החיים הם לא
סרט שחור לבן.
החברה בעידן הנוכחי משופעת בטכנולוגיה. החיים די הפכו ל "תצרוכת אינסטנט" ומידת המאמץ המושקעת בחלק מהדברים מצטמצמת. כגון: אם בעבר רציתי לרכוש שמלה היה עליי לכתת רגליי בין חנויות ו/או למצצוא את מבוקשי במגזיני נשים, להשקיע זמן רב ומאמצים כדי לרכוש את השמלה הנכספת. כיום אם אני רוצה לרכוש שמלה - יש מגוון אתרי אינטרנט עם שפע רב לרכישה ועם שליח עד הבית.
הזמינות והמיידיות הפכו אנשים למעין קצרי רוח. רוצים להשיג הרבה , במעט השקעה/ מאמץ ומייד.
מגוון האפליקציות להיכרויות אף הן הפכו את עניין ההיכרויות לזמין ונוח יותר מבעבר.
גם בעידן הנוכחי רווי הטכנולוגיה - לכל אדם יש צורך לאהוב ולהיות נאהב. אולם, הדרך בה כל אדם מבקש להוכיח את אהבתו ולהיווכח שהוא נאהב משתנה מאדם לאדם.
מה שלא השתנה לדעתי זו ההשתוקקות להיות חשוב לבן/ בת זוג.
כאשר יוצאים לדייט כל צד מביא לדייט את עצמו על ערימת ציפיותיו ממערכת יחסים, מהאופן בו תתבטא אהבתו ומהאופן בו יבטאו כלפיו אהבה.
מושג הנישואין נעוץ בעבר הרחוק. גברים רצו לדעת שהצאצאים אותם הם מגדלים הם הצאצאים שלהם - נשים היו זקוקות בעת הריונן/ לאחר הלידה לתמיכה בצרכי הקיום וכך נוצר אקט הנישואין שבא לידי ביטוי - גם כיום - בטקס רכישת בעלות הקרוי ביהדות "קידושין". חופה וקידושין הםפ טקס דתי בעיקרו עם מסגרת וכללים שונים. הגבר מבקש את ידה של האישה ו"קונה" את האישה מידי הוריה בטקס עם עדים ובהנחיית רב/ מורשה עריכת חופה וקידושין. הקידושין הם בעצם הסכמת האישה (מרצון או לא מרצון) להיות נאמנה מינית אך ורק לבעלה. כך הובטח שהצאצאים שתלד הם מזרעו בלבד.
מאחר שלאישה לא היתה הזדמנות לעבוד מחוץ למשק הבית - היא וילדיה היו תלויים לחלוטין ביכולת הפרנסה של הגבר וברצונו הטוב.
לאורך כל תקופת בעלותו עליה (בעל ואישה הם מרגע הנישואין) חלו על הגבר חובות שונים בינהם החובה לפרנס אותה והחובה לספק לה קורת גג, מזון, לבוש ואף יחסי מין.
נאמנות מינית לגבר מצד אישתו היתה מוחלטת ובאה לידי ביטוי בדרישה מהנשים להמנע מקיום יחסי מין בטרם נישאו. הגבר המתין עד לאחר טקס הנישואין כדי לבעול אותה...הוא קיבל אישה בתולה (חסרת ניסיון מיני ודנדשה מהניילונים
). אם חלילה לא היתה בתולה - בגלל אונס או שהתפתתה לקיים יחסי מין עם גבר אחר לפני נישואיה לגבר שביקש את ידה - היו על כך השלכות חברתיות קשות עליה.
לאחר הנישואין האישה היתה מחויבת בנוסף לנאמנות מינית גם לטפל במשק הבית ובצאצאים. היא וילדיה היו תלויים כלכלית לחלוטין בבעל-אב.
מתוך הבנה שלא תמיד מערכת היחסים עולה יפה - נוצר המושג "גירושין" כאקט פרידה - אף הוא בנוכחות עדים. אמנם טקס זה נחשב משפיל מאוד עבור האישה בעבר ולעיתים אף מנע את אפשרותה להנשא מחדש - גם אם היתה צעירה עדיין.
כדי להבטיח קיום נאות לאישה ולילדיה במידה והגבר ירצה להפסיק את מחויבותו כלפיה - הפקיד הגבר במעמד הקידושין שטר ערבות הקרוי "כתובה" בידיה. כך שאם יתחרט וירצה להפסיק להיות בעלה - יהיו בידיה אמצעי קיום לילדיה ולה לפרק זמן כלשהו.
בד בבד נדרשה האישה להפקיד בידי בעלה את כל מעשה ידיה - כלומר את כל מה שיכלה להשתכר במהלך הנישואין. אם תפרה/ סרגה/ רקמה / אפתה וכו' בתוך הבית ומכרה את התוצרת - בעלה היה זכאי לקבל את התמורה במלואה.
הזמנים אמנם השתנו לאורך ההסטוריה ונשים כיום עובדות מחוץ למשק הבית ומשתכרות בעצמן עד כדי אי תלות בהכנסות בעליהן. אולם, גם כיום גבר מתגרש מהאישה בטקס הגירושין. ללא חתימתו על הגט האישה נותרת נשואה ואסור לה לקיים מערכת יחסים עם גבר אחר. נישואין לגבר שמסרב לתת לאישתו גט הוא חלק מהמושג עגינות.
בעבר היה על הורי האישה להסכים להשיא אותה לגבר כלשהו. כיום הסכמתם איננה נחוצה ובקשת ידה היא לחלוטין סימלית
לדעתי.
אולם עדיין נותר שריד לנכונות הגבר להשקיע בבת הזוג בדמות תשלום בדייט ראשון.
בעידן הנוכחי - כולם רוצים הרבה ומהר. בעולם בו קיימים גם אמצעי מניעה והנורמה של נאמנות מינית מודגשת רק לאחר הנישואין - אזי-
הרצון למיידיות במערכת היחסים באה לידי ביטוי גם במהירות בה נשים וגברים מקיימים יחסי מין זה עם זו ללא כל מחויבות שהיא זה כלפי זה.
הדרך בה נשים בוחרות גברים צלויה בנכונות הגבר להיות נדיב כי זה מדד ראשוני ליחס שהאישה וילדיה העתידיים עשויים לקבל מהבעל - האב.
קמצנות היא בטוח לא תכונה סקסית.
אבל איפה הגבול?
איפה דרך האמצע בין הרפגון של מולייר לבין הנדיב האולטימטיבי?
ערב נעים
רחל
