הפרי האסור 2003
New member
אני לא יכולה יותר כך...
זה הקש ששבר את גב הגמל. כידוע לכם לאבא שלי היה יום הולדת אתמול ובאו אלנו אורחים כולל בת זוגתו והתינוקת. האורחים באו אחד מהם התמקם בסלון והשניה הלכה ועזרה לה במטבח. היא עשתה סלט, שניצלים, נקניק ואני לא יודעת מה עוד. אנחנו היינו 5. בלי להניד עפעף בכלל היא שמה רק 4 צלחות על השולחן והכינה כמות ל-4. אם לא הייתי אוכלת שעה קודם אני לא יודעת מה הייתי עושה. גם אני בנאדם וגם לי מגיע לשבת איתם. לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה ועליתי לחדרי. אולי הייתי צריכה לעשות סצנה שם במקום ולהביך אותה מול כולם בשביל שתלמד לפעם הבאה שגם אני שם. אבל לא עשיתי את זה. אז אבא שלי ביקש ממני לחלק את העוגה. ירדתי למטה ומה שוב עיניי מגלות?? כי יש רק 4 צלחות. אם אני עשיתי עוגה, מגיע לי לאכול ממנה גם כן לא?? ובכל זאת, שמתי לאורחים ולה. אבא שלי שאל אותי אם גם אני רוצה ואמרתי שלא. לא פרטתי מדוע אך זה היה בגלל הצלחת החסרה. הוא נתן לי צלחת וחתכתי גם אני פרוסה לעצמי ועליתי איתה לחדרי. הם ממלא דוברים בשפה שאני לא מבינה ואני מרגישה אאוטסיידרית. זה כבר עשה לי משהוא...נפגעתי. סיפרתי לבן זוגי על כך בתוכנת מסרים באינטרנט והוא לא עזר לי כפי שהייתי מצפה ממנו. או קיי. בסדר, אין מה לעשות היום עבר. היום יום חדש. היינו אמורים לנסוע אני ואבא שלי לסידורים רק אני והוא. ומי דוחפת את האף?? נכון, בת זוגותו. אז על זה שהיא באה איתנו לקופת חולים לא התלוננתי כי הקטנה חולה קצת. ניחא. חשבתי לעצמי שהינה, אנחנו יוצאים משם הוא שם אותה בביתה ואנחנו ממשיכים לדרכנו. אך לא כך הדבר. חזרנו הביתה הוא רוצה לאכול. טוב, בסדר זה לא היה בתוכנית אבל האדם רעב, מה אפשר לעשות. אז אנחנו אמורים להתעכב בחצי שעה, שעה כאשר את זה הוא היה צריך לעשות קודם. גם את הצפרדע הזו בלעתי אחרי הכול, זה לא שיש לי את כל היום ואין לי תוכניות. מהצהריים אני כבר לא פנויה לסידורים האלו. אז מה עכשיו...הגברת רוצה לבוא איתנו לסידורים כי גם לה יש סידורים. מה ביקשתי...פעם אחת לבלות עם אבא שלי...עד שסוף סוף הוא קצת פנוי מכל העיסוקים שלו אני פנויה משלי ורוצה ללכת איתו ביחד זה לא מתאפשר... כאשר הוא והיא כל הזמן מבלים יחד. אתמול, הוא לא לקח את הילדים שלו למסעדה (אחי ואני) אבל מה, הוא נתן לחברתו להזמין אותו. ולא זה מה שצרם לי. צרם לי שהוא אמר שהוא לא מתכוון לצאת ולאכול בחוץ בכלל כי אין לו אפשרות. נכנסנו לבית ואני מיד פשטתי את בגדיי..אף אחד לא ממהר לשום מקום. הוא אפילו לא אוכל!! הוא התיישב על המחשב. אז מה עשינו בזה. נתתי לו את רשימת הקניות, ואת המרשם שקיבלתי מהרופא. יש עוד כמה סידורים שאני מתעקשת להיות שם כי הוא תמיד עושה בחירות שגויות או יותר נכון בחירות שהן לא לטעמי. אז הוא יצטרך למצוא לו זמן לעשות אותם עוד מלפני יום ראשון. כי זה דחוף. עכשיו, במקום שייקח את הגברת המגונדרת לביתה ויצא בשליחויות למענה שילך איתה ביחד. ממני הם נפטרו..כל הכבוד להם באמת... אני פגועה, פגועה עד עמקי נשמתי ואין לי עם מי לדבר. עם אבא שלי זה לדבר ללמפה, ואת בן הזוג אני מעדיפה שלא לערב לאחר שיחתנו אתמול. אני כבר לא יודעת מה לעשות...כל פעם יורקים עלי, דורכים עלי ומתייחסים אלי כמו אל יו-יו. גם אני בנאדם. אם הייתי קובעת עם אבא שלי רצף מסויים של תוכניות הוא היה מתרעם שוד ושבר אם היינו סוטים מהתוכנית. הזמן שלו יקר, יש לו מה לעשות איתו. ומה אני, עז?? אני כבר לא יודעת מה לעשות עם ה"רומן" הזה. מה אני כבר מבקשת...אבא שמידי פעם ילך עם הבת שלו כמתוכנן... אב שידאג גם לבת שלו כשכולם אוכלים מסביב לשולחן... אב נורמלי...אם אנחנו לא מסתדרים עם בת הזוג שלו והוא לא רוצה לוותר עליה שלפחות יעשה הפרדה. זה כל מה שביקשתי. אני לא יכולה להמשיך ולהפגע כך ואני חסרת אונים אל מול אדם שכרגע בעיניי הוא חסר טקט לגמרי.
זה הקש ששבר את גב הגמל. כידוע לכם לאבא שלי היה יום הולדת אתמול ובאו אלנו אורחים כולל בת זוגתו והתינוקת. האורחים באו אחד מהם התמקם בסלון והשניה הלכה ועזרה לה במטבח. היא עשתה סלט, שניצלים, נקניק ואני לא יודעת מה עוד. אנחנו היינו 5. בלי להניד עפעף בכלל היא שמה רק 4 צלחות על השולחן והכינה כמות ל-4. אם לא הייתי אוכלת שעה קודם אני לא יודעת מה הייתי עושה. גם אני בנאדם וגם לי מגיע לשבת איתם. לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה ועליתי לחדרי. אולי הייתי צריכה לעשות סצנה שם במקום ולהביך אותה מול כולם בשביל שתלמד לפעם הבאה שגם אני שם. אבל לא עשיתי את זה. אז אבא שלי ביקש ממני לחלק את העוגה. ירדתי למטה ומה שוב עיניי מגלות?? כי יש רק 4 צלחות. אם אני עשיתי עוגה, מגיע לי לאכול ממנה גם כן לא?? ובכל זאת, שמתי לאורחים ולה. אבא שלי שאל אותי אם גם אני רוצה ואמרתי שלא. לא פרטתי מדוע אך זה היה בגלל הצלחת החסרה. הוא נתן לי צלחת וחתכתי גם אני פרוסה לעצמי ועליתי איתה לחדרי. הם ממלא דוברים בשפה שאני לא מבינה ואני מרגישה אאוטסיידרית. זה כבר עשה לי משהוא...נפגעתי. סיפרתי לבן זוגי על כך בתוכנת מסרים באינטרנט והוא לא עזר לי כפי שהייתי מצפה ממנו. או קיי. בסדר, אין מה לעשות היום עבר. היום יום חדש. היינו אמורים לנסוע אני ואבא שלי לסידורים רק אני והוא. ומי דוחפת את האף?? נכון, בת זוגותו. אז על זה שהיא באה איתנו לקופת חולים לא התלוננתי כי הקטנה חולה קצת. ניחא. חשבתי לעצמי שהינה, אנחנו יוצאים משם הוא שם אותה בביתה ואנחנו ממשיכים לדרכנו. אך לא כך הדבר. חזרנו הביתה הוא רוצה לאכול. טוב, בסדר זה לא היה בתוכנית אבל האדם רעב, מה אפשר לעשות. אז אנחנו אמורים להתעכב בחצי שעה, שעה כאשר את זה הוא היה צריך לעשות קודם. גם את הצפרדע הזו בלעתי אחרי הכול, זה לא שיש לי את כל היום ואין לי תוכניות. מהצהריים אני כבר לא פנויה לסידורים האלו. אז מה עכשיו...הגברת רוצה לבוא איתנו לסידורים כי גם לה יש סידורים. מה ביקשתי...פעם אחת לבלות עם אבא שלי...עד שסוף סוף הוא קצת פנוי מכל העיסוקים שלו אני פנויה משלי ורוצה ללכת איתו ביחד זה לא מתאפשר... כאשר הוא והיא כל הזמן מבלים יחד. אתמול, הוא לא לקח את הילדים שלו למסעדה (אחי ואני) אבל מה, הוא נתן לחברתו להזמין אותו. ולא זה מה שצרם לי. צרם לי שהוא אמר שהוא לא מתכוון לצאת ולאכול בחוץ בכלל כי אין לו אפשרות. נכנסנו לבית ואני מיד פשטתי את בגדיי..אף אחד לא ממהר לשום מקום. הוא אפילו לא אוכל!! הוא התיישב על המחשב. אז מה עשינו בזה. נתתי לו את רשימת הקניות, ואת המרשם שקיבלתי מהרופא. יש עוד כמה סידורים שאני מתעקשת להיות שם כי הוא תמיד עושה בחירות שגויות או יותר נכון בחירות שהן לא לטעמי. אז הוא יצטרך למצוא לו זמן לעשות אותם עוד מלפני יום ראשון. כי זה דחוף. עכשיו, במקום שייקח את הגברת המגונדרת לביתה ויצא בשליחויות למענה שילך איתה ביחד. ממני הם נפטרו..כל הכבוד להם באמת... אני פגועה, פגועה עד עמקי נשמתי ואין לי עם מי לדבר. עם אבא שלי זה לדבר ללמפה, ואת בן הזוג אני מעדיפה שלא לערב לאחר שיחתנו אתמול. אני כבר לא יודעת מה לעשות...כל פעם יורקים עלי, דורכים עלי ומתייחסים אלי כמו אל יו-יו. גם אני בנאדם. אם הייתי קובעת עם אבא שלי רצף מסויים של תוכניות הוא היה מתרעם שוד ושבר אם היינו סוטים מהתוכנית. הזמן שלו יקר, יש לו מה לעשות איתו. ומה אני, עז?? אני כבר לא יודעת מה לעשות עם ה"רומן" הזה. מה אני כבר מבקשת...אבא שמידי פעם ילך עם הבת שלו כמתוכנן... אב שידאג גם לבת שלו כשכולם אוכלים מסביב לשולחן... אב נורמלי...אם אנחנו לא מסתדרים עם בת הזוג שלו והוא לא רוצה לוותר עליה שלפחות יעשה הפרדה. זה כל מה שביקשתי. אני לא יכולה להמשיך ולהפגע כך ואני חסרת אונים אל מול אדם שכרגע בעיניי הוא חסר טקט לגמרי.
