זה מה שאני אוהב בדת הקטולית
אני אמנם יהודי מבטן ומלידה, ורשמית לא המרתי את דתי, אבל הקטולים אומרים זאת בריש גלי שגירושין זה חטא, למעט אם אלו נסבים על זנות של הצד האחר.
כשהייתי ילד בן 10 ואף פחות מכך, אני זוכר שהייתה סטיגמה חברתית לגבי גרושים.
היה מן דיבור כזה "הגרושה הזאת..". וגם "מי ירצה להתחתן עם גרושה....?".
אבל מאז זה נעלם לחלוטין ואף נשכח.
כיום מותר להתגרש מכל סיבה שהיא, ללא שום אשמה, ללא קנס יציאה ללא כלום.
לעתים אני שומע גם על בתי דין דתיים שרודפים אחר סרבן הגט עד קצה העולם, מאיימים עליו בחרמות ואף מבקשים את מעצרו בעזרת המשטרה של המדינה הזרה. כשהוא בארץ לעתים שולחים אותו למעצר, מטילים עליו חרמות משונים שמונעים ממנו לתפקד כאחד האדם. וזה מגיע מבתי דין רבניים. אוי לנו...
מוסד הנישואים הפך לבדיחה עצובה, בדיחה על חשבונם של גברים רומנטיקנים שמאמינים בקונספציה כוזבת.
לטעמי לפחות, הפיקחון הזה מהקונספציה, ההבנה שהאישה ( ולא הגבר ) האישה למעשה חזקה יותר מהגבר, ולא זקוקה לו בכלל, הפיקחון הזה הוא שמביא גברים לאן שהוא מביא אותם.
מוסד גירושים ללא אשמה, מטיב עם אנשים זנותיים, אנשים חסרי נאמנות יסודית לבני זוגם, אנשים שפועלים בנישואים לעתים ממניעים זרים לחלוטין, חסרי תחושת שותפות גורל עם בני זוגם.
אלו האחרונים, אכן חזקים יותר מהצד הרומנטיקני.
מקור כוחם נסב על קרירות רגשית. סוליסטיות. אי תלות רגשית שכנראה הייתה קיימת לאורך כל הדרך כולה.
