יש בזה הרבה מן האמת (בעניין הרקע התרבותי)
ויחד עם זאת חשוב להדגיש שעליתי לארץ כילדה ביסודי, התחתנתי עם צבר שמוצאו אמנם מזרח אירופאי (אגב, בעלי הראשון היה בכלל ממוצא הודי), אך לא רוסי, ושכל ילדינו הביולוגיים צברים. כבר מילדות ראיתי בעצמי ישראלית לכל דבר ואני מרגישה זרות מוחלטת כלפי העולים החדשים מרוסיה בשנים האחרונות, לא מבינה אותם ולא את המנטליות שלהם. אף על פי שטכנית רוסית היא שפת אמי ואף על פי ששימרתי אותה יותר טוב מרוב הילדים שעלו בגילי ושאני משתמשת בה גם לצרכים מקצועיים, מבחינה רגשית אני חשה שעברית היא שפת האם שלי והשפה השנייה מבחינת ריבוי השימוש בה היא אנגלית, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת כמות הקריאה להנאתי. איני מתכחשת, כמובן, לדברים הטובים בתרבות הרוסית, כגון הספרות הנפלאה שלה, שאני ממשיכה להנות ממנה עד היום, אך יחד עם זאת דוחה את הדברים שלדעתי מאוד התקלקלו שם בשנים האחרונות. התרבות שלי היא בראש וראשונה תרבות ישראלית והחברים שלנו ברובם צברים או כאלה שעלו מזמן מאוד, לפני השינוי המנטלי הגדול שחל בעקבות הפרסטרויקה, אשר מורגש בעיקר בצעירים. (אני כמובן לא נגד דמוקרטיזציה של רוסיה - שלצערי שבעקבות עלייתו של פוטין די הלכה פייפן - אבל לצד השינויים לטובה חלו גם שינויים בלתי נמנעים לרעה בעקבות התרופפות מסוימת של התרבות והערכים שהחופש הפתאומי והמשכר הביא עמו). בתי, מבחינתה, כמו שכתבתי, השתלבה מאוד יפה ובאופן מהיר מאוד בתרבות המקומית כי למזלה היא ניחנה בתכונות אופי של חברותיות, פתיחות וגמישות, המתאימות מאוד לתרבות הישראלית דווקא ולהסתגלות מהירה בכלל, ככה שאיכשהו לדעתי היא הרוויחה את כל הדברים הטובים מהשילוב הזה ומצאה בו בדיוק את מקומה. כלומר, דווקא מפני שגם משפחתה החדשה היא לא ממש משפחה רוסית, אלא תוצאה של כור היתוך מסוים, ובזכות אופיה שלה. גם הכימיה המדהימה שהייתה מהרגע הראשון בין אחיה, שהוא ממש בן גילה, והעובדה שהקשר שהתפתח ביניהם הוא אחד הדברים הנפלאים והמדהימים ביותר שיצא לי לחזות בהם, כאילו היו יחד מלידה, תרמה לדעתי רבות לכך שהיא מיד הרגישה בבית. לעולם לא אשכח, איך בגיל שנה וחצי היא ראתה ילד קצת יותר גדול חוטף את המוצץ מהפה של אחיה ומיד התרגזה, חטפה בחזרה את המוצץ והכניסה באהבה רבה בחזרה לפה שלו. זה היה אחד המחזות המרגשים שבהם חזיתי בחיי. וגם לעולם לא אשכח את כינוי החיבה שאחיה המציא לה בערך באותו גיל, שעצם הצליל שלו ביטא אהבה ורוך, שאנו משתמשים בו עד היום.
באשר לשינוי השם - ראשית, לגמרי במקרה השינוי הזה אפשר לנו לקרוא לה בשם שמאז ומתמיד היה חביב באופן מיוחד גם עליי וגם על בעלי והיה חלק מרשימת השמות האפשריים (הקצרה) לבת שתהיה לנו עוד הרבה לפני שחשבנו על אימוץ. הסיבות המשניות: הוא אכן שם ישראלי בניגוד לשם המקורי שנשמע יותר רוסי, וגם יש לו משמעות מאוד יפה בעברית: שם של פרח מקסים. מבחינתנו, השינוי הזה התבקש והקרבה לשם המקורי נראתה לנו כדבר חיובי. שימור הדמיון לשם המקורי לא היה אמנם המטרה העיקרית שלנו ולא היה בהכרח בתכנון מראש, אך הרגשנו שזה יתרון נוסף שבחירה דווקא בשם הזה מעניקה לנו. אגב, בנוסף לשם הזה היה עוד שם שאהבנו באותה המידה, אך הרגשנו שהוא פחות מתאים דווקא לילדה הזאת וגם אין בו כל דמיון לשם המקורי שלה, ובו זכתה הבת הביולוגית שנולדה לאחר מכן.
ויחד עם זאת חשוב להדגיש שעליתי לארץ כילדה ביסודי, התחתנתי עם צבר שמוצאו אמנם מזרח אירופאי (אגב, בעלי הראשון היה בכלל ממוצא הודי), אך לא רוסי, ושכל ילדינו הביולוגיים צברים. כבר מילדות ראיתי בעצמי ישראלית לכל דבר ואני מרגישה זרות מוחלטת כלפי העולים החדשים מרוסיה בשנים האחרונות, לא מבינה אותם ולא את המנטליות שלהם. אף על פי שטכנית רוסית היא שפת אמי ואף על פי ששימרתי אותה יותר טוב מרוב הילדים שעלו בגילי ושאני משתמשת בה גם לצרכים מקצועיים, מבחינה רגשית אני חשה שעברית היא שפת האם שלי והשפה השנייה מבחינת ריבוי השימוש בה היא אנגלית, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת כמות הקריאה להנאתי. איני מתכחשת, כמובן, לדברים הטובים בתרבות הרוסית, כגון הספרות הנפלאה שלה, שאני ממשיכה להנות ממנה עד היום, אך יחד עם זאת דוחה את הדברים שלדעתי מאוד התקלקלו שם בשנים האחרונות. התרבות שלי היא בראש וראשונה תרבות ישראלית והחברים שלנו ברובם צברים או כאלה שעלו מזמן מאוד, לפני השינוי המנטלי הגדול שחל בעקבות הפרסטרויקה, אשר מורגש בעיקר בצעירים. (אני כמובן לא נגד דמוקרטיזציה של רוסיה - שלצערי שבעקבות עלייתו של פוטין די הלכה פייפן - אבל לצד השינויים לטובה חלו גם שינויים בלתי נמנעים לרעה בעקבות התרופפות מסוימת של התרבות והערכים שהחופש הפתאומי והמשכר הביא עמו). בתי, מבחינתה, כמו שכתבתי, השתלבה מאוד יפה ובאופן מהיר מאוד בתרבות המקומית כי למזלה היא ניחנה בתכונות אופי של חברותיות, פתיחות וגמישות, המתאימות מאוד לתרבות הישראלית דווקא ולהסתגלות מהירה בכלל, ככה שאיכשהו לדעתי היא הרוויחה את כל הדברים הטובים מהשילוב הזה ומצאה בו בדיוק את מקומה. כלומר, דווקא מפני שגם משפחתה החדשה היא לא ממש משפחה רוסית, אלא תוצאה של כור היתוך מסוים, ובזכות אופיה שלה. גם הכימיה המדהימה שהייתה מהרגע הראשון בין אחיה, שהוא ממש בן גילה, והעובדה שהקשר שהתפתח ביניהם הוא אחד הדברים הנפלאים והמדהימים ביותר שיצא לי לחזות בהם, כאילו היו יחד מלידה, תרמה לדעתי רבות לכך שהיא מיד הרגישה בבית. לעולם לא אשכח, איך בגיל שנה וחצי היא ראתה ילד קצת יותר גדול חוטף את המוצץ מהפה של אחיה ומיד התרגזה, חטפה בחזרה את המוצץ והכניסה באהבה רבה בחזרה לפה שלו. זה היה אחד המחזות המרגשים שבהם חזיתי בחיי. וגם לעולם לא אשכח את כינוי החיבה שאחיה המציא לה בערך באותו גיל, שעצם הצליל שלו ביטא אהבה ורוך, שאנו משתמשים בו עד היום.
באשר לשינוי השם - ראשית, לגמרי במקרה השינוי הזה אפשר לנו לקרוא לה בשם שמאז ומתמיד היה חביב באופן מיוחד גם עליי וגם על בעלי והיה חלק מרשימת השמות האפשריים (הקצרה) לבת שתהיה לנו עוד הרבה לפני שחשבנו על אימוץ. הסיבות המשניות: הוא אכן שם ישראלי בניגוד לשם המקורי שנשמע יותר רוסי, וגם יש לו משמעות מאוד יפה בעברית: שם של פרח מקסים. מבחינתנו, השינוי הזה התבקש והקרבה לשם המקורי נראתה לנו כדבר חיובי. שימור הדמיון לשם המקורי לא היה אמנם המטרה העיקרית שלנו ולא היה בהכרח בתכנון מראש, אך הרגשנו שזה יתרון נוסף שבחירה דווקא בשם הזה מעניקה לנו. אגב, בנוסף לשם הזה היה עוד שם שאהבנו באותה המידה, אך הרגשנו שהוא פחות מתאים דווקא לילדה הזאת וגם אין בו כל דמיון לשם המקורי שלה, ובו זכתה הבת הביולוגית שנולדה לאחר מכן.
