למרות שזהו קצה של שירשור ארוך.....
אני אכתוב, מקסימום אפ'חד לא יקרא...... אז במשך ההריון השם העוברי היה אפון (כי זרעי האפונה שקיבלתי לניסויים שלי נבטו ביום הביוץ). במהלך ההריון חשבנו מדיי פעם על שמות. נחשון היה השם עם המדרש היפה ביותר, אבל השם עצמו נראה לי קצת לא מתאים לתינוק. פעם חשבתי גם על השמות: יוגב, לבנון, שפר. אבל הבעלול לא כל כך אהב אותם. אז היתה לנו רשימה: שניר (דומה מדיי לניר שהוא אחי) גלבוע (קצת ארוך מדיי) גונן (קצת מוזר לאוזן הלא מיומנת) יותם (מדרש תנכי נחמד, למרות שאחיו הבכור רצח את יתר אחיו) וכמובן- נדב (גם עם מדרש תנכי, ואפילו פעמיים). לבי"ח כבר הגענו עם 2 שמות: יותם ונדב, כששנינו די בטוחים שזה יהיה יותם, אבל החלטנו להחליט רק אחרי שנראה את הילדון. תשמעו. להפתעתנו הרבה התינוק לא נולד עם name-tag. התלבטנו במשך יומיים, ובסוף החלטנו להשתמש בשיטה האולטימטיבית שלנו לקבלת החלטות בינאריות: הטלת מטבע. לא משנה מה יוצא בסוף במטבע, פשוט בזמן שהוא כבר באויר הלב יודע אם הוא מעדיף עץ או פאלי, וכך, כשהמטבע היה באוויר "גילינו" שאנחנו מעדיפים את השם נדב. במשך כמה ימים עוד היינו אומרים "הוא נראה עכשיו יותר יותם מנדב" או "יותר נדב מיותם", תלוי בפוזה של הקטנטן. אפילו לפעמים הייתי מתבלבלת וחושבת עליו כעל יותם. מזל ששבוע מהלידה היתה ברית, שקיבעה לנדבי את שמו. היום ממילא אנחנו קוראים לו צ'יפוליפול או פופשידו, אבל הסובבים מוזמנים לקרוא לילד בשמו - נדב