אולה, אמיגוס

[הפרי האסור 2003]

אין לי עצה יותר טובה עבורך

אני חיה עם זה

 

[*superstar*]

את הורה או ילד?

 

[הפרי האסור 2003]

שניהם

יש לי אבא ולו יש בת זוג. יש לי אח וחצי אחות. בנוסף, יש לי בן זוג שלו יש ילד. השלמתי את המצב השורר עם אבי. במערכת היחסים שלי עם בן הזוג והילד הכל נהדר

 

[הפרי האסור 2003]

השלמתי את = עם

 

[*superstar*]

אז יש לך מזל

 

[הפרי האסור 2003]

לא הייתי אומרת

שהמצב עם המשפחה של אבי מסבה לי מזל...

 

[*superstar*]

גם אני לא אבל אני מתכוונת לזה שאצלך

הכל רגוע.. או לפחות זה מה שהבנתי מההודעות שלך

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo22.gifאז אני שוב מקבלת חיזוק

לדברי.אין לי מה למהר עם זוגיות חדשה בתוך הבית. הילדים יגדלו ואז אפשר יהיה לשתף שותף חדש בבית ממש. אני שוב ושוב מקבלת חיזוקים לדעתי

 

[תמיד שניה]

סליחה לפוצץ לך את האשליה

אבל לקבל בן זוג חדש לאמא קשה בכל גיל,גם בגיל 30.ואם הבחירה שלה לא מספקת אותך(ובדרך כלל אף אחד לא מספיק טוב בשביל ההורים שלנו)אז זה בכלל יותר קשה בגיל מבוגר לקבל את העובדה שהאמא בחרה בחירה שגויה כשהזעזוע המשפחתי הזה קורה כאשר הילד עדיין ילד ,בחסות ומשמרת הוריו המשפחה נאלצת להתמודד עם הקושי וסופו של דבר,ברוב הגדול של המקרים,גם להתגבר על הקושי,כאשר הזעזוע בא כשהילדים כבר לא גרים בבית ואין לכם אינטרקציה קבועה עלולים להוצר בינכם משקעים הרבה פחות ניתנים לגישור ועלולים מפאת גיל ומרחק אפילו להביא לנתק ולהתקררות מקפיאה ביחסים בין ההורים לבנים אם הם התרגלו שאת מקריבה את כל חייך בשבילם אין שום סיבה שהם יצליחו להבין בגיל מבוגר למה בכלל את רוצה חיים.

 

[אסתיהאחד]

ככל שמתבגרים מעבר לעשרים

ובונים משפחה ומבינים מה היא תורמת וגם האהבה וניתן לדבר יותר בהגיון נראה לי שהילד המבוגר יבין יותר. חוץ מזה עם יש לו כבר משפחה והוא עצמו עסוק בפרנסת בתו וכו הוא פחות מפנה זמן ומעסיק את עצמו במעשה הוריו. אני סתם מעלה מחשבות ויכול להיות שטועה

 

[הפרי האסור 2003]

רגוע באיזה מישור?

יש דברים הנסתרים מתחת אל פני השטח ולעיתים הם יותר מידי קרובים לפני השטח ומאיימים לצוף.

 

[*superstar*]

גם נכון

 

[תמיד שניה]

למזל אין שלום קשר פה

 

[תמיד שניה]

שלום=שום

 

[סול11]

להיות חכמים

נכון שקיים קושי מסוים בקבלת בן הזוג של האב או האם.ולמרות הקושי עליינו לנהוג מחד העדינות ומאידך בתקיפות.וכל זאת תוך כדי שיחה והסבר לילד(בהתאם לגילו)שלמרות שיש לו קושי בפרידת ההורים,ובניית מערכת זוגית חדשה על עם בן זוג זר לילד.זהוא מצב נתון שאין בידי הילד לשנותו. ובאם חשוב לו שלאמו או אביו יהייה טוב עליו להכיר טוב יותר את בן הזוג לפני שיקבע את יחסו.בכול מקרה לבקש מן הילד להתייחס בכבוד לבן הזוג. ואין כל זה פוטר את בן הזוג מלהתייחס אל הילד בכבוד סבלנות וסובלנות. מאמין אני שאם ננהג בשיקול דעת וכך גם בן הזוג יבוא הכל על מקומו.

 

[*יערית]

שלום ליניב ועדי../images/Emo140.gif

מאחר וכל מילה שלי תתגמד לאור הדברים המצוינים והחכמים שנכתבו כאן, מאחלת לכם חיים טובים יותר בצל המורכבות האישה של..חברה של..והחיים שלכם

 

[yanivca]

ושוב שלום, וקצת פירוט:

לפני הכל - אני בן 19 וחצי, בצבא. לכן לא הייתי כאן כל השבת (כל פעם הדיונים האלה שאני פותח הם לפני שבת..

) ועכשיו, לתוכן ההודעה (או ליתר דיוק - תגובות לכולם): 1. אם אני לא טועה, התבקשתי ע"י אחד ממשתתפי הפורום להרחיב על המצב של אבי וחברתו לחיים, אז גם אם לא - הרי לכם: ההורים שלי ביחסים נהדרים, ואני גר עם אימי. מעט זמן, יחסית, אחרי הגירושין, אבי מצא לו "חתיכה חדשה", שבהתחלה נראה כלא יותר מאחת כזאת. מהר מאוד התברר שהיא אישה מאוד נחמדה. למיטב ידיעתי זה היה יותר בזכות האחים שלי, שהיו הרבה יותר פתוחים, ואני פשוט נגררתי אחריהם. כך או כך, כל הסיפור יצא לטובה (לאחרונה, אני מתחיל מעט לערער בנחמדותה של הגברת, אבל מאז ועד היום עברו כמה שנים טובות, דברים השתנו, והכי חשוב - אני התבגרתי והתחלתי להבין). 2. כולכם באמת מדברים פה יפה על "לדבר עם ההורה הביולוגי/חורג" ולהסביר לו, הרי "בטוח הוא יבין", "צריך להלבין את המצב ביניכם", ועוד כהנה וכהנה דברים. אך אתם שוכחים כמה דברים בסיסיים מאוד - (א) זה נחמד לקוות שהכל התסדר רק בדיבורים, באמת. (ב) ודבר יותר חשוב - העובדה שאתם, כהורים, כותבים בפורום הזה מעידה על אכפתיות, על שגריר של רצון טוב שיש בכל אחד מכם באיך להפוך את היחסים שלו ל*מעט* יותר טובים, ואולי גם, אם אפשר, על הדרך ככה, לייעץ לאחרים מניסיונכם. אתם נכנסים לפורום הזה. לכם אכפת. לא כולם כאלה. לא כולם חושבים דבר ראשון על טובת על הילידם, וגם אם הם חושבים שהם כן, לפעמים זה אובד להם בדרך לעבודה ו/או בחזרה לבן הזוג. כולכם באים מבסיס דומה - של אכפתיות אמיתית, עמוקה, מהלב. וזאת גם נקודת ההנחה שלכם - משהו בסגנון "למי לא אכפת מהילדים שלו?". אבל אתם שוכחים שאתם "קהילת המובחרים" שבין ההורים במשפחות מרוכבות, ואתם פה מרצונכם ומכוונותיכם הטובות. 3. בקשר למה שnoamic אמר - אני אתחיל ואומר שאף פעם לא אהבתי את ורדה רזיאל ז'קונט. היא נורא ממורמרת. וגם אי אפשר לפתור כל בעיה משיחה של 2 דקות בטלפון. והכוונה בשאלה שלי הייתה "מה אפשר לעשות כדי לפתור את המצב הזה שההורה החורג והילד אינם מסתדרים?", כמובן. השאלה הזאת, מסתבר מהודעתך, מתחלקת לכמה חלקים (שבינהם גם "מה לעשות עם זה שלפעמים רבים?", או "מה לעשות עם העובדה שההורה הביולוגי תומך בחורג לפעמים?" וכו'). זה לא חכמה לכתוב "אולי הוא צודק?", כי באותה נימה "אולי הוא טועה?". אי אפשר לדעת, והרעיון בשאלתי היא לא לפסול את ההורה/ילד, אלא למצוא באמת ובתמים פתרונות למצב הזה. יש הבדל של שמיים וארץ בין "אולי הוא צודק?", ולבין "אולי תקשיב מה כן יש להורה לומר, ולשקול את דיעותיו בצורה רגועה, שקולה ואובייקטיבית יותר?". 4. בהמשך לאותה הודעה של noamic - קורה שגם ההורים חלשים אל מול בני זוגם. כמו שקורה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) שיש אשה שחלשה אל מול פני בעלה המכֵּה, או "סתם" נערה שחלשה אל מול בן זוגה (דבר שלעיתים נגמר בניצול, ולעיתים לא). 5. בקשר לאחת מהודעותיה של rolan - גם כשאימי התגרשה מאבי, אז אביה (סבא שלי, כלומר) נשם לרווחה. בהתחלה הייתי בהלם מההסתייגות שיש למשפחה מצד אימי למשפחה מצד אבי (רק יותר מאוחר התברר לי שזה רק סבא שלי, ובתחילת הגירושין גם הייתה זאת אמא שלי שאמרה דברים שלא במקום), אבל אחרי זה, כשאני נפרדתי מחברה שלי, אמא שלי נזכרה להגיד לי "במילא היא לא התאימה לך". אולי כדי לנחם, אולי כי ככה היא באמת חשבה. אז הבנתי שזאת לא חכמה גדולה להיות חכם בדיעבד, גם אם הכוונות באמת היו טובות ("ואם הייתי אומר היית שומעת לי?", כמו שאביה של rolan אמר יפה מאוד בלי שיידע שיום אחד המשפט הזה עוד יהווה בסיס לדיון). 6. ובקשר להודעה אחרת של rolan המדברת על בנותיה - אני לא מצדיק את התנהגות בנותייך (או לפני המציאות, גם את התנהגותי במצבים דומים), אך לצערי טבעו של המין האנושי הוא לקבל דברים מסוימים כמובנים מאליהם - כמו עצם נוכחותה של אמא. הורים, לעומתם, יודעים מה זה לטפל בילד, לגדל אותו, ולא פחות ולא יותר - לתת לו חיים. במלוא מובן המילה. שכן, בלי הדאגה האמהית שלהן, לא היה מתפתח התינוק וגודל. ובוא באה תמיד שניה (שמשמה אפשר להבין שהיא בת הגרה עם הורה חורג

) ופגעה בול בציטוט "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא". ובדיוק לזה מתכוון המשפט - לכך שאם תיתן את כל כולה רק על מנת לראות את ילדה גדל, מתפתח ומתבגר, וזה זה מה שמסב לה את האושר, ולא ב"טובה תחת טובה" מצד הילדים (המשפט עלול להשמע כמו "לצאת מידי חובה" מצד הילדים, אך לא לזה התכוונתי. אלא לזה שלא מה שהילדים עושים לאם הוא עצם מהותה של אם, אלא העובדה שהילדים שם, והם באו ממנה. אמהות - בתור ילד, אתן רשאיות לתקן אותי אם אני טועה

). 7. תמיד שניה אמרה משפט יפה לעולם יפה - "אצלך הכח לשנות את זה". הסכסוך בין עדי לאביה החורג לא התחיל אתמול ולא שלשום, אלא התחיל, כמו שהיא אמרה לפני שנים מספר (שמונה, אם אני לא טועה?) את לא מצפה באמת מילדה בת, נגיד, 14-15 שתקום נגד אביה החורג, נכון? או, ליתר דיוק ש"תתעלה עליו" בבגרותה, שכן היא סך-הכל בת 15. הדבר קשה מנטית בצורה יוצאת מגדר הרגיל לילד שצרותיו אמורות להסתכם במבחן בלשון שיש לו ביום שלישי. אני לא יודע אם אני הייתי מצליח לעמוד בזה. 8. אסתיהאחד גם אמרה (אמרה, נכון?) משפט נכון: "הורייך אמורים לכבד את רצונך". ואם להשתמש בשפה הצבאית הידועה לי מקרוב כל-כך: אמור זה שם של דג. אמורים

אני מסכים איתך ביותר ממאה אחוז. עכשיו לכי תשכנעי אותם שהם צריכים לעשות את זה. ודבר אחרון, בעניין דומה - 9. דובר רבות על זכותה של הילדה להחליט איפה לגור ו/או על חובתם של ההורים לקבל את רצון הילדה, אבל במידה וההורים לא באמת מתחשבים ברצון, הדבר צריך לעבור דרך הליך משפטי (אחרי הכל, בשורה התחתונה, זה לא הילדים אלה שבפועל יוזמים את ההעברה, אלא ההורים, לפי בקשת הילדים). ויש לי ספק גדול בקשר ליכולות שיש לילדים לעבור הליך כזה, בעיקר לאור הסמליות שיש לדבר כזה שילד יוצא ככה בפומבי נגד הורה שהוא אוהב (ואנחנו עדיין מדברים כאן על מצב שהילדים בבסיסם אוהבים את ההורים, ולא שיש בינהם שנאה אמיתית, כמו שלעיתים שומעים, לדאבוני). וזהו, להפעם. מצטער על האורך של ההודעה, אבל היה לי הרבה מה להגיב להרבה אנשים. מקווה שנשארתם עד הסוף

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

יניב ../images/Emo51.gif

תודה יניב , תודה על אמירה שמיטיבה להבהיר לנו "הבוגרים" את מורכבות החיים שלכם מתבגרים יקרים. אני מוריד הודעתך "להדפסה" והולך ללמוד אותה. יש בה הרבה טעם לי - לרבים מאתנו. ושוב תודה. יוסי

 

[עוד קרן אור]

ואני שוב נתפסת לדבר אחד מתוך המגילה

יניב, דברת על אלה מאיתנו ששמים את טובת הילדים במקום הראשון. אני מאד מתקוממת נגד זה. איכות ההורות שלנו לא נמדדת ביכולת שלנו לשמים את הילדים במקום הראשון. זה לא בריא לאף אחד. גם להורים יש זכות להיות במקום הראשון (וברור לכולם שאני לא מדברת על מצבים של חיים ומוות, כמו לא להאכיל, וכו' - אלא על המצבים כמו שדברו פה לא מזמן, בהם הורה בוחר לא להכנס לזוגיות שנייה, למשל, "למען הילדים," ודברים דומים. נחמד לדעת שאתה חושב שאנחנו "מהטובים" בגלל שאנחנו נכנסים לפה ומדברים על העניינים. אבל לא כולנו חושבים שטובת הילדים קודמת לטובתנו. אני חושבת שאם אני אשים את טובת הילדים תמיד לפני שלי, זה יהיה בזבוז זמן, כי בסוף תהיה להם אמא מרירה, מאוכזבת, עצבנית ומתוסכלת, שלא תיטיב עם אף אחד. כך שזה לא יהיה באמת לטובתם, נכון? עוד דבר אחד (אז נתפסתי לשניים). אתה מדבר על כוחה של נערה בת 15 להילחם או לשפר את מצב המלחמה עם הורה חורג. הו הו כמה שאתה טועה. יש לנו אחת כזאת בבית (בת 14). היא שועלית קרבות ותיקה, בעלת יכולת אסטרטגית של הדוכס מוולינגטון ונטייה להיות צודקת בערך כמו נפולאון. מנהלת מערכות דגולה ומשקיענית, בעלת יכולות נפלאות בכל התחומים - אפילו יכולה לנסות לחיות בשלום עם הלא-אבא הלא-ביולוגי שלה, כשהיא טורחת לטרוח לנסות. זה לא קורה הרבה, למרבה הצער. אל תמעיט בערכן של בנות העשרה, יש להן הרבה יותר כוח ממה שנדמה לנו!! לוקחת דוגמא מהחתולית ומודיעה: קרן לוקחת קפלס"ט ונכנסת למגננה.

 

[yanivca]

הדברים הקטנים

הם אלה שעושים את ההבדלים הגדולים

לא אמרתי שאתם מה"טובים" כי אתם שמים את טובת הילדים לפני טובתכם האישית, אלא אתם מה"טובים" כי אתם באמת מנסים לשפר את מצבכם ע"י דיון ורצון טוב. מעולם לא אמרתי, ואני לא חושב שאני חושב ככה (לא בטעות), שטובת הילדים צריכה לבוא לפני טובת ההורים בכל מצב. את דיברת על בת 14 שמנסה בכל כוחה לחיות בשלום, אם הבנתי נכון. וזה לא נשמע כאילו שהאב החורג (האב הוא החורג?) במקרה שלך יתנגד לדבר כזה. הרבה יותר קשה להאבק שמישהו שלא מעוניין בקשרים טובים, או אדיש אליהם. בעיקר לילדים. זאת דעתי, ואת לא חייבת לקבל אותה. וציינתי גם את דעתי, שאני לא חושב שאני הייתי מסוגל לעמוד בזה. אולי יש כאלה שהיו יכולים...