אין לי כוח אני על סף שבירה

[סיגל של שגיא]

דורית - אבל ככל שאני חושבת על זה,

וקוראת את התגובות שלכן, המסקנה שלי היא אחת: לזרום גם עם זה. בודאי שזה אנושי לרצות לישון, להיות עירניים וחיכנים ולתפקד כמו אדם שפוי, אבל מעצם בחירתנו (מי יותר ומי פחות) בהורות, אנחנו מוותרים (מי ביודעין ומי לא, מי יותר ומי פחות), על המאווים שלנו, ולפעמים גם על צרכים בסיסים. אורית ג. בעצם אומרת מה שרבות ומנוסות, כמוך, אומרות: זה עובר. במוקדם או במאוחר, כמו גזים ושיניים, זה יעבור. מותר ורצוי לקטר (ובשביל זה אני כאן, לא?

), חובה לתת לגיטימציה לרגשות שלנו, אבל חשוב לזכור שאלו העוללים שלנו. האוצרות הכי גדולים של חיינו. אנחנו נילחם בשביל פעוטון טוב, אז מה זה עוד שעת שינה או פחות שעת שינה... העיקר שהם בריאים ומחייכים אלינו, לא? וד"א - כמה בנים יש לך?

 

[דורית ובניה]

זה בדיוק מה שאמרתי

יש לי שני בנים. אני נגד שיטות "אילוף" (המילה עצמה עושה לי צמרמורת) ובסוף זה אכן עבר (דרך אגב , אצלי עבר די מהר..). מה שלא אהבתי זה שאורית כאילו ביקרה אותך על התלונות ועל כך שאת מקטרת ומותשת. דרך אגב אם אנחנו כבר "מעודדות"- אחרי הילד הראשון שנרדם עד גיל שנה על הידים , נשבעתי שעם השני זה יהיה אחרת והוא יורגל מגיל יום ששמים אותו במיטה והוא נרדם כל הלילה. נו ומה את חושבת? הסיפור כמובן חזר על עצמו ועד היום (הוא בן 11 חודש) הוא נרדם רק על הידיים, אחרי רבע שעה לפחות של צרחות, ואנחנו קמים בלילה כמה פעמים (לפעמים רק לדקה ולפעמים ליותר..). העניין שבילד השני את כבר יודעת בוודאות (ולא רק משמועות) שזה יעבור...

 

[סיגל של שגיא]

דורית - לא הרגשתי שאורית מבקרת אותי

אלא מנסה לתת לי זוית ראיה אחרת. ואני מברכת על זוית הראיה הזו. לפעמים צריך מישהו מהצד, מישהו אוביקטיבי שינער אותנו קצת, ויכניס פרופורציות לחיינו.

 

[אורית ג.]

תגידי דורית... לא מצאת מילה יותר

נעימה מ"לא אנושית"? אני אמרתי לך מתי ואיך לעשות סקס בכיף כשהילד צורח בחדר השני? אני אמרתי לך לא לישון? אני הצעתי (ולא ביקרתי דווקא) לסיגל דרך מחשבתית לעבור לילה בלי להשתגע. ולא דרך פיזית , כי את בעיית חוסר השינה קשה לפתור פיזית בלי להשתמש בשיטה (שאני מנחשת שהשתמשת בה , אחרת לא היית כל כך מרירה) של להשאיר את הילד לבכות. אמרתי כבר שזה לא מתאים לכל אחד אמרתי שזו רק שיטה אחת מתוך אוסף מה עוד לומר? אורית ג. מקווה שלפחות סקס את עושה בכיף כי דיונים זה לא הצד החזק שלך.

 

[ורד של שירה]

אוי ואבוי למה ככה? אנחנו פה כדי

להביע דיעה ולהקשיב לא בשביל לריב חבל

 

[rachell]

הוי סיגל

זה כל כך קשה לא לישון וזה כל כך מרגיז שהם ככה את בכלל לא קוטרית, ואת נהדרת מאוד קשה להתמודד עם העייפות והרוגז שחוסר שינה מעורר אז דבר ראשון את בסדר ושגיא בסוף ילך לישון גם אצלנו יש לילות לבנים ללא שינה הרעיון שאחד קם והשני ישן או שוכב בעניים עצומות כשהוא רואה ווידאו את יכולה לנמנם לידו אצלי עבד להעביר אותה לישון בסלון זה נשמע רע אבל עבד בחלק מהלילות וגם בדיקה של הרופא ואולי דברים של רפואה משלימה אולי קשור לאוכל, שתיה, מקלחת (סוג הסבון שמעורר)

 

[סיגל של שגיא]

ניסינו דייסות, ולא עזר. אנחנו

משתמשים בקמיל-בלו. לא שמעתי על סבון שמעורר... כפי שכתבתי - אני אנסה לזרום איתו וזהו. אם הוא רוצה להיות ער, אז נהיה ערים..

 

[אמא של תומר]

סיגל, יקירתי...

יש לי כ"כ הרבה מה להגיד לך, אבל אני לא רוצה לכתוב את זה. אם בא לך, תשלחי לי במסר את הטלפון שלך ונפטפט קצת יותר מאוחר, כי יש לי ישיבה עוד מעט. בגדול - לפי דעתי ונסיוני, מדובר בהקניית הרגלי שינה, תהליך קשה, אבל כלל לא ארוך, שעברנו עם תומר בערך בגילו של שגיא (אולי קצת יותר), ושיפר בצורה משמעותית את השינה. אבל, גם היום הוא עדיין מתעורר (בן 11 חודשים), לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל רק לדקה שתיים כל פעם, ולא יותר מזה, ובלילות ממש טובים, הוא מתעורר רק פעם אחת בסביבות 4-5 לאוכל, ותאמיני לי שעברנו איתו גהנום דומה למה שאת מתארת. ובינתיים -

ענק.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo51.gif אני לא רוצה להשתמש במילה

"גיהנום", כי זו לא המילה הנכונה. אני מעדיפה את המונח: "חוסר נוחיות"... "גיהנום" זה לאבד מישהו שאתה מאוד אוהב וקשור אליו. זה גיהנום. "חוסר בשעות שינה" זה הורות...

 

[אורית ג.]

אולי לא עידוד- אבל גישה אחרת..ארוך

הבן שלי (שנה וחצי) לא ישן בלילה כל כך הרבה פעמים . ישבתי, חשבתי תכננתי רשמתי והבנתי: רצף השינה המקסימלי שלו הוא 5 שעות (כולל התעוררות אחת באמצע לפעמים כדי לשתותו או לינוק, את זה אני לא מחשיבה). גם בתי (בת 6.5) היתה עם דפוסי שינה דומים וגם אתה קמתי בשעות שלא יאמנו לאדם שלא רגיל ולא פעמיים ולא שלוש (מאות ) פעמים שיחקתי במכוניות, לגו וסיפורים ב3.30 בבוקר. מסביבי כולם טענו ש"הילד שלהם ישן לילה שלם" אבל אני ידעתי שזה לא נכון. הרבה הרבה הרבה ילדים (ותסתובבי קצת בפורומים של : הורים, הריון, תינוקות, הנקה וכו´) ישנים בשעות "משונות" ולא כשלנו נח. חלק גדול מה´עצבים´ שלנו (לעניות דעתי) הם מהעיפות אבל חלק ענק מהעצבים שלנו היא "הדגש| הציפיה שהם ישנו בלילה או בצהריים שבעה נורמלית (אצל בני שנת הצהריים יוצאת לפעמים ב8-10 ב´ערב´ ואחר כך הוא ער עד 3.00 לפנות בקר. אני יכולה ´לאלף ´ אותו או לנסות לפחות : להניח לו לבכות , להראות לו שאני כועסת וכו´. אבל למה? מה הוא אשם שאינו יכולה לישון? כשבעלי (קצת... כי הוא מכיר אותי ואת הגנים של הילדים שלנו) רוטן על ה"בית המשונה " שלנו אני מלמדת אותו מה שלימדתי את עצמי: להסתכל על הכיף שבזה. כדי לעבור את זה. כדי להנות מזה. כשי לא להשתגע! * אני קודם כל מעודדת את עצמי שבערך בגיל שנתיים הם מתחילים כןלישון (בגיל 3 או 3.5 זה ממש ממש לילה - מקסימום התעוררות אחת למים) * אני , (כן גם ב-4 בבוקר) מסתכלת עליו ככה מהצד. על הידיים הקטנות שלו , על השמחה שלו כשאני מראהנ לו איך מכונית קטנה גולשת במורד של קלקר, את ההתרגשות שלו כשפינוקי סוף סוף נמצא מאחורי הדלת הנכונה אני מתלהבת מה´גאונות´ שלו כשהו עורם שרףרף על הספה ומטפס לחלון כי במקרה הירח הציץ שם. לך זה במיוחד יכול לעזור כי חיכית לו כל כך. חשבי על כל הפעמים שייחלת שמישהו יעיר אותך בלילה, שישיו בובות פרווה מפוזרות על השטיח. אם מישהו לפני שנתיים היה אומר לך שזו ´עסקת חבילה´ : ילד=לא לישון האם היית מסכימה? מיותר לשאול. * אני לא מנסה לחשוב שאפשר לשנות את זה - יש "חוק שימור שעות שינה" * אני שמחה ביתרונות השיטה שלי (לפי דעתי כמובן וזה בהחלט עלול להיות לא נכון מבחינה מדעית) : הילד שלי לא חולה! הילדה היתה חולה רק פעמיים או שלוש כל החייה, כולל נזלת) לדעתי ילד שנותנים לו לבכות, כועסים עליו ומאמללים אותו - יהיה יותר חולה (כן כן זה אומר שאם הם חולים אני מרגישה אשמה - אבל אצלי זה תמיד נכון

) * עוד יתרון של השיטה שלי : אני יודעת שהתחשבתי בו באופן מקסימלי. כמה שיכולתי וכמה שהחזקתי מעמד - וגם הוא יודע את זה מתישהו. הבת שלי למשל היא שיא ההתחשבות בי ובאחרים. וזה לא עניין של שיחות והסברים או סחיטה רגשית: היא יודעת (בגילה) שאם אני אומרת לה "אני עסוקה" או "אני עייפה" - סימן שזו לא איזו דרך להפטר ממנה : היא מיד מניחה לי (כמובן שיש קפריזות ילדותיות פה ושם והיא מנסה לגרור אותי לשובבויות שלה) וגם דואגת שאשן במשך היום כי היא יודעת שאני עם התינוק בלילה. *ואני גם מחליפה אותי עם התינוק ומסתכלת על |"אילו" .... אילו הייתי במקומו, אילו הייתי מתעוררת בלילה (וזה לא משהו בכוונה או אפילו רצוני): האם היית רוצה שמישהו ייגש אליך? יאהב אותך? יפנק אותך? ישחק אתך? יבין שנמאס לך לישון? גם שגיא רוצה. וגם התנצלות: לא לכל אחת זה אפשרי לא לכל אחת זה מתאים קיבלתי המון ביקורת מאנשים אני לא חושבת שחייבים לנהוג כמותי אני יודעת שזה נשמע כמו הטפה דתית-כמעט וגם יצא נורא ארוך. אני פשוט מוצאת את עצמי הרבה פעמים לא נכנסת לפורומי הורים (ועכשיו גם לא לפורום הנקה

) כי העצות שם מה לעשות לילדים מכאיבות לי כל כך. אני יודעת שאני במיעוט ולא מאשימה אף אחד. זו היתה ההזדמנות שלי לומר לך ולכולם את מה שאני אומרת לבעלי: יום אחד אנחנו נהיה זקנים נודניקים בבית אבות וכל כך נרצה שהילדים שלנו יוציאו אותנו מהמטה. ככה אני מחזיקה מעמד.

 

[סיגל של שגיא]

אורית - מאוד מרגש מה שכתבת../images/Emo24.gif

במיוחד המשפט האחרון. למרות הגישה השונה, אני שמחה לקרוא את מה שכתבת. לא צריך להיות כל הזמן "פוליטיקלי-קורקט". גם לי לקח זמן עד שהעזתי להודות שאני נוזפת בתינוק שלי. ואורית, אני כ"כ כועסת על עצמי שאני נוזפת באוצר שלי (רגע, הדמעות מטשטשות לי את הראיה....נוגבו הדמעות וקונח האף). מה הוא אשם המסכן הקטן? מה הוא בסה"כ עשה? ואת יודעת מה? כשאני רואה את החיוך שלו אלי ברגע שהוא רואה אותי באה לקחת אותו מהמיטה, אני אומרת לעצמי: "קיבינימאט עם הכעס הזה!" אבל אני לא מצליחה להתגבר על הכעס. אתמול בלילה זה הגיע למצב שאמרתי לשגיא: "אמא לא ישנה גם אתה לא תישן"...והוא היה מבסוט! ואני הרגשתי אמא רעה!!!למה הייתי צריכה לומר לו את זה?! למה?! באמת חשבתי לפרוש את השמיכה על השטיח בסלון ולשחק איתו. במקום זה הוא היה על המנשא, וסידר איתי את הבית (הוא מאוד אוהב להיות על המנשא כשאני עסוקה בעבודות הבית). יכול להיות שיש עוד אמהות שמרגישות ככה, ונוהגות כמוני, אבל לא מדברות על זה. ומה שנוצר הוא - שכל האמהות הטריות מרגישות זיפת בגלל הרשות השלילים שאופפים אותן. חלילה וחס שלא ישמע שאני מנסה להאשים מישהו במצב שלי! רק אני אשמה, ולא אף אחד אחר. אבל בואו ניתן לגיטימציה לקשיים הללו וגם למחשבות שלנו, שהן לא תמיד "וורודות". אורית, אף פעם לא חשבתי שהורות זה רק "גן של שושנים". אבל בין "לנחש איך זה לקום בלילה" לבין "התאכלס´" - יש הבדל גדול. אולי אני באמת צריכה להמעיט בערך נושא "חוסר השינה" ולהתמקד בדברים החיוביים שבשגיא: ילד חייכן להפליא, מפלרטט עם כל אחד, מתוק כמו סוכר, נאהב ואהוב ע"י כל משפחתו וחברינו, מקסים, פעלתן ועירני. אולי באמת זו הדרך. אני זורמת איתו בשאר הדברים, אז אולי באמת אתחיל לזרום איתו גם בזה. תודה לך, אורית, על הגישה השונה. הצלחת להעלות

על שפתיי. סיגל אמו האוהבת מאוד של שגיא

 

[לימור של עמית]

אורית-אהבתי את מה שכתבת!../images/Emo39.gif

 

[zimes]

סיגל - אין להמעיט בנושא חוסר השינה!

ואם הבנתי נכון, גם אורית לא עושה את זה. (אורית, בכל פעם אני מצליחה להיות מופתעת ממך שוב, וללמוד עוד משהו שאני מערכה אותך עליו) את צריכה לישון, רק שאף אחד לא אמר שזה חייב להיות במקשה אחת, ובלילה. גם אצלי מתעוררים המון בלילה, וזה כפול. הנקות ארוכות, הנקות ארוכות בשניים, אפילו אחרי הקבוק הם זקוקים לציצי כדי להרדם. והלילות בהם אני עייפה קשים במיוחד, ואז אני עייפה יותר, וזה מעגל שניתן לפרוץ רק ע"י שינה. אני מנסה לישון בצהריים (נדיר שאני מצליחה לישון עם הילדים, ד"א אז השינה שלהם ארוכה יותר) - לפעמים אני מנמנמת כשהם ערים ומשחקים לידי, ובכל ביקור של סבתא אני בורחת לישון. לפעמים אני צוללת למיטה ב 8-9, בעלי מביא י את הילדים רק להנקה של להרדם - ב 10-11, ואני ממשיכה לישון. למחרת אני כמו חדשה. הנה מאמר על שינה, שכתבה אנתרופולוגית, לפיו בכלל לא ברור שדפוסי השינה בחברה המערבית כיום הם המתאימים לנו. הגעתי אליו באמצעות יונת, שגם כתבה משהו מזוית אישית בנושא.

 

[חגית של אורן]

סיגל - אני דווקא מזדהה איתך ../images/Emo24.gif

אני זוכרת די בבירור את הלילות של הגזים, לילות ללא שינה שיצאתי מדעתי. ניו לילות שהגזים התחילו בשעה 11:00, בדיוק כשאת מתה לישון, ועוברת לה שעה, ועוד שעה, ועוד שעה ואז הייתי נשברת ומעירה את בעלי כשאני בשיא העצבים ואומרת לו: עכשיו תורך. לא שהייתה לו בעיה לקום, אבל אני לא הייתי נרדמת כי הוא קם, אלא שוכבת במיטה ערה ומחכה שהגזים יעברו. תמיד אח"כ הייתי חושבת כמה אורן מסכנה עם כל הסבל הנורא הזה של הגזים, ועוד יותר כמה נורא החוסר אונים שלנו לעזור לה. הכי שנאתי שאמרו לי - "תנסי לישון ביום כשהיא ישנה" - זה לא כזה פשוט. לשמחתי התקופה הזאת חלפה, אבל זה צורך בסיסי שלנו - השינה, וקשה לנו בלעדיה

 

[rachell]

אני מורידה בפניך את הכובע

 

[טלי של גלי]

אוי אורית...

מנית אחת לאחת את ההתמודדות שלי בנושא. אני מסכימה שזה לא קל. אצלי זה גם לא היה ממש מבחירה. אני לא יכולה לאלץ את גלי לישון, או למנוע ממנה שינה ביום, בשביל הלילה. כמובן שאין מה לדבר על שיטת החמש ודומיה. ברשותך- אני מדפיסה לי את תשובתך, להזכיר לנו גם בשעות קשות, למה כך ולא אחרת..

 

[אורית ג.]

ותודה ../images/Emo20.gif למי שהתרגש (התרגשתי בחזרה

מהתגובות) או סתם הבין

 

[odeia]

אורית, רק עכשיו קראתי את הכל במלואו

ממש נכון, ממש אמיתי וממש כמו שאני מרגישה ומנסה כמה שיותר ליישם.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

../images/Emo24.gif גדול, הרבה הבנה ומילת עידוד

גם אנחנו היינו שם. גם אני הרגשתי שאני יוצאת מדעתי ולא כמטפורה (ואני לבד בלילות....) גם אני הפכתי לבן אדם לא נחמד, גם למיכל וגם ליובל, פשוט כי הן אלה שהיו בבית. גם אני הסתכלתי על מיכל במבט אלכסוני ששואל למה זה מגיע לי, במיוחד אחרי שהתרגלתי לילדה שישנה לילות שלמים מגיל שבועיים. וניסיתי כל דבר אפשרי, לישון איתנו, לישון לבד, לינוק בלילה בשיטת "המזנון הפתוח", להאכיל מבקבוק, אור קטן בחדר, חושך גדול. מה לא. אפילו את שיטת חמש הדקות (שבגרסתנו הייתה שתי דקות) ניסיתי במשך 6 דקות תמימות. לא עבד כלום. ויום אחד, ממש קרוב לגיל שנה, זה עבר, פחות או יותר. וזה עבר ממש ביום אחד. פתאום מצאתי את עצמי ישנה חמש שעות רצוף (אני הולכת לישון אחריה). מיכל נרדמת בשמונה וחצי, מתעוררת בארבע לבקבוק וחוזרת לישון, לפעמים במיטה שלה, לפעמים איתי. אני מקבלת ומסכימה עם כל מילה שכתבה אורית ג. אם כי היישום קשה, קשה מאוד. אבל לחשוב כמוה יעזור להעביר את התקופה הקשה הזו, ואת חייבת לזכור, שיום אחד זה עובר. ועוד יבוא הבוקר בו תקומי ותסתכלי על השעון ותגידי "וואי, הלילה הוא ישן רצוף"....

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo51.gif ומותר לי לקנא בך, נכון?