אנסה להבהיר את עמדתי
אני אכן חושב כמוך שהטיעון של פסקל נכשל כבר בצעד הראשון שלו לכן אני לא באמת מקבל את ההנחות של פסקל. את הטיעון של שבירת פסקל לרסיסים הצגתי אני בהמשך השרשור וזה לא היה אחד מהטיעונים שאתה הצגת כאן. הטיעון שאני הצגתי היה שאין להעלות על הדעת אפשרות לגיהנום או אל, ולכן אין מה לדון בשאלת טיבו של האל ורצונו. בטיעונים שלך אתה צועד צעד קדימה. בהנחה שיש גיהנום, אתה טוען שאין היגיון להיות מאמין. לכן אתה הוא זה שמניח שהצעד הראשון של פסקל הצליח (האפשרות שיש גיהנום) לכן אם אני הולך בדרך שלך הרי שגם אני מניח (למרות שאינני מאמין בזה) שהצעד הראשון של פסקל מוצלח: יש סיכוי קלוש לגיהנום לכן על האדם לחשוב איך להימנע ממנו. אני בטיעון האמיתי שלי אפילו לא מגיע לשם. לא ראיתי שהסכמת איתי על הטיעון שהצעתי. למעשה לא ראיתי (נכון לעכשיו) אף אחד שהסכים, למעט אנג'לה שטענה שמלתחילה האפשרות לקיום האל מופרכת. הטיעונים שאתה מציג מניחים שיש סיכוי קלוש לגיהנום, ולכן אם אני הולך בדרכך גם אני חייב להניח זאת: אם יש סיכוי קלוש שהאל קיים, האם הוא מעדיף אתאיסט ישר או מאמין צבוע? שתי האפשרויות סבירות. אבל מה סביר יותר? ראשית, אתה לא הראת שהאפשרות שאתה מחזיק בה (האל מעדיף אתאיסט ישר) היא הסבירה יותר. אתה מסתפק בטיעון "מניין לך שהוא לא מעדיף זאת?" אבל באותה מידה ניתן לשאול "מניין לך שהוא לא מעדיף את המאמין הצבוע"? אתה צריך להראות במה הטיעון שלך סביר יותר. אני מציג טיעון, לפיו סביר יותר שאם יש סיכוי קלוש שהאל קיים אז הוא מעדיף את המאמין הצבוע. אנלוגיה לחוקי המדינה: יש מה שנקרא "עבריין אידיאולוגי". עבריין זה מאמין בתום לב שהאידיאולוגיה שלו מצווה עליו להפר את החוק. המדינה תעניש אותו אפילו אם הוא היה "עבריין אידיאולוגי ישר" ולא תעניש אותו אם הוא היה "מציית לחוק צבוע". באנלוגיה לחוקי הדת, האל יעדיף ציות מאשר אי-ציות ישר. בכל עבריינות זה לא מעניין אם העבריין היה ישר וקוהרנטי עם האידיאולוגיה העבריינית שלו. אני ממשיך. אולי האל לא מעוניין שיאמינו בו? יש להבחין בין "לאל לא אכפת אם יאמינו בו או לא", כי הוא לא צריך את בני-האדם הוא הרי מושלם. אם לאל לא אכפת אם יאמינו בו או לא, אז הוא לא יעניש את המאמינים. הוא יהיה אדיש אליהם. אבל אם חלילה לאל אכפת? עדיף לא ליטול סיכון. אבל אתה מרחיק לכת מעבר לכך. אתה לא טוען לאל לא אכפת מבני-אדם מה לו ולהם? אתה טוען, לאל אכפת מבני-אדם והוא רוצה שהם יכפרו בו! הוא יעניש דווקא את המאמינים. ושוב, אתה לא מציג טיעון מדוע העמדה שלך יותר סבירה. אתה מסתפק ב- "מניין לנו שזה לא כך?" לדעתי הסברה שהאל חושש מאמונה היא היחסית פחות סבירה. להניח שהאל חושש מאמונת בני-אדם ומשתוקק שיכחישו את קיומו. ושוב, אם יש סיכוי דל שהאל קיים ויש לו תודעה, אז בד"כ (לפחות באנולוגיה לבני-אדם, זה לא אומר שזה נכון אבל אין לנו יותר מזה) ישויות בעלות תודעה לא מעוניינות בהכחשת קיומם. לגבי בעל וגן עדן תחתית לאתאיסטים: יש אפשרות כזו. היא מבוססת על כך שבעל שונא יותר את מי שמאמין בדת מתחרה, מאשר את אלה שלא מאמינים בדת כלשהי. עדיף לבעל שלא תאמין בכלל מאשר תאמין במתחרים שלו. זה אפשרי, אבל אולי הוא לא כזה? אולי בעל יעניש באותה מידה את המתכחשים לקיומו? האדם לא יודע מה בעל יחליט לגבי אתאיסטיים. אם הוא יחליט על גיהנום לכל דבר, אז האתאיסט לא הרוויח דבר. איזו החלטה הכי רציונאלי לקבל?. שנאת סיכון. אם אני אתאיסט אולי אקבל גן עדן תחתית ואולי גיהנום לכל דבר. אם אני מאמין באל האמת לא אקבל גיהנום כלל. אם אני מאמין באל-שקר אקבל גיהנום. א5סטרטגיית מקסימין אומרת להניח את התרחיש הכי גרוע ולהימנע ממנו-זו שנאת הסיכון. התרחיש הכי גרוע הוא שבעל יידון אותי בכל זאת לגיהנום. אתאיזם אינו תעודת ביטוח כי אני בכל זאת כופר באל הזה (ראה לעיל התרחיש הסביר יותר שהאל לא אוהב את מכחישי קיומו). רק אם אני מאמין יש לי את הסיכוי הטוב ביותר לחמוק מגיהנום. הסיכוי הטוב ביותר להימנע מגיהנום הוא הרציונאלי. בנוסף לכך, גם אם בעל מעדיף את האתאיסטים אולי הם יהיו בגיהנום עלית ולא בגן עדן תחתית? גיהנום עלית עדיף מגיהנום תחתית, אבל הוא לכשעצמו יכול להיות כל כך גרוע כך שאסטרטגיית מקסימין תאמר: התרחיש הגרוע ביותר הואא גיהנום מכל סוג שהוא: תחתית או עלית. הרציונאלי צריך להניח את התרחיש הכי גרוע: אם בעל יצ'אפר את האתאיסטים זה יהיה בגיהנום עלית ולא בגן עדן תחתית. הדבר דומה לסיכון במלחמה גרעינית קשה יותר, מלחמה גרעינית קשה פחות, או אי-מלחמה כלל. כאן השיקול הרציונאלי, נדמה לי, מעדיף אי-מלחמה כלל. העיקר לא להיות במלחמה הגרעינית (קלה או קשה). לסיכום, אני חושב שאני מתייחס במלוא הרצינות לטיעונים שאתה מציג ולא מניח שום דבר מעבר למה שאתה מניח. להיפך, אני חושב שאתה מניח משהו שאני לא מניח ושפסקל כן מניח: שאכן יש אפשרות קלושה לאל ולגיהנום. אני חושב שהתרחיש הגיהנומי אפילו לא מתרומם. אתה לא מציג טיעון מדוע התרחישים ההיפותטיים שלך עדיפים על התרחישים ההיפותטיים שלי. אלא מסתפק בעצם הצגת התרחישים. אני מציג טיעון להעדפת התרחישים שאני רואה אותם יחסית יותר סבירים. אשמח לדעת היכן טאני טועה.
