי בעיות פיסיות יכולים להיות בעלי בעיות גב ויכולים להיות עיוורים, וכך גם בעלי בעיות נפשיות יכולים לנוע בין דכאונות קליניים לבין פיצול אישיות. הקביעה האם הבעיה הספציפית אכן מונעת למשל רישיון נהיגה היא תמיד ספציפית, והיא גם מתקיימת כיום (אני יכול להגיד לך שאותי משרד התחבורה זמן למשהו שהוא כמו מבחן חידוש רשיון או משהו כזה). לכן גם היום אף אחד לא "יצא מן הצבא ומחליט פתאום שהבעיה עברה לו בדרך נס", אלא המדינה מחליטה (כבר היום) אם הבעיה עברה, ואם לא, האם היא מונעת ממנו רשיון נהיגה. בגלל כל זה אני חושב שהטענה שמדובר ב"הגנה" היא לא נכונה, ומדובר בכסות למשהו אחר - נסיון להוכיח את כנות הטענה של המשוחרר שאכן יש לו בעיה ושהיא אכן מצדיקה שחרור. אני אבהיר שאני חושב שהשאלה הזו היא לגיטימית, גם אני לא יכול להתכחש לזה שזה לא הוגן שעשיתי פחות מאחרים (בגלל זה הלכתי להתנדב אח"כ, גם אם זה לא בדיוק אותו דבר), וקל וחומר שזה לא הוגן כשמישהו מתמחק מזה בשקרים. הבאתי למעלה דוגמה לכמה דרכים (ארגון מחדש של פרופילים, הגמשת תנאים ושירות לאומי כ"רשת בטחון" לכל מקבל פטור) שאפשר למנוע בעזרתן יציאה מהצבא (של שקרנים ודוברי אמת כאחד) וככה לאכוף שוויון חובות (במידת האפשר כמובן, לעולם אי אפשר להשיג שוויון חובות מלא, למשל בין ג'ובניק לבין חייל גולני). התניית זכויות בחובות שביצוען לא תלוי בלעדית רק בך, היא פתרון רדיקאלי לדעתי, במיוחד כשהרבה פעמים הבעיה שמובילה אותך לצאת מהצבא היא תוצר של הצבא עצמו. אני יכול להגיד לך שלפחות במקרה שלי, פתרונות מהסוג שפורסם שהונהגו לפני כחצי שנה, היו יכולים לתרום משמעותית לי ולצבא כאחד. אני חושב שפתרון כזה גם חותר להגיע לאותה המטרה שלך - להביא למצב שבו הצבא יוכל להכיל גם בעלי קשיים רפואיים (פיסיים ונפשיים) גבוליים, במקום המצב הנוהג בו הוא מראה להם את הדרך החוצה. אגב, בין אם אתה מאמין לי ובין אם לא (אני לא רואה סיבה שלפחות בדיון הזה תחשוב ששקרתי לצבא, זה לא שאני ארוויח משהו מזה שתאמין לי), מה לדעתך אני אמור לעשות כדי להיות "ראוי" בעיניך? או שאתה חושב שעצם היציאה מהצבא מטביעה אות קין לתמיד, ואין שום דבר שאותו אדם יכול לעשות כדי להיות שווה בעיניך?
