Whats in a name

[גילעד 63]

Whats in a name

סיפורו של אורי וכטל (פלטיאל) מעלה אצלי שני נושאים הקשורים לאימוץ. האחד הוא עניין השמות. ברוב המקרים בתהליך האימוץ נותנים ההורים המאמצים שם חדש לילד/תינוק המאומץ גם אם בלידתו קיבל שם אחר. התינוק מקבל תעודת לידה חדשה. במקרה הזה נולד פלטיאל ומאז שאומץ נקרא אורי. לפני שאנחנו מכירים מישהו, שמו מהווה רק צירוף אותיות וצלילים חסר משמעות בשבילנו, ולאחר שאנחנו מכירים אותו שמו מתקשר לעולם שלם של אדם. משמעות השם, משמעות האדם בשבילנו, למה נקרא כך ועוד ועוד. כאשר אנחנו משנים שמו של אדם/ילד/תינוק אנחנו משאירים עולם שלם מאחור. הזהות ה"ישנה" מוחלפת בזהות "חדשה". הורי המאמצים קראו לי גילעד. עם י'. כוונה של wishful thinking

אני לא יודע אם בימים הראשונים היה כתוב שם אחר איפושהו בבית החולים שאולי אמי הביולוגית נתנה לי עם לידתי. אני מניח שרבים מכם אם לא כולם, נתתם לילדיכם שמות ישראלים עם אימוצם. האם אתם יודעים את השמות הקודמים שלהם? האם הם יודעים? אשמח לשמוע מחשבות ותחושות בעניין השמות.
הנושא השני הוא אימוץ תרבותי. אימוץ מצד הילד של התרבות אליה אומץ. אורי וכטל אומץ על ידי זוג "ייקים", במהלך הכתבה הוא מדבר על האיפוק הרגשי הכל כך אופייני לתרבות הגרמנית הזו ואשתו מדברת על איך הוא היה בהתחלה עם ילדיהם ורק אחרי טיפול לא קצר למד להפגין חום. הילד התימני הזה גדל להיות סוג של "ייקה" בעצמו. ביטוי שראיתי בסרט אחר על אימוץ בין גזעי בארה"ב black skin, white heart
האם עכשיו בגיל 63 הוא גם זה וגם זה, או שאולי כבר לא זה ולא זה?
(הערה: אני בכוונה לא נכנס בכלל לנושא של "חטופי תימן" שהוא הכותרת של הסיפור הזה)

 

[גילעד 63]

עוד סיפור מאותה תקופה

גיל גרינבוים שלא ידע ולא העלה על דעתו שהוא מאומץ עד גיל 40. בסיפור הזה כל נושא השקרים וההסתרות שזור מתחילתו ועד סופו. הסתרת עובדת האימוץ מהאם הביולוגית על ידי הרשויות, הסתרת האימוץ מהילד על ידי הוריו ועד הסתרת הגילוי על ידי המאומץ מהוריו.
כולם ידעו חוץ ממנו, וכשהוא ידע, אף אחד לא ידע שהוא ידע.

 

[יסמין@]

קודם כל

ממש מזעזע הסיפור עם החטיפות המאורגנות והממסדיות!!!! נורא. אין מילים.

כמה נקודות כלליות בקשר להחלפת השם:
א) באימוצים בארץ כשמדובר באימוצים סגורים (עד כמה שאני יודעת זה הסוג הנפוץ ביותר של אימוצים) - חייבים לשנות את השם של הילד/ה. לעתים מדובר בילדים/ות שהוצאו מהבית (בשל התעללות, הזנחה וכו') והמשפחה הביולוגית מחפשת אותם. וישראל קטנה. אז עושים הכל כדי למנוע את מציאתם: שינוי מס' תעודת הזהות, שינוי השם וכו'.

ב) כפי שכבר כתבו לך, כשמאמצים מחו"ל - יש שמות מאוד מאוד אופייניים לתרבויות שונות ולדתות שונות. חייכנית נתנה דוגמאות טובות לשמות ברוסיה או באוקראינה.

ג) הן באימוץ בארץ והן באימוץ בחו"ל הרבה פעמים לא יודעים את השם המקורי. פשוט לא יודעים.

ד) בחלק מהמקרים (לא יודעת אם זה הרוב או המיעוט) השם לא ניתן על ידי היולדת, אלא על ידי פקידים בבית החולים או בבית הילדים. כלומר, אין איזו משמעות או כוונה מיוחדת בשם. זה משהו פרוצדוריאלי. פעם קראתי על בית ילדים שבו לרוב הילדות קראו באותו שם ולרוב הילדים קראו באותו שם, ואלו היו שמות שקשורים למשפחה של המנהלת של בית הילדים.

ה) באימוצים בארץ לפעמים מקבלים תינוק בן כמה ימים או כמה שבועות או כמה חודשים. כלומר, השם שניתן קרוב לוודאי ע"י פקיד/ה - לא עשו בו שימוש.

 

[אוריתפלד]

השארנו את השם הרוסי שם שני וכך גם קוראים בבית

אנחנו החלטנו להשאיר את השם הרוסי כשם שני
את הכינוי שכונתה בבית הילדים השארנו כשם החיבה העיקרי בבית וכך קוראים לה גם המשפחה המורחבת והחברים הקרובים.
בגן היא נושאת בגאווה את שמה הישראלי

אך היתה חשובה לנו הרציפות בתחושה והרצף בעצמי ובזהות.
צריך לזכור דבר חשוב:
גם כך המעבר מבית הילדים לארץ הוא טראומה גדולה: הילדים נפרדים מכל מה שהיה להם כמעט: שפה, חברים, מטפלות, ריחות, טעמים, סביבה בטוחה (גם אם לא אידאלית).
זו טראומה נוראית ושבר גדול. הכל הופך זר חדש מנוכר.

מה כן נשאר להם? גופם ושמם.
אם ניקח להם גם את השם משהו ברצף הזהות נפגע עוד יותר.

 

[חייכנית2]

הי גילעד

רב רובם של הילדים המאומצים שאני מכירה אומצו מקטנות [עד גיל שנתיים וחצי]. הבנים נקראו בבית הילדים במזרח אירופה בשמות כגון-פבל,דימה,ולדימיר,אולג ,איון ,סרגיי,וניה.
הבנות נקראו בשמות כגון-קטיה ,נטשה,לודמילה ,ילנה,סווטה,אולגה.
צריך לזכור שההתערות פה היא לתמיד ואיננה זמנית.שם של ילד אהוב ומטופל הוא שם שקוראים בו כל הזמן. לדעתי ,קריאה שוב ושוב בשם עם צליל זר אמנם מרגילה את האוזן אליו אבל גם מנציחה זרות.אני גם חושבת שקריאה בשם ישראלי לא מוחקת ,או לא מכבדת,שום היסטוריה קודמת,כאשר מדובר בבתים שמספרים על האימוץ מלכתחילה [אצלי בבית הבן שלי הקשיב לסיפור המטוס עוד בטרם ידע לדבר].לפני כשנתיים בערך ,כשהבן שלי היה בן 9 ,שאל איך קראו לו בבית הילדים-והשבתי ישירות. הוא צחק,זה נראה לו שם מצחיק,ואני לא חושבת שהיום הוא בכלל זוכר אותו.
הכי חשוב - יולדות שדחוף להן לנטוש /לוותר על ילדן מסיבות כאלה או אחרות-לא דחוף להן להנציח דרכו את שם אביהן או אימן ,או רעיון פילוסופי מיוחד,והרבה פעמים השם של הילד ניתן בשל צרכי זיהוי פרקטיים מאוחר יותר בבית הילדים [מי הוא החדש בקבוצה ג'?
איך קוראים לילד שצריך לקחת לרופא אוזניים?וכו וכו]. דווקא משום כך,ומשום שהילד הוא כן עולם ומלואו להורים שמאמצים אותו לתמיד-החלפת השם מוצדקת בעיני.
עם זאת כשמדובר בילד שמאומץ בגיל גדול ,או ילד שמוצא לאומנה בגיל גדול יחסית ,ושיש לו כבר מצבור זיכרונות עמידים לגבי חייו במשפחת המוצא שלו או בבית הילדים ,יש ,לדעתי ,מקום בהחלט לשקול השארת השם המקורי.

 

[גילעד 63]

לפני שאני עונה מה אני עצמי חושב

הנה ציטוט של משהו שמצאתי בנושא משמעות של שם של אדם:
"This bestowal of name and identity is a kind of symbolic contract between the society and the individual. Seen from one side of the contract, by giving a name the society confirms the individual's existence and acknowledges its responsibilities toward that person. The name differentiates the child from others; thus, the society will be able to treat and deal with the child as someone with needs and feelings different from those of other people. Through the name, the individual becomes part of the history of the society, and, because of the name, his or her deeds will exist separate from the deeds of others."

 

[חייכנית2]

ציטוט נפלא אבל לא מחובר לילדים שלנו.

אני חושבת שלא אחטא אם אדבר כאן בשם כל המאמצים-שהחברה שנתנה את השם המקורי הכירה באדם ודאגה לצרכיו בערבון מוגבל. והמשפט שאומר שצרכיו ורגשותיו נבדלים מאלה של אחרים?-זוהי בדיחה גרועה כשאתה מבקר בבתי ילדים במזרח אירופה.
גילעד אתה יודע שלרב רובם או לא לכ-ל הילדים שאנחנו מאמצים מרוסיה ומזרח אירופה בכלל אין תעודת לידה עד שאנחנו מגיעים לבקש לחבק אותם לתמיד?
הבאת ציטוט ממקור אנגלוסקסי וחשיבה אנגלוסקסית .

 

[גילעד 63]

מה שייך אנגלו סקסי לעניין

ובכלל, מה זו חשיבה אנגלו סקסית?
הטקסט מדבר על החברה האנושית בכלל ועל התהליך ומשמעות נתינת שם באופן מאד כללי ובסיסי.
שנית, מי אלה "הילדים שלנו"? ילדי הפורום? כל המאומצים באשר הם?
בשם כל המאמצים? נראה לי אחריות מאד גדולה וכבדה לדבר בשם כל המאמצים.

 

[חייכנית2]

גילעד יקירי

אמנם בחתימה ישנו מקצועי,אבל בפורום אני מרשה לעצמי להביע גם לגמרי את עצמי.
ואני הרגשתי את הקטע שהבאת כסוג של סדין אדום-לא פחות.[לא חושבת שלכך התכוונת ...]
כי החברה שאל תוכה הילד שלנו[המאומץ,מדברת בעיקר בשם מאמצי חו"ל] נולד לא נתנה לו את כל התנאים הדרושים לגדילה,
והשם שנתנה לו ,במקרים רבים היה בעיקר כמו "מספר סידורי". [ולא אכתוב מה האסוציאציה שעולה בי לשם כמספר סידורי].
הטיפול היה מאד מאד פונקציונאלי.באחת הקבוצות שבה ישבתי כאמא מאמצת טרייה דיברו על חדר שינה של תינוקות ברוסיה שבמרכז התקרה שלו היתה רטיבות שלא עצרה מדליפת טיפות של גשם,שלא לדבר על הריח החריף של טחב
אילו היית כותב שאתה מתכוון לחברה שאספה את הילד אליה לתמיד- הייתי מזדהה עם הכתוב.

 

[גילעד 63]

מבין לגמרי

דרך אגב, למרות שבחתימתך מופיע מקצועך ואנחנו חצי מכירים מעבר לפורום, עדיין אני מתייחס לכל אחד כאן באופן אישי ולא מקצועי. ברור לי שדיברת מהלב ולא מהראש או המקצוע.
ותחושת הסדין האדום מובנת והובנה מייד כשקראתי את מה שכתבת.
מעניין מה שהעלית כאסוציאציה, כי נושא השמות ומשמעותם לנושאים אותם עלה בי כאשר במסגרת העבודה הייתי בדרך לביקור ביד ושם (אחד משלושים בשנה שאני עושה במסגרת העבודה) ושמעתי הסבר נפלא
של אחד ממה שאני מחשיב כאחד ממורי הדרך הטובים ביותר בארץ על נושא השמות. שכל שם הוא בעצם סמל לעולם שלם וכשנמחקו השמות והפכו למספרים בעצם הושמדו עולמות עוד לפני שבכלל נהרגו אנשים פיזית.
כמובן שלהבדיל מיליון הבדלות כשזה נוגע לשמות ילדינו, אבל העיקרון הוא שלא משנה איך ניתן השם ולא משנה כמה קשות הנסיבות שאליהן מתקשר השם הזה אצלך או אצל ילדך בין אם במודע או לא במודע,
עדיין זה מהווה סמל לאותו זמן בחייו שטבע בו חותם כזה או אחר ומהווה חלק בלתי נפרד מרצף חייו, שאין ספק שהשתפר לאין ערוך מאז שאימצת אותו, אך רצף חייו הוא עדיין רצף חייו ושלמות הרצף לדעתי
וגם להרגשתי היא קריטית לתפיסת העצמי מאוחר יותר בזמן בניית הזהות העצמית, השייכות וכו' בגיל ההתבגרות ולכן העליתי את הנושא.

 

[יסמין@]

אבל

כפי שכתבתי לך באופן מפורט ולכן עכשיו רק בקיצור נמרץ:
לא תמיד יודעים את השם הקודם!
באימוץ בארץ חייבים לשנות את השם לפי החוק!

 

[חייכנית2]

וכן...

כתבתי דברים נוספים בהמשך השירשור,לאחר כותרת שלך,גילעד, "ההתערות היא לתמיד"

 

[יסמין@]

 

[גילעד 63]

אם לא יודעים אז לא יודעים ואין מה לעשות

לגבי החובה בארץ לשינוי, קראתי בעיון רב את חוק האימוץ ולא מופיע שם למיטב זכרוני משהו בקשר לשם. הרי מאד קשה לאתר מישהו בארץ על פי שם פרטי בלבד.

 

[יסמין@]

משום שלא אימצתי

בארץ אני לא מומחית לנושא. עד כמה שקראתי בפורום הזה לאורך השנים, הבנתי שיש לפחות המלצה מאוד חזקה לשנות את השם כדי לשמור על הסודיות באימוץ סגור וכדי שהמשפחה הביולוגית לא תוכל לאתר או יהיה לה יותר קשה לאתר.

יש שמות פרטיים יוצאי דופן. וגם לגבי שמות פרטיים נפוצים, זה פשוט עוד פרט שיכול לסייע בזיהוי, בתוספת הצלבת עוד כמה סוגי מידע.

***********************************************
ונזכרתי בעוד מקרים שבהם משנים שם: לאחר גיור מקבלים שם עברי, נשים שרוצות להפוך לנזירות מקבלות שם חדש שמביע שהן נולדו מחדש, גורואים שונים נותנים שמות חדשים לאחר טקס חניכה כלשהו, יש כתות שבהן משנים את השם (באימן למשל), ביהדות מקובל להוסיף שם נוסף במקרים של מחלות מאוד קשות, אנשים שחוזרים בתשובה לפעמים משנים את שמם, עולים חדשים לעתים משנים את שמם (הבנתי שפעם היו משנים להם הפקידים, שזו שערוריה ופטרונות בלתי נסבלת), יש אנשים שמשנים את שמם בשל סיבות של גימטריה ובשל האמונה שמשנה שם - משנה מזל וכו'. בקיצור, יש מקרים שבהם מקובל לשנות שם כדי לסמל סוג של לידה חדשה, חיים חדשים, פאזה חדשה בחיים וכו'.

השאלה אם במקרים האלה יש שבירת הרצף, אם יש איזה בור בין הזהות הקודמת לזהות החדשה. לדוגמה, נערה שבתי מכירה המון שנים שינתה את שמה לפני שנה. זה מאוד מעצבן: כל פעם שאני אומרת את שמה אני צריכה להעצר רגע, לזכור את שמה החדש, לומר לי בלב שהכוונה לX וכו'. לא יודעת אם קשור ישירות לנושא, אבל נזכרתי פתאום. מה שכן, הנערה עצמה שינתה את שמה מרצונה, לא מישהו שינה את שמה.

 

[גילעד 63]

ברור שאין שבירת רצף

כל עוד הכל ידוע ונעשה בבחירה. ברור שלא נחכה שהילד יגדל כדי להחליט לשנות את שמו כי בלוא הכי אנחנו עושים המון החלטות בשביל הילדים שלנו ובשמם. הנקודה היא הידיעה שהיה שם קודם שמשמרת באיזה אופן את הרצף ועוזרת ביצירת ההכרה למה שעבר עליו לפני כן, שחייו לא התחילו עם הגעתו להוריו המאמצים. זו הכוונה.

 

[יסמין@]

ושאלה

(אני בדרך כלל מעדיפה להימנע משאלות אישיות ולכן בבקשה קח את שאלתי כשאלה שלא חייבת לקבל מענה. לא בא לך - אל תגיב בכלל. ואם בא לך להגיב - כתוב בדיוק רק מה שבא לך ולא חייב חלילה להשיב על שאלתי על כל היבטיה)
האם אתה יודע את שמך הקודם ומה יחסך אליו? האם אתה משתמש בו באיזו צורה בסיטואציות שונות? איך אתה קורא לעצמך בפנים, בינך לבין עצמך? (שוב, לא חייב להשיב על אף שאלה. ונא לזכור גם בעתיד שכשאני שואלת שאלות, אני בהחלט מוכנה לקבל את האפשרות שלא ישיבו או שישיבו בקיצור או ללא פירוט)

 

[גילעד 63]

יסמין

אחסוך לך להבא את כל הdisclaimer שבהקדמה לשאלה. אותי את יכולה לשאול שאלות אישיות כמה שאת רוצה. מטבע הדברים יכול להיות שאולי אבחר לא לענות על משהו מה שלא סביר בדרך כלל, אבל תשאלי חפשי

אני חושב שאני בין הבודדים (אפרופו שמות) שמופיע כאן בשמו האמיתי.
לגבי השם, בדקתי וככל הידוע לי לא ניתן לי שם אחר לפני השם שלי, אומצתי בגיל שלושה או ארבעה ימים והשם היהודי ניתן רק בברית המילה כך שככל הידוע אין לי שם אחר. להגיד לך שתמיד אהבתי את השם הזה? לא יכול להגיד את זה. היו שמות אחרים שרציתי יותר כילד וכנער, אבל זה לא קשור לאימוץ אולי, או שכן. לא יודע לומר.
מה שכן אגיד לך נוגע דווקא לשם המשפחה. כשגיליתי את שורשיי הביולוגיים מה שקרה רק בשנתיים האחרונות אני יכול לומר לך שקרה דבר מאד מעניין. ככל שהיכרתי יותר ויותר את מי שהיתה אמי הביולוגית ואת שאר המשפחה גם, סבא, דודה ושני בני דודים עלה עניין שם המשפחה.
בקווי האישיות הבסיסיים שלי שהיום בגיל שלי אני יכול להצביע עליהם בקלות, אפשר לומר במבפנים ביסוד הדברים אני יותר אייזקס (שם המשפחה של אימי) מאשר יעקבזן (שם המשפחה שלי). יחד עם זה אני נושא איתי הרבה ערכים ומטען מהבית שגדלתי בו, הבית היחיד שהיה לי אז אני בהחלט גם יעקבזן. יתרה מזאת, הילדים שלי מודעים לעובדה שגם בעורקיהם זורם דם אייזקס ויחד עם זה הם מקבלים חבילת ערכי יעקבזן.
הצחוק יהיה בסוף יתברר שאבי הביולוגי (שאינו ידוע) היה אברהמס (שם יהודי נפוץ מאד בדרום אפריקה) ואז אני מכוסה מכל שלושת האבות. אברהם יצחק ויעקב

 

[יסמין@]

איזה קטע!

לפני שהגעתי לסוף ההודעה שלך חשבתי לעצמי שחסר לך רק אברהם ואתה מסודר

יש לך באמת סיפור מאוד מעניין. תודה על השיתוף.
שוב חוזרת על ההמלצה לכתוב ספר: שבו תספר הן את סיפורך האישי והן תביע את השקפותיך ודעותיך על נושאים שונים שקשורים לאימוץ וכו'

 

[fatfat]

יסמין באימוץ בארץ ממש לא חייבים לשנות לילד שם

משנים לו שם משפחה. הוא מקבל מספר זהות חדש ולפעמים גם גליון שחרור מבית החולים לאחר הלידה שבו הפרטים החדשים שלו (זה לא ניתן תמיד). שינוי השם תלוי ברצון המאמצים ובגיל הילד.לפעמים מכוונים את המאמצים לשנות שם כדי לטשטש עוד יותר סימנים מזהים אבל לא מחייבים.