way 2 b strong boys
הקטע הבא הועתק מפורום אחר על הבנים שבינינו מוטלת חובה לקרוא אותו למרות שהוא קצת ארוך זה באמת שווה את זה: בנות ושיממון האמת צריכה להיאמר, בנות הן יצורים משעממים. זה לא תקין פוליטית, זו הכללה, כול זה טוב ויפה, אבל זה נכון ולא יעזור לכם (ובמיוחד לכן) כלום. אני מחכה לבחורה הראשונה שתבוא אליי לא רק עם חסכים רגשיים שהיא מצפה שימלאו לה, אלא גם עם איזה ערך מוסף קטן גם בשבילי. אני לא דורש הרבה. אולי שתקרא יותר מספר אחד בשנה, ושזה לא יהיה של מיכל שלו או פאולו קואלו. אולי שתהיה עם ידע כללי מינימלי, אני לא מבקש משהו מפואר, משהו צנוע שיספיק לה כדי לדעת אפילו באופן מעורפל מה זאת אבולוציה או מי היה מארק טוויין או מה מיוחד בחוקה האמריקאית. על חוש הומור כבר ויתרתי. פשוט אין חיה כזאת- בת עם חוש הומור. בנות, בפאסיביות המאפיינת אותן, תמיד מחכות שיצחיקו אותן, הן אף פעם לא מצחיקות אותך. בנות בינן לבין עצמן מצחקקות, לא צוחקות, אלא מצחקקות, שזה משהו שהן סוחבות עוד מילדותן- הציחקוק האידיוטי הזה. ולמען השם, האם אין בחורה עלי-אדמות שלא מאמינה בצ'אקרות או טארוט או הולכת לסדנאות גילוי האני ? ריבונו של עולם, האם נותרה עוד בחורה אחת שלא שואלת ברצינות תהומית בדייט ראשון איזה מזל אתה ? מעולם לא הכרתי בחורה שהייתי צריך אפילו 10% מהיכולת שלי בשביל להרשים אותה. זה אפילו הפך למעמסה העניין הזה, כי עם בחורות אני תמיד מרגיש שאני צריך להאט את הקצב, אחרת הן פשוט לא מבינות. וזה די קשה לעבוד בעשירית מההספק שלך כול הזמן, באופן כמעט פרדוקסלי זה דורש המון אנרגיה. בגלל זה אחרי דייטים אני תמיד סחוט, כול הזמן צריך לדאוג לדבר פשוט, להיצמד לנושאים פשטניים, להגיד את הדברים הרגילים, וזה מעייף בצורה נוראית. ואני יודע שזה יכול להיות אחרת, בגלל שיש בנים בעולם. ברור שיש גם הרבה בנים משעממים או אפילו טיפשים, אבל מצד שני יש גם בנים ששופכים מצחוק, יש כאלה שחכמים ממני עשרות מונים, יש כאלה שמדהימים אותי במקוריותם. כמה מעטות הנשים שפגשתי שיכולתי לקרוא להן "מיוחדות" (אני יכול לחשוב על בדיוק שלוש, למען האמת), וכמה מרובים הגברים. להיפגש עם חברים שלי אחרי שהייתי איזו תקופה עם בחורה זו אותה הרגשה, אני מניח, שיש למורה לחינוך מיוחד כשהיא חוזרת הביתה אחרי יום עבודה: אפשר לדבר נורמלי סוף-סוף. אני רוצה שבחורה תגיד לי משהו מקורי, משהו חדש, משהו שיגרום לי לחשוב. אבל בנות לא אוהבות לחשוב, רואים את זה עוד ביסודי כשהן מעתיקות בשקדנות מהלוח ועד האוניברסיטה כשהן... מעתיקות בשקדנות מהלוח. הן תמיד משננות, תמיד לומדות בע"פ, אף פעם לא מנסות אפילו לתרום איזשהו קמצוץ מחשבה משלהן. ובסוף זה מתנקם, כי אין להן שום דבר חדש להוסיף לעולם. בנות הן משמימות, משמימות באופן מחריד. אנחנו, הבנים, מתבלבלים כי ההורמונים גורמים לנו להסתחרר, אנחנו נמשכים לגופן, ליופיין, למתיקות שבהן, ואז נדמה לנו שיש בהן משהו. אבל אין בהן כלום. כלום, בנות הן ריק יצירתי, ואקום מחשבתי, גוש רגשות שמבקש חיבה ותשומת-לב. זה קו השבר האמיתי בין גברים לנשים. אחרי שנגמר הריגוש הראשוני אתן פשוט משעממות אותנו למוות. אילו רק היה לכן משהו להגיד או להוסיף, משהו שהיה גורם לנו להרגיש שאתן שוות את המאמץ, אז דברים היו נראים אחרת לגמרי. יש כאלה שגורמות לי לרדוף אחריהן, או להחסיר פעימה, או להתנהג כמו טמבל, אבל זה סתם. אני משחק משחק עם עצמי, כי הן סתם חמודות, או סתם נחמדות או סתם כוסיות, אף פעם לא יותר מזה. ואני רוצה יותר מזה, לכול הרוחות. מה כול-כך נורא בבקשה הזאת ? אבל בחורות רק רוצות לתת לך השממה האינסופית שמתקראת האופי שלהן, ובתמורה לקבל אהבה. ואח"כ הן מתפלאות שהן כול-כך מתקשות לקבל אותה. תמורת מה תקבלו אהבה ? תמורת זה שאתן יודעות להתלבש יפה ? (וכולכן הרי מתלבשות בדיוק אותו הדבר. כמו שאתן מעתיקות מהלוח, כך אתן מעתיקות זו מזו. אם כולן מכנסיים נמוכים וחולצות בטן אז כולן מכנסיים נמוכים וחולצות בטן), או תמורת זה ששמתן חוטיני ? או תמורת זה שאתן מספרות לי בפעם המיליון על הטיול שעשיתן למזרח ? או אולי תמורת זה שכדי לדבר איתכן אני צריך לצמצם את אוצר המילים שלי ב-80% ? רוצות אהבה ? תנו לנו משהו בתמורה, תעניינו אותנו, תסקרנו אותנו, תרגשו אותנו. תפסיקו להתרפק עלינו בציפיה לתמיכה ורגש ואהבה ולצפות שזה יימשך מעבר לזמן שייקח לכן להימאס עלינו. אני יודע, שלהגיד את הדברים האלה מסמן אותי מייד כשוביניסט פמופוב. באווירת האינקוויזיציה שהשליט השיח הפוסט-מודרניסטי, אני חוטא גדול יותר מאשר גלילאו גליליי. ואף על פי כן, נוע תנוע ! (וכול מי שלא יודעת על מה מדובר, שתשאל את הגבר הקרוב, הוא אולי טרח לקרוא ספר או שניים שאינם "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"). אבל אני אצעק את הדברים האלה בכול הכוח, כי האמת צריכה להישמע. כבר 30, 40 שנה שנשים זוכות לשוויון חברתי, אבל עדיין כמה מעטות היוצרות (במאיות קולנוע, תסריטאיות, משוררות, סופרות ראויות לשמן- לא סופרות סטייל סמדר שיר), כמה מעטות ההוגות, כמה מעטות המדעניות. מדוע ? פשוט כי לבנות אין מה להגיד. ואם יש מה להגיד זה משהו בסגנון של "סקס והעיר הגדולה"- מין פנטזיה נשית ילדותית על כך שהן מנהלות את הדברים ושכול העולם סובב סביב שיחות הנשים המפגרות שלהן. תשתחררו מזה ! תתבגרו ! תפתחו אופי, תשכילו קצת, תרכשו ידע, צאו כבר מהגטו של "לימודי המגדר" ותפסיקו להגדיר את עצמכן לפי החבר הקודם או החבר הנוכחי או החבר הבא. הגיע הזמן שבנות יגדלו אישיות. ואם באחרית הימים תבוא סוף-סוף מישהי שתספר לי דברים שלא שמעתי, שתדע דברים שלא ידעתי, שתגיד דברים שלא חשבתי, אז, או-אז, אני אוהב אותה כמו שלא אהבו מישהי מעולם. זה שוב פעם W0W: מי שמכיר אותי יודע שאני מסכים עם כל מילה שמעו, זה לא אשמת הבנות, זה אשמתנו שאנחנו מסתכלים עליהם כמה פעמים יצאתם עם מישהי ופשוט נמאס לכם באמצע הדייט והלכתם להיות עם חברים?! לי זה קרה מלא! ולכל המשת"פים בינינו שמתחנחנים לבנות, מתישהו אתם תתעשתו. עוד משהו, כל מי שיודע מי אני בבקשה לא לספר כדי שמחר לא יהרגו אותי.
הקטע הבא הועתק מפורום אחר על הבנים שבינינו מוטלת חובה לקרוא אותו למרות שהוא קצת ארוך זה באמת שווה את זה: בנות ושיממון האמת צריכה להיאמר, בנות הן יצורים משעממים. זה לא תקין פוליטית, זו הכללה, כול זה טוב ויפה, אבל זה נכון ולא יעזור לכם (ובמיוחד לכן) כלום. אני מחכה לבחורה הראשונה שתבוא אליי לא רק עם חסכים רגשיים שהיא מצפה שימלאו לה, אלא גם עם איזה ערך מוסף קטן גם בשבילי. אני לא דורש הרבה. אולי שתקרא יותר מספר אחד בשנה, ושזה לא יהיה של מיכל שלו או פאולו קואלו. אולי שתהיה עם ידע כללי מינימלי, אני לא מבקש משהו מפואר, משהו צנוע שיספיק לה כדי לדעת אפילו באופן מעורפל מה זאת אבולוציה או מי היה מארק טוויין או מה מיוחד בחוקה האמריקאית. על חוש הומור כבר ויתרתי. פשוט אין חיה כזאת- בת עם חוש הומור. בנות, בפאסיביות המאפיינת אותן, תמיד מחכות שיצחיקו אותן, הן אף פעם לא מצחיקות אותך. בנות בינן לבין עצמן מצחקקות, לא צוחקות, אלא מצחקקות, שזה משהו שהן סוחבות עוד מילדותן- הציחקוק האידיוטי הזה. ולמען השם, האם אין בחורה עלי-אדמות שלא מאמינה בצ'אקרות או טארוט או הולכת לסדנאות גילוי האני ? ריבונו של עולם, האם נותרה עוד בחורה אחת שלא שואלת ברצינות תהומית בדייט ראשון איזה מזל אתה ? מעולם לא הכרתי בחורה שהייתי צריך אפילו 10% מהיכולת שלי בשביל להרשים אותה. זה אפילו הפך למעמסה העניין הזה, כי עם בחורות אני תמיד מרגיש שאני צריך להאט את הקצב, אחרת הן פשוט לא מבינות. וזה די קשה לעבוד בעשירית מההספק שלך כול הזמן, באופן כמעט פרדוקסלי זה דורש המון אנרגיה. בגלל זה אחרי דייטים אני תמיד סחוט, כול הזמן צריך לדאוג לדבר פשוט, להיצמד לנושאים פשטניים, להגיד את הדברים הרגילים, וזה מעייף בצורה נוראית. ואני יודע שזה יכול להיות אחרת, בגלל שיש בנים בעולם. ברור שיש גם הרבה בנים משעממים או אפילו טיפשים, אבל מצד שני יש גם בנים ששופכים מצחוק, יש כאלה שחכמים ממני עשרות מונים, יש כאלה שמדהימים אותי במקוריותם. כמה מעטות הנשים שפגשתי שיכולתי לקרוא להן "מיוחדות" (אני יכול לחשוב על בדיוק שלוש, למען האמת), וכמה מרובים הגברים. להיפגש עם חברים שלי אחרי שהייתי איזו תקופה עם בחורה זו אותה הרגשה, אני מניח, שיש למורה לחינוך מיוחד כשהיא חוזרת הביתה אחרי יום עבודה: אפשר לדבר נורמלי סוף-סוף. אני רוצה שבחורה תגיד לי משהו מקורי, משהו חדש, משהו שיגרום לי לחשוב. אבל בנות לא אוהבות לחשוב, רואים את זה עוד ביסודי כשהן מעתיקות בשקדנות מהלוח ועד האוניברסיטה כשהן... מעתיקות בשקדנות מהלוח. הן תמיד משננות, תמיד לומדות בע"פ, אף פעם לא מנסות אפילו לתרום איזשהו קמצוץ מחשבה משלהן. ובסוף זה מתנקם, כי אין להן שום דבר חדש להוסיף לעולם. בנות הן משמימות, משמימות באופן מחריד. אנחנו, הבנים, מתבלבלים כי ההורמונים גורמים לנו להסתחרר, אנחנו נמשכים לגופן, ליופיין, למתיקות שבהן, ואז נדמה לנו שיש בהן משהו. אבל אין בהן כלום. כלום, בנות הן ריק יצירתי, ואקום מחשבתי, גוש רגשות שמבקש חיבה ותשומת-לב. זה קו השבר האמיתי בין גברים לנשים. אחרי שנגמר הריגוש הראשוני אתן פשוט משעממות אותנו למוות. אילו רק היה לכן משהו להגיד או להוסיף, משהו שהיה גורם לנו להרגיש שאתן שוות את המאמץ, אז דברים היו נראים אחרת לגמרי. יש כאלה שגורמות לי לרדוף אחריהן, או להחסיר פעימה, או להתנהג כמו טמבל, אבל זה סתם. אני משחק משחק עם עצמי, כי הן סתם חמודות, או סתם נחמדות או סתם כוסיות, אף פעם לא יותר מזה. ואני רוצה יותר מזה, לכול הרוחות. מה כול-כך נורא בבקשה הזאת ? אבל בחורות רק רוצות לתת לך השממה האינסופית שמתקראת האופי שלהן, ובתמורה לקבל אהבה. ואח"כ הן מתפלאות שהן כול-כך מתקשות לקבל אותה. תמורת מה תקבלו אהבה ? תמורת זה שאתן יודעות להתלבש יפה ? (וכולכן הרי מתלבשות בדיוק אותו הדבר. כמו שאתן מעתיקות מהלוח, כך אתן מעתיקות זו מזו. אם כולן מכנסיים נמוכים וחולצות בטן אז כולן מכנסיים נמוכים וחולצות בטן), או תמורת זה ששמתן חוטיני ? או תמורת זה שאתן מספרות לי בפעם המיליון על הטיול שעשיתן למזרח ? או אולי תמורת זה שכדי לדבר איתכן אני צריך לצמצם את אוצר המילים שלי ב-80% ? רוצות אהבה ? תנו לנו משהו בתמורה, תעניינו אותנו, תסקרנו אותנו, תרגשו אותנו. תפסיקו להתרפק עלינו בציפיה לתמיכה ורגש ואהבה ולצפות שזה יימשך מעבר לזמן שייקח לכן להימאס עלינו. אני יודע, שלהגיד את הדברים האלה מסמן אותי מייד כשוביניסט פמופוב. באווירת האינקוויזיציה שהשליט השיח הפוסט-מודרניסטי, אני חוטא גדול יותר מאשר גלילאו גליליי. ואף על פי כן, נוע תנוע ! (וכול מי שלא יודעת על מה מדובר, שתשאל את הגבר הקרוב, הוא אולי טרח לקרוא ספר או שניים שאינם "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"). אבל אני אצעק את הדברים האלה בכול הכוח, כי האמת צריכה להישמע. כבר 30, 40 שנה שנשים זוכות לשוויון חברתי, אבל עדיין כמה מעטות היוצרות (במאיות קולנוע, תסריטאיות, משוררות, סופרות ראויות לשמן- לא סופרות סטייל סמדר שיר), כמה מעטות ההוגות, כמה מעטות המדעניות. מדוע ? פשוט כי לבנות אין מה להגיד. ואם יש מה להגיד זה משהו בסגנון של "סקס והעיר הגדולה"- מין פנטזיה נשית ילדותית על כך שהן מנהלות את הדברים ושכול העולם סובב סביב שיחות הנשים המפגרות שלהן. תשתחררו מזה ! תתבגרו ! תפתחו אופי, תשכילו קצת, תרכשו ידע, צאו כבר מהגטו של "לימודי המגדר" ותפסיקו להגדיר את עצמכן לפי החבר הקודם או החבר הנוכחי או החבר הבא. הגיע הזמן שבנות יגדלו אישיות. ואם באחרית הימים תבוא סוף-סוף מישהי שתספר לי דברים שלא שמעתי, שתדע דברים שלא ידעתי, שתגיד דברים שלא חשבתי, אז, או-אז, אני אוהב אותה כמו שלא אהבו מישהי מעולם. זה שוב פעם W0W: מי שמכיר אותי יודע שאני מסכים עם כל מילה שמעו, זה לא אשמת הבנות, זה אשמתנו שאנחנו מסתכלים עליהם כמה פעמים יצאתם עם מישהי ופשוט נמאס לכם באמצע הדייט והלכתם להיות עם חברים?! לי זה קרה מלא! ולכל המשת"פים בינינו שמתחנחנים לבנות, מתישהו אתם תתעשתו. עוד משהו, כל מי שיודע מי אני בבקשה לא לספר כדי שמחר לא יהרגו אותי.
יום טוב.