אני בהלם

[אומי 3]

דוקא היחסים "מרצון" בעייתיים מאוד

מכיוון שיש כאן סמכות ויש כאן טובות הנאה הגבול בין יחסים מרצון לבין משהו אחר לגמרי הוא מאוד מאוד לא ברור וכשיש שטח אפור כל כך טבע האדם שמצב זה עשוי להיות מנוצל לרעה. סטודנטית עשויה להיות מנותבת מכוח הסמכות מכוח של הערצה רגעית בתוך הקשר ספציפי של יחסי מורה- תלמידה לעשות דברים שלא בהכרח היו מתרחשים בנסיבות אחרות. אין לכך שום קשר לערכים ליברליים של חופש הפרט- דוקא ההפך ומכאן נובע האיסור. מעבר לכך לא רק הסטודנטית נפגעת סביבת עבודה האמורה להתבסס על מצוינו7ת אקדמית הולכת לעזאזל מכיוון שהשיפוט של העבודות מוטה והאווירה הכללית אינה אוירה של מחקר.

 

[תזאי בדימוס]

אין לזה סוף

היכן הגבול? ואולי נאסור יחסים בין מעריצה לבין זמר בגלל הערצה ריגעית? ואולי נאסור יחסית בין אנשים ממעמד סוציו-אקנומי נמוך עם אנשים ממעמד סוציו-אקנומי גבוה? האם אותה צעירה בת 25 שמתחתנת עם עשיר בן 60, עושה זאת מרצון חופשי? ואולי בכלל אותו צעיר שהתחתן עם פנינה רוזנבלאום לאחר התעשרותה הוא אדם מנוצל? ואולי סטיבן הוקינג, אותו פיסקאי הסובל משיתוק קשה על כיסא גלגלים שנישא לצעירה שטיפלה בו, איננו אלא עבריין שמנצל הערצה רגעית של אישה חסרת בטחון עצמי? היכן שמים את הגבול בין בחירות לגיטימיות של אנשים מבוגרים לבין פטרונות של הסביבה? המשנה הפמניסטית הרדיקלית תשמח להתערב בכל מערכת יחסים ותראה בכולם ניצול ואילו המשנה הליברלית תמעט כמה שרק אפשר מלהתערב לאנשים מבוגרים בחייהם הפרטיים. ושוב אני שואל האם היית אומרת את אותם דברים לגבי חופש הבחירה של שולה זקן אשר כפופה אולמרט (בהנחה שהמעשים הפליליים שמיוחסים למי מהם נכונים)? מדוע יחסי עובד מעביד שנחשבים על ידי החוק כיחסי סמכות ושפוגמים בחופש הבחירה בכל הקשור לעינינים מיניים, אינם רלוונטים כלל לחופש הבחירה במקרה בו העובד, מבצע עבירות פליליות עבור המעביד שלו? וחלילה לי להשוות יחסים בין בני אדם עם עבירות פליליות אולם ההשוואה כאן הינה רק לגבי דבר אחד בלבד - לגבי חופש הבחירה. בתחום מסוים, יחסי כפיפות אינן רלוונטים כלל לחופש הבחירה ואילו בתחום אחר, אנו ממהרים כל כך לקבוע שצד אחד הוא חסר אונים שמנוצל על ידי אדם בעל סמכות. כמו בכל תחום זה רחוק מאד מלהיות שחור ולבן ויש המון גוונים באמצע. כל מקרה לגופו.

 

[נועה לביא]

כל יחסים בין גבר לאישה "מרצון" בעיתיים מאוד

או, לפחות, בממוצע. אחרי הכל, האישה יודעת שהגבר חזק ממנה פיזית ולכן יכול להרביץ לה, לכן הגבול בין יחסים מרצון לבין משהו אחר לגמרי הוא מאוד מאוד לא ברור. זה דווקא מצחיק לשחק בדמגוגיה שלכם

 

[אומי 3]

בטוחה מנסיון שיש יחסים אחרים ויש

זה רק הסתכלות צרה ומוגבלת שרואה את הדברים כך. מתוך האפשרות ליחסים אחרים. יחסי מין במצב של כפיפות ביחסי מורה תלמיד אינם אפשריים באוניברסיטה. נדיר שלא יובילו ליחסים של טובות הנאה כוח או כל דבר אחר שנוגד מצוינות אקדמית. כזו שאינה מתבטאת רק בביצועים של שולחנו של המרצה.

 

[אומי 3]

של= על

 

[נועה לביא]

אה, "נדיר"?

למה יש לי תחושה שאין לך שום סטטיסטיקה שתחזק את הקביעה הזו?

 

[תזאי בדימוס]

זה לא מצחיק בכלל מאחר

וחלק מפמינסטיות אומרות דברים כאלו או לפחות ברוח הזאת. היינו, מה שנראה לך משחק בדמגוגיה שלהם, זה בדיוק מה שהן אומרות. הנה למשל מתוך כתביה של Andrea Dworkin המנוחה, Occupation/Collaboration אשר נמצא און ליין כאן... http://www.nostatusquo.com/ACLU/dworkin/IntercourseI.html הדברים הבאים: Intercourse occurs in a context of a power relation that is pervasive and incontrovertible. The context in which the act takes place, whatever the meaning of the act in and of itself, is one in which men have social, economic, political, and physical power over women. Some men do not have all those kinds of power over all women; but all men have some kinds of power over all women; and most men have controlling power over what they call their women--the women they fuck. The power is predetermined by gender, by being male. ועוד קטע לחובבי הז'אנר מאותו מקור: There is no analogue anywhere among subordinated groups of people to this experience of being made for intercourse: for penetration, entry, occupation. There is no analogue in occupied countries or in dominated races or in imprisoned dissidents or in colonialized cultures or in the submission of children to adults or in the atrocities that have marked the twentieth century ranging from Auschwitz to the Gulag.

 

[תזאי בדימוס]

לשם הנוחות

הנה לינק מפורש ל- Andrea Dworkin שלא יצריך קופי פיסט. לחובבי הז'אנר, תקראו ותהנו. http://www.nostatusquo.com/ACLU/dworkin/IntercourseI.html

 

[נועה לביא]

מסכימה איתך

אבל עדיף לצחוק על לדפוק את הראש בקיר, לא?

 

[קיסרית הזאטוטית]

ההלם שלי התמקד בדיקן ובאי הבנתו מה לא בסדר

בג'ורה שהוא פתח (ובזה שנתנו לאדם שמסוגל להגיד כאלו משפטים בפומבי להיות דיקן)

 

[נועה לביא]

זה עם הכרטיס אשראי?

הוא מבין שזה בוטה, ומתגאה בכך. הוא לא מבין למה זה צריך להיחשב כהטרדה מינית או משהו בסגנון (ובזה הוא לא היחיד...).

 

[נועה לביא]

ונגיד שיש מקרים כאלה

מי בדיוק קבע שזהו המרצה שמפעיל איזושהי סחיטה? (מעולם לא נתקלתי במקרה כזה, וכן נתקלתי בקשרים חוץ לימודיים של מרצים עם סטודנטיות...)

 

[אומי 3]

איכשהו העמדה שלך יוצרת בי דחייה עמוקה

לנסות לצייר יחסים עם מרצה כעניין "קולי" בחזקת אם לא עשית את זה על שולחן העבודה שלו סימן שאת לא שווה או לפחות לא מבינה עניין, זו זילות גדולה בעיני. שלך קודם כל אבל של העניין כולו לא פחות. תחשבי על זה שיש שם נשים שחשו נרמסות, יש סביבות עבודה שלמה שנהרסה ואין לכך שום קשר "לקוליות" והלימודים באוניברסיטה מטרתם אינה סיפוק ריגושים מיניים יש כל כך הרבה דרכים אחרות להיות "קול".

 

[נועה לביא]

מותק, "קול" זה כבר לא "אין"

עובדה היא שמרצה צעיר, וגם פחות צעיר, שלא מרוצה מהריגושים בנישואין שלו (או שבכלל אין לו כאלה - ריגושים או נישואין) לא יחסר בהצעות מקרב הסטודנטיות. גם מבלי שיהיה מעורב ניצול של מי מהשניים (כן, גם הצד השני יכול לנצל). מה שעצוב, דוחה, ובמיוחד מוזיל את העניין כולו זה בדיוק עמדה של אנשים כמוך שרואים סימנים לקשר כזה ואוטומטית זועקים "ניצול מרות!". בב"ג, אנשים כמוך הגדילו לעשות והתחילו לערוך רשימה של מרצים כאלה המבוססת על שמועות. בדיוק בגלל אנשים כמוכם, ובגלל האופן בו הפרשה התחילה להתגלגל, אני מטילה ספק אדיר בכל פרשת בן ארי.

 

[נועה לביא]

*לב ארי

 

[אומי 3]

חומד, מה יש לך לחפש באוניברסיטה?

יש המון ריגושים בחוץ, אפשר לחפש כל כך הרבה דברים "אינים" לסוגיהם. יש מספיק ברים גנים וסתם מקומות ציבוריים. ובכלל המון המון ריגושים מיניים, לא לשם כך נועדה האוניברסיטה.

 

[נועה לביא]

האוניברסיטה

נועדה לאנשים אינטליגנטים שרובם גם מחפשים ריגושים מיניים, והאוניברסיטה, כמו כל סביבה אחרת, היא מקום בו נוצרים כאלה. למרבה הצער, קל להוכיח שאינה ממלאה יעודה זה.

 

[תזאי בדימוס]

הצגה לא נכונה של הדברים

אוניברסיטה איננה מקום זימה אחד גדול. בכל שהותי באוניברסיטה ובמיחד בתקופה בה הייתי שייך לסגל האקדמי הזוטר, לא ידעתי על אפילו מקרה אחד בו התקיימו יחסים בין מרצה לסטודנטית או בין מתרגל לסטודנטית. ודאי שלא היו לי אישית כאלו למרות שמטבע הדברים היו סטודנטיות נחמדות מאד מסביבי ופער הגילים בינינו היה זניח. מבחינה מוסרית, לא חשתי שזה ראוי. אולם זאת תחושה אישית שהייתה לי. גם איש מחברי הקרובים לסגל האקדמי הזוטר במחלקה בה הועסקתי לא נהג כך, למרות שלפחות לאחד מהם, היו חיים סוערים מאד מחוץ לקמפוס. אולם דברים כאלו יכולים לקרות. איסור גורף על יחסים בין מבוגרים השייכים למיסגרת מסוימת עלול להוביל לרדיפות. ההיסטוריה מלאה באנשים שנרדפו על רקע כזה. המיסכנות באמת היו נשים משוחררות אשר חלקן אושפזו בבתי חולים פסיכיאטרים בעילה של אי שפיות מוסרית (ראי מקור בספריו של ג'פרי מיסון). הדבר מעניק גם כוח לרשויות (בין אם זה המשטרה והפרקליטות ובין אם זה רשויות האוניברסיטה) לסגור חשבונות עם אותם אלו שהיא לא אוהבת. הדבר מעניק גם כוח לקומץ נשים נקמניות לפעול כנגד אכזבות בתחום הרומנטי. בפרט הדבר נכון כאשר ניתן להרשיע אדם בעבירות מין על סמך עדות יחידה, שיש בה סתירות, גם הרבה שנים לאחור. לא סתם הרבה אנשים סבורים שהסוטה העיקרי בפרשת קלינטון לוינסקי הוא בעצם התובע בפרשה. לא סתם אישה כמו שולמית אלוני שאיננה חשודה בשובניסטיות לא סברה כי מעשיו של רמון ראויים לדין הפלילי. כך גם אני.