אלימות (מילולית או פיזית) בחדר הלידה

[iris mom of two]

שתי הלידות שלי היו בבתי חולים שונים מרחק הליכה זה מזה

אחד בית חולים רגיל, עם מחלקת לידה. מזל שהיה שלי היתה פשוטה ומהירה. ההתיחסות אלי היתה מזלזלת מעט. לנו לי את התינוקת ולא נתנו לי לראות אותה כמה שעות כי היה לי חום. כמעט והרסו לי את היכולת להניק. מזל שאחרי השחרור הגיעה יועצת הנקה הביתה.
השני, היה מיועד רק ללידות. לא היו שם חולים, כן היה nicu וחדרי ניתוח שהיו מיועדים רק לניתוחים שקשורים ללידה. קיסרי, או שאר מרעין בישין שהתינוק או אישה בהריון צריכים לעבור.
הרגשתי שמקשיבים לי. היתה איתי אחות מהרגע שנכנסתי לבית החולים ועד אחרי ההתאוששות. הייתי בחדר לבד מהרגע שנכנסתי ועד השחרור. אני זוכרת השאלות ואני התלוצצנו רוב הזמן. הסבירו לי מה עושים, נתנו לי לבחור מתי לקחת משהו נגד כאבים. אפידורל לא קרה, כי אני מפחדת פחד מוות מזריקות בגב. חוץ מזה שבלידה של שלוש שעות אין הרבה זמן לאפידורל.
היתה תמיכה, הגיעה יועצת הנקה לחדר לשאול איך אני מסתדרת, היתה גישה ממשאבי רפואית. התינוק היה צהוב, אז לא היתה לינה משותפת אבל הביאו אותו כמה שיכלו. שיחררו אותי ואותו יחד, אבל נתנו לנו ציוד לטפל בבילי רובין. הוא היה תחת האורות שבוע בבית (אחות באה כל יום לבדוק אותו).
בחדר היתה מיטה עם בעלי רצה להישאר איתי. הרגשתי יותר במלון מאשר בבית חולים.
זה היה ביוסטון, לפני כמעט בדיוק 22 שנים. אותו תינוק צהבהב מדי יחגוג עוד שבועיים 22
&nbsp