רועי החושב
New member
אסביר לך על פי דרכך
לפי תפיסתי הסיפור של השפה האנושית הוא סיפור של הפשטה.
לפני הולדת השפה האנושית היו שפות בקונטקסט מעשי.
האיכר הבין את האביב כמועד הקציר.
המשורר הבין את האביב כאלגוריה לבשלות הנפש.
וכ"ו וכ"ו
כל אחד הבין מילה נתונה על פי דרכו, על פי מעשיו.
זה היה בית משוגעים. לא היתה הסכמה על אף מילה כי כל אחד עשה מעשים שונים.
כך שלא היתה, בעצם, שפה אנושית. היו כמה וכמה שפות שלא הבינו זו את זו.
ואז הופיע המשוגע ביותר מכולם, הפילוסוף.
והוא עשה מעשה.
אתה יודע איזה מעשה ההוא עשה? הוא התעמק במושגים. הוא לקח את כל המשמעויות של מושג וייצר הסכמות, על חשבון חלקים פרטיים במשמעויות הנבדלות.
הוא יצר הסכם של משמעויות, ממוצע.
הממוצע הזה נקרא "הפשטה".
ומאז, בדרך המעש הפילוסופי של התעמקות במושגים, הסדר הופיע בבית המשוגעים.
אי אפשר לטעון, אמנם, שהפילוסוף אינו משוגע כמו כל השאר העוסקים במלאכתם וצר עולמם כעולם נמלה.
אבל אפשר לטעון שעיסוקו זה מאיר את עולמם באור כה עז, עד שהוא השתנה לעד.
מה מקורו של האור הזה? מדוע התעמקות במושגים שתוצאתה הפשטה מייצרת אפקט כל כך משמעותי שאין בשום עיסוק אחר? מדוע השפה האנושית, והחברה האנושית בכלל, הפכו להיות משהו אחר לחלוטין מרגע שנולדה היכולת להפשטה?
שמא זה נובע מכך שההפשטות מוצאות משהו ולא רק ממציאות משהו?
כאשר ניוטון או איינשטיין ניסחו חוקי פיסיקה, האם הם המציאו או מצאו?
הרי התהליך שהם עשו הוא הפשטה של מיני עניינים מוחשיים. התפוח שנפל על ראשו של ניוטון אינו כוח המשיכה. אבל ההפשטה של מאורע נפילת התפוח מתנסחת כחוק, או כוח המשיכה.
שמא ההפשטה אינה אלא מעין חוש שישי המגלה לנו את קיומן של האידאות שבתשתית הכל?
אין מעשה שמגלה זאת מלבד מעשה ההפשטה.
רצית לפרש הכל בשפת המעשים- אין בעיה- אבל תיאלץ להתמודד עם ההפשטה כמעשה לכל דבר, מעשה שמביא איתו ידיעה.
אינך יכול לרדד את המילים כולן למעשים גסים.
המעשים המביאים להבנה אובייקטיבית הם לא מעשים שנעשים בידיים. הם מעשי ההתעמקות במושגים והם מוליכים להפשטה.
המאורע הגדול בשפה האנושית הוא המושג המופשט. הופעתו היא כהופעתה של השמש בשמים.
אתה כמו מצביע על אור הכוכבים כמגלה איזשהו דבר מדהים, אבל ראה, זרחה כבר השמש! משעה שזרחה הכל השתנה, אור הכוכבים כבר לא נראה. אתה מסתובב לך כאילו שעת לילה ומדבר על אור הכוכבים בשעה שהשמש האירה כבר מזמן. אנשים בטוחים שיצאת מדעתך. אתה מנסה לראות לאור הכוכבים כשיש שמש בשמיים, אז אולי יצאת מדעתך?
 
לפי תפיסתי הסיפור של השפה האנושית הוא סיפור של הפשטה.
לפני הולדת השפה האנושית היו שפות בקונטקסט מעשי.
האיכר הבין את האביב כמועד הקציר.
המשורר הבין את האביב כאלגוריה לבשלות הנפש.
וכ"ו וכ"ו
כל אחד הבין מילה נתונה על פי דרכו, על פי מעשיו.
זה היה בית משוגעים. לא היתה הסכמה על אף מילה כי כל אחד עשה מעשים שונים.
כך שלא היתה, בעצם, שפה אנושית. היו כמה וכמה שפות שלא הבינו זו את זו.
ואז הופיע המשוגע ביותר מכולם, הפילוסוף.
והוא עשה מעשה.
אתה יודע איזה מעשה ההוא עשה? הוא התעמק במושגים. הוא לקח את כל המשמעויות של מושג וייצר הסכמות, על חשבון חלקים פרטיים במשמעויות הנבדלות.
הוא יצר הסכם של משמעויות, ממוצע.
הממוצע הזה נקרא "הפשטה".
ומאז, בדרך המעש הפילוסופי של התעמקות במושגים, הסדר הופיע בבית המשוגעים.
אי אפשר לטעון, אמנם, שהפילוסוף אינו משוגע כמו כל השאר העוסקים במלאכתם וצר עולמם כעולם נמלה.
אבל אפשר לטעון שעיסוקו זה מאיר את עולמם באור כה עז, עד שהוא השתנה לעד.
מה מקורו של האור הזה? מדוע התעמקות במושגים שתוצאתה הפשטה מייצרת אפקט כל כך משמעותי שאין בשום עיסוק אחר? מדוע השפה האנושית, והחברה האנושית בכלל, הפכו להיות משהו אחר לחלוטין מרגע שנולדה היכולת להפשטה?
שמא זה נובע מכך שההפשטות מוצאות משהו ולא רק ממציאות משהו?
כאשר ניוטון או איינשטיין ניסחו חוקי פיסיקה, האם הם המציאו או מצאו?
הרי התהליך שהם עשו הוא הפשטה של מיני עניינים מוחשיים. התפוח שנפל על ראשו של ניוטון אינו כוח המשיכה. אבל ההפשטה של מאורע נפילת התפוח מתנסחת כחוק, או כוח המשיכה.
שמא ההפשטה אינה אלא מעין חוש שישי המגלה לנו את קיומן של האידאות שבתשתית הכל?
אין מעשה שמגלה זאת מלבד מעשה ההפשטה.
רצית לפרש הכל בשפת המעשים- אין בעיה- אבל תיאלץ להתמודד עם ההפשטה כמעשה לכל דבר, מעשה שמביא איתו ידיעה.
אינך יכול לרדד את המילים כולן למעשים גסים.
המעשים המביאים להבנה אובייקטיבית הם לא מעשים שנעשים בידיים. הם מעשי ההתעמקות במושגים והם מוליכים להפשטה.
המאורע הגדול בשפה האנושית הוא המושג המופשט. הופעתו היא כהופעתה של השמש בשמים.
אתה כמו מצביע על אור הכוכבים כמגלה איזשהו דבר מדהים, אבל ראה, זרחה כבר השמש! משעה שזרחה הכל השתנה, אור הכוכבים כבר לא נראה. אתה מסתובב לך כאילו שעת לילה ומדבר על אור הכוכבים בשעה שהשמש האירה כבר מזמן. אנשים בטוחים שיצאת מדעתך. אתה מנסה לראות לאור הכוכבים כשיש שמש בשמיים, אז אולי יצאת מדעתך?
 
.