אחרי הקדמה זו אפשר סוף סוף לרדת לגופו של ענין
אתה מעלה טיעון, הפותח במילים ש"אם רב ימני קיצוני כלשהו רק מצטט הלכה של רצח תינוקות..". תסלח לי, אבל לא היה שם שום רמיזה של "רצח תינוקות", וגם אין שום הלכה כזו, ככה שגם אם מחבר הספר היה רוצה לצטט את ההלכה בעניין, לא היה לו את מה לצטט. אני חוזר וטוען, שמדבריך ניכר (במיוחד הפעם), שלא קראת את הספר. כמו כן, בדבריך אתה לוקח את התיזה שלך ומנסה לבסס אותה על הנחת המבוקש, במיוחד כשאתה פותח את הטיעון שלך במילים: "אם רב ימני קיצוני כלשהו". האם אינך שם לב שזו שוב ירידה לפסים אישיים, במקום התיחסות לגופו של עניין? הרי אף אחד כאן לא כינה אותך "שמאלן קיצוני", ולכן מצופה ממך שגם אתה לא תכנה את אף אחד בכינוי "ימני קיצוני", לפחות לא לפני שהיצלחת לגבש משהו עליו שלא על ידי הנחת המבוקש.
אתה טוען שאותו רב ציטט את אותן הלכות "ביודעו שהלכה זו תיפול על אזניים להוטות". בכך אתה שוב מניח את המבוקש: אתה מייחס לרב את מה שהוא כביכול "יודע", אבל הרי אף אחד מאיתנו אינו בוחן כליות ולב, ולכן הייתי מציע לכולנו להימנע מכך. על כל פנים, מתוך הציטוטים שבספר, אין שום בדל-ראייה, על מה שכביכול "יודע" הרב הזה על מה שיכול ליפול על "אוזניים להוטות" כביכול. מה שיש שם, זה רק ציטוטים מתוך פוסקי ימי הביניים על הילכות הריגת גוי. הספר משתמש במאות ציטוטים, על מנת להוכיח, שלדעת פוסקי ימי הביניים, למרות שבמצבים רגילים ההלכה אוסרת ליטול חיי גוי, הרי (שלדעת פוסקי ימי הבינים) יש מצבים חריגים שבהם ההלכה כן מתירה הריגת גוי (למשל בשעת מלחמה כשהאויב מסכן את חיי החיילים). עוד מצויין בספר, שבכל מקרה, פוסקי ימי הביניים אוסרים על אדם פרטי ליטול את חייו של גוי, ושכל ההתר ההילכתי הוא לממשלות בלבד. יתכן, שכל ההבדל בינינו נעוץ בעובדה (אשר יותר ויותר הולכת ומתבררת כנכונה), שבעוד שאני קראתי את הספר, אתה לא.
אתה שואל "מה דעתך שיתלו פשקוילים ברחבי חוצות שרק מצטטים דין סקילה למי שלא שומר שבת?". כבר היו דברים מעולם, ונפסק על ידי בית המשפט העליון שאין הסתה בציטוט של חוק יבש. האם אתה חושב שרק לשולמית אלוני מותר לצטט את החוק המקראי "מחלליה מות יומת" כדי להוכיח שהיהדות המקורית היא לא הומאנית, ורק למשה גפני אסור לצטט את החוק המקראי הזה כדי להוכיח שהיהדות המקורית היא לא היהדות של שולמית אלוני? אז יש לי חדשות בשבילך: במדינה דמוקרטית, זכותו של כל אחד לצטט חוק מקראי, ולאף אחד אין זכות מוסרית להמציא "קונטקסט" יש-מאין, שיתן גיבוי מוסרי להיכנס למוחו של המצטט ולייחס לו כוונות שאינן עולות מתוך הציטוט היבש. במדינה דמוקרטית, לאף אחד אין זכות מוסרית להפלות בין המצטטים ולומר, שרק למצטט החילוני יש דם כחול, אבל למצטט החרדי יש דם שחור. בזמנו, רפאל איתן (ראש מפלגת צומת) ציטט את החוק הישראלי, הקובע גזר דין מוות על מי שפועל למסירת אדמות המדינה לאויב; אז פנו ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, בטענה להסתה, אבל הוא גילגל אותם מכל המדרגות, בהבהירו שזכותו של כל אחד לצטט חוקים יבשים, כי זו מדינה דמוקרטית, ושלאף אחד אין דם כחול.
אתה טוען "לא מדובר על דיון נטול פניות לשם בירור, מדובר על הסתה בקליפה של בירור". הספקולציה שלך נטולת בסיס, ויותר משהיא מעידה משהו על מחברי הספר, היא מעידה משהו על מי שמעלה אותה: שהוא לא קרא את הספר. לפחות לי (כך מתברר כעת) יש כנראה איזשהו יתרון טכני עליך: שאני כן קראתי את הספר. היתרון הטכני הזה מאד מפריע לי לקדם את הדיון, כי אני מעוניין במצב של איזון טכני בין שני העמיתים לדיון. בקיצור, לאור חוסר הסימטריה הטכנית הזו שביני לבינך, הייתי מציע לך לחסל אותה סופית על ידי כך שפשוט תקרא את הספר, ואחר כך תשוב ותעלה את טיעוניך, שיוכלו אז סוף סוף לצאת מתוך נקודת מוצא של עובדות, לא של ספקולציות, וכך יוכל הדיון שבינינו לשוב לפסים הראויים.
אתה טוען "שהקונטקסט קובע". שוב רואים שלא קראת את הספר, ושאינך מכיר את הקונטקסט של ז'אנר ספרי ההלכה, שהוא הז'אנר שאליו שייך גם ספר תורת המלך. הקונטקסט של ספרי ההלכה, כולל של הספר "תורת המלך", הוא קונטקסט מחקרי נטו (כלומר הצגת ציטוטים, והצגת המסקנות היבשות העולות מהציטוטים), לא קונטקסט של הסתה, ואת זה יודע לפחות כל מי שאי פעם עסק בכתיבת ספרי הלכה או בלימוד של ספרי הלכה, ואת זה יודעת גם הפרקליטות שהחליטה לסגור את התיק.
אתה טוען "המשטרה ירדה מזה כי הרב הימני הקיצוני ההוא הוא ערמומי מדי". גם לספקולציה הזו שלך אין בסיס. בין השאר, היא גם מניחה את המבוקש ("הימני הקיצוני ההוא"). לפחות ההודעה הרשמית של הפרקליטות הייתה, שהתיק נסגר אחרי שהתברר שבספר אין הסתה. לנתונים רשמיים יש תמיד עדיפות, אף אם רק טכנית, על פני ספקולציות בלתי רשמיות, אשר עליהן אין הסכמה כללית, לפחות לא ביני לבינך (ולדעתי גם לא בינך לבין שאר חברי הפורום הצופים בנו כעת אבל את זה אני לא יכול להוכיח ולכן נעזוב אותם לעת עתה).
אתה טוען "בעיני הוא אשם בהסתה חמורה". גם אילו היסכמתי איתך שיש הסתה כשמישהו מצטט את דברי פוסקי ימי הביניים (על מה שמותר לממשלות לעשות בשעת מלחמה ועל מה שאסור להן לעשות), עדין זו לא הייתה הוכחה שהמצטט הזה גזען, שאגב זה מה שהיה להוכיח, כזכור. בלי הוכחה כזו, קורסת התיזה שלך שיש הבדל בין האיסלאם הפונדאמנטאליסטי ליהדות הפונדאמנטאליסטית, מבחינת ייחוס תכונת הנאציזם להן.
אתה טוען "וכאשר קם באומץ איש צדיק כליבוביץ' ואומר ביושר ובגלוי...אלו הם יהודו-נאצים. אתה מזדעק". גם ממך היה מצופה להזדעק, שהרי מדבריך האחרים עולה שגם אתה מסכים שהם לא יודו-נאצים. האם אתה רוצה שאוכיח לך (אוביקטיבית ולא רק התרשמותית) שככה עולה מדבריך שלך? אז הנה: מצד אחד טוען "לאיסלאם הפונדמנטליסטי עדיין חסרה תורת גזע כדי להיקרא נאציזם", ומצד שני אתה טוען "לגבי ההשוואה בין אפשרות המרת הכופרים ביהדות ובאיסלם - מקובלת עלי הערתך שגם ביהדות הדבר כך". מ.ש.ל. לכן, גם ממך היה מצופה להזדעק נוכח דברי ליבוביץ! אז אני חוזר ומעלה בפניך את מה ששאלתי על ליבוביץ: איפה מוצאים אצל יהודיים משהו שמזכיר יודו-נאציזם? לדעתי, הכל ספוקלציה בלבד, שיותר משהיא מעידה משהו על נאשמיה, היא בעיקר מעידה על מה שחבוי במוחם של המעלים אותה.