STRIDER
ובכוונה לא כתבתי ארגורן, כי זה לא הכתר שעושה לי את זה...
זה דווקא ההלך, עם כל מטען הידע, השנים, האחריות. עם הבגדים הבלויים במקצת עם השתיקה והמבטים הקודרים של אנשים שאינם מכירים אותו ועם החבורה הקטנה של החברים הטובים באמת. קראתי פעם ספר שבו היה כתוב ´התיאור היפה ביותר שנכתב אי פעם לאיש ההולך´ (על הפיסקה הראשונה בה הוא מתואר בפונדק) ובתור מי שאוהבת ללכת, אני מזדהה.