הדעה שלי שאולי תרגיז כמה כאן...
אני חושבת שההתעסקות באנט בצורה *הזאת* מאד לא פיירית וגם קצת לא משלימה עם המצב. כן, כן, אני חדשה פה, לא ממש מכירה אתכם, זה נורא חצוף מצידי, אבל החוסר פירגון הזה לאנט ממש לא נמצא בגבול הטעם הטוב. טרם שמעתי את הדיסק, אני הולכת לחכות בסבלנות. נובע מכך שאין לי דעה מוצקה על אנט חוץ מזה שהיא זמרת טובה, על זה אני מקווה מאד שאין וויכוח... אני בטוחה שכולכם קראתם על "איך היא הגיעה ללהקה" וכל הג'אז הזה, אז אני רק אתן לכם תזכורת: הם בכלל לא פגשו אותה עד שהיא הייתה בין ה-5 הסופיות. מתוך כל ה-2000 קולות שהם שמעו. רק בשלב הזה של ה-5 הם פגשו אותה ועשו איתה חזרות. האופי שלה, בסופו של דבר, אולי חיזק במעט את ההחלטה, אבל הרוב הגדול נעשה ע"י הקול. מגיע לה קרדיט? מגיע. טאריה, כבודה מונח במקומו. 9 שנים שהיא הייתה עם הלהקה, למדה לשיר יותר טוב בזכות הניסיון הזה וגם למדה לשיר בטכניקה אחרת לגמרי. אבל מכאן ועד להפוך אותה ל"הזמרת הכי טובה!!!1" - זה לא נכון. הקול האופראי שלה מאד עוצמתי, אבל היא לא *עד כדי כך* זמרת טובה. זה שהיא עושה לנו נעים באוזן - זה סיפור אחר... אבל זה גם לא אומר שביצוע טיפל'ה אחר יחריב את מה שהיא עשתה... צריך להפטר מההרגל. בסופו של דבר הם העדיפו לקחת קול לא אופראי (אבל לאנט יש מנעד דומה לזה של טאריה, ככה אומרים). להכנס למיינסטרים? אני חושבת שזאת הגזמה... הטכניקה הזאת אמנם יותר פופולארית, אבל אנחנו מדברים על אנט, לא על גוון סטפני שלה *באמת* יש קול וסגנון שירה מיינסטרים. אתם באמת יכולים לראות (או לשמוע) את אנט שרה שיר כמו sweet escape? או סקייטר בוי? אני אישית ממש לא. עוד דבר, קראתי לאחרונה שתומאס אמר על עצמו שהוא "לא אוהב לכתוב סינגלים" וש"יותר קל לו לכתוב משהו באורך 10 דק' מאשר 3-4 דק'" (לצערי, אני לא זוכרת באיזה ראיון זה היה. אם אני אמצא את זה שוב, אני אתן לכם לינק). זה לא ממש נשמע כמו גישה-אוהדת-רדיו בשבילי... ואתם יודעים מה? נניח הם בחרו את אנט כי יהיה קל להחליף אותה. אז? זאת הבעיה שלה, לא שלנו. אנחנו נמשיך לקבל מוסיקה איכותית מהם (וגם אם זאת לא כוס התה שלכם, אי אפשר להגיד שכבר אין נשמה מאחוריי השירים שלהם ושתומאס מכר את המוזה שלו לקפיטליזם), אבל זה רק הקול שישתנה (ואולי גם המנעד, אבל זה ממש בקטנה...). זה גם מה שקרה עכשיו. הכותבים לא התחלפו. אני אתן לכם דוגמא אחרת: אני גדלתי על הצ'ילי פפרס מאז שהייתי בת 5. תמיד אהבתי את המוסיקה האנרגטית שלהם, את השירה ה...חצי צוחקת... של קידיס, את התופעה שנקראת פלי וכד', אבל בשנים האחרונות קרה משהו. אני לא בטוחה מה השתנה יותר: הטעם שלי או הסגנון והכיוון שלהם? זה פשוט כבר לא "זה". אבל זה יהיה חסר טעם מצידי להתבכיין על כך שכבר לא יצא אלבום כמו blood sugar sex magic. במקום זה אני עדיין נהנית מהאלבומים הישנים ופשוט לא מתעניינת יותר מידי בחדשים. חלילה לא מזלזלת, סתם לא הטעם שלי וכאן זה נגמר. עדיין מפרגנת להם, עדיין תופסת מהם. אתם לא תראו אותי משתמשת במילה "חרא" על האלבום האחרון שלהם למרות שממש לא אהבתי. ...עכשיו יש לי שאלה: אם NW היו לוקחים את שרה ברייטמן כסולנית חדשה, איך הייתם מגיבים? אני בטוחה שגם לרעיון הזה הרבה היו מתנגדים. אתם יודעים למה. אני יודעת שהפוסט הזה אולי הרגיז חלק מאיתכם, אולי יתחיל כאן וויכוח. בכ"מ, אם פגעתי במישהו, אני מתנצלת. אני גם לא מעוניינת להתחיל משהו מכוער בגלל זה. אני רק חושבת שצריך להסתכל על כל העניין עם קצת בגרות, בכ"ז, הם אלה שעבדו קשה, לא אנחנו, אף אחד לא סימס להם, ולפחות על זה מגיע להם לקבל הרבה יותר קרדיט מ"חרא".