אירוח בפורום - מורה לספורט טיפולי

[נורית פרגל]

מיכל שב

טרמפולינה הוא מכשיר מצויין בבית. צריך לבדוק שהוא בטיחותי .יש טרמפולינות יותר ידידותיות מאלו הנמכרות בחנויות ספורט- אלו הטרמפולינות עם האבוב למטה, או טרמפולינות עם ידית אחיזה (בגלל שהוא הולך על קצות האצבעות ). בהתחלה ניתן לתת לו ידיים כדי שיקפוץ ואחר כך לעודד אותו לעבוד עצמאית. (תשתדלו שהטרמפולינה לא תהפוך לרהיט בסלון)

 

[מיכל שב]

../images/Emo6.gifזה בדיוק מה שקרה לה

אז הכנסתי אותה חזרה למחסן. אני אוציא אותה. זו אומנם טרמפולינה של חנות ספורט, אבל אני אתרגל איתו. תודה

 

[ק א ס י ו פ א ה]

שלום נורית ../images/Emo20.gif

בני הבכור היה בהתעמלות טיפולית שנתיים (4-6) והיא עשתה לו נפלאות והביאה אותו ליכולות המצופות מגילו. אחיו הקטן הוא בן 3 ויש לו יכולות מוטוריות מעולות. האם בכל זאת יש יתרון לרשום אותו להתעמלות כזו בעוד שנה? מעבר להנאה, האם ירכוש תכונות חדשות (ארגון תנועה למשל) או יתגבר עוד יותר את הקיים?

 

[נורית פרגל]

לקסיופאה

אני מאוד מאמינה במסגרת הזו , ולא רק לילדים עם קשיים או לקויות. את תעשי דבר נפלא לילדך הצעיר כשתחשפי אותו לפעילות המיוחדת הזו . הוא יתגבר את יכולותיו הקיימות ויעצים אותן ויחד עם זאת ירכוש דפוסי תנועה או "תכונות" כפי שקראת לזה חדשות ואיכותיות יותר מבחינת הביצוע.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

שמחה לקרוא את התשובה

זה מה שהאינטואיציה שלי אמרה ועכשיו יש לזה גיבוי מקצועי. תודה

 

[אייילתוש]

שאלה בנושא מוטוריקה עדינה

שלום לך נורית, ותודה על הקדשת זמנך. אני לא יודעת אם זה בתחום שלך, אבל יש לי שאלה בנושא מוטוריקה עדינה: הבת שלי, בת שנה ו-8 מתקשה בתנועות שונות כגון הכנסת חפצים לחורים מתאימים, ודברים הדורשים תנועות כף יד סיבוביות. הבחנתי שהיא יודעת כיצד לבצע את התנועה, אך חסרת סבלנות ומוותרת מיד כשהיא לא מצליחה. שאלתי, האם עדיף לתת לזמן לעשות את שלו, ומתי שהוא היא תצליח בכך, או לעבוד איתה ולשבת איתה על זה. תודה! איילת

 

[נורית פרגל]

איילת שלום

לדעתי, אם יש לילדה חוסר רצון להתמודד עם משימה מסויימת, נסי לעקוף את הקושי לפרק אותו ולתת לה משימה דומה להתמודדות. אל תוותרי בהנחה שהזמן יעשה את שלו כי מה שמשך את תשומת ליבי היה המשפט "חסרת סבלנות ומוותרת מיד כשהיא לא מצליחה ". הקושי הגדול הוא היכולת להניע את הילד להתמודד עם משהוא שקשה לו. איך לגרום למוטיבציה אצל הילד שלי! וזה מגיל צעיר בידיעה שמותר להכשל ואם אנסה מספיק אז גם יש סיכוי טוב שאצליח. אם תאפשרי לה רצף של הצלחות במשימות האלו שדיברת עליהן - אפילובמשחקים פשוטים יותר , זה יקדם אותה להתמודד טוב יותר עם הקושי.

 

[תּמר]

../images/Emo20.gifתודה רבה לנורית פרגל על ההשתתפות

על העזרה ועל התשובות המועילות

 

[אמאפלוס]

נורית, אם את עוד שם? האם את מכירה

חוגים לספורט טיפולי בירושלים?

 

[תּמר]

אמאפלוס, המליצו לי על חוג כזה

אך לצערי אינני זוכרת את הפרטים. קיבלתי את ההמלצה ממרפאה בעיסוק בקופ"ח כללית במכון להתפתחות הילד בירושלים (שמה סַבָה) נסי לדבר עם אחת המרפאות בעיסוק שם, אולי יש להן מידע.

 

[לורליי43]

וכאן תשובה של נורית

לדיון שהיה בנושא משחק הכדורגל.

 

[לורליי43]

ובניגוד לתשובות כאן

תשובה שלא הסכמתי איתה. חשוב לאבחן, חשוב לטפל, וחשוב עוד יותר לדעת מתי לתת לילד את המקום לשונות שלו ולבחירות שלו.

 

[ציפי ג]

נעזוב רגע את השונות והבחירה בצד

הגוף שלנו נע מכוחם של מסרים העוברים מהמח לאברים ומהאברים חזרה אל המח. שיג ושיח אינסופי המתרחש מידי רגע ברגעו. אבריו של האדם אמורים להיות מסוגלים לקבל מהמח שלו את הפקודה לתפוס כדור כשהוא רואה כדור מתעופף לעברו. אבריו של האדם אמורים לאפשר לו להרים רגל אחת, כדי לבעוט בכדור כשהוא מתגלגל לפתחו. אם האברים לא מסוגלים לבצע את הפעולות הללו, משמע שיש כשל כלשהו בדרך. כשל במח או כשל באברים. מרכזי הקוארדינציה במח צמודים למרכזי החשיבה. אדם הנוטה לחוסר קואורדינציה, עלול להתקשות בפתרון בעיות מסובכות ומורכבות. אדם הנוטה לתנועתיות יתר, עלול להתקשות גם בריכוז הנדרש באתגרים אינטלקטואלים. ללכת ולהגדיר אי רצון למשחק אוטומטית "כשונות ובחירה" מבלי לבדוק מה מקור "הבחירה" זה הרבה פעמים לטמון את הראש בחול. משחק כדורגל גם לדעתי מיגע. אבל לבעוט בכדור, ולתפוס כדור ולזרוק כדור אני יודעת, גם אם אני לא נהנית מזה. ילד שלא יודע לשחק כי "מסתבכות לו הרגלים" סובל מכשל כלשהו במערכת הפונקציונלית של גופו שדורש בדיקה. המשחק בכדור איננו העיקר הוא הסימן לכך שיש משהו בסיסי מאוד במערכת שלא מתפקד. אולי משהו בשיווי משקל, אולי משהו בטונוס שרירים, אולי משהו בקישור של שני צידי הגוף זה לזה. משהו לא עובד כראוי, הגוף מודיע על זה, זה ניתן לטיפול ולפתרון, אבל אנחנו נקדש את השונות? זה בכלל לא חשוב בעיני אם בסוף הילד ישחק או לא ישחק בכדור. חשוב בעיני שיהיה ברור שהילד מסוגל לשחק ומתוך בחירה הוא מוותר, ולא מתוך כורח.

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[לורליי43]

אצלי לא מקדשים רק מקבלים

ושוב, אמרתי לטפל ולא ללחוץ. יותר חשוב בעיני לתת לילד הרגשה שהוא בסדר, מאשר לתת לו הרגשה שהוא לא מסוגל.

 

[לורליי43]

והמצב שאני מתכוונת אליו הוא

נניח שאותו ילד שיש לו בעיה לתפוס כדורים- מה שמעיד על בעיה כוללת, יטופל בצורה אינטנסיבית. זה יאפשר לו שיפור משמעותי בהרבה תחומים (אותם תחומים שצורת תפיסת הכדורים שלו הצביעה עליהם בעקיפין). למרות כל הטיפולים- כדורגל הוא עדיין לא יכול לשחק. הוא לא אוהב את הפראות שבמשחק- זה עדיין מעיד על שונות זכרית מסויימת, הוא לא נהנה ממכות מקריות, הוא לא נהנה באופן כללי ממשחק התגוששות של זכרים צעירים. זה עדיין מעמיד אותו במקום אחר מבחינת אותה קבוצת זכרים צעירים- מקום של שונות. אפשר להמשיך ולטפל, ולמרות זאת, הטיפול רק יביא אותו למקום קצת שונה מהמקום שהוא נמצא בו היום. עדיין זה לא יהיה המקום ה"שכיח". זה המצב שבו לדעתי צריך לתת לו את כל התמיכה שכפי שהוא הוא בסדר גמור. שיש שונות בין אנשים והוא הכי טוב בעולם כפי שהוא.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

לדעתי מה ששתיכן מתכוונות הוא

שכל אחד עושה את הבחירות שלו לגבי מה הוא אוהב או לא. רק שאנחנו צריכים לאפשר לילד שלנו לעשות את הבחירה מעמדת כוח ומסוגלות.

 

[לורליי43]

אבל הטענה היא שהילד לא מסוגל

ואני אומרת שזה בסדר, מותר לו לא להיות מסוגל לעשות הכל.

 

[Kalla]

זה נכון בהנחה שלא ניתן לשפר.

אם ניתן לשפר, לדעתי חייבים לעשות הכל למען זה. אין זה צריך לעמוד בסתירה שמקבלים את הילד ואוהבים אותו.

 

[לורליי43]

הסתירה נמצאת בלחץ על הילד להיות

כמו כולם. אנחנו מדברים כאן על הכדורגל, כדוגמא למשהו שקשור גם לקטע חברתי- שממנו אפשר להסיק לגבי בעיה, אבל שהמשחק עצמו הוא חלק מהמשחק החברתי הזכרי. אני פשוט מסתכלת על הבן שלי. אין טיפול בעולם שיגרום לו לשחק כדורגל, או להתלהב ממה שהמשחק הזה נותן. חלק מזה הוא בגלל כישורים גופניים, חלק בגלל סיבות של שוני מסוג אחר. למזלו הוא לא היחיד וגם מתאים לו לא להיות בתוך הו-הא חברתי.