אולה, אמיגוס

[azaria]

על זה אמרנו בלימודי המתמטיקה...

בסתירה!

 

[*superstar*]

כן אני יכולה לבחור אבל..

לא נותנים לי. אמא עושה סרטים. אבא גם עושה סרטים. כבר הרבה זמן (עוד לפני התיכון) אני מנסה לעבור אבל התשובה היא תמיד "לא". עכשיו אני כבר לא יכולה לעבור לעיר אחרת ולבית סםר אחר כי זאת שנה אחרונה שלי. התכוונתי שיש לי אחים ממנו.. זה די ברור שגם מאמא שלי..

 

[yanivca]

כן, אבל...

זה ברור שזה מאחד ההורים הביולוגיים, והורה חורג, לא

אז היא רק ציינה שזה מהאבא החורג (אחרי הכל, האבא החורג והאבא הביולוגי לא ממש יכלו להביא ילדים, נכון

)

 

[תמיד שניה]

מתוקה שלי

אני רואה את זה בדיוק מאותו צד שלך ומהנסיון שלי אני יכולה להגיד לך שבשבילך,בשביל השקט הנפשי שלך,בשביל שלא תאבדי את כל הנעורים המקסימים שלך על מלחמות חסרות סיכוי שווה לוותר לפעמים. נשארה לך עוד שנה עד הגיוס,את יכולה להעביר אותה בשלום עם אמא,ועכשיו בקשר לאבא שלך,יש לו חברה? אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא גר לבד,אז מה יקרה עם עוד חודשיים הוא יפגוש מישהי שלא תאהבי? תחזרי לאמא? תתחילי את הפינג פונג הנוראי הזה של להחליף בית כל כמה חודשים?בסוף תשארי בלי בית בשום מקום,ותאמיני לי שזה לא מה שאת רוצה. בקיצור,אין לי רחמנות להורים שלך,הם את הבחירות שלהם עשו והם צריכים לקחת אחריות ולהתמודד עם התוצאות של הבחירות הללו,אבל ליבי יוצא אלייך,אל התסכול הנוראי ומעגל הרחמים העצמיים הזעם והעלבון שבתוכו את מתגלגלת ואין מה לעשות,רק אם תוותרי ותקבלי ותשלימי עם העובדות תמצאי קצת שקט בלב אנחנו לא יכולים לשלוט על מה שאחרים עושים,אבל אנחנו כן יכולים לשלוט על עצמינו,על המעשים שלנו על המילים שלנו וכן גם על התסכולים שלנו. תעשי שלום עם עצמך ועם ההורים,במלחמות שכאלו אין מנצחים.

 

[rolan]

תמיד שניה - הפעם את הראשונה ../images/Emo45.gif

 

[*superstar*]

אני מבטיחה לך שלא אני היא זאת

שמתחילה את כל המלחמות האלה. אני עושה מה שאני יכולה להתחמק מזה אבל הוא לא נותן לי. אני מצידי לא פונה אליו והוא מצידו לא פונה אליי אבל שהוא כן פונה אליי זה צעקות. תסלחו לי מאוד אבל נשבר לי.

 

[תמיד שניה]

את לא התחלת אותן

אבל אצלך הכח לסיים אותן

 

[עוד קרן אור]

כל כך מוכר

הדברים שעדי כותבת מאד מוכרים לי. אני שומעת אותם המון מהפרימדונה שלי. כמעט באותן מילים - די מדהים. "זה לא אני שמתחילה במלחמות, זה הוא. אני לא פונה אליו אבל כשהוא פונה זה רק בטענות (אצלנו זה לא תמיד צעקות...); זה לא אני, זה הוא." עדי יקרה, לא לגמרי ברור שנקודת המבט שלך היא היחידה האפשרית. ייתכן שאם היינו שומעים את בעלה של אמא שלך, הוא היה אומר דברים אחרים. יכול להיות אפילו שהוא לא כל כך גרוע כמו שהוא מצטייר מההודעות שלך. למרבה הצער, אני לא חושבת שיש משהו שיכול לגשר לחלוטין על הבדלי הגישות של הורים ושל ילדים, ועל אחת כמה וכמה במשפחה מורכבת. את ויניב כתבתם פה הרבה על כך שאל להורה הלא-ביולוגי לקחת סמכות על הילדים. אני לא מסכימה עם זה. יש סמכויות מסוימות למבוגרים שבבית, בין אם הם הורים ביולוגיים ובין אם לאו. זה בכלל לא משנה שהאקס שלי, למשל, מתפקד בסדר גמור - הוא לא גר אצלי בבית והוא לא מחנך את הילדים ביום יום. בוודאי שלבעלי, אבא של הילדים הקטנים, חייבת להיות סמכות - גם על הגדולים, ולו כחלק מהדרך שאנחנו מחנכים ביחד את הילדים הקטנים. (אני יודעת שיש רבים פה בפורום שלא מסכימים אתי, דרך אגב, אז אל תרגישו לא בנוח.) אני גם יודעת שהרבה מאד פעמים הבלגנים שנוצרים בין ילדים ביולוגיים להורה לא ביולוגי לא נגרמים בגללו... ודי לחכימא ברמיזא. אני מקווה ששנת הבגרויות שלך תעבור לך קל, ושהמעבר לבית אבא, כאשר הוא יקרה, יענה על כל ציפיותיך.

 

[rolan]

עדי ויניב - מי שולט בגורלו של מי../images/Emo35.gif

גם לי ילדות בגילכם, אחת כבר חיילת, השניה בת 17... אני רוצה לתת לכם דוגמא ממש ממש טריה, מאתמול בערב... הבת הקטנה שלי מאוד זקוקה לתשומת לבי, ואני נותנת לה אותה באהבה רבה ובכמויות גדולה. היא ממש דורשת אותה ואפילו אמרה בהזדמנות, שכניסת בן הזוג שלי לחיינו השפיעה עליה רע מאוד... והנה הדוגמא עד כמה מוכנים הילדים לוותר למען הוריהם: אתמול היתה אצלה חברה שהגיעה עוד ערב קודם. כל היום הן היו סגורות בחדרה ובחדר העבודה מול המחשב. גם בשעות שאני הייתי לבד, גם בשעות שהרגשתי רע מאוד, לא ניגשה אלי בתי ושאלה אם אני זקוקה למשהו... כאשר ביקשתי כדור נגד כאבים, הגיעה, נתנה לי אותו והלכה לעניניה.... מאוחר יותר, קראתי לגדולה שתבוא כדי לקחת אותי לרופא... היא אכן באה, הסיעה אותי דאגה וטיפלה בי במסירות רבה. בלילה מאוחר, שתיהן הלכו לעניניהם ואני נותרתי לבלות את הלילה לבד בבית. דרך אגב, אני חושבת שזה בסדר, נכון וטבעי לגמרי, הן לא צריכות לוותר ולשבת איתי בבית... בן זוגי שוהה בימים אלו בנסיעת עסקים בחו"ל, אם היה כאן, פני הדברים היו נראים אחרת...בוודאי שלא הייתי נשארת לבד ולא הייתי זקוקה לעזרה... אם לא היה לי אותו בכלל.... הדברים היו נראים כך, כמו שסיפרתי. אני גם יודעת כבר, שאת היום הזה, אני הולכת לבלות לבד עד שובן אחה"צ או בערב... אז תגידו לי יניב ועדי - מה הייתם עושים?

 

[*superstar*]

סביר להניח שאותו דבר אני לא מכחישה

אבל לא הייתי עוזבת אותך לגמרי לבד. הייתי בסיטואציה הזאת כבר.

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo42.gifרולן את צודקת

שדאגת ילדים הם לא כמו של בן זוג או שפשוט הן רגילות שיש מי שדואג לך. אצלי הילדים ממש עוזרים ודואגים גם בלי שאצפה כי הם יודעים שאני אתם עד הסוף והם איתי. אינני אומרת שלא עדיף שבן זוג יטפל כי ברור שהטיפול שלו שונה.וזאת בתנאי שהוא בן זוג כמו אוהי.........

 

[מיקימאוס43]

וואו רולן,

כמה שאת צודקת לא חשבתי על זה כך, בחיי איך ששתארת את זה. אני מהרגע שהן נולדו מטפלת בהן באופן הכי ברור שאפשר (אין כזה דבר לצאת לבלות ושאחת מהן תשאר חולה בבית, למשל) ויתרתי על כל כך הרבה דברים למענן(בור לא? אני אמא שלהן!) ואף פעם לא ציפיתי בפה מלא להחזר , אבל בתוכי, עמוק כמובן, זה מה שהייתי רוצה . אבל בלי בן זוג הייתי אבודה מזמן. אז מה את אומרת? בעצם לדאוג לעצמנו משום שהילדים קודם כל חושבים על עצמם? מה עושים שלא יהיו אגואיסטים? כי את תיארת מצב שקורה לי גם בבית! אפשר לשנות או לתקן? יש טעם? ולהלחם על הקשר עם בן הזוג, אם כמובן הקשר גורם לך אושר? כי פעם חברה אמרה לי הילדים גודלים וגם את ואם לא תעשי משהו בעניין עכשו אולי אח"כ יהיה מאוחר כי מי ירצה אותך כשאת בת שישים?!

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo22.gifובאה אמרת חכם ומסכמת

אמא אחת יכולה לגדל 10 ילדים עשרה ילדים אינם יכולים לגדל אמא אחת. אבל אצלי הילדים באמת מקסימים.אם כי באמת לכשיתחתנו כנראה שבכל זאת אהיה בבעיה אם לא אמצא את מי לסעוד לעת זקנה ומי שיסעד אותי. נקודה חשובה מאד למחשבה העלת רולן

 

[noamic]

מה בדיוק את מתכוונת כשאת אומרת

איפה היא היתה בשבילי 8 שנים אחורה ? האם מבחינת הזמן שלא הקדישה לך ? או שלא עמדה לצידך מול בעלה ? האם פעם דרשת בתוקף שבעלה לא יפנה אלייך בצעקות ? ומה היתה התגובה ? האם איו שום בסיס צודק לדרישות שלו ממך ? אולי תבקשי שאת כל הערותיו אלייך יעביר דרך אמא ? האם אמך חלשה מידי מולו ?

 

[*superstar*]

כן. על הכל.

הוא פשוט לא שם עליי.

 

[noamic]

פשטני מידי למצב כל כך מורכב.

האם ניסית לבקש מאימך ללכת ליעוץ משפחתי מקצועי - שבן אדם מקצועי יחווה את דעתו על המצב ואולי יהיה לך לפה ?? (עם סגול) ואם התשובה לכל שאלה שלי היא שאף אחד לא שם עלייך ועל מחשבותייך ועל רצונותייך, ועל בקשותייך, - אז אין לך מה לחפש שם בכלל. קחי נשימה עוד שנה צאי מהבית וחפשי את אושרך במקום אחר. מאד כואב שכך הוא -שילד לא מוצא את מקומו בביתו שלו, אבל כל מקרה לגופו - ואכן מסתבר שלא עם כל הורה אפשר לדבר, ולא כל אחד קשוב, ולא כל בן זוג רגיש למצב. בקיצור - אין שום הכללות. ולכן אין תשובות לשאלות מורכבות. התשובה היא כל מקרה לגופו !!! ובכלל יש המון דוגמאות של ילדים להורים טבעיים שמרגישים כמוך ורוצים לברוח מהבית כי אף אחד לא שם עליהם ולא מבין אותם וצועק ודורש, ואולי בכלל הסימפטומים שלך קשורים למרד הנעורים ובכלל לא לאב החורג ? הרי לא שמענו את הצד שלו ?? אולי ???[ בקיצור - קשה לענות בלי לראות במדוייק את כל התמונה. ולהכיר את הדמויות הפועלות.

 

[blonda3]

תגובה=תהפכו את המילה

אמא למילה אבא וזה בדיוק מה שהבת שלי מרגישה.....

 

[noamic]

שלום לך.

יש לך חתימה יפה. בן כמה אתה ? איך ורדה רזיאל אומרת - מה בדיוק אתה שואל ??? מה אפשר לעשות עם מה ? עם הבן זוג החדש של ההורה ? (להעלים אותו...) עם העובדה שההורה הביולוגי תומך בו לפעמים ? (אולי הוא צודק ?) עם זה שלפעמים רבים ? (אלה החיים...) עם זה שהילדים מסרבים להכיר ולקבל את ההורה החדש או את סמכותו ? (תלוי במערכת היחסים הכוללת והתשובה צריכה להיות לגופו של מקרה) מה אפשר לעשות ? לאהוב לקבל להבין

 

[הפרי האסור 2003]

במצב כזה

לערון שיחה עם כל הצדדים קרי בת/בן הזוג ההורה הביולוגי ואחים/אחיות אם יש בהן מסבירים להם מה עובר עליך וכיצד אתה מרגיש.

 

[*superstar*]

לא עוזר. מניסיון.