אז ככה...... בהמשך להודעה הקודמת שלי

[ai21]

נכון. למעשה - בנישואין מתפקדים אין סיבה להימנע משינה בלילה

אני ואשתי פשוט החלטנו על משמרות.
בימים בהם הייתה עייפה - או שהיא הלכה לישון מייד כשהגעתי הביתה,
וכשהיא התעוררה הלכתי לישון,
או להפך - הלכתי לישון מייד, וכשהיא התעייפה היא העירה אותי והתחלפנו.
ובמחלות - בדיוק אותו דבר.
&nbsp
אבל מי שלא עושה משמרות כאלו - ובעקבות כך אשתו מגיעה לאפיסות-כוחות,
יכול להתבכיין כמה שירצה על "חוסר אינטימיות" ששלחה אותו לזונות.
מה ששלח אותו - זאת העצלות וחוסר ההתחשבות.
&nbsp
&nbsp
וגם לגבי חוסר האינטימיות:
גם אישה בהריון וגם אחרי לידה, יכולה להתחבק, להתנשק, להתמזמז, ואפילו להתענג ולענג ידנית.
וזה אפילו רצוי.
לא הכל סקס,
וכשיש אינטימיות גם הסקס חוזר די מהר.

 

[אורחת11111]

תאורטית אני מסכימה, אך בפועל

אני בכל מקרה הייתי מתעוררת, גם אילו בעלי היה קם. ככה אני בנויה, יש לי שינה קלה מאוד, ודיברתי עם הרבה נשים שאצלן זה ככה, וכל תזוזה או בכי של תינוק הן שומעות, גם אם הן בחדר אחר, וכבר לא מסוגלות לישון. במיוחד נשים שממילא צריכות להיניק. אז אצלנו במשפחה זה עבד קצת אחרת, לא בגלל חוסר שיתוף פעולה, אלא כי ידעתי שאני ממילא מתעוררת מכל פיפס ושום דבר לא יכול למנוע זאת, והוא מתעורר רק אם מעירים אותו במיוחד, אז בשביל מה ששנינו נסבול? אז הוא היה מוצא את הדרך לעשות כל מה שהוא יכול מצדו כדי לתרום את חלקו בזמנים ובדרכים אחרות. כאמור, אצל כל זוג זה עובד קצת אחרת כי לא כל בני האדם זהים, אך העיקר שזה יהיה מתוך הדדיות, תיאום, התחשבות ושיתוף פעולה. זו הפואנטה העיקרית כאן, ולא הפרטים הקטנים של איך בדיוק זה בא לידי ביטוי בפועל במשפחה זו או אחרת. ובגידה מאחורי הגב של האישה זה בדיוק ההפך מזה.

 

[ai21]

בפועל - זו לא סיבה להגיע לתשישות.

אסור להגיע לתשישות - וזה לא תורם לאף אחד
כי כשבאמת לא ישנים - ממש מתחרפנים ונגרם נזק פיזי והילד והבעל סובלים
והכל סתם.
&nbsp
עם 2 ילדים - אשתי באמת הזדקקה לזה יחסית מעט, כי לא הייתה עייפות. ולפעמים כשחזרתי מהעבודה היא ישר נרדמה - אבל מעט.
אבל עם האמצעית (תמיד זה הסנדביץ'

) - זה פשוט לא נגמר,
ובשלב מסויים אשתי העירה אותי כדי לסייע בהרדמה - כמעט בכל לילה. כך ששנינו נקבל שינה חלק מהלילה (ואז הלכתי לישון מוקדם - בלי עייפות מצידי).
ואז גם כשהצלחתי - ישנתי בחדר עם הילדה, מתעורר מהפיפסים שלפני הבכי, מוכן לארגן במהירות בקבוק,
ושתי דלתות החדרים היו סגורות - כך שלא היה סיכוי שאשתי תתעורר מהפיפסים.
כי התעוררות במצב כזה - משמעה תשישות

 

[אורחת11111]

כמובן שאין סיבה להגיע לתשישות אם יש יכולת לישון.

אך מה אם לא מצליחים לישון ומתעוררים מכל פיפס ולא יכולים להירדם חזרה? וזה לא קשור ללידה, מאז שהייתי קטנה הייתה לי שינה מאוד קלה. זו לא אשמתו של איש. הרבה גם תלוי בתינוק, יש תינוקות לא בכיינים ומהר מאוד מתחילים לישון בשקט לילה שלם. הייתה לי אחת כזו, הבכורה, ואז באמת לא הגעתי לתשישות בכלל. אך היו כאלה שלקח להם כמה חודשים טובים להגיע לשנת לילה פחות או יותר סבירה, והיה גם אחד, השני, שפשוט בכה כל הלילה ברציפות במשך חודשים, ולא יכולתי להירדם כלל. הייתה לנו גם דירה ממש קטנה ולא היה בידוד של רעש, אז לא עזר לי לישון בחדר נפרד. ניסינו בהתחלה שפעם אני אקום ופעם הבעל, אך זה לא עזר לי כי התעוררתי ולא נרדמתי מהקולות בכל מקרה, אז הגעתי למסקנה שעדיף שלפחות אחד מאיתנו יישן, אם אני לא יכולה לישון ממילא.

 

[אורחת11111]

הנקודה היא שאם מתחתנים צריכים להיות שותפות ואמון.

ברור שלצורך העניין לכל משפחה זה עובד קצת אחרת. אולי במשפחות מסוימות אפילו גבר הוא זה שלוקח חופשת לידה, או שמחליטים שלילה אחד הוא קם ולילה אחד היא קמה, או כל סידור אחר שמוסכם ועובד לשניהם. מה שחשוב הוא שהכול נעשה בתיאום, התחשבות בצד השני ושיתוף פעולה. הגישה של "אשתי לא הכינה אוכל ולכן אלך למסעדה לבד" לא מעניינת אותי כמחקרה פרטי שקרה, אלא כמייצגת גישה כללית חד צדדית, שבה בן הזוג חושב רק על הצרכים האישיים שלו ועל סיפוקם, ולא מתחשב במצב ובצרכים של אשתו. זו רק דוגמה פרטית של גישה כללית שבה אין שותפות, התחשבות והדדיות אמיתיות בין בני זוג. באותה צורה, אם האישה בבית עם התינוק והגבר בינתיים - גם בהנחה שיש לו בעיה של צורך לא מסופק - במקום לדבר איתה ולנסות להגיע ביחד להסכמות על מצב האינטימיות שלהם, הולך מאחורי הגב שלו לזונות, יש כאן הפרה של הבטחה, אמון ושותפות בין בני זוג. עדיף לא להתחתן כלל מאשר לנהל חיי נישואים בצורה כזו.

 

[סנדי120]

או ש... הוא לא דיבר כמו בעלי ולא היה לה מושג שלא מספיקה לו

כמות יחסי המין או חשבה שהוא מבין את הקושי ומתחשב וממתין לה.
ואולי היא גמורה מעייפות מהתינוק יש תינוקות סיוטטטט והוא זה שהיה צריך לתת לה יד, לעזור לה במהלך היום ולתת לה לנוח ואז היה לה כוחות להשקיע בו.
כמו שמין הוא צורך גם שינה! ואנחנו לא ישנות הרבה בשנה הראשונה שנולד ילד.
כידוע חוסר שינה הוא עינוי בחקירות וחוסר סקס לא
לא ראיתי שמביאים לחקירה יפיפיה מחרמנים את הגבר ומשכנעים אותו לשפוך מידע כדי לשפוך

 

[skickers]

מרגיש פראייר

כל הילדים איך שיצאנו מהבי"ח, טיפלתי בהם 80% מהזמן כשהיא הייתה מתאוששת. ולמחרת אני הלכתי לעבודה והיא הלכה לבית קפה להמשיך להתואשש. בשירות בסיירת ישנתי יותר מבשנים שהייתי עם ילדים קטנים.

 

[חייבתלהגיב]

ומי טיפל בתינוק בזמן שאתה בעבודה אם לא היא?

 

[skickers]

היו במעון מ 8:00 עד 16:00 בזמן שהיא התאוששה במיטב בתי הקפה

 

[Lighting Express]

מצבך עוד טוב, אצלי אני גם הייתי זה שצריך להסיע אותם

 

[ai21]

אין מעון בחודשים הראשונים

כשהיית בעבודה היא הייתה איתם.
אל תיכנס לסרטים
&nbsp
חוץ מזה - מה יש לעשות כ"כ הרבה שעות בבית הקפה?
כמה קפה אפשר לגמוע לפני שחוטפים הרעלה?

 

[skickers]

היא "הייתה איתם" בגיל שהם ישנים 20 שעות ביממה?

באמת סבלה נורא המסכנה.

 

[ai21]

אל תהיה חלאה. זה גיל בו הילד מתעורר כל 3 שעות

ובכל סבב ערות - צריך לשחק, להחליף חיתול - ולהניק או להאכיל (ובמהירות, שלא יהיה בכי), ולהחזיר מוץ מיד כשנופל,
ואז לעזור לעשות גרעפס ולהרדם שוב. ונשארת שעה וחצי עד הסבב הבא (ובחלקה צריך לסחוט חלב - כדי שיהיה בלילה).
ואתה מגיע בלילה - בו הילד לרוב - ישן,
ומתחיל להשמיץ.

 

[חייבתלהגיב]

באיזה גיל הם נכנסו למעון?

 

[skickers]

לא שייך

 

[חייבתלהגיב]

למה לא ענית על השאלה?

אגב, היא לא הניקה בכלל או שהייתה תקופה שכן?

 

[skickers]

בגיל 3 חודשים

בגיל הזה הם רק ישנים, אוכלים ומחרבנים ככה שזה ממילא לא רלוונטי. הקושי מתחיל אחרי חודש, חודשיים כשהם קמים בלילה ומצפים לבידור. הם חמודים לאללה אבל מתישים. במיוחד לאבא שבלילה עושה להם גה גה גה בזמן שהאמא "מתאוששת" ולמחרת הוא הולך לעבודה אחרי לילה בלי שינה והיא הולכת לשבת בבתי קפה ולחרוש קניונים עם חברות. כמובן רק כדי לקנות דברים למתוקיל'ה, לא בשבילה חס וחלילה.

 

[חייבתלהגיב]

עכשיו לא ענית על שאלת ההנקה.

ועוד שאלה - מגיל 3 חודשים עד איזה גיל היא הייתה בלי שום התחייבות בין 8 ל-16 (לא עבודה, לא לימודים, וכו') וגם לא ראתה את הילדים בזמן הזה?
וכמו כן, מאיזה גיל הילדים שלך ישנו 6 שעות ברצף בלילה?

 

[skickers]

את הראשון הניקה בערך חצי שנה לצד פורמולה

מה שנקרא גם וגם. השניים הבאים כמעט שלא הניקה. רק זמן קצר אחרי הלידה, כמה שבועות וזהו.

אני טיפלתי בכולם בלילות, וזה נמשך עד גיל 3 - 4 כשהתחילו פחות או יותר לישון רצוף. הבעייה שאיך שאחד התחיל לישון נורמלי, נולד עוד ילד והקרקס התחיל מחדש.

לא עבדה בערך שנה אחרי כל לידה. הייתה עובדת במשרדים קטנים שהייתה יכולה להגיע לכל מיני הסכמים עם בעלי המשרד. אחרי הילד השלישי בכלל לא חזרה לעבוד. תמיד אצלנו הייתי המפרנס הראשי והיא נפש חופשית כזאת. כשלי היה משבר בקריירה, היא התנהגה אליי בצורה מאד נבזית. לא התנדבתי לתפקיד הזה אבל מישהו היה צריך להיות המבוגר האחראי. כי אם הייתי נותן לה לפרנס אותנו, היינו עכשיו באוהל על מדשאה.

 

[חייבתלהגיב]

מה שאתה מתאר מאוד חריג.

רוב הילדים מתחילים לישון לילה בין 4-6 חודשים, לא קרוב אפילו לגיל 3-4 (או שהתכוונת לגיל 3-4 חודשים?) - בגיל 3-4 אולי פעם ב... איזה ילד מתעורר, אבל זה לא דומה בכלל לתינוק קטן. וגם התאור שלך של סדר היום של תינוק קטן רחוק מהמציאות. בהתחלה ממש הם יונקים לעתים תכופות (כל שעתיים בערך - ואגב, ההנקה מרדימה גם את האמא וגורמת לה להיות עוד יותר עייפה), ובהמשך הם אוכלים כל 3 שעות, אבל גם מתחילים להישאר ערים יותר ויותר בין האכלות, עם חצי שעה בערך של שינה בכל מחזור (שבו המבוגר יכול, נניח, ללכת לשירותים...). (בהמשך הם בד"כ עוברים לשתי תנומות בבוקר ואחת בצהריים, אח"כ אחת בבוקר ואחת בצהריים, ואח"כ רק אחת בצהריים). טיפול בתינוק הוא עניין רציף, וזה מה שקשה בו - זה לא כמו עבודה שאפשר לקחת הפסקה, אפילו לכמה דקות, כשמתחשק. ההפסקות היחידות הן כשהתינוק ישן (ואז עושים כל מה שאי אפשר לעשות כשהוא ער). זה החלק הקשה. בימים שהתינוק מפספס את שנת הצהריים זה הופך לבלתי אפשרי כמעט.
בלילה באמת אמורים רק להאכיל את התינוק ולהחליף לו - לא לשעשע אותו (להפך - צריך לא לעשות את זה כדי שהוא יתרגל לשגרת שינה).

אני לא יודעת אם שכחת מה בדיוק היה עם הילדים שלך, או שאתה מתבלבל, או שבאמת דפוסי השינה של הילדים שלכם היו עד כדי כך חריגים - ואם כן, לא ברור מאיפה זה מגיע. בכל מקרה, כאמור, מה שאתה מתאר מאוד מאוד לא טיפוסי. לא מבחינת מה שאשתך עשתה או לא עשתה, אלא מבחינת השינה של הילדים שלך.