אני פותחת את הערב של יום שני?

[mimor2]

תודה יקירתי! ../images/Emo24.gif

שולחת חזרה איחולי בריאות ואריכות ימים לסבתך ולכולכם!

 

[שולה78]

מדהימה!

קשר כזה תמיד מעורר אצלי הערצה (ורגשות אשם כמובן...) כל הכבוד

 

[א ו ח]

מקסים! כל הכבוד והמון מזל טוב../images/Emo140.gif

 

[mimor2]

תודה! ../images/Emo24.gif

 

[אלמו וזואי]

מקסים

אין, אני כל פעם נדהמת מהקשר ביניכן, זה משהו. אין ספק שעשיתם לה יום מיוחד. מצטרפת לאיחולי הבריאות.

 

[mimor2]

תודה! ו-אמן! ../images/Emo57.gif

 

[little s]

../images/Emo24.gif

וואו, ריגשת אותי עד דמעות... נזכרתי ביומולדת 80 של סבתא שלי, שהיה שונה מאד (בעיקר כי כבר לא היה לה מושג מי אנחנו) אבל בכלזאת חגגנו וניסינו לשמוח... דרך בלון חמצן היא הרימה איתנו כוסית ואמרה לי שהיא חושבת שיש לי משהו לספר לה - והיא כנראה צדקה, כי מעט אחרכך גיליתי שאני בהריון (וכבר לא הספקתי לספר לה

) הקשר שלך איתה מפעים אותי בכל פעם מחדש! ומה שאת מעבירה לילדים שלך הוא ללא תחליף.

 

[mimor2]

יא! איזה מרגש מה שסיפרת על סבתא שלך!

כנראה הרגישה, אה? זה כמו שהגדולה שלי, יום לפני שעשיתי בדיקת הריון עם הקטנה הסתכלה עליי (היא היתה בת 5 וקצת) ואמרה לי "אמא, מה יש לך בבטן? תינוק?" למחרת עשיתי בדיקה ויצא חיובי... מדהים!

 

[little s]

../images/Emo25.gif

 

[אמא לגמדים]

ציננת אותי קשות

כל הכבוד לך. אני הולכת להתקשר לסבתא שלי, קצת לפטפט איתה

 

[mimor2]

שמחה שגרמתי לך להתקשר אליה! ../images/Emo24.gif

 

[ITA26]

../images/Emo7.gif ו-../images/Emo24.gif ו-../images/Emo106.gif

אין על סבתות, שיהיו בריאות וחזקות לכולנו...

 

[mimor2]

אמן!!! ../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

 

[candy can do it]

../images/Emo201.gif

כמה קשה זה נשמע

כל הכבוד לך על היוזמה, איזה כיף לסבתא שזכתה לערב מרגש כזה וגם לילדים... חיבוקים ונשיקות, מותק.

 

[mimor2]

../images/Emo25.gif לא שכחתי אותך!!!

 

[ילדה Zיג Zג]

כוחותי הולכים ואוזלים

אולי זה קצת קשור למה שאוח כתבה (אוחצ'וק קראתי ו -

גדול אני במצב כ"כ מבולבל שלא ממש ברור לי כרגע מה אני חושבת על כל הענין אבל -אני אוהבת אותך!) בקיצור - אני מרגישה שמתחיל להגמר לי הכוח. הקו הזה ס-ו-ח-ט אותי!! הוא סיזיפי והוא ארוך כ"כ והיו לנו (לי) באמצע כ"כ הרבה טלטלות ריגשיות שקשורות לתפקיד הזה ולצבא בכלל. האמת שדווקא התחיל לי טוב כ"כ. התבאסתי מכל שבת לבד כי בפשטות רציתי להיות עם האיש אבל הזמן עבר בטוב, עם חוסר אבל בטוב. אבל אני מרגישה שאני עומדת לפני "הקצה" שלי (הנה שולה, הצלחתי לזהות את הקצה לפני שהוא מגיע) חושבת על השבת הקרובה ונהיה לי כ"כ רע רע (ולצערי זה לא שייך לבוא להורים שלי השבת והם לא יכולים להגיע אלי ). אתן יודעות הקושי בא בתקופות, לפעמים הקושי הטכני הוא המשמעותי, לפעמים הגעגוע והבדידות הן המשמעותיות. עכשיו אני אפילו לא יודעת על מה לשים את האצבע. קשה לי גם במובן הטכני - השכבות, התמודדות עם הענינים של הילדים וכו' וגם הבדידות, האחריות, הגעגוע. כל השאלות הפילוספיות הגדולות כרגע גדולות עלי. זה גם לא משנה לרגע הזה. ברגע הזה זו מציאות חיי - איך אני משפרת אותה? איך אני מחזירה כוחות? אני מתארת לעצמי שתגידו לי להעזר יותר באנשים בתקופה הזאת. האמת שאין לי כוח לזה כרגע, לא יודעת, לא מתאים לי עוד משהו מעבר לעזרה שכבר יש לי (העוזרת ביום שישי).. אז תגידו לי בבקשה מה עושה לכן טוב וקצת מכניס אנרגיות בתקופות האלו?

 

[שולה78]

עוגנים

ואת תחליטי מה הם בשבילך. אם העוגן הוא נופש זוגי מתקרב (במקרה הטוב), או דייט עם חברה (במקרה הפחות טוב) או יום קניות בעיר הגדולה, יצאתי חומרנית משו אבל כל אחת עם מה שעושה לה את זה. שבת עוד שבועיים רחוקה מידי בשבילך? תייצרי משו מטיב וקרוב יותר. ותדברי, ותשתפי, ואל תחשבי שאת יודעת הכל (כן, אני יודעת, מודעת והכל, בסוף מגלים שרב הנסתר על הגלוי) וקחי בחשבון שאלו החיים שצריך כרגע להשלים איתם. תדעי את זה ככה מאחור, ברקע, לא מול הפנים כל בוקר, לא בכאב. ויש לי עוד משו, אפפעם לא דיברנו על זה, ואני לא יודעת כמה נכון להעלות, אבל תרגישי נוח לא להגיב וכד'. מה עם תעסוקה? עם מסגרת כזו או אחרת, לימודים, עבודה, התנדבות. למה כן? למה לא? פרטי מה ואם בא וגם

(את מהמחבקות??)

 

[ילדה Zיג Zג]

דברי יקירתי -

אני לגמרי פתוחה לשמוע. אבל נתחיל מהסוף - *את* שואלת אם אני מהמתחבקות? - לגמרי מהמתחבקות. בכלל מגע עושה לי טוב לעור וגם לאור הפנים. לגבי תעסוקה - כרגע עבודה לא ממש בא בחשבון מכל מיני סיבות. יום בשבוע אני לומדת פה במדרשה(כרגע יש חופשת סמסטר) וביחד עם היום ירושלים זה די ממלא אותי. התנדבות - לא נעים להגיד אבל ממש לא מרגישה שיש לי את הכוחות לענין.. לימודים - איזה? גישור ירד מהפרק בגלל השעות המטורפות, ביבליותרפיה לא נפתח כרגע בב"ג. והאמת שמתאים לי החוסר מחויבות הזאת. עוד לא הגעתי מספיק לרוויה מפריקת העול. לא יודעת אם את יודעת אבל הייתי אמורה להתחיל לעבוד פה במשרה מאד מאד מושכת ומאד מאד גמישה (עו"ס במוסד חינוכי) וזה נפל בסופו של דבר בשל הקרבה שלי למנהל (גיסי) למרות שהסכמתי לעבוד שם הייתה לי בסופו של דבר הקלה שהדבר לא יצא לפועל. זה לימד אותי שאני (אולי) עוד צריכה ניקוי ראש. אבל לקחתי את ענין העוגנים . למרות שיש לי עוגן רציני - ביום ראשון מיבת סידור של הגדול והאיש יהיה איתנו לפחות בחצי מהיום. לצערי השבת הזאת תקועה לי באמצע ומונעת ממני להתלהב ואנחנו בצימצומים. צריכה להכנס למשטר כלכלי אם אני רוצה בית מתישהו בחיי (לא מסוגלת להיות מוגבלת ליום קניות ב-300 שקל) תודה

 

[שולה78]

הרעיון בתעסוקה הוא כזה

זה מסיח את הדעת, זה עוזר לא להתבחבש, זה מעייף מהכיוון הטוב, זה נותן עוד משו להתעסק בו, במידה מסויימת- זה נותן מנוחה. ותעסוקה יכולה לבוא מכל מיני כיוונים ובכל מיני סוגים, התחייבות רצינית או משו עצמאי יותר, תחביב או עבודה, משכורת או עשייה עצמאית בבית, לא יודעת, משו. לגבי הצמצום, אם יותר לי. כשיהיה בית בעזר האל, יהיה יותר קל לכוון ו"לצמצם" או כל מה שצריך בשביל זה. בעצם אני מנסה לומר, אל תוסיפי לעצמך עוד מטלות קשות להשגה ובמיוחד כאלה שקשה לך לעמוד בהם, יש לך כבר די. וברור שאני פה, וכאלה...

 

[רויטלי28]

מסכימה עם שולה

את כבר תקופה כל כולך בבית ובילדים שני חוגי הורים, מלא מחשבות ומשימות, המוח כל הזמן עסוק בהתמודדות , באיך להיטיב את המצב, מעין המתוק איתך כל הזמן כל זה מתיש מעייף קשה האחריות רובצת עלייך כמשא כבד... מתי את נחה? וכשהבית שקט והילדים ישנים אז את מוצפת ברגשות אחרים -אי זוגיים... אני בעד ליצור עוגנים בשבוע שיתנו כוחות ( שמחה שאת משקיעה ובאה לירושלים !) וגם עוגני שבת- מקומות שאת יכולה לנחות בהם ולהרגיש בנוח אולי מישהי באותו מצב כמוך? ( הזכרת איזו חברה בעירך ...) וחבל שלא העלת את זה היום היינו קצת מנסות להעלות את רוחך...